חיים שאל חלק ב צד

אין לו' דישרפו כלם דרובם לא נאסרו ואין לו' בהם באת תקלה אלא מוכרח דמדפלחו לעגל וכו' ור' אלעזר קאי בתר דפשיט' לן דא"י מוחזקת מבנות צלפחד. ומ"מ כד דייקת פורת' גם זה יש להרהר עליו דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אהני דלא לתסר האילן אבל הוא חייב משום שהשתחוה וקבל עליו לע"ז וא"כ באת תקלה מקרי והדר' קושי' לדוכת' אך מסוגית סנהדרין שם ממאי דפריך בבהמה נעבדת ומשני משמע דאי לא נאסר לא קרינן ביה באת תקלה. והכי משתמען מילוהי דהרמב"ן הביאם הר"ן בחידושיו דף כ"ג ע"ב ע"ש ודוק היטב ומעתה אסור"ה נא ואראה מה שתירץ מר ניהו רבא הגאון נר"ו בספרו הנחמד בנין אריאל פ' פנחס לקושיתו הנז' ותורף דבריו דספק משה רבינו ע"ה אי מורשה ירושה מאבותיהם וכשחטאו במרגלים גרם החטא לבטל ההבטחה ובטל' החזק' ומתנה חדשה נתנה לבאי הארץ והו"ל ראוי ומ"מ אשרות בשריפ' שנעבדו בעוד ישראל מוחזקים בה או"ד מורישין ואינן יורשין יוצאי מצרים אלא באי הארץ והם מוחזקים דארץ ישראל היא מוחזקת דכבר הבטיח לבני הארץ שיזכו בא"י מכח ירושה ולא נתבטל' הבטחה זו והיא מוחזקת גמורה. ופשטו ליה דמורישין ואינם יורשין ושפיר ארץ ישראל מוחזק' ולא נתבטל' ההבטח' וזה דלא כפי' רשב"ם זהו תורן דברי הרב נר"ו. ובהורמנותיה דמר ניהו רבא לא אכחד דמלבד דלרשב"ם ולכל הראשונים בחידושיהם שלא חלקו עליו שתק"ו יחדיו ושתיקה כהודאה אכתי קשיא קושיתו. שיטה זו בתלמוד אינה מרווחת חדא דהש"ס קאמר דמספ"ל אי מורשה ירושה היא להם ולשיטתו שנתבטלה החזקה במרגלים העיקר חסר בש"ס. ותו כיון דזכה אברהם אע"ה בחזקה כמ"ש הרב תורת חיים. החטא אינו מבטל חזקת אברהם אע"ה רק להם נגזר שלא יזכו ומהיכא תיתי שנתבטל' חזקת אע"ה לזרע אברהם הכשרים. ותו דכפ"ז מנ"ל דפשטו תרוייהו הול"ל דוקא מורישין ואינם יורשין וא"י היא מוחזקת וזה פשוט ולא הול"ל תרוייהו. נא אדוני האר עינינו בתורתך כי תורה היא וללמוד אני צריך. את זה כתבתי בעטי"ו של נח"ץ ויקרא לו נחוצת"ן. ודיבורו הקל עלי חובה היא גופה גזרה על כן קדמוני ברכים וידי עושות מעין מלאכתן. ושאר הגוף אשר לו כרעי"ם כורע ומשתחו' נגד פני עליון הדריה זיזיה ויקריה במעמד שלשתן. ויתאו דוד ויאמר מי ישקני מים שאולי"ם מיין דכיין מיין צלילן ונהרו"ת המושכין מן הנחל נובע מקור חכמה נהרו"ת איתן. השת' צלות"י מצלתינ"ן למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל מתוך חיבתן. אני הוא המדבר והוא הצעי' מאד"ם העיר עלץ לבי באהבתו ובחמלתו חדא"י נפשאי. סי' מו במין הנקר' דור"א בפסח

שאלת ממני אוהב וריע על מין גרא"ן טורק"ו ואיכ' דקרו פורמינטו"ן ובארץ ישראל ששם עיקרו נקרא דורא אם יש בו חשש חימוץ לבשלו בפסח משום רפואה לחולה שאין בו סכנה רק מתחזק והולך בבריא ושכמ"ה

תשובה עיקר זה המין הוא בארץ ישראל וארץ מצרים וכל גלילות טורקיא"ה ומזה עושים פת ותבשילין ונזונין כל ההמון מערביים ועובדי אדמה וכל הכפריים ומשם הביאוהו באיברופ"א וזה שנים שהוא מצוי הרבה גם בערים האל הכי קרא שמו גרא"ן טורק"ו להיות עיקרו מטורקיא"ה ופשוט אצלנו ומסור' בידינו מאבותנו דהוא מין קטנית ואינו מין דגן כלל וגם אני שמעתי שבגלילות מערב הפנימי כך פשטה הוראה אצלם לבשלו בפסח ולית דחש לחימוץ כלל שהוא מין קטנית. ולא הי' צריך הכתו"ב לאומרו אך מפני שראיתי להר' הגדול מהר"י חאגיז ז"ל בשו"ת הלכות קטנות בח"א סי' קי"ב וז"ל מהו לאכול דור"א שקורין באיטליא פורמינטו"ן בפסח מאחר שאין אנו בקיאין מהו כוסמין ושיפון, תשו' דור"א הוא מין קטנית גרעינין עגולי' ואין יודעים מה הוא יש לו' בזה מה שאחז"ל שעופות טמאים מועטים לפיכך מנאן נמצ' שהרוב הוא הטהור וקשי' לן עלה א"כ אמאי לא אזלינו בתר רובא י"ל משום דטמאין הוו מיעוט' דשכיח וזהו מדרבנן דאחרי, רבים דאורית' בכל מקום א"כ כל מיעוט' דשכיח כגון מיני תבואה יש לחוש לכל המינין שלא יתברר מה טיבם עכ"ל. ואנא בריה. קלה או' דהרב חשש לכל מין שלא יתברר מפני מה שבא בשאלה שאין בקיאין מהו כוסמין ושיפון אבל בקושט' בערי אשכנז בקיאי בכל חמשת מיני דגן ומידי עוברי בנטרותי שם הביאו לי כוסמין ושבולת שועל ושיפון והם מינין אחרים. וכבר בחידושים שבתחילת ס' מעשה רוקח בדף שני עמוד ב' המה בכתובים דברי הרמב"ם. בה' המינין ושם כתב הרב ז"ל דהכוסמת דומה לגרגיר חטה ושיפון דומה לשעורים וכ' שם אשר יקראו אותם בערבי ע"ש וא"כ אין להסתפק בגרא"ן עורק"ו שהוא מין דגן. ותו דהרי עושים מעשה מדור דורים בארץ הצבי ושאר עיירות להאכיל ממנו לתרנגולים בפסח. והעידו שבמערב הפנימי פשוט' להו שהוא קטנית ואופין, ממנו בפסח לאכול בלי שום שימור וחשש חמץ. והרי אפי' בעופות סגי המסורת לאכול העוף כמ"ש בי"ד סימן פ"ב ומפורש שם דמי שהוא ממקום שנוהגין איסור בעוף א' מפני שאין להם מסור' והלך למקום שיש מסורת יכול לאכלו שם ואפי' דעתו לחזור ואם יצא ממקום שיש מסורת למקום שאין להם מותר לאכלו ע"ש. והכ' כתב מקומות עושים מעשה לאכלו בפסח ולהאכילו בלי שום חשש והקבלה והמנהג עמודי ההוראה כמ"ש הרמב"ם. ולענין ברכה נראה דכשעשה ממנו תבשיל מברך בפה"א. אך בעשה ממנו פת מברך שהכל כדין הקטניות כמו שפסקו מרן ומור"ם סימן ר"ח ומבואר בב"י שם בדין הקטניות. ואע"ג דכתב רבינו יונה דטעם שמברך על פת קטניות שהכל משום שאין דרך לעשות מקטניות פת כמו מאורז ודוחן ולא דיינינן להו מזון ע"ש והכא במין זה שהוא דור"א עושין ממנו פת וכך יאכלו את לחמם הכפריים וגם מבני העיר בזמן יוקר השערים וכ"ש ברעב ומיזן זיין מ"מ אנן נקיטינן כהרי"ף והרמב"ם דפת דוחן מברך שהכל דדוק' על האורז מברך במ"מ וכמו שפסק מרן וה"ה לפת דור"א שהוא גראן טורקו יברך שהכל ובתבשיל פה"א. וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורת נפלאות כי"ר: סי' מח באונס שראה באשתו ערות דבר. שאלה אונס שראה שזנתה אשתו ואין עדים בדבר אי אמרי' שויא אנפשיה חתיכה דאסור' ונאמין לאוסרה עליו או לא כיון דאסור לא יוכל שלחה רביע עליה

תשובה הן כל יקר ראתה עיני אמרי קדוש הרב המופל' כמהר"ח אבואלעפי' בכר דוד זלה"ה במכתב למד מכתיב' ידו יד הקדש ארי עלה ונסתפק ספק זה וכתב וז"ל ונרא' דכל כה"ג אינו נאמן לאוסרה עליו ומנא אמינא לה מההיא דכ' הר"ן בחידושיו למסכת נדרים גבי מתני' דהאומרת טמאה אני לך שהקשו דלמשנה אחרונה איסור שבה להיכן הלך ותירץ שם משם אחרים יע"ש. הרי דמשום דמשועבד' לו אינה נאמנת ולא אמרינן שויא אנפשה חתיכה דאיסור' ה"ה והוא הטעם בנ"ד נמי כיון דמשועבד לה מן התורה בעשה ולא תעשה לא אמרינן שויא נפשה חתיכה דאיסור' וברור. וכן מצאתי לרבינו ישעיה ז"ל בחידושיו לקדושין עלה דההיא דיהודית דביתהו דר' חייא (דף י"ב) שהקשה דאמאי לא מהימנ' לשוויי עלה חתיכ' דאסור' וכדתנן היא אומרת קדשתני דאסורה בקרוביו מטעמא דשויא עלה חתיכה דאסור' וניח' ליה התם משום דלא אגידה ביה מהימנ' לדידה משום חתיכה דאסורה משא"כ בההיא עובד' דיהודית דאגיד' ביה ומשני אסור' לגביה לא מהימנ' ע"כ דעתו ז"ל כדעת אחרים שהביא הר"ן ז"ל כמבואר וכן הוא סבר' תוס' רי"ד שם יע"ש. והרב הגדול מהר"י מ"ט בתשו' ח"א סי' נ"ב הקש' אטו משום דאגידא ביה לא שויא נפשי חתיכה. דאסורא הא אמרי' הנאת תשמישך עלי אסור' דאין מאכילין לאדם דבר האסור לו ועוד אמרה טמאה אני וחזרה ואמר' טהור' אני אמרי' פ"ב דכתובות דאם לא נתנ' אמתלא לדבריה דאינ' נאמנת דשויתה נפשה חתיכה דאסור',. ואגיד' ביה עכ"ל הרב מהר"ח אבואלעפיא ז"ל בכר דוד שראיתי בכתב ידו יד הקדש בקונטרסים שכתובים בו מידו המלא' עניני' שונים. ורואה אני הדל שכ' שמצא דברי רבינו ישעיה בחידושיו ונרא' שמצאם דרך מציא' בתשובת מהרימ"ט דמייתי אח"ך דמהרימ"ט הביא דברי רבינו ישעי' בחידושיו. וכ' עלה וכן היא סברת תוס' רי"ד. ובמטו מיניה דמר מדבריו מוכח דחי' רבינו ישעיה ותו' רי"ד תרי הוו ואגב שיטפיה כתב כן דתוס' רי"ד הם תוספות רבינו ישעיה דטראני והם חידושי רבינו ישעיה שהביא מהרימ"ט וכך רגיל מהרימ"ט בתשובותיו ובחידושיו לו' על תוס' רי"ד חידושי רבינו ישעיה. ויתכן דהרב מהרח"א הנז' עינו ראה בשו"ת מהריב"ל שסבר דתו' רי"ד הם רבינו יצחק דורא ואזיל אבתריה כי רב הוא גדול ומפורסם לגאון ישראל. ומשו"ה חשב דחידושי רבינו ישעיה לחוד. אמנם כבר הושג מהריב"ל בזה והדבר ברור שהם מרבי' ישעיה כמו שכתבתי אני הדל בקונטרי' שם הגדולים. גם ניכר שהרב הנז' לא גמר דבריו והתחיל לכתוב דברי מהרימ"ט ולא סיים אשר עלה ברוחו רוח חכמה ואטריד מר מענין לענין בקונטריס הנז' ולא גמר ענין זה. והנה מהרימ"ט שם אחר שהביא דברי רבינו ישעיה והקשה על זה הקושיא דמייתי הרב הנז' בשמו כתב וז"ל ונראה דאע"ג דמדינא נאמנת היא לשוייה נפשה חתיכ' דאיסור' הא תנן שילהי נדרים בראשונה היו ג' נשים יוצאות ונוטלו' כתובה האומר' טמא' אני לך וכו' חזרו לו' שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלה על בעלה האומרת טמאה אני תביא ראיה לדבריה ונתקש' הר"ן דכיון דמדינא אמר' טמאה אני מתסר' לבעל' כדין משנה ראשונ' היאך התירוה משום שלא תהא נותנת עיניה באחר וכי איסור שבה להיכן הלך. ויש מי שתירץ דמשום מגדר מילתא מבטלי רבנן איסורא בקום עשה. ועוד תירץ הוא ז"ל דאפקעינהו רבנן לקדושין מעיקר' דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ובשעה שנאנסה פנויה נאנסה וכל אלו הפרוצים. דחוקים עד מאד. ולע"ד משמע לי דכל שאין איסורא אלא מחמת הודאתה בלבד במלת' כל דהו שרי' לה תדע דהא אמרי' אמרה אשת איש אני וחזר' ואמר' פנויה אני אינה נאמנ' ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת וזו הואיל וראו חכמים ונתנו דעתן של נשי' שאומרו'