חמודי דניאל נ

ידוע לאיזה נפל ואחר כך נפל איסור וידוע לאיזה נפל דלא תלינן לומר למקום שנפל האיסור האחרון נפל גס הראשין ע"ש והטעם כיון שנאסר פעם אחת לא יוציאו אותה מחזקתה בשביל האיסור שנפל באחרונה ע"ש בב"י הכא נמי נימא כאן ולא דמי למ"ש שם בסע"ה דלא נאסר מעולם נרא' דלא דמי דשם עיקר ההיתר הוא בשעת נפיל' לומר שנפל בזו וכיון דעד עכשיו לא היה לן שום סברא לומר דנפלה בזו אלא היה לנו ספק ועכשיו בשביל שנפל איסור לתוך קדרה וידוע לאיזה נפל נימא דעכשיו תלינן למפרע דגם הראשונה לקדרה זו נפל זה אין סברא אבל כאן דההיתר הוא בשעת שנחתך שיש ספק שמא האיסור נחתך ובטל למה לא נתלי שהאיסור נחתך כיון שאין אנו אוסרין את שום דבר דאין לומר דהטעם דכיון שנאסר פעם אחת אין אנו יכולין להתירו משים ספק דא"כ אם נפל אחד לים נמי לא נתלי בו גם אין לומר דהכא אפילו נחתך כל כך שיכול האיסור לבטל בהן אסור כמ"ש בסימן ק"א בט"ז ס"ק י"ד דכל שנשתנה מקדמותו מן הרוב הוא דהוי כמו כל דפריש מרובה קא פריש ע"ש נראה דהאי סברא לא מהני אלא לעשות ספק דלא נימא דודאי אסורא ברובא איתא מהני האי סברא לומר דיש סברא בהיפך נמי לומר דכל שנשתנה מן הרוב הוא דאין לומר דבסברא זו אמרינן בודאי מה שנשתנה מן הרוב הוא דא"כ בנפל אחד לים או נאכל נמי נימא דודאי הוא מן הרוב וגם כאן למה הוצרכו הפוסקים להתיר אותן שנחתכו מטעם ממ"נ ולא התירו כפשוטו דודאי מן הרוב נחתך ועוד דאמאי צריך ליטול מהן כדי דמוע כיון דהן ודאי מן ההיתר ועוד דהא לא נפרש כלל מן התערובת אלא נחתך במקומו ולכך כתב דהוי כמו כל דפ' ולא ממש א"א ודאי דלא מהני האי סברא אלא לעשותו ספק כמ"ש ולכך דקדקו בגמר' לומ' ונחתכו מאה אבל אם נחתכו יותר ממאה היו אפי' הנשארים מותרין דתרומה עולה בק"א ולפ"ז אם נתערב יבש ביבש מין שלא במינו בפחות מס' ואינה חתיכה הראוי' להתכבד ואח"כ נפל אחד מן התערובת למינה ונתבטל שם ברוב מותר גם התערוב' שלא במינו דתלינן דהאיסו' נפל וכן אם נפל ונתער' בשאינו מינו אלא שבתערוב' השני יש ס' מות' גם התערוב' הראשון כיון דאין אוסרי' שום דבר ובזבחים דף ע"ד בתוס' ד"ה ונפלה אחת מהן לים לא משמע קצת הכי שכתבו דוק' נפל' אבל איתא בעולם לא דהא ר' אליעזר אית לי' סאה שהגביה היא סאה שנפלה ומדמע כתרומה ודאי ואפ"ה אינה מתיר את הראשונות ור' אליעזר קאמ' דמדמע' בין אם נפלה לפחו' ממא' דאסור התערובת אי אם נפל' למא' דמות' ואפ"ה מין התערוב' הראשון מותר אע"ג דכאן היה אפשר לומר דהאיסו' הוא שנפל ונתבטל וכן כאן סתמו כל הפוסקי' וכתבו אפי' נחתך הרוב ולא חלקו אם נחתכו כל כך שהאיסו' יכו' לבט' בהן או לא וע"ש בספ' מנח"י סי' מ' ס"ק ט"ו שכתב אע"ג דבנפל אחר מכן לים תלינן דאסיר נפל כמ"ש בסי' ק"י סעיף ז' ע"ש שאני התם שנאבד מן העולם ואי אתה דן אלא על אלו שהם לפנינו אמרינן שהם מן הרוב משא"כ כאן ששניהם לפנינו א"כ מפני מה נאמר שזו שנחתך היא מן האסור אדרבה י"ל שמן הרוב נחתך והאיסור המועט לא נשתנה עכ"ל ולפ"ז י"ל דסברא זאת שמן הרוב נשתנה מהני לעשותו ודאי והא דמתירין כשנפל אחד לים דשם אין אנו דנין עליו כלל אלא על אלו ואמרינן עלייהו שהמה מן הרוב ודוחק כמ"ש וצ"ע. ומ"מ נראה אם נתערבה תרנגולת אחת טרפה בין הרבה כשרות ולא נודע התערובת עד שהסירו הנוצה מכמה תרנגולת ויש באותן שלא הסירו מהן הנוצה כדי לבטל האיסו' הכל מותר אע"ג דהידיעה היא אחר שהסירו הנוצה וקודם הידיעה לא נתבטלו ואם היו מסירין הנוצה מכל התרנגולות קודם הידיעה היו כולם אסורין כמ"ש מ"מ כאן תלינן שמהאיסור לא הסירו הנוצה ונתבטל דשעת הידיעה היא כשעת הנפילה ובשעת הנפילה בודאי תלינן לקולא כמ"ש בסי' קי"א סע"ה ועוד כיון דעכשיו בשעת ידיעה יש לנו ספק אם האיסור הוא חתיכה הראוים להתכבד או לא דספק הוא אם הסירו הנוצה מן האיסור או לא וספק אם האיסור חתיכה הראויה להתכבד מותר כמ"ש סע"א ע"ש וכיון דכאן בשעת נפילה היה בודאי אינה ראוי' להתכבד אלא דאין אנו הולכין אחר שעת נפיל' כיון דלא נודע ולא נתבטל אלא אחר שעת ידיעה ובשעת ידיעה הוא ספק אם היא ראויה להתכבד בודאי מותר הוא ועוד דהא כאן איכא למימר דאותן שנשתנו מן הרוב כמו כל דפריש מרובא פריש והאיסור לא נשתנה ובטל וכאן לא נקרא שם איסור על התערובת ודמי שפיר לשעת נפילה דתלינן דנפל באותן שיש בהן כדי לבטל כמ"ש בסי' ק"י ולא דמי למ"ש שם סע"ו דכיון דנאסר פעם אחת אין אנו יכולים להתיר מספק דכאן לא נאסר ואם הסירו הנוצה מהרוב קידם הידיעה ולא נשאר אלא ב' שאין האיסור יכול לבטל בהן אותן שלא הסירו הנוצה מותרין ממ"נ כמו נתרסק אחד מהן ואותן שהסירו אסורין דלא מהני סברא דהוי כל דפריש אלא לעשותו ספק כמ"ש ואי