חיים שאל חלק ב צג

הרשב"א בתשו' דחכמת התלמוד ללמדנו כמה ענינים בשתיקה ובסידור הדברים. ולכל הדברות ולכל האמירות זוהי שקשה על הרב מהראנ"ח ועל הרב מהר"ר צבי דנעלם מהם הנהו סוגיי דמ"ק וסוגית זבחים ודכוותייהו דהדיוק דדייקינן אינו לגמרי ובפרט הרב מהר"ר צבי דקפסיק ותני דהתנ' לא תני הכי אלא כשהחלוקות שוות ומתהפכות. וכ' על מרן דמה שהדבר מסופק קצת בעיניו הוא תלמוד ערוך. ודאי קשה שלא כמו שעלתה על דעתו שהוא גמרא ערוכה ואדרב' אשתמיטו מיניה כמה סוגיי. ודע כי אנכי איש צעיר עמדתי קצת בענין זה ואביזרי' כמו שכתוב בס' הקטן ברכי יוסף א"ה סי' ז' בס"ד. והשת' דזכינ' לס' עצי ארזים הנז' ודכוותיה לא יכולתי לעמוד בדבריהם אלא שנים וג' גרגירים. ואגב רהטאי ראיתי להרב עצי ארזים בס"ק א' שהאריך ופנאי לא היה לי ואשו"ר ברהטי"ם שעשה עיקר מנסח' דקמן פ' הגוזל מעשה בתנוק ע"ש באורך ונעלם ממנו דהרי"ף והרא"ש פ' הגוזל נמי גרסי מעשה באדם אחד וכמ"ש בברכי יוסף אות ז'. גם ראיתי להרב נר"ו בס"ק ח' שדחה מה שהורה הרב שער אפרים ס"ק ח' לכהן שנשבה הוא ואשתו שילכו למקום שאין מכירין ותלך האשה לב"ד ותאמר נשביתי וטהורה אני וכו' ע"ש בהגהת בנו של הרב ז"ל. וכ' הרב עצי ארזים נר"ו דלית' דאם כדבריו אמאי לא עשה כן ר' זכריה בן הקצב ע"ש באורך. ואין ראיה מזה כי רבי זכריה בן הקצב ראה החרבן וכמו שאמ' המעון הזה לא זזה ידי מעת שנכנסו גוים להיכל עד שיצאו וכ' רב שרירא גאון דמשו"ה נשבע המעון הזה. וא"כ החרבן היה מפורסם ור' זכריה בן הקצב מגדולי התנאים וכהן מפורסם בפליט' הנשארת בארץ ישראל והיו מכירין אותו ואשתו. ולצאת מארץ ישראל לארץ העמים לא יוכל ולא רצה. ומה דמות יערוך בגלות החיל הזה ולאיניש דעלמ' שאינו ניכר כלל ופשוט. והנה גדולי האחרונים פסקו כסבר' הגאון דגוי מסל"ת נאמן בשבויה וכ"כ הרדב"ז בתשו' כ"י סי' ב' אלפים קנ"ו דנקיטינן כסברת הגאון דדברי הגאונים דברי קבלה. ועוד דבאור זרוע ובס' בשר על גבי גחלים מביאים סברתו משמע דהלכת' היא וכן הכריע מהריק"ש בתשובותיו סימן ל' ושאר אחרונים וא"כ יש להקל בעד מפי עד כמו שהורו הרב הגדול מהר"ר אברהם ירושלמי והרב מהר"ש קלעי בס' משפטי שמואל סי' ק"ז וק"ח וכמו שפסקו הרב מהראנ"ח והר' מהר"ר צבי ופשטי השמועות רהטי כוותייהו. וכבר כתב מור"ם בדרכי משה דלשיטת הגאון גם עד מפי עד כשר כמו שכתבתי לעיל. והעיקר הגדול דבשבויה הקלו. והמקל לא הפסיד. כן נראה לקוצר דעתי וה' יצילנו משניאות ויראנו מתורתו נפלאת. הלא זה דברי צעיר אנכי ונבזה חיד"א ס"ט: סימן מו לדרישת הגאון מהר"ר שאול נר"ו אב"ד דקק"א באמשטרדם

הן בעודני פה אמשטרדם יע"א היתה עלי יד הקדש הגאון שושילת' דבי נשיאה מהר"ר שאול נר"ו וכה הראני אשר כתב לו רב אחד נר"ו על קושיתו שהקשה הגאון נר"ו והוא ציוה לי אחוה דעי על דברי הרב הכותב וזה תורף מעשה הכתב הזה. הא דקשיא ליה למר במ"ש בש"ס פי יש נוחלין דף קי"ט דמשה רבינו ע"ה מספק' ליה אם ארץ ישראל מוחזקת מהא דאמרינן בעכו"ם דף ג"ן אמר רב יהודה אמר רב ישראל שזקף לבנה להשתחוות לה ובא עכו"ם והשתחוה לה אסרה מנא לן אמר ר' אלעזר כתחילתה של ארץ ישראל דאמר רחמנ' ואשריהם תשרפון באש מכדי ירוש' להם מאבותיהם ואין אדה אוסר דבר שאינו שלו ואי משום הנך דמעיקר' בביטול בעלמ' סגי אלא מדפלחו ישראל לעגל גלו אדעתייהו דניח' להו בע"ז וכי אתו גוים שליחות' דידהו עבוד וכו' ע"ש. ולפ"ז מאי מספק' ליה למשה רבינו לפשוט דא"י מוחזקת מדכתיב ואשריהם תשרפון באש דאי אמרת בשלמ' דא"י מוחזקת ניחא דמדפלחו ישראל לעגל ניחא להו אלא אי אמרת דא"י אינה מוחזקת בביטול סגי ולכפיינהו ונבטלינהו כדפירש"י. מטיבותיה דמר אמינא דמשה רבי' לא פשיט מינה דדילמ' אף דע"ז דגוי בביטול סגי רצה ה' לטהר את הארץ מעין מ"ש הרמב"ן פ' וישלח גבי ויטמון יעקב תחת האלה וכ"כ הריטב"א דף נ"ב משם הראב"ד די"ל דהוראת שעה היתה לטהר את הארץ. אלא דק"ק דא"ה מאי ראיה מייתי ר' אלעזר לר' יהודה מאשרות. י"ל דהכי פירושה מכדי ככל מכדי שפירושו דבר מוסכם דידוע דא"י מוחזקת מבנות צלפחד וא"כ אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ובכי הא אין לומר החמיר' תורה משום הוראת שעה דלא אמרינן הכי אלא בע"ז של גוי שחל עליה איסור עבודה אלא דיש לה היתר על ודי ביטול ולהוראת שעה אמר ה' דלא יהיה לה ביטול אלא תשרף אבל היכא דלא חייל עלה איסור' דאין אדם אוסר דבר. שאינו שלו הרי היא כמי שלא נעבד' ולא שייך להחמר מן הקצה אל הקצה לשורפה וא"כ קשה מפני מה אמרה תורה תשרפון ואי משום הנך דמעיקר' בביטול סגי והן היום מעורבין זה בזה הנהו. דקודם אברהם והנהו דאחריו ולא מצינן לאחמורי בהו כיון דאפי' הנך דמעיקר' בביטול סגי ולא שריפה מדינ' ומסתיין להחמיר בהם עצמם להטעינ' שריפה משום הוראת שעה אבל לאסור כל תערובותם לתת להם חומר' שבעיקר האיסור לא יעלה על לב ומפני מה אמרה תורה וכו' ופריך כל דבהדי עגל ליתסרו כלו' בשלמ' כל האשרות שהיו שם אף אותם דמעיקר' קודם הבטחת אברהם הרי נאסרו מחמת עבודתם בהדי עגל דשליחותייהו וכו'. אבל אותם דמכאן ואילך לשתרו ומשני מאן מוכח כלו' דמספיק' אסרי' לכלהו דהוקבע איסור' דהיינו אותם דבהדי עגל. ובהכי ניחא מה שמקשים להרמב"ם דסבר דספיק' דאורית' לחומר' מדבריהם הרי הכא מספיק' מדאורית' נאסרו כלן וע"פ הא דאמרן דהוקבע איסור' ל"ק כלל. את זה חזיתי בפירוש' דשמעת' וממיל' רווחא קושית מר ניהו רבא עכ"ל בקיצור: וזאת תשובתי

אסקטוליקא דאורית' בקי בחדרי תורה קופת הרוכלים חנות מזויינת. כל מידי דקשה שיצאו עליו עסיקין באתרא דזקוקין בזמן שרואה אותו לפרקין משיב הרו"ח חכמה ותהי למלך שוכנ"ת. כל נדרי ואסרי והלכת' לשטרי דינא דגיט"י אי נמי אפשוטי קול ענות חלוצ"ה וממאנת. והאשה שהלך בעלה לטב"ע יובל ועלובה אשה יושבת תחת תומ"ר מעוננת ומקוננת. רב שר"י הני אסורית"א כל הנשים דיי"ן עביד להו סמתרי וישם את המשענת. גדול אדונינו ורב הגאון המפורסם שאו"ל בחיר ה' לא יזח החוס"ן וליה יתיהיב חסנא ותקפ' ויקרא לע"ד בבני ישראל עדות"ו מכוונת. כי"ר: קטנתי איני כדאי דשדר לן שופריה הנמצ' כזה אבן מקיר עושה לה פותחת בקהל קדושים אם יעלה שועל אל תא הראשי"ם נפשו ירע' לו והיא מתבוננת. אין זה כי אם מרוב ענותנותו ובמקום שמצינו גדולתו שם מצינו ענותנותו גמי"ר וכענ"ת. כאשר שמענו כן ראינו בעי"ר וקדיש עשה אינו ישנו דרב גובריה ויכול לטהר צרע' נושנת. איכו השת' אתאן לתנא קמא מרתע כוליה גופאי ניטל רוב המדבר קרי לכדא חבית' חלי"ף ותני לקנא דדהב' במר דפרזל' מן החמה על הצוננת. לא נצרכ' אלא לקיים גזרת מלך ופקודתו שמרה רוחי פורקת וטוענת. וזה החלי בס"ד. ומוד"ע לבינה. כי זה לי כעשר שנים שמעתי קושיא זו בארץ מצרים ובו בפרק אני יישבתי בדברי הראב"ד הללו. ועוד ישבתי על פי סוגית סנהדרין דף נ"ה דקתני הברית' אמרה תורה השחת שרוף וכלה וכו' שבאת לאדם תקלה וכו' וא"כ היינו דמספק' ליה למשה רבינו ע"ה אי א"י אינה מוחזקת וטעמ' דאשרה דאמרה תורה ואשיריהם תשרפון באש שבאת תקלה על ידיהם כברית' דסנהדרין או דילמ' א"י מוחזקת וטעם ואשיריהם תשרפון כר' אלעזר ובהכי ניחא לן קושית מהרש"א. בהלכתיה שם בסנהדרין וככתוב אצלי הדל באורך. איכו השת' נצה"ל נצה"ל דוד היום גלות"י גילת ורנן כי ידעתי מאן אמרה להאי שמעתת' דקשיתיה הני סוגיי אהדדי הלא זה הו"ד מעלה הגאון נר"ו ומר באתרי' ושמעתתיה מתבדרן בעלמ' ממצרים ועד הנה. הגם הלום הן כל יקר ראתה עיני חיבורי טהר"ה של הגאון הי"ו והבית אשר בנה שלומ"ו בנין אריאל שיצא לאור לאדפוס"י הדר"ה עתה עתה ברוך ה' ושם אני מוצא פ' פנחס מקשה ורמי האי קושי' ושם נאמר שהקשה קושי' זו לכמה חכמים ונתגלגל הדבר וירד מצרימ'. ואף גם זאת אראה אור כי יהל דמר ניהו רבא איהו מותיב לה ואיהו מפרק לה בספרו הבהיר שם. ועוד בה שלישיה הן הראנו הכתו"ב השלישי דנה כתבא די רשים מהרב הכותב נר"ו ואדוני שאל אשימה עיני עליו מטיבותיה דמר ניהו רבא. ובצפייתנו צפינו דפתח הרב. הכותב לפרוקי על פי מ"ש הראב"ד אלא דקשי' ליה מאי ראיה מייתי רבי אלעזר מאשרות ועל דבר זה אתא לתרוצי סוגי' כלה ובהכי פריק למי שהקשה על הרמב"ם דסבר דספיק' דאורית' לחומר' מדבריהם מהאי שמעתת' דהכ' אקבע איסור' ככתוב באורך בכתב הנז'. ואני בעניי אומר דהאי קושי' להרמב"ם והאי פירוק' של כת הקודמין היא הלא היא כתובה בס' הישר ארע' דרבנן להרב החסיד מהר"י אלגאזי ז"ל מהדור' בתרא אות קס"ו אכן ראיתי להרב הנז' רב"ה בארע"א דחה תירוץ זה ע"ש אמנם ממעיי"ני הישוע' עיניהם יחזו עפעפיהם יבחנו דהגם דנדחה האי פירוק' חוזר ונרא'. ועתה אבא לעיקר דברי הר' הכותב הנז' וראיתי כל מ"ש בישוב' דסוגיית ע"ז ומילת' דאתיא בקל טרח וכ' לה אורך היריעה. ואולם יש לפקפק בדבריו דלפי מ"ש הראב"ד אכתי מאי פריך אי משום הנך דמעיקר' בביטול סגי ואין להחמיר דמעורבין לימא דהוראת שעה היתה שלא ילמדו ישראל לעבוד עבודתם ולהכי לא יזכר שם אשרה בעול' שלא יבואו ישראל לעובד' כמ"ש הראב"ד דהגם דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו הכא לאו משום איסור' הוא אלא משום שלא ילמדו ישראל לעבוד כמות' ואמטו להכי אמר רחמנ' ואשריהם תשרפון באש ובזה נדחו כל דברי הרב הכותב נר"ו והרי הוא כמבוא"ר. אכן לפום מאי דאמרן בעניותין דהו"א בברית' דסנהדרין דף נ"ה אמרה תורה השחת שבאת תקלה ניחא ולא קשיא לר' אלעזר מנא ליה דר' אלעזר הכי קאמר דאי א"י אינה מוחזקת שפיר הואיל ובאת תקלה אבל אם א"י מוחזקת לא עשו כלום ואינן נאסרות ואולי ע"ז היא ואינן אסורות דנימ' דבאת תקלה על ידם ואי משום הנך דמעיקר' בביטול סגי וליכ' למימר דישרפו הואיל ובאת תקלה משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולא עביד כלום ומשום תערוב'