חיים שאל חלק ב צב

בבניה הקטנים אפילו מכונים להעיד. עוד ראיתי להרב קרבן העדה בתוספותיו שכ' אפילו קטן וקרוב. לא ראיתי לפוסקים שהביאו דין זה דקטן וקרוב כשר ומהבבלי יש להוכיח דכשר דקאמר דרב פפי ורב אשי תנאי היא ולישני הא דתני אבל לא בנה ובתה ועבדה ושפחת' בקטנים והא דתני הכל בגדולים אלא דמאן דמכשיר הוא אפילו קטן וקרוב ויש לחלק וצ"ע עכ"ל ונעלם ממנו תשובת הרא"ש הלזו דמכשיר בפה מלא קטן וקרוב ומייתי בפשיטות דברי הירושלמי. הן אמת דיש להרגיש על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש בפסקיו שלא ביארו בפירוש דין זה מאחר דבירושלמי היא בעיא ופשיט לה. ומה שהכריח הרב הנז' מהבבלי אינו הכרח דהיכי מצו רב פפי ורב אשי לאוקומי בריתא קמיתא דקתני אבל לא בנה ובתה בקטנים משום דקטן וקרוב לא מהני והרי בריתא ההיא מוקמת לה בקטנים והא קתני באחיה ואחותה מהמני ואיירי בקטנים אלמא קרוב וקטן תרתי לרעותא שרי. והנה מרן בבית יוסף כתב דעד מפי עד אפשר דנאמן בשבויה כמו בעדות אשה. והרב מורים בדרכי משה כתב דזה תלוי בפלוגתא דהגאון והרא"ש דלדעת הגאון דגוי מסל"ת כשר לעדות שבויה ה"ה עד מפי עד ולדעת הרא"ש שחולק על הגאון ה"ה עד מפי עד אינו מתיר'. והרב משפטי שמואל סימן ק"ז הביא ראיה להכשיר עד מפי עד בשבויה דתנן סוף יבמות הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי עבד מפי שפחה רבי אליעזר ורבי יהושע אומרים אין משיאין על פי עד אחד רבי עקיבא אומר לא על פי עבד ולא עפ"י שפחה ולא עפ"י קרובים ועל כרחך עפ"י עד א' מכשיר ר"ע ומיירי קודם שהוחזקו ובהא פליג על ר' אליעזר ור' יהושע ומינה דעד מפי עד כשר אף קודם שהוחזקו מדלא קאמר ולא על פי עד מפי עד ז"התד

ואחזה אנכי להרב עצי ארזים נר"ו שדחה ראיתו והקשה עליו ממאי דאתמר בירושלמי בריש סוטה גבי רבי אליעזר אומר מקנא על פי שנים ומשקה על פי עד אחד ואפילו על פי עצמו ואתמר התם בירוש' דמשקה על פי קרוב ובעי עד מפי עד מהו וסלקא בתי"קו. וכיון דר' עקיבא קאמר לא ע"פ קרובים כ"ש דפוסל עד מפי עד זהת"ד. ולי הדל יש לישב דתנן על מ"ש רבי עקיבא לא על פי אשה אמרו לו מעשה שאמרו לפונדקית איה חברנו וא"ל מת וקברתיו והשיאו אשתו א"ל הפונדקית הוציאה לו מקלו ותרמילו וס"ת שהיה בידו ואמרו שם בתלמודא דידן אמר רב כהנא פונדקית גויה היתה ומסל"ת. ומוכח דקודם שהוחזקו הי' מכשיר ר"ע בגוי מסיח לפי תומו וגמל"ת גרוע מקרובים ופשיטא דלרבי אליעזר אינו משקה על פי גוי מסל"ת ואפ"ה נסתפקו בירושלמי בעד מפי עד. אלמא עד מפי עד עדיף מגמ"לת דגמל"ת פשיט' דלא הי' משק' ועד מפי עד ספק. והכא בעדות אשה דקודם דהוחזקו מכשיר ר"ע בגמ"לת הו"לל ולא עד מפי עד. וגמל"ת גרע מקרובים והרי הרא"ש מכשיר בשבויה קרובים כדמפורש בבבלי ובירושלמי ואוסר בגמל"ת. ועוד לר' אליעזר אינו משק' על פי אשה ומשק' עפ"י קרוב ועדיף מאשה וא"כ רבי עקיבא דאמר קרובים כ"ש אשה. והשתא דאמר אשה הו"לל עד מפי עד. ועוד נעלם מהרב עצי ארזים נר"ו מ"ש הרמב"ם פ"ב דבכורות דין ט"ו ועד מפי עד כשר בבכור ואפי' אשה כשרה אלמא עד מפי עד חשיב טפי מאש' ובאש' הכשירו בשבויה וכ"ש עד מפי עד וכמו שהוכיח הרב מהרא"נח בתשובה הנז'. ור"ע דנקט אשה הו"לל עד מפי עד דחשיב טפי אלא משמע כהרב משפטי שמואל דר"ע אף קודם שהוחזקו מכשיר בעד מפי עד. תו חזינא להרב עצי ארזים נר"ו שהק' על הרב משפטי שמואל ממ"ש פ' חבית דף קמ"ה דפליגי רב אשי ורב אמי אי עד מפי עד כשר לבכור ופריך דתנא דבי ענשה אין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה ועשני דהכי קאמר עד מפי עד כשר אלא לעדות שהאש' כשרה לה וכפי הרב משפטי שמואל הרי לר"ע עד מפי עד כשר ואשה פסולה לעיגונא ואנכי איש צעיר נרא' בעיני דל"ק לבתר הוחזקו להיות משיאין מפי עבד ומפי אשה והא דר"ע קודם שהוחזקו. ותנא דבי מנשה מתניא בתר דהוחזקו דאז אין סתירה לכלל הזה ול"ק על הרב משפטי שמואל. ובהכי ניחא מאי דיש להעיר דנראה דלרבי אליעזר בסוטה אינו משקה על פי אשה וכמש"ל ואם כנים אנחנו בזה אנכי העירותיהו דמאי בעי בירושלמי בריש סוטה אם עד מפי עד נאמן לרבי אליעזר להשקותה והרי תנא דבי מנשה דאין עד מפי עד כשר אלא לעדות שהאש' כשרה לה והכא לרבי אליעזר אין האשה כשר' ותפשוט דגם עד מפי עד אינו משק' מהאי בריתא דתנא דבי מנשה. אמנם האי בריתא נתיסדה אחר שהוחזקו בעיגונא להיות משיאין מפי עבד מפי שפחה וכו' אז כללא כייל התנא דהכלל הוא אמיתי לפי ההלכ' רווחת אבל מקמי שהוחזקו האי כללא לא סליק דהאיכא לר"ע עד מפי עד כשר ואשה אינה כשר'. וא"כ בזמן רבי אליעזר עדיין לא היה הכלל הזה ולהכי לא מייתי ראיה מיניה. תו יש להרגיש על הרב עצי ארזים נר"ו דמהאי סוגיא דקתני אין עד מפי עד כשר אלא לעדות שהאש' כשרה לה דייקינן הא אשה כשר' גם עד מפי עד כשר וא"כ כשר עדות מפי עד להתיר השבויה דהא אשה כשר' וכן הביאו ראי' זו הרב מהרא"נח בתשוב' הנז' והרב מהר"ר צבי בתשובותיו סי' קמ"א אמנם יש מקום לדחות דאיברא דאין עד מפי עד כשר אלא לעדות שהאש' כשר' לה אבל יש עדות שהאש' כשרה ואין עמ"ע כשר. ואינו מחוייב לדקדק הא עדות שהאש' כשר' לה עד מפי עד כשר. והרב מהר"ר צבי נפק דק ואשכח בראש השנה דף כ"ב דתנן כל עדות שאין האש' כשרה אף הן אינם כשרים לה ודייק בגמ' הא עדות שהאש' כשר' לה אף הן כשרים לה אמר רב אשי זאת אומרת גזלן כשר לעדות אשה. הרי דיש לעשות הדיוק. וה"נ בהא דתנא דבי מנשה דאין עד מפי עד כשר אלא לעדות שהאש' כשר' לה הא עדות שהאש' כשרה עד מפי עד כשר דקים ליה לש"ס דלא נקיט תנא הכי אלא כשהחלוקות שוות ומתהפכות גם לדיוק. ומרן ב"י כתבה בלשון אפשר ולכן מהרשד"ם ומהרש"ט עטייה לא רצו לעשות מעשה והוא תלמוד ערוך ע"כ תורף דברי הגאון מהר"ר צבי ז"ל והרב הזכיר שהרב מהראנ"ח דחה הראיה דדילמא לא נעשה הדיוק לגמרי והוא הביא ראיה מסוגית ר"ה וכבר כתבנו במ"א דלא סיימוה קמיה תשובת מהרא"נח דבסוף התשוב' מהרא"נח עצמו מייתי סוגית ר"ה להעמיד ראיתו ועינו ראתה וישב על תלה. ולפי זה היה קשה על הרב עצי ארזים נר"ו דמייתי סוגית פרק חבית דאמרו שם תנא דבי מנשה לאותוביה עליה דהרב משפטי שמואל ומסוגיא זו עצמה מוכח כדברי הרב משפטי שמואל דעד מפי עד כשר בשבויה אטו גדול שכמותו שונא לפרו"ק ואוהב לטעו"ן ונעלם מהרב נר"ו דתרי גברי רברבי נפקי מהך סוגיא לעשות משפט משפטי שמואל דעד מפי עד כשר בשבויה והם הרב מהרא"נח והרב מהר"ר צבי ז"ל כמו שנאמר. ואולם בעבור זאת הלב מהסס ואיפוך אנא תימא על גדולי ישראל דמכח סוגית ר"ה הנזכר נקטי למילת' פסיקתא דלא תני תנא בכגון זו אלא בענין שהחלוקות שוות ומתהפכות ויש לעשות הדיוק לגמרי ועל פי יסוד זה דנו את הדין מהא דתנא דבי מנשה דעדות שהאש' כשרה עד מפי עד כשר וכן בשבויה דמפורש שהאש' כשרה נובין ונדון דעד מפי עד כשר. כן השתות יהרסון דהרי מצינו בזבחים דף ק"ב כל שאינו ראוי לעבודה אינו חולק בבשר ודייק הא ראוי חולק ומסיק הא לא קתני כלומר לא תדוק הא ראוי דהא לא קתני. וכן אמרו במ"ק דף י"ד גבי קטן הנולד במועד מותר לגלחו במועד ופריך מדתניא מותר לגלחו בימי אבלו הא אסור אסור ומשני מי קתני הא אסור דילמא יש מהן מותר ויש מהן אסור. והרי למדנו מסוגיות אלו דזמנין דאין לדייק הדיוק לגמרי אלא אמרינן בדיוק הא ענין זה יש באופן זה ויש באופן זה וא"כ גם הכא בעניננו נמי הא עדות שהאש' כשרה עד מפי עד יש שכשר ויש שפסול ונפל היסוד של הרבנים. וביותר קשה על הגאון מהר"ר צבי שתמה על מרן שכתבו בדרך אפשר ועל מהרשד"ם שאין להקל בדבר שמרן מסתפק דזה תלמוד ערוך ולפי הנהו סוגיי דזבחים ומ"ק אינו תלמוד ערוך ואכתי טעון העמדה והערכה וניכר מה עמקו מחשבותיו של מרן ז"ל דנקיט לה בלשון אפשר. וכבר הרב טורי אבן בשיטתו לר"ה מקשי ורמי סוגית ר"ה עם הנהו סוגיי ומסיק דהכא בר"ה ליכא רבותא כלל ומשו"ה דייק הכי לגמרי ע"ש שהאריך אמנם לקוצר דעתי יש להשיב דגם בסוגית ר"ה איכא רבותא דודאי יש מקום לומר דהוה ס"ד דפסולי דרבנן עדיפי מאשה ולהכי תנן דכל עדות שאין האשה כשרה לה אף הם אינן כשרים לה והיינו רבותא. אמנם נראה לישב הסוגיות האלה ותצא דינ"א כדעת הרב מהרא"נח והרב מהר"ר צבי אשכנזי ז"ל והוא דודאי כי אתינא למידק אפשר שהדיוק אינו לגמרי אלא איכא הכי ואיכ' הכי או ספק כההיא דפ"ק דקדו' הא נתן הוא ואמרה היא ספיקא הוי. דאין מופת דהדיוק דייקינן מילתא פסיקתא. אמנם אפשר דכאשר יהיה האופן דהרבות' הוא דהוה ס"ד דענין אחד גדול מחבירו כי ההיא דתנן ספ"ק דראש השנה כל עדות שהאשה אינה כשרה לה אף הן אינם כשרים לה דהוה ס"ד דפסולי דרבנן עדיפי מאשה ואתא התנא ולימדנו שאין לפסולי דרבנן יתרון מן האשה אלא כל עדות שהאשה אינה כשרה אף הם אינן כשרים בכה"ג כי אתינא לדיוקי הא עדות שהאשה כשרה לא מצינן לדיוקי הא עדות שהאשה כשרה הן יש דפסולי' ויש דכשרי' דכפ"ז נמצא דאתתא עדיפא והוא נגד הס ד לגמרי דהס"ד הוה דאינהו עדיפי מאשה והדיוק דייקינן דאשה עדיפא ובכי האי גוונא דייקינן לגמרי הא עדות שהאשה כשרה לה אף הן כשרי'. וכן בההיא דפ' חבית דתנא דבי מנשה אין עד מפי עד כשר אלא לעדות שהאש' כשרה לה. הוה ס"ד דעמ"ע עדיף מאשה ואמטו להכי אשמועי' דאין לעמ"ע יתרון על האשה א"כ כי דייקינן אמרינן דהא אשה כשרה אף עמ"ע כשר אבל אי דייקי' הא אשה כשר' יש דעמ"ע כשר ויש דפסול היו הסברות הפוכות לגמרי ומשו"ה יש לעשות הדיוק לגמרי וכמ"ש מהראנ"ח והרב צבי ז"ל זה נראה אגב רהטא וצריך להתישב בדבר בסוגיות אחרות. א"נ אפ' לומר דכאשר יהי' האופן דכי דייקת הדיוק לגמרי הוי הפך הדין או הסברא כההיא דמ"ק וזבחים אז דחקינן ודייקינן כטעם לצ"ד דאיכא הכי ואיכא הכי. אמנם כאשר הדיוק לגמרי אינו נגד הדין והסברא דייקינן לגמרי כההיא דפ"ק דר"ה ועד מפי עד

ועוד אפשר לומר דכשהדיוק לגמרי זמנין דשתיק הש"ס לדיוקי אבל אי הדיוק אינו לגמרי אז הש"ס מפרש לה. מעין דוגמא למ"ש הרשב"א בחידושיו לשבת דאע"ג דבכמה דוכתי פריך הש"ס והאמר ר' יוחנן הלכה כסת' משנה ומשני אמוראי נינהו. מ"מ אין לנו להקשות ולתרץ הכי בדבר חדש דאי איתא הש"ס הוה מקשי ומשני. וה"ה נימא בנדון שלנו דאין לנו לומר הדיוק דיש ויש דאי הכי הו"ל להש"ס לדיוקי ולשנויי הכי ובסתום חכמה מודיענו דהדיוק לגמרי וכמ"ש