חמודי דניאל מז

בהיתר צריך כמו כן ס' נגד דימוע ראשון כגון רביעית חלב שנפל לה' רביעית מים צריך ס' נגד המדומע וכן כתב בכלל ל"א דין ט"ו ע"ש מלשונו משמע קצת דלא משערינן לפי ערך כגון אם הבש' חלק אחד ממ' של המים ונפל מן המים לחלב צריך ס' נגד כל המים ולא סגי בס' נגד חלק אחד ממ' מן המים ואי אפשר לומר כן דבמרדכי פר' כל הבשר בסי' תרצ"ז כתב בהדיא אפכא דאין צריך לשער אלא נגד חלק אחד ממ' אי לא אמרינן חתיכה נעשה נבילה הכא בהיתר לכולי עלמא לא נעשה נבילה וכן כתב באו"ה עצמו בכלל ל"א דין ג' והביאו בט"ז סי' צ"ב ס"ק כ"ד והארכתי בדבר זה במקום אחר אלא דכוונתי דאפשר דלא בלעו המים כדי שיעור כל הבשר וא"כ אפי' לפי ערך אין צריך לשער או אם נפלו כל המים אין צריך לשער נגד כל הבשר אלא לפי מאי דמשערינן באומד יפה כמה בלע וכמ"ש דבכולי קדרה משערינן דלא ידעינן כמה בלע כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ג סע"א ובסי' צ"ח סמ"ה ע"ש בב"י וזהו שכת' דא"א לעמוד על השעור כמה בלע וכן בתחיבת כף של בשר ע"ש פירוש דצריך לשער נגד כל הכף דלא ידעינן כמה בלע ולכך כתב וה"ה דאין צריך אלא נגד הדימוע הראשון ע"ש משמע דגם ברישא הדין כן וא"ש בכלל א' דין ט"ו ולא סגי לפי לסור המדומע בו ע"ש קאי על החלוקה השניה שכתב שם דהרוטב נאסר ע"י נפילת אסור עכ"ל

מב בש"ע י"ד סי' צ"ד סע"ה ע"ש בט"ז ס"ק ה' וע"ש במנ"י סי' נ"ז ס"ק כ"ז דנטל"פ אסור לכתחיל' ע"ש נראה דה"ה אם שניהם אינן בני יומן כל שאין ס' נגד הכף אסור לאכול לא עם חלב ולא עם בשר וטפי היה נרא' להתיר עם הקדרה ב"י והכף אינה בת יומא לאוכלה במין הקדרה דהוי קצת כמו תחבו למין הקדרה עצמה או חלב או בשר דודאי אינו מזיק כף שאינה בת יומא ואפילו הכי אסור כל שכן אם שניהם אינן בני יומן

מג כתב באו"ה כלל ל"א דין י"ב דהמימי חלב אם נפל על גבי בשר אסור מיהא מדרבנן ואם אין בו ספיקא יש להחמיר אבל הנסיובי הוי ספיקא דאורייתא ע"ש וצ"ע אם נפל חלב על בשר ויש בו בודאי ס' נגד החלב והנסיובי אלו היה מפרדים אותם מן המימי חלב אלא שספק הוא אם יש בו ס' נגד כולו אם נימא דמשערים לפי ערך החלב והוי חלב ומימי חלב הוי ספיקא דרבנן ולקולא או כל זמן שהוא עם החלב הוי הכל דאורייתא והא דאמרו טפת חלב שנפלה על החתיכה אם יש בה נותן טעם ע"ש בחולין דף ק"ח ע"א אפשר דכוונתם על החלב לבד וכן בכל מקום שנזכר ס' בענין זה ודוחק קצת הוא דלא לשתמיט חד מהפוסקים לאשמעינן זה אלא הכל כתבו סתמא משמע דנגד כולו בעינן או אפשר דכיון דמ"מ מדרבנן צריך ס' נגד כולו לכך סתמו אך מ"מ גבי טיפת חלב שנפלה על החתיכה דבאסור דרבנן לא אמרי' חתיכה נעשה נביל' כמ"ש בפר"ח סי' צ"ב ס"ק י"ז לקצת פוסקי' א"כ אמאי אמר גבי חתיכה דנעשה נבילה ולא פרשו דדוקא אם אין ס' נגד החלב לבד ע"ש

מד פעם אחת טמנו כלי חרס שפיה צר עם מעט חמאה עם יי"ש בתוכה ופיה סתום בתוך ככר לחם אחד בשעת אפיה לרפואה נראה אעפ"י דשני קדרות מותרות כמ"ש סי' צ"ב סע"ח מכל מקום מכלי למאכל מבליע כמ"ש סי' ק"ה סעיף ג' בהגה וסע"ד בהגה ע"ש והכא גרע טפי דשם מיירי בכלי שבלע אסור ואין כאן אסור בעין אבל כאן האסור בעין שמעב' הכלי נפלט תמיד וע"ש בש"ך סי' ק"ה ס"ק כ"ג דבדבר שמן מכלי לאוכל אפשר דאוסר כולו וע"ש בפ"מ שכת' דאפי' בשמן סגי כדי קליפה או נטילה מ"מ הכא אפשר גרע טפי שיש אסור שמן חמאה בעין בעבר השני כמ"ש לעיל אלא אם יש ס' באותו ככר נגד החמאה מותר הפת אפילו לאוכלו עם בשר אע"ג דבאפיה אינו אוסר אלא כדי נטילה כמ"ש בש"ע או"ח סי' (רש"א) סע"ה הכא שיש אסור שמן צלול בעבר השני גרע טפי אבל שאר הככרות אינם נאסרים מחמת ריחא דהא הכלי מכוסה ואפי' לא היה מכוסה אלא בבצק סגי כמ"ש סי' ק"א ע"ש אע"ג דודאי מפעפע לתוך הבצק מ"מ אין הבצק אוסר בריחא ולא אמרינן דכאן הוי נ"ט בר נ"ט דהחמאה נותן טעם בכלי והכלי בלחם וכולו היתר כיון שיש בעין בעבר השני גרע טפי ע"ש בט"ז סי' צ"ב ס"ק כ"ד ע"ש בש"ך ס"ק ג' דחמאה הוי אסור שמן ע"ש ואם יש ס' בככר נגד החמאה אפי' הכי צריך קליפה או נטילה דהבצק לח הוא קודם אפיה ורותח ובלע כדי נטילה כמ"ש בש"ך סי' ק"ה ס"ק כ"ג ובשאר מקומות אע"ג שכתבתי מחמת שיש בעין בעבר השני צריך ס' אין זה ודאי אלא ספק ושמא לא בעינן ס' ואינו אוסר אלא כדי נטילה או קליפה ולא מהני ס' ואם כל הככר בולע אסור לאוכלו אפי' לבדו אבל אם לא נאסר אלא כדי קליפה או נטילה הוי פת מועט ומותר לאכלו לבדו כמ"ש בסי' צ"ד ועוד דכל קליפות לא חמירו כ"כ אפילו יאכלם בחלב ע"ש בסי' צ"א סע"ד בהגה ע"ש בב"י ע"ש בש"ך סי' ק"ח ס"ק ע"ש בפ"מ דבדבר חריף איירי וכאן יש יי"ש חריף טפי