חמודי דניאל לה

במהרי"ל כתב בסימן פ"ט וזבוב ודבורה בכלי שני לא ידענא מאי תבעי לך כיון דקיימל"ן כר"י דכלי שני אינו מבליע ואינו מפליט מ"ש זבוב משאר איסורין ואי דאגב רוככי' קא מדמית לה למלחא דלאיכא דאמרי אפי' בכלי שני בשל נראה דה"מ לענין איסור שבת וכן לחוש לדברי הרא"מ אבל לא לענין טעם דתלוי בבליעה ופליטה אע"ג דאשכחנא אפכא בכלי חרס ושאר מילי האי כטבעי' והאי כטבעיה עכ"ל לפ"ז ה"ה באפוי והצלוי אע"ג דנתבשל אינו מפליט ומתורץ בזה מ"ש בסי' ק"ז דבכלי שני לא נאסרו הדגי' מ"מ בובר מליח יש להחמיר כמ"ש בי"ד בסי' ס"ט סעי' ט' ע"ש וכמ"ש בת"ח כלל א' אע"ג דבכלי שני אינו מבשל מ"מ כיון שהוא נמלח גרע טפי דהרי הוא רותח קצת מחמת מליחה ובקל נתבשל עכ"ל וה"ה בשאר דבר חריף כמ"ש בש"ך סימן ס"ט ס"ק נ"ח וע"ש בש"ך סימן קי"ב ס"ק כ"ד ובמנחת יעקב כלל ע"ה ס"ק י"ג שכתבו דפת לא מבשל בכלי שני ואפשר שזהו טעם של הגהת ש"ד שאוסר שם מ"ש דסבר פת דרך מבשל בכלי שני ע"ש ומשמע שם בש"ך ובמנחת יעקב דאינו נותן טעם כלל בכלי שני ע"ש

ב כתב בט"ז סימן צ"ה ס"ק י"ג אם עירה מכלי של בשר על כלי של חלב ושניהם בני יומן אסיר הטעם שאנו חושבין קילוח הערוי כאלו הוא בכלי שמערה ממנו וע"כ הוא אוסר את הכלי שמערה עליו כיון שגם הוא בן יומו עכ"ל ובמנחת יעקב כלל נ"ז ס"ק נ"ג הקשה עליו הא קייל"ן דניצוק אינו חיבור ע"ש לענין איסור ע"ש ונראה דוודאי לא נתכוין הט"ז לאסור מדינא דא"כ גם הכלי העליון היה אסור משום ניצוק אלא כיון שהניצוק מחברם דומה כאלו התחתון הוא בעליון אע"ג דבשאר ניצוק לא נהגו כן וכיון דדין זה חומרא בעלמא הוא והאחרונים הקילו בזה הש"ך בס"ק ה' והפר"ח בס"ק י"ז ושאר אחרונים הבו דלא לוסיף עליה ואין לאסור אלא במקלח מכלי של בשר על של חלב להדיא אבל אם שניהם שפותים על הכירה ונשפך מא' על הכירה והלך תחת השני אע"ג דהכירה חמה אין להחמיר דלא שייך בזה טעם הט"ז וכן שמעתי דאם עבר על אחד לילה אחד סומכים על ר"ת כמ"ש בסימן ק"ג סעיף ד' וכ"ש אם יש ספק בזה דמותר דאפילו בספק דרבין אמרינן ספיקא לקולא כל שכן בזה דהוא חומרא בעלמא או אם נפל על קדירה עם תבשיל של בשר דיש ספק דלמא אינו מפעפע לפנים כמ"ש בש"ך סימן צ"ד ס"ק ב' ע"ש

ג כתב בש"ך סימן צ"ה ס"ק י"ח דאפילו במערה מכלי של איסור על כלי של היתר אין לאסור רק הכלי שבא קלוח העירוי עליו עכ"ל ולכאורה הא בת"ח מסיים שם כמדומה לי שלא נהגו להקל בכה"ג אמנם לעת הצורך או בהפסד מרובה יש לסמוך עליו עכ"ל ודוחק לומר דקאי על הדינין שהזכיר תחילה ולא על אותו הדין האחרון ועוד דמנא ליה להש"ך זה ואפשר משים שפסק כאן רמ"א אם עירה מים שאינן לא של בשר ולא של חלב על כלים של בשר וכלים של חלב יחדיו מותרין ע"ש ובאו"ה הטעם משום זה כמ"ש בד"מ סימן צ"ה ודווקא קלוח ראשון שיורד מכלי ראשון אבל לאחר שהורידו על הכלי לומר שפליטת אותם המים יוצא מכלי אחד ויבליע בכלי אחר זהו לא אמרינן דמיד שנחו המים על הכלי הוי כלי שני ושוב אין מבליע עכ"ל משמע דסבר כן להקל ומ"ש הש"ך בסי' צ"ב ס"ק ל"ד דלא אמרינן שנתקרר כיון שנזחל על גבי הכירה ע"ש שם מיירי שהקדירה החמה היא שפותה אצל האש כמ"ש בת"ה הואי' והיה הקילוח נוזל והולך מתוך הרתיחה העומדת אצל האש כל טפה וטפה אחרונה אינה מנחת את הראשונה להתקרר דהא דכלי שני אינו מבשל משום דאינו עומד אצל האש הולך ומתקרר משמע דאם עוד כח האש שולט שם אינו, מתקרר עכ"ל אלא דהש"ך לא הסכים לסברת האו"ה בס"ק ב' ע"ש ולא התיר אלא מטעם נותן טעם בר נ"ט ובכלי של איסור אסור ע"ש ולאו"ה אפילו בכלי של איסור מותר וא"כ האיך הביא הש"ך כאן בס"ק י"ח דברי האו"ה סתם וצ"ל דשם גרע דמערה על שניהם יחד וע"ש בט"ז סימן ס"ח ס"ק ט' ובש"ך שם ס"ק ל"ה ע"ש

ד כתב הש"ך בסימן צ"ה ס"ק ה' ודוחק גדול לומר דכאן לא קאמר אלא דהמאכל מותר לערותן בכלי שלהן אבל הכלי אסור עכ"ל משמע דפשיטא ליה דאפילו למאי דהחמיר רמ"א אם עירה מכלי של בשר על של חלב ושניהן בני יומן לא אסר אלא הכלי התחתון אבל המאכל שעירה מותר ולפי טעם הט"ז בס"ק י"ג היה נראה דגם המאכל אסור אלא משום דחומרא הוא אפשר שיש לסמוך על הש"ך בזה

ה כתב הפר"ח סימן צ"ה ס"ק ז' מסתברא שאף לכתחילה מותר לבשלם בכלי של בשר ע"ד ליתנן בכלי של חלב דלא דייק לישנא דש"ס דקתני עלו דעבד אל לאכלם בכותח אבל ליתנו בכלי שלהן ע"ש ולא משמע כן בב"י שכתב אבל בעל התרומות כתב דקטניות שבישול בקדרה חולבת מותר לכתחילה לערותן בקדר' של בשר ואפי' הקדיר' בת יומא עכ"ל ואם כדברי הפר"ח אין ראיה כלל מבטל