חמודי דניאל כ

הפרש מן הדם בשעת מליחת דמה לי צד החיצון שכבר פלט כל דמו וצירו או הפרש ועוד דהרבה פוסקים סוברים דמליחה א ני אוסר אלא כדי קליפה וכאן דהמעי גופה אין בו דם אין הדם שבשומן נבלע אלא במטי ולא בפר' כיון שאינו נבלע אלא כדי קליפה גם במנחת יעקב שם כתב על דברי מהרא"ש לכאורה היה נראה להקל בקרקבן דנבלע בפרשא הוי ג"כ פרשא כמ"ש הש"ך והט"ז בסימן פ"ז לענין קיבה שנמלחה ויש לחלק קצת בין נבלע בו טעם בשר או שנבלע בו ממשו של אסו' דם גם יש להחמיר קצת מטעם שלא נמלח בפני' במקום המאכל עכ"ל וזה לא במעי' כיון דאין בהם דם אין סברא שיבלע ממשו של דם של שומן בתוך הפרש גם טעם השני לא שייך כאן דאין צריכין למלוח בפנים

ז בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה וצלאהו בשפוד ואח"כ רוצים לצלותו בקדרה ביובש לכאורה נראה דמותר משים שכתב בתרומ' הדשן שאסור לבשלו אחר הצלייה דאפשר הבישול פועל יותר מהצלי' שהמים הרותחים מרככים את הדם שנתקשה ויפליט ויצא טפי מע"י צלי' עכ"ל וזה לא שייך כאן ונראה דזה דמי למ"ש בט"ז סימן ס"ט ס"ק ל"ב דאם מלחו לבשר ששהה ג' ימי' בכלי מנוקב ואח"כ מלחו בכלי שאינו מנוקב ע"ש וע"ש בנה"כ שמפקפק על זה לומר דפולט מעט מעט ע"ש וכן כאן בצלי' י"ל דפולט מעט מעט כמו בכלי חרס דאינו מהני הגעלה מהאי טעמא כמ"ש בטור סימן צ"ח ובדעבד מותר דלא גרע מבשלו אחר צליי' דמותר בדעבד ואם מלחו בכלי מנוקב ואח"כ צלאו בקדרה נראה דאסור אפילו בדעבד

ח כתב בש"ע י"ד סימן ע"ט סעיף י"ב ואין להשהות בשר ג' ימים שמא ישכח ויבשל ע"ש הקשו האחרוני' מאי שנא מעוף ספק דמותר להשהות כיון דאינו משהה זמן מרובה ע"ש בכרתי ופלתי ובמנחת יעקב ע"ש ולא קשה מידי דוודאי כיון דכבר נעשה הענין מותר להשהות זמן מועט ולא מפסידינן לי' אבל לעשות לכתתילה כך ולבא לידי זה אסור כמ"ש בסימן צ"ה סעיף א' לענין נ"ט בר נ"ט ואפשר דמזה הטעם אמרו אין לשין את העיסה וכו' משמע דהלישה אסור ואפילו רוצה לאסור את הפת דאל"כ לימא אם לש את הפת בחלב אסור אלא דלכתחילה אין לשין שמא יאכל בחלב ע"ש וא"כ ה"נ לאחר שנשהה הבשר ג' ימים בשוגג אינו מחוייב לאכול תיכף אם יש לו איזה הפסד בזה כגון שצריך להבשר לשבת כיון דזמן מועט הוא יע"ש בא"ח סימן תקנ"א סעיף ט' ומצניעין מר"ח ואילך הסכין של שחיטה וכתב במ"א הטעם שמא יאכל וע"ש אע"ג דזמן מועט הוא אין לעשות כן לכתחילה ועוד י"ל דכל דבר שזמנו לאכול מיד כגון בשר ופת הוי זמן מיעט דידי' כזמן מרובה אבל גבי עוף דאפילו כשירה לפעמים אין אוכלין אותה זמן מרובה לכך בספק טרפה מותר דשמא לא יבא לידי אכילה ואת"ל יבא שמא לא ישכח לכך פת שאפה עם חלב אסור כמ"ש בי"ד סימן צ"ג אע"ג דכבר אפה וזמן מועט היא מעוף וטריפה ובלא"ה אין מדמין גזירת חכמים זו לזו כמ"ש בחולין דף ק"ד בתוספת ד"ה ומנא תימרי'

ט בט"ז ס"ק ל"ב וכן נראה אם מלחו אותו בשר ששהה ג' ימים עם שאר בשר שנמלח להוציא דמו דאסור דזה דומה לבשר שפלט כל דמו וצירו שנמלח עם בשר שנמלח להוציא דמו ע"ש וצ"ע בדין זה דהא כתב כט"ז שם דאם נמלח כדינו ונצלה מותר לבשלו משמע דע"י מליחה וצליי' יצא כל הדם וא"כ יוצא ג"כ מהשק כל ממקום אחר ולא דמו לבשר שפלט כל דמו וצירו ע"ש בש"ך סימן ע' ס"ק ל' ודוחק לומר דסבר הט"ז כיון שנמלח ונצלה בוודאי מה שלא יצא במליחה וצליי' לא יצא ע"י בישול לכך מותר לבשלו לכתחילה ע"ש בש"ך ס"ק נ"א ועוד דבבשר שנמלח והודח נמי להמחבר סימן ע' סעיף ו' מותר (ואע"ג דרמ"ז מחמיר שם מ"מ דהכא דהוא חומרת הגאונים יש לסמוך על המחבר)

י כתב בש"ע י"ד סימן סיט סעיף ג' לא ימלח במלח דקה כקמח ואם רוצין לתת מלח הרבה על הבשר לכאורה נראה דמהני דהא אפילו יכנס המלח הסמוך לבשר לבשר ישאר עוד מלח על הבשר ויפלוט דם ונראה דלא מהני דראשון ראשון מהמלח שנתקרב לבשר נכנס לבשר ואינו פועל בו וכן משמע קצת ממ"ש רמ"א ואם אין מלח אחר רק מלח דק כקמח מותר למלוח בו ע"ש ואם היה זה תקנה גמורה לא היינו מתירין לעשות לכתחילה לעולם שלא כהוגן בשביל הפסד מעט מלח שיתן מעט מלח יותר על הבשר ונראה דבמקום שאין מלח גס מצוי וצריך למלוח במלח דק צריך ליתן מלח על הבשר שיהא עב קצת ואם יהיה דק הרבה לא יפעול המלח כלום מפני שהוא מעט דהא אפילו במלח בינינו בעינן שלא ישאר מקום פנוי בלי מלח כמ"ש בסעיף ד' יפזר עליו מלח שלא ישאר מקו' מבלי מלח והש"ע מיירי במלח בינוני כמ"ש בסעיף ג' לא ימלח במלח דקה ע"ש. ובט"ז שם ס"ק י"ב כתב כל מלח שאין גס יותר ממלח שעושין ממי הים הא כשר למליחה ע"ש ועכשיו נוהגין אפי' מלח שעושין ממי