חמודי דניאל לג

ע' דין ט' כתב ובאו"ה כתב דכל צלי יצלה לכתחילה כחצי צלייתו כדי שיזוב דמו ואז מותר לבשלו אח"כ ולא כמו הר"מ דמצריך מליחה אם רוצה לבשלו אח"כ ע"ש ולשון לכתחילה לפשר לפרשו משום דבדעבד אפילו בשליש בשולו סגי או אפשר לפרשו דאפילו לכתחילה מותר לעשות כן לאפוקי מהר"מ דמצריך מליחה קא משמע לן דאין צריך לחוש לזה אפילו לכתחילה ודוחק קצת ונראה דצריך להיות כך דכל צלי יצלה כחצי צלייתו כדי שיזוב דמו ואז מותר לבשלו לכתחילה אח"כ וכן הוא בהדיא באו"ה כלל ו' סימן ח' דין י' ע"ש ומ"מ נראה כיון דדם שבשלו דרבנן יש לסמוך להקל כמ"ש לעיל ע"ש וכל שכן בדם הכבד שיש א מרים דהוא דרבנן כמ"ש בב"י סימן ע"ג ע"ש בטור ובב"י ע"ש במנחת יעקב כלל ו' סימן כ"ד ס"ק ב' ע"ש

נד בש"ך סי' ס"ח ס"ק י"ג ע"ש ואם נחתכו הרגלים רק שנמלחו בכלי שאינו מנוקב ועמדו על טלפיהן על מקום שנחתכו תליא פלוגתא זו דלהאו"ה אינו אסור אלא למטה מעט מה שבתוך הציר ולמהרא"י בהגה' ש"ד כולו אסור ע"ש בש"ך סימן ס"ח ס"ק י"ג דרוב כפוסקים לא מקלינן אלא שם דבלאו הכי רוב הפוסקים סברי דאין המנע' מעכב את הדם מלצאת ע"ש בש"ך סימן ס"ח ס"ק י"ג אבל אם עמדו כך על הקרקע בוודאי אין לאסו' אלא שלמטה כמ"ש בש"ך סימן ע'

נה כתב בש"ע י"ד סימן ס"ט סעיף י"ג ואם שרו אותה במים תוך הג' ימים ע"ש במנחת יעקב כלל ו' סימן ד' ס"ק ה' באווזים שהודחו תוך ג' ימים עם הטור דאינו מועיל אלא לעור ולא לבשר שבפנים אך מפני שאמרן בשבת פרק שמונה שרצים דף ק"ח ע"א דעור אית בי' נקבי ע"ש אפשר דמהני ולפי דבריו כ"ש דלא מהני אם הדיחו הראש שלם למוח שבפנים והדבר תמוה דמאי שנא ממוח שבשאר עצמות שמכוסין נמי בבשר ובעצם ומהני להו הדחה ואע"ג דלענין מליחה יש חלוק ביניהו ע"ש בש"ך סימן ע"א ס"ק י' דלא שייך חלוק זה כאן ועל כל פנים משמע שם דרמליחה מהני למוח שבפנים דאי לא מהני א"כ לא נמלח המוח כלל ואמאי יאסור ע"ש וכ"כ שם סעיף ג' דבנקובת הקרום סגי ע"ש משמע דהוי כאבר אחד א"כ מנא לן דמשתנה לענין שרי' זו וכן לענין שרי' שקודם מליח' יש דעות שהוא כדי לרכך הבשר בפנים ע"ש בפרי מגדים בפתיחה להלכות מליח' ע"ש ואעפ"י כן לא נזכר שום רמיזה בסימן ע"א שלא יועיל שרית הראש כשהוא שלם למוח שבפנים אלא מטעם המליחה נעו שם ע"ש בב"י ונראה דהמנחת יעקב מיירי שלא נפתח כלל אבל אם נפתח אין סברא כלל אע"ג דאכתי איכא למימר שלא הודח אלא מצד אחד מ"מ אין סברא לכך כתב באיוזת שלמים ע"ש ואי חכיו דנפתח מה לי אם הן שלמים או לא וכן נראה שהבין בפרי מגדים שהביאו בתחילת סימן ס"ט בשפתי דעת שכתב אפילו יש נקבים בעור הא לא הודח אנא מצד אחד ע"ש ואפילו בלא נפתח הדבר תמוה מאד עור האווז כבשר הוא והוי כחתיכה עבה דלכך מהני מליחה על גבי העור וכמו שמדיחין את הבשר אפילו יש עליו שומן הרבה ולא אמרינן דמבשר שתחת השומן לא הודח ואין לומר דעור שאני דא"כ היה לו לאסור גם כשומן שתחת העור ולפי דבריו בכל דבר שיש לו עור כגון הראש וגדיים ותרנגולים לא מהני להו שרי' ע"ש בש"ע י"ד סימן ס"ח סעיף ה' וסעיף ו' ע"ש עוד יש צד היתר בשרית הראש דהא הנחירים הוי כנקובים וכן המוח יוצא דרך חוט השדרה לצד הצואר כמ"ש בש"ע י"ד סימן ס"ח סעיף א' וסעיף ב' ע"ש מיהו ללשון שבפנים לא מהני הדחת הראש דהלשון הוא אבר בפני עצמו ויש שם חלל וצריך לפתוח פיו שיכנס שם המים אע"ג דלמטה לצד הצואר הלשון הוא מחובר לבשר ונעשה כאבר אחד לא מהני הדחת מקום אחד לחוד ודומה לזה מצינו במליחה שאם הסיר העור מן העוף והפריד בין עור לבשר לא מהני מליחה על גבי העור ע"ש בקונט' אחרון של הפ"ח מ"ש בית הלל בסי' ע"ז ע"ש

נו בש"ע י"ד סימן ס"ט סעיף י"ג בשר שנמלח ספק אם נמלח תוך ג' ימים מיתר ע"ש לכאורה נראה דדווקא אם כבר נמלח דהוי השתא דרבנן דהא דם שמלחו דרבנן אע"ג דעקרו דאורייתא מ"מ כיון דהוא חומרת הגאונים לא מחמרינן אבל אם הוא קודם מליחה אפשר הוא דאסור למלחו ולעשותו דרבנן ובכרתי פלתי כתב הטעם משום דמוקמינן הבהמה בחזקת חי ואמרינן השתא הוא דנשחטה ע"ש א"כ אפילו הוא קודם מליחה מותר ואם הוא אחר מליחה וידעו אימת נשחט אלא שאין יודעין אימת נמלח דהשתא ליכא למימר דמוקמינן הבהמה בחזקת חי דהא יודעין אימת נשחט ואדרבה איכא למימר השתא נמלח וכן אם אין יודעין אימת נשחט ואימת נמלח דליכא למימר דמוקמינן הבהמה בחזקת חי אדרבה נימא השתא נמלח מ"מ כיין דכבר נמלח הוי דרבנן ומותר כמ"ש

נז בש"ע י"ד סימן פ"ז סעיף ט' עור הקיבה לפעמים מולחין אותו ומייבשין אותו ע"ש נראה דה"ה בלא מליחה דכמו דנעשה כעץ לענין בשר ה"ה לענין דם ועוד דהא הקיבה א"צ מליחה כלל כמ"ש בסימן ע"ה ע"ש