חמודי דניאל לז

בה וכן אין לתחוב בבשר עוף שיש בו ספק אף של בשר בן יומא ואם תחבו אם אין ס' הכל אסור ואם יש ס' התבשיל מותר ודין הכף כדין הקדרה כמ"ש ואם בשלו בשר עוף בקדרה של חלב ויש ספק אם הקדרה בן יומו או לא התבשיל מותר דהוי ספיקי דרבנן והקדרה אסורה ויער' לקדרה אחרת של בשר אפילו בן יומו מבשר דהא ליכא כאן איסור דאוריי' דדגי' שעלו בקער' של בשר מותר לאכלן בחלב אלא שאנו מחמירין לכתחילה כמ"ש בסי' צ"ה וכ"ש לשומו בכלי של אחד מהן אפילו שניהן בן יומו ודרך עירוי אין קפידה כ"כ כמ"ש בש"ך בסימן צ"ה ס"ק ה' ואם חממו בשר עוף בקדרה של חלב בן יומו וספק אם היה היד סולדת בו גם הקדרה מותר

י בש"ך סימן צ"ד ס"ק ד' ונראה דמה"ט כתב הטור ב' פעמים ע"ש לפי מ"ש בש"ך ס"ק כ"ב דלהב"י נעשו המים נבילה היכא שהיה הקדרה בלוע מבשר בחלב ע"ש א"כ הכא אפילו תחב כמה פעמים נעשה נבילה וכן מ"ש בש"ך ס"ק כ"ג שהיה בלועין כולן מחלב להבית יוסף אפילו ידועה כמה בשר בחלב נבלע בבצלים נעשו כל הבצלים נבילה כמו המים

יא בט"ז סימן צ"ז ס"ק א' מזה נראה לי דמדוכה ע"ש וכ"כ במ"א סימן תס"ז ס"ק מ"ה ביין לבן שהוכה' המראה דאסור לתקנו בחלב שמא יבא לשתותו עם בשר וע"ש נראה דה"ה במים ומלח הרבה [דמועט אפילו פת מותר ע"ש] מי שאין לו שני כלים מיוחדים ע"ש בט"ז סימן צ"ה ס"ק י"ח אך צ"ע דמנא להו ללמוד זה מפת דהא בגמרא לא נזכר איסור זה אלא בפת ואין ללמוד מפת לשאר דברים כמ"ש בש"ך סימן פ"ח ס"ק ב' ע"ש ואע"ג דלהעלות על השלחן לא גזרו בשאר איסורין אלא בפת ובבשר בחלב גזרו בכל הדברים משמע דבבשר בחלב דמי כל הדברים לפת מ"מ י"ל דלהעלות על השולחן הוא גזירה קרובה דיש למגז' טפי דלמא אתי למיכל גזרו אפי' בשאר דברים אבל זה לא הוי גזירה קרובה כ"כ ולא גזרו אלא בפת ע"ש בפר"ח שחולק נמי על הט"ז ע"ש ס"ק א' בפר"ח הנ"ל וע"ש בחולין דף קי"ב ע"א דאף במלח וחומץ חיישינן ואפשר לכתחילה דווקא אפילו נפל לתוכו וודאי וכן לפירש הרמב"ם שם הוי וודאי ואפשר דבאמת להרמב"ם אפילו דעבד אסור אלא דבעל האבעי' דלא ידע בעי אפי' על לכתחילה אבל לפי מאי שהשיב לו אפילו דעבד אסור עוד היה נראה במעט מלח וחומץ דלא ידע בעל האבעיא אם חיישינן שמא יפול ואסור לבשר אלא דהשיב לו אסור דמשמע אפילו להניח ימעט פת מותר ללוש לכתחילה בחלב ע"ש וכל משקה שדרך לשתותו בצמא ועושים ממנו הרבה כגון קוואס אסיר לעשותו חלב או בשר וכן כתב במ"א סימן תס"ז ס"ק מ"ה בד"ה כתב בצמח צדק ואם הוא משקה חמוץ אסור לעשותו אפילו בכלי של אחד מהם דיהיה כבוש כמבושל גמי נ"ט בר נ"ט ולא נותן טעם לפגם בשביל שאינו בן יומו ואם יבשלנו עם הפוכו אסיר אפילו בדעבד ואעפ"י דפת שאפאו עם הצלי מותר לאוכלו לבדו כמ"ש בש"ע י"ד סימן צ"ז ס"ג שם הטעם לכתחילה חיישינן לריחא ולא בדעבד ע"ש בב"י כאן ובסימן ק"ח ובפר"ח שם

יב בש"ע ואם היה דבר מועט ע"ש מדברי רש"י נרא' שצרי' לאכלו מיד שכת' מעט מותר ללוש דאכי' ליה מיד בבת אחת ולא משהי לי' דלינשי שנילוש בחלב עכ"ל וכ"כ בהשגת ש"ד בלחם משנה שאופין לכבוד שבת מותר הטעם משום דדבר מועט הוא ונאכל מהר בשבת עכ"ל ולא הזכיר הטעם משום דמשונה משאר פת ע"ש בד"מ לכך נראה דצרי' לאוכלו בו ביום ועי' בהל' מליחה סי' ז' ע"ש וצ"ע אם היה הרבה פת דאסור אם מותר לאכול ממנו מעט כדי סעודה והשאר ימכור לנכרים ומלשון הגמרא והפוסקים שכתבו כל הפת אסיר משמע דאסו' ובסי' נ"ז סעי' כ' שכתב בש"ע אם רבים הנדרסי' אסור להשהות' ע"ש נראה דאם רוצה למכור לכולם לנכרי ולהשאר אחד מותר מדינא דגמרא וצ"ע ובספר כרתי פלתי כתב בשם אביו זקנו שצוה לחלק הפת לבעלי בתי' הרבה לכל אחד דבר מועט עכ"ל ונראה דאין לסמוך על זה דהא אמרו בחולין דף נ"ג ההוא שרקפא דספק דרוסות חנקינהו ושדנהו בנהרא ופריך ולשהנהו י"ב חודש אתו בהו לידי תקל' ופרש"י איידי דהוי בהו טובא לא מצי לאזדהורי בהו ואתי למיכל חד מנייהו עכ"ל וכן פסק בש"ע לחלק בין רבים לאחד ואמאי לזבננהו לישראל אחד אחד או יתן להם במתנה וכן משמע כאן דאמרו כל הפת אסיר' משמע דאין לו תקנה ואם חממו מים בקדרה של בשר ולשו בו פת אע"ג דלכתחילה אסור לאוכלו עם חל' כמ"ש רמ"א סי' צ"ה סעי' א' מ"מ לאוכלו עם בשר מות' דהא אינו נאסר הפת לגמרי הוי דעבד ודעבד לא אסרינן אפי' נתן הפת לחלב כמ"ש רמ"א ובפסחים ד' כ' אמרו מ"ש שמן תרומה טמא ראוי להדליק יין נמי ראוי לזילוף בחדש והא ראוי לישנו אתי בי' לידי תקל' שמן נמי אתי בי' לידי תקלה דרמי לי' בכלי מאוס יין נמי רמי לי' בכלי מאיס לזילוף קבעי לי' בכלי מאוס רמי לי' ע"ש ולפי הכרתי מאי מקשה שמן נמי הא ראוי לחלקו לכל א' מעט וי"ל דעדיפי משני ולכאור' לפי