חמודי דניאל כא

הים מיבשים אותי ושוחקין אותו ואפשר דאין כל מלח בעושין ממי הים שוה ואפשר שהמלח שכתב אי"ה היה דק יותר לכך נהגו לשחקו אך צריך ליזהר שע"י השחיקה נטחן מן המלח הרבה כקמח וכשמולח בכל המלח ביחד יש הרבה מקומות מן הבשר שנא בא עליו אלא המלח בדק כקמח

יא בש"ע י"ד סימן ק"ה סעיף ט' ולפי שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן נוהגין לשטר בכל מליחה בס' ע"ש נראה דעצמו' בין שבחתיכות האיסור בין בחתיכות ההיתר אין מצטרפין לשיעור ס' דהא עצמות הוי ככלי כמ"ש בט"ז סימן צ"ט ס"ק א' ומליחה אינו מבליע בכלי אלא כדי קליפה כמ"ש בסימן צ"א סעיף ה' ולא מצינו שחילקו הפוסקי' בכלי בין כחוש לשמן משמע מזה דאפילו איסור שמן אינו נבלע בכלי אלא כדי קליפה וכ"כ בספר משבצות זהב ס"ק י"ח ע"ש מ"ש על הש"ך וא"כ היכי נוכל לשער כל העצמות כיון דאינו נבלע בכולן אך בסימן ע"א סעיף ג' כתוב כקוליות ושאר עצמות שיש בהן מוח צריכין מליחה ומליחת כעצם מועיל למוח שבקרבו וא"צ לנקוב את העצם עכ"ל וא"כ מוכח מזה דמליחה מועיל לעצם ונכנס בתוך העצם כולו במוח שבפנים ומוציא הדם מן המוח ומוציא דרך העצם לחוץ דהא אין העצם נאסר מוכח מזה דמפליט כל הדם מן המוח דרך העצם וכ"ש שיכול להבליע האיסור בכל בע"ם דהא אנן קייל"ן אין מליחה לכלים להפליט מן הכלים אבל להבליע בתוכו מהני וכיון דבקוליות וכו' להפליט מן העצ' כ"ש שיכול להבליע בכולו ונראה דאותן עצמות שבתוך הבשר או עצם הקוליות מיירי דעדיין היא לחה ורכה היא משאר כלים לכך מליחת הקוליות מהני למוח ויכול המלח להוציא הדם אח"כ מעצם הכוליות ולא הוי ככלי דוודאי אם היה המוח מונח בכלי עצם לא מהני מליחת הכלי למוח אבל אם כבר נתייבש עצם הקוליות לא מהני כלל מליחת הקוליות למוח

יב שומן שלא נמלח ובשלו אותו ואח"כ נתנו מן השומן למאכל א"צ אלא ששים נגד השומן אע"ג דשומן לטעמי' עבידא ואינו בטל בס' וכאן נעשה השומן נבילה תחלה כשבשלו אותו מ"מ אין צריך אלא ס' כמ"ש בסימן ס"ט סעיף ט' דאין צריך אלא ששים נגד המלח וכ"כ בסי' ק"ה סעיף י"ד ע"ש שכתב אע"ג דהמלח נעשה נבלה מ"מ אין הנאסר אוסר יותר מן האוסרו ע"ש וכ"ש אם לא נתבשל השומן תחילה כלל דלא נעשה מעולם נבלה כמ"ש בסימן ס"ט בש"ך ס"ק מ"ו ע"ש וע"ש בש"ך סימן ע"ה ס"ק ח' וצריך כאן לצנן התבשיל ולהסיר השומן כיון דנעשה נבילה מתחלה אם יכול להסירו צריך להסירו אפי' לא נתבש' השומן תחילה דהא אנן קייל"ן דבשר שנתבש' בלא מליח' אותה החתיכה אסורה כמ"ש בסימן ס"ט סעיף י"א ע"ש ואפשר דכאן שנתערב השומן בכל התבשי' אעפ"י שיצננו התבשי' לא יקפא אלא השומן אבל הדם לא יקפא דאין דרך להקפות אלא שומן א"כ כל הדם ישאר בתבשיל ומאי מהני צינון ואפשר דמ"מ ערוב הדם נשאר בשומן וכשיצננו יקפא השומן עם הדם שבו וצ"ע וע"ש בסימן ק"ו סעיף א' ובב"י שם ע"ש וע"ש בש"ך סימן ע"ה ס"ק ח' ע"ש והטעם הראשון אינו מספיק כמ"ש סימן צ"ח סעיף ד' אם נפל חלב לתבשי' צריך ליתן שם מים צוננין ע"ש ועל הטעם השני יש לסמוך מ"מ אם נעשה השומן תחילה נבילה יש להחמיר קצת

יג כתב במ' סימן ד' ס"ק ה' שמעתי באווזים שלמים שהודחו בתוך ג' ימים בעידן שלמים עם העור והורה להפשיט העור ולבשל והבשר יצלה כדין בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה ועיין בשבת דף ק"ח דאמרו דבעור אית נקבים עכ"ל משמע לדיעה ראשונה לא מהני הדחת העור לבשר וצ"ע דהא כשמולחין האווזות שורין אותן במים עם העור ואפשר כיון ששורין אותם חצי שעה מתרכך הכל אבל כאן מיירי בהדחה בעלמא ע"ש בסימן ס"ט בט"ז ס"ק א' ובש"ך שם ס"ק א' ולפ"ז בערב שבת ובשעת הדחק נוהגין קצת שלא לשרות קודם מליחה אלא להדיח משום דשעת הדחק כדעבד דמי כמ"ש בט"ז סימן צ"א ס"ק ב' ובדעבד סגי בהדחה כמ"ש רמ"א היה צריך להפשיט העיר ואפשר דהם סומכים בדעבד על אותה דעה דטעם הדחה משום דם בעין ולא משום לרכך הבשר כמ"ש בש"ך ס"ק י"ד ע"ש בתורת חטאת כלל ה' סימן י'

יד ע"ש במנחת יעקב ס"ק ט' דאם נמלח הקורקבן עם הפרש ונתבשל לך טרפה דהדם נכנס בשעת מליחה בפרש ולא שייך כבלעו כך פולטו כיון דאין לו דם של עצמו ע"ש ועוד דלא נמלח הקורקבן כי אם מצד אחד ע"ש בפרי מגדים סי' ס"ט במשבצות זהב ס"ק י"ג שהביאו וחלק עליו וסיים בצ"ע ע"ש בבל"י בסימן ס"ט ס"ק י"ט שהביאו ג"כ ע"ש וכל זה יש לזהר גם כן במוצאים לפעמים אחר הבישול מכה מליאה ליחה באמצע כאשר קרם לי שמצאתי בלשון של בהמה כך דהדם נבלע בפרש שבתוך המכה ומ"מ אפשר כיון דחומרא בעלמא הוא אין לומר