חמודי דניאל נד

אסור דבוק אלא הלחות בטל בס' והכף אינו בן יומו לאסור ע"ש בש"ך סי' ק"ג ס"ק ט"ז ע"ש בש"ע י"ד סי' צ"ב סע"ב אבל אם ניער ע"ש מזה נראה דלפעמים כשמבשלים בשר הבשר עולה למעלה כמו בריאה ותחבוה בכף של חלב מותר אם לא נשתהה כלל אלא תיכף תחבוהו צ"ע ע"ש

יא בש"ע י"ד סי' ק"ח בש"ך ס"ק י"ב דלא עדיף מבליעת אסור עצמו ואפי' האסור שמן דלקולא לא אמרי' דמשעפע מחתיכה לצרף הכל לס' אלא לחומרא דשאר החתיכות נאסרות כמ"ש באו"ה ע"ש ז"ל ונהי נמי שתחשב האפיה כצליה מ"מ הלא אף בצליה עצמו לא אמרי' לקולא אפי' חלב הבליע מפעפע מחתיכה לחתיכה כדאיתא לעיל בתשובת בשר וחלב שנמלח יחד וצריך בכל חתיכה ס' נגדו משום דלא ידעינן לאיזה צד נתפשט החלב אף הכא לא ידעינן לאיזה צד נתפשט הריח עכ"ל ובזה מתורץ מה שהקשה הט"ז בסי' ק"ה ס"ק כ"ב ע"ש בנקה"כ שתירץ כן מסברת עצמו ובאמת דין גמור הוא ובלאו הכי לא קשה קושיית הט"ז שם דהש"ע מספקא ליה הלכה כמאן ופסק הכא לחומרא והכא לחומרא ע"ש

יב בש"ע י"ד סי' ס"ו בש"ך ס"ק י' ואפי' נתערב רק בא' ע"ש הוא הדין עוף ספק טרפה ונתערב חד בחד איכא ס"ס זו שמא כשרה היא ושמא הכשרה היא יותר גדולה ובטלה ברוב ובמנ"י כלל ו' סי' ס"ב ס"ק ט"ו חולק על הש"ך וכתב דהש"ך לשיטתו שכתב בסי' ק"ז דלא בעינן כפל אלא ברוב כל דהוא סגי אבל לפי מ"ש בכלל ו' סי' נ' ס"ק ו' דבעינן רוב הנראה לעינים דהיינו כפל איסור עכ"ל ולא ידעתי כוונתו הא איהו כתב בכלל נ' סוף ס"ק ו' דמדאורייתא ברובא כל שהוא סגי אלא דמדרבנן צריך רוב הנרא' לעיני' ע"ש וכאן מדרבנן אפי' רוב הנרא' לעינים לא מהני דהא בעינן ס' אפי' במין במינו מדרבנן וספק אחד בגוף וספק א' בתערובת לא מהני כמ"ש בש"ך קודם לזה ובט"ז ס"ק ה' ע"ש אלא דכיון דאין בו איסור תורה סמכינן אמאן דאמר דם בצים מדרבנן וכיון דספק אם היה במקום האוסר לכך ספיקא דרבנן לקולא א"כ מה חומרא יש בשביל דבעינן מדרבנן רוב הנראה לעינים ובפר"ח סי' ק"ט ס"ק ד' פסק דברובא כל שהוא סגי ע"ש ומ"ש בש"ך סי' ק"ט ס"ק ו' בהנך תרי ע"ש לאו דוקא אלא אפי' אחת גדולה אחת קטנה ואינו ידוע איזו אסורה נמי בטיל ברובא אלא משום דחיישינן שמא הגדולה אסורה כמ"ש בפר"ח שם ע"ש מ"מ ספיקא הוי ונחשב לס"ס וא"כ הכא גבי עוף אע"ג דודאי יש בו אסור מדרבנן אפי' היה ודאי רובא דהיתרא דספק אחד בגוף וספק בתערובות לא הוי ספק ספיקא מ"מ איסור דאורייתא אין כאן אפילו חד בחד מטעם ספק ספיקא כמ"ש הש"ך דמדאורייתא ס"ס מעליא הוי

יג בש"ך סי' ק"ג ס"ק ח' וגם נ"ל שצריך לשהות הכלים עד שלא יהיו בני יומן ע"ש לפ"ז בכל מקום דמתירין כלי על ידי ס"ס צריך לשהות עד שלא יהיה בני יומן דהא י"א דאין מתירין ס"ס בדבר שיש לו מתירין ע"ש בסי' ק"י סע"ח ובש"ך שם ס"ק נ"ו דדוקא בב' תערובת אין מתירין ע"ש וע"ש בט"ז ס"ק י"א ע"ש ומ"מ בההיא שכתב בט"ז סי' צ"ה ס"ק י"א גבי קערה חולבת בין כלי של בשר ע"ש יש להתיר מיד דכתב במנ"י סי' נ"ז ס"ק כ"ט היתרים אחרים דלא מחזקינן איסור ואמרינן שלא הודח כלל יחד או משום דסתם כלים אינן בני יומן ע"ש ולכאורה היה נראה לומר דלא הוי דבר שיש לו מתירין כיון שאין לו מתירין לדבר חריף דהא דבר חריף אפי' אינו בן יומו אסור וכמ"ש סי' ק"ב סע"ד אבל אם נשאר לאחד לעולם אסור לא הוי דבר שיש לו מתירין ע"ש ואפי' נימא דדבר חריף נמי מדינא מותר וחומרא בעלמא (ונראה דלא אמרי' כן דהא גבי בשר ששהה שלשה ימים בלא מליחה אסור בבישול לעולם ואפ"ה צריכי הפוסקים ליתן טעם דלא הוי דבר שיש לו מתירין משום דלצלי לא נאסר לעולם או משום שאין איסורו מחמת עצמו ע"ש וצ"ל דשם הטעם משום דעיקר הנאסר הוא המבשל ולא הותר לן או דשם מיירי דווקא שהתבשיל הוא של המבשל וצ"ע) כמ"ש בט"ז סי' צ"ו ס"ק ח' ע"ש מ"מ אם יבשל דבר חריף כמו קורט של חלחית בוודאי אסור ואין לומר דיש איזה חילוק בין ב' בני אדם לשאר דברים דהא בתרומת הדשן סי' ק"ע למד לבשר ששהה שלשה ימים בלא מליחה דלא הוי דבר שיש לו מתירין מהא דיבמות דף פ"ב דתרומה לא הוי דבר שיש לו מתירין דממה נפשך אי לכהן משרי שרי אי לישראל מיסר אסור וכתב על זה אע"ג דאפש' דיש לחלק מ"מ נרא' דכיון דטעמא משום דבר שיש לו מתירין וההיא אינו אלא מדרבנן לא דייקינן כולי האי להחמיר עכ"ל וההיא דסע"ד דאם ישאר לאחד לעולם אסור לא הוי דבר שיש לו מתירין נמי למד מההיא דיבמות ע"ש בב"י א"כ בודאי גם כאן אמרינן כן דכיון דנשאר לדבר אחד לעולם אסור לא הוי דבר שיש לו מתירין ולפי מ"ש במ"א סי' שי"ח ס"ק ב' דההיא דסע"ד מיירי דווקא שנתערב אחר השבת אבל אם נתערב בשבת אסור אפילו למבשל הואיל וחל עליו