חמודי דניאל כח

מא אם נפל כלי על הכלי מנוקב שמולחים עליו בשר ונתלחלח הכלי וציר זה אוסר הכלי כמ"ש י"ד סימן צ"א סעיף ה' בהגה שלישית ע"ש מ"מ כיון שאין הלחלוחית אוסר את הכלי המנוקב גופה כמ"ש בסימן ס"ט סעי' י"ז ע"ש כל שכן שאינו אוס' כלי אחר ואפי' למ"ש רמ"א שם דלכתחילה יש ליזהר מ"מ כיון דבדעבד כשר ע"ש וזה הוי דעבד לאסו' כלי אחר דמה לי לאסור כלי אחר או לאסור את התבשי' וע"ש והטעם אפשר כיון שאין במשקה טופח על מנת להטפיח לא חשוב משק' ע"ש בגיטין דף ט"ו ע"א ובשאר מקומו' ומזה נראה דמ"ש בבית לחם יהודא סימן ס"ט ס"ק י' ובסימן ק"ה סוף ס"ק א' דבשר שלא נמלח שנשרה במי' שנקרשו מעל"ע אסור משום הלחלוחות ע"ש אם אין בלחלוחת טופח על מנת להטפיח כשר ומ"מ בכלי ראשון שיש בו משקה אסור אפי' אין בו כדי להטפיח אם נתלחל' כלי כש' בו קש' הדבר להקל ע"ש במ"א סי' רנ"ז ס"ק י"ד דנעשה כלי שני ע"ש ואפשר דשם משום דנתנו התבשי' לכלי צונן ונצטנן התבשי' לכך אעפ"י שהחזירוהו הוי כלי שני אבל אם עירו התבשיל מכלי ראשון ונשאר שם לחלוחית הוי כלי ראשון אבל בט"ז סי' צ"ב ס"ק ל' בד"ה ושוב ראיתי מבואר דאפי' בקדרה אמרי' כן ומשמע אפי' נשאר לחלוחית דומיא דהכא שכת' תרומת הדשן דודאי יש עלי' לחלוחית ע"ש מדלא כת' הט"ז גבי קדרה דוקא אם היא נגובה משמע אפי' דומיא דכף והטעם דלא אסרינן כלי מניקב אעפ"י שהצי' יור' עליו המי' דאינו שוהה עליו והוי כמו ניער וכסה תיכף דאינו בולע תיכף אפי' באותה דכלי ראשון ע"ש בסי' צ"ב סע"ב ע"ש ולפ"ז אם עירו אסור רותח על כלי מנוקב נמי לא נאס' הכלי דמשום הלחלוחי' הנשא' לא נאס' דלא מקלינן ברותח ע"י האור כמ"ש לעיל ע"ש לא נאס' הכלי דהוי כלי שני לאחר שנח אלא דא"כ לא מצינו לעול' עירו אסור כדי קליפה דהא אין בו כח לאסור אלא ברגע הראשונה כשבא על הכלי דלאח' שנח הוי כלי שני ואפשר דכל הדברי' אינם נעשי' בחיש ומהר א"כ אפי' לאחר שנח אינו מצטנן תיכף ומיד א"כ יש בעירוי על כלי שאינו מנוקב שהות יותר להתבלע ומ"מ נרא' דאין הטעם גבי מליח בכלי מנוקב משום שאינו שיהה להתבלע דא"כ למה להו לומר הטעם משום משרק שרק ע"ש בט"ז סימן ס"ט ס"ק מ"ב ובש"ך שם ס"ק ס"ט ובט"ז שם ס"ק מ"ב ע"ש הא הציר הוא כמי' ואינו סמוך ועב כדם ואינו שוהה אלא ודאי דוקא משום דשריק ואינו מתבלע אבל מים רותחים מתבלעים וצ"ע לחלק בין זה לניער וכיסה ואפשר דציר עב ממים ושוהה מעט לכך הוצרכו לטעם זה וצ"ע עוד בדבר זה כי אין הפנאי מסכים לעיין כל הצורך

מב בשך בי"ד סימן ס"ט ס"ק ו' ע"ש ובאו"ה מסיים שם והיינו לכתחילה ע"ש במנחת יעקב שהביאו הת"ח והש"ך לא הביאו זה וכן הפר"ח לא הביא זה וכת' במ"י שם דוקא לאחר בישול אבל קודם בישול אפשר דיחזור וידיח וימלח ע"ש ונראה דהדין עמה' דהרי עינינו רואות בשר יבש אם יפזרו עליו מלח חצי שעה או שליש שעה וחלק ל' מן השעה לא יטיף אפי' טפה אחת ובודאי נשאר הדם בבשר דומה לזה כתב בסימן צ"א סעיף ה' ואם הם יבשי' ע"ש דמלוח יבש אינו פועל כלום וע"ש במ"א סימן תמ"ז סוף ס"ק ט"ז דבמליחה יש להחמיר כדי שירתיח ע"ש דאפילו בדעבד אוסר וע"ש סעיף ו' דאינו מפליט בצונן אפי' שהה זמן מרובה אפי' בקערה אינו אוסר דעבד ע"ש במ"א ס"ק ל"ב ע"ש

מג כתב בת"ח כלל ו' סימן ו' דין י' בשר שנמלח ונפל למי שריית בשר ע"ש במנחת יעקב ס"ק כ"ג דמות' ולא דמי לגוזלא דנפ' לכדא דכמכא דהכמנא הוא דבר עב ונדבק מאי שאין כן אסר צלו' לפ"ז אפי' בחלב ממש נמי מותר עוד תירץ דשם האסור בעין אכל כאן הדם נתערב במים ויש להחמי' כתרוץ השני ע"ש במנ"י כלל כ"ב ס"ק ג' עכ"ל ע"ש ומ"מ אם רוטב של מאכ' שלבנו בחלב אפי' לתרוץ השני מותר דמאי שנא דם שנתערב במים או זה ע"ש

מד ושומן שנקר' באמצע ומלחהו וכל שעת מליח' היה נקר' באמצ' והודח ושהה זמן רב אם מותר לחזור ולמולחו ולא חיישינן שמה שנמל' כבר יבלע ממה שנמלח עכשיו לכאור' למאי דאמרי' גבי חלחולי דהוי כאלו לא נמלח כלל ואפי' הכי מיתר לחזו' ולמולחו הכא נמי כיון אע"ג דלא שייך כאן משריק שריק בחדא חתיכ' כמ"ש במקום אחר בחלחולי' נמי לא שייך אלא דאיכ' למימר ממה נפשך אם נימ' דבחלחולי' הוי כאלו לא נמלח כלל על כרחך הטעם דדרך החלחולית שאין בה ד' אינו יכו' לפעו' כלום א"כ גם נתן אין המלח יכו' לפעו' דרך המקו' שכב' נמלח ויצא דמו להוציא הדם מבפני' ממקום שהיה כבר נקר' ואם נימא דהמלח יכו' לפעו' דרך מקום שכבר יצא דמו א"כ אין ראי' מחלחולי' כלל דשאני התם שכבר נמלח מצד אחד ואפי' בבשר מקלינן בנמלח מצד אחד ע"ש בסימן ס"ט סעיף ד' וכאן בשומן שאינו מוחזק כל כך בד' מקלינן יות' ע"ש במקו' אח' שכתבתי בעניני' אלו ואפשר דאפי' אותם הפוסקים דסברי דיכי'' לפעו' דרך החלחולי' מ"מ באותו סברא דשירי דאינו