חמודי דניאל יח

א מה שהעלה הש"ך בסימן ק"ה כל"ח שם דבדבר שמן ואפילו בכחוש שיש חשש וגזירה דדבר שמן צריך ס' החיטין והקרומין צריך ס' ובמקום הפסד קצת יש להתיר על ידי קליפה ובאיסור דאורייתא והוא כחוש אין להתיר אלא בהפסד מרובה ע"ש וכן משמע בש"ע סימן ס"ד שכתב שני טעמים להתיר מאחר דיש מתירין אפילו בלא קליפה וגם אין שייך לגזור משים חלב שמן ובסימן ק"ה לא כתב אלא הטעם דכחוש לחוד (וכן משמע בד"מ סימן ס"ד שכתב אעפ"י שנוהגין לשער כל מליחה גס יש לסמוך על הרמב"ם דאינו מצריך קליפה ע"ש) ומה שהביא הבי' הנל ראי' מת"ח ע"ש אין ראי' דבת"ח קאי על איסור דאורייתא כחוש וכתב שם בת"ח ובפרט באיסור דרבנן ע"ש. משמע דזה קיל טפי ועוד כתב שם ועוד כתב הרמב"ם דאם מלח החיטין והקרומין שהם דרבנן נוטלן אח"כ ושרי עכ"ל משמע דזה קיל עוד כתב הבית הילל וע"ש בב"י סי' ע' שכתב על לשון הרמב"ם הנ"ל לחד תירוצי יש להחמי' אבל מור"ם ז"ל מקיל בזה עכ"ל וליתא דלכל הג' תירוצי' שתירץ הב"י על הרמב"ם בסימן ע' בקרומי' יש להקל דלהתירוץ א' בוודאי יש חילוק בין חלב שענוש עליו כרת ולהתירוץ הב' נמי לא קאי אלא על מ"ש הרמב"ם אין מולחין חלבים עם בשר דמיירי בחלב גמור לתירוץ הזה אבל הא דכתב הרמב"ם אן מולחין הבשר עד שיסירו ממני החוטין והקרומין בוודאי איירי במליחת בשר ונא במליחת חלבים וכן להתירץ הג' לא קאי נמי אלא על אין מולחין חלבים עם בשר אבל אין מולחין הבשר עד שיסירו ממנו החיטין והקרומין בוודאי נוגעין בבשר ע"ש. ועוד אם איתן י"א קא על חיטין וקרומין א"כ אמאי כתב רמ"א ויש לסמוך על זה באיסור כחוש שאינו אלא מנהג לשער בס' אבל לא בא סור שמן הא י"א גופייהו לא מיירי אלא באיסור כחוש. וכן כתב בש"ך סימן ק"ה ס"ק כ"ז וס"ק ל"ח ע"ש וכן משמע בד"מ סימן ס"ד ס"ק י"ג דאפי' למאי שנהגו לשער כל מליחה בס' ולא מחלקינן בין כחוש לשמן יש להקל בחוטין וקרומין משים דלהרמב"ם א"צ אפילו קליפה ע"ש והיש"ש גורס גם בסימן ס"ד ברמ"א הפסד מרובה ע"ש בבנ"י סימן ס"ד ס"ק י"ט ובלה"פ סימן ס"ד ס"ק כ"ו כתב וע"ש בסימן ק"ה שכתב בהדיא הפסד מרובה וכתב ב"ה דכן עיקר עכ"ל והט"ז והש"ך גורסין בהפסד קצת כמ"ש יכן גרס המ"י וע"ש

ב כתב בש"ע י"ד סימן ע"א סעיף ב' הטלפים מחתך אותם מעט למטה ומולחם ויניח מקום החתך למטה ע"ש וכתב בת"ח סימן ט"ו סעיף י"ד דבדיעבד אה לא הניח מקים החתך למטה כשר וכן הטוי"ד סימן ע"א לא הזכיר שיניח החתך למטה ע"ש והמ"י חלק עליו וכתב כיון שכתב הטור בסימן ס"ז וה"ה כל מקום שצריך לחתוך שיהא חתוכן לתחת. א"כ סמך עצמו כטור על זה וכמו דגבי חוטי דם אם לא הניח חתיכן למטה אסור אפי' בדיעבד ה"ה ברגלים ע"ש ולא ידעתי למה החמיר כ"כ הא הב"י פסק דבדעבד אפילו לא נחתכו כלל למטה כשר כמ"ש בסימן ס"ח סעיף ח' ע"ש גם מה שכתב דבחוטי דם בוודאי אסור אם לא הניח למטה לא ידעתי אמאי פשיטא לי כ"כ הא רוב הפוסקים לא הזכירו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ע"ש בטור סימן ס"ה ע"ש

ג בשר שנמלח על הספסל ואח"כ הדיחו המס ונפלו המים על אותן הציר אלא שיש ספק אם המים מרובים או כציר ואח"כ נפל בשר לאותו ציר. נראה דמותר דציר דרבנן וספק דרבנן לקולא כמ"ש בסימן ע' סעיף י' ספק ציר ספק מים מותר ע"ש ואע"ג דכתב שם הש"ך בס"ק מ"ט דבספק קרקע מחמירין וכן בשאר ספיקות ע"ש יותר נראה שם מה שמתרץ במנחת יעקב דלכך מחמירין בספק קרקע דהוי ספק חסרון ידיעה דלהש"ך קשה דאין לנו לגזור גזירות מדעתינו מה שלא נזכר בגמ'. (יעוד להש"ך גופא הוי כאן ספק אין כאן צור) וזה דומה למ"ש בסימן צ"ח סעיף ב' ע"ש בש"ך ס"ק ז' דאם נפל איסור דרבנן לתבשיל ויש ספק אם יש ששים מותר ע"ש. ואפילו ידוע שהמים מועטים יש מקום להקל. דהמ"ב התיר בשר שנפל לציר משים שהמנהג הוא שאחר הדחה מניחין איתן על הדף או על כלי מנוקב עד שיזוב מימיו שעל הבשר וא"כ נחלחלח הקרקע מאותן המים ואח"כ כשנוטף הציר קמא קמא בטיל ואין כח באותו ציר לאסור ע"ש במנחת יעקב סימן ו' ס"ק כ' שהביאו ע"ש ואע"ג דלכאורה לא כן דהאיך שייך לומר קמא קמא בטיל אדרבא כשניתוסף ציר נעשה אסור יותר ודמי למ"ש בסימן צ"ט סעיף י' דחוזר וניעור ולא מצינו שם חילוק בין איסור דאורייתא לדרבנן ואפילו במין במינו דהוי מדרבנן אמרינן שם כן כ"ש כאן דמיירי שיש לרוב ציר. דאל"כ לא הוי צריך המ"ב לומר דקמא קמא בטיל אפילו אי נפל בבת אחת בטיל (ודוחק לומר דמיירי דוקא במחצה על מחצה) ועוד דהמים נבלעין מעט מעט בקרקע והציר הוא מלמעלה. א"כ האיך שייך לומר קמא קמא בטיל וע"ש בפר"ח סימן צ"ט ע"ש מ"מ אם נפלו עוד מים ואם נצטרף הרים הראשונים ואפשר שיהיו רוב מים ובטיל חורפייהו מותר