חמודי דניאל יט

(דוודאי לענין חורפי' אין חילוק בין נפלו המים בבת אחת תו לא כל שיש רוב מים בטיל חורפייהו) אבל אם לא מלחו במקום שזב המים אלא הניחהו על מקום אחר לא שייך זה

ד אם מלחי שומן והדיחו ואחר מעל"ע מלחו איתן עם בשר להוציא דמו הנה לכאורה היה נראה לומר דמה שאסרו בסימן ע' סעיף ו' אם נתן בשר שכבר פלט כל דמו וציוו היינו אם לא נמלח הבשר הראשין אבל אם נמלח המלח מעכב הדם מלבלוע בבשר כמ"ש סברא זו חילין דף ק"ב בתוספ' ד"ה דגים דרפו וע"ש במהרש"א שכתב דעיקר כוונת התוספ' דהדם מתייבש בתוך המלח ואינו יכול לצאת ע"ש ולא משמע כן ברא"ש גם לשון התו' לא משמע כן ועוד כיון שנמחה המלח האיך נתייבש דכוונת התו' ע' שניהם דמה שבתוך המלח מתייבש ומה שנמחה המלח מונע כמ"ש ברא"ש שם ע"ש מ"מ נראה דלא מהני דהא לפי מ"ש הש"ך בס"ק כ"ו דהדחה סותמת נקבי פליטה ע"כ מיירי רמ"א שלא הודח ואפ"ה אסיר וכ"כ בר"ן בהדיא וכן יש לזהר שלא להניח בשר שפלט כל דם וציר שבו בין שמלחו עליו בין שאין מלחו עליו אצל בשר מלוח שלא יצא מידי כל דמו ע"ש וכן מוכח ממ"ש בסימן ע"ה בט"ז ס"ק ה' דבצים כיון שאין להם ציר אם מלחו עם בשר אסירי' ע"ש וכ"כ שם בש"ך ס"ק י"ב ע"ש ורמ"א דמתיר שם ע"כ מטעם אחר וכן מוכח מדהוצרכו הפוסקים לתת טעם דאם מלח בני מעיי' עם בשר מותר משום דיש להם ציר ע"ש בב"י סימן ע"ה ובש"ך ס"ק י"ג ע"ש משמע דבלא ציר אסו' וכן מוכח מהא דדגים שמלחו עם בשר הדגים אסורים אע"ג דאכתי איכא מלח על הדגים ונראה דהמלח שעל הדגים לא כהק כרו כיון דדגים רפו קרמייהו לא עשו פעולה גדולה ועוד נראה דאם הוא בתוך זמן פליטת צירו אלא שהודח למאן דסבירא לי' הדחה אינה חותמת מ"מ אם נתנו שם בשר שנמלח צריך לחזור ולמלח כדי שיצא הציר דלא שייך למימר בי' כיון שפולט אינו בולע כמ"ש בש"ך ס"ק נ"ב ע"ש אם מלח הבשר הראשון אין צריך לחזור ולמלוח כיון דיש להבשר הזה ציר ונמלח עכשיו מהני כמו בבצים אם היה לבם צר ובבני מעיים ובדגים אם היה צירן נמשך היה מותר ע"ש ואם יש ספק אם הוא בתוך י"ב שעות אי אח"כ יש להקל דדם שמלחו דרבנן וספיקא דרבנן לקולא אבל אם יש ספק אם הוא לאחר מ"ע ל"ע היה נראה להחמיר אפילו בהפסד מרובה אע"ג דספק דרבנן לקולא מ"מ הא איכא פוסקים דאינו פולט ציר אלא י"ב שעות ובהפסד גדול יש לצרף דעת הש"ע דס"ל אפילו אחר שפלט כל דמו וצירו מותר ע"ש

ה בש"ע י"ד סימן ס"ד סעיף ט"ז וכלי שמדיחים בו חלבים אין מדיחין בו בשר היינו באותן המים עציו שהודחו החלבים כמו שמשמע שם ברש"י ור"ן אבל אם שפכו המים כתב במנחת יעקב כלל ג' ס"ק ו' בשם מ"ב דמותר אפילו לכתחילה לישרות הבשר בכלי עכו"ם ולא אמרינן בכה"ג דכל מידי דבעי הדחה חיישינן דילמא אכיל בלא הדחה כיון דנותן לתוך המים עכ"ל ופר"ח כתב בסי' ס"ט ס"ק ח' שכיון שהרגלו עצמם להדיח הכלי אחר שריית הבשר וכן אחר הדחה אחרונה וזה כמעט מן הדין אף בכלי מיוחד לכך משום שמניח בו בשר אח"כ להדיחו וצריך לשטוף הכלי שלא ישאר בו לחלוחית דם עכ"ל ואין דבריו נראים דמה אכפת לן אם ישאר דם דהשתא נמי כל המים מעורבים בדם

ו הדרא דכנתא שמלחו אותה ושכחי מעט חלב נראה שמצטרפין גם הפרש לבטל בס' כמו דמצטרפין עצמות ההיתר עם ההיתר אליבא דכ"ע כמ"ש בסימן צ"ט סעיף א' וכמו דמצטרפין קליפות של בצים של היתר עם ההיתר כמ"ש סימן פ"ו סעיף ה' וכ"ש פרש דיש בו לחלוחות ונבלע בו הטעם אפילו ע"י מליח' דהא אפילו בכלי שהיא קשה יכול מליחה להבליע כמ"ש בסימן ס"ט סעיף ט"ו ע"ש מיהו לפעמים אין הפרש מלא וצריך למעך חללו וע"כ במנח' יעק' סי' ט' ס"ק ט' בשם מהרא"ש דקורקובן שנמלח עם הפרש שבתוכו ונתבשל כך שצרי' ס' נגד הפרש שנבלע דם בפרש בשעת מליחה וכ"כ בסימן ע"א סעיף ג' ואם נמלח הראש שלם בלא נקיבת העצם הקרום והמוח אסורים וכתב הש"ך דהוי כנמלח בכלי שאינו מנוקב ע"ש משמע דמהני מליחת הראש למוח שבפנים ולפעמים מולחין הדקין עם הפרש שבהם ואח"כ נותנים אותן במים כדי שלא יסריח ושוהה שם מ"ע ל"ע וזה אין נכון לדעת מהרא"ש ובדעבד נראה דשרי דטעם הנכנס לתוך הפרש בוודאי נותן טעם לפגם הוא ולא עדיף ממ"ש בסימן צ"ה סעיף ד' דאם נתנו אפר בתוך המים אעפ"י ששומן דבוק בהן מותר דנותן טעם לפגם הוא ואפילו החולקי' שם נראה דמודו בפרש הסרוח ועוד דשומן אין מוחזק כ"כ בדם וכתב הש"ך בסימן ע"ה אם מלח החלחולית מצד פנים יחזור וימלחנה מצד תוך אפילו אחר מ"ע לעת ולא חיישינן דצד הפנימי יבלע מצד החיצון כיון ששומן אין מוחזק בדם וכ"כ שם הט"ז ע"ש א"כ כאן נמי לא חיישינן שיבלע