חיים שאל חלק ב ט

במה שאומר שעשה תשובה אמנם טועה בדעתו דסבר שתשובתו שלימה כדת ומי עלה שמים לראות אם איזה דבר מעכב על ידו שלא נתקבלה תשובתו מצד מחשבתו או מעשיו והוא לא ידע וצ"ל בכלל' המגו

ויש להסתפק אם היו לו בנים שאינם הגונים ומתו קודם השקאה ומותר בניו אשר הם חיים עדנה לא שמיע לן שמץ דופי אי משקין אותה אי לא מי נימא דמה שהי' בניו בעלי עבירות מעכבי ההשקאה דקרינן ביה אינו מנוקה מעון על בניו שהיו בעלי עבירות או"ד כל שמתו קודם השקאה מנוקה מעון קרינן ביה דמתו בעונם. ונראה להביא ראיה מדברי הרא"ש הנז' דאף אם מתו קודם השקאה כל שהיו בעלי עבירות וידע ולא מיחה לאו מנוקה מעון הוא דאיכא למידק מאי קשיא ליה להרא"ש על רב ששת דילמא הא דלא נבדקה משום עון בניו אימא דראית רב ששת היא מדקתני סתם ושבאו לה עדים דמשמע בכל אופן ומשכחת לה דהיו לו בנים בשעת קינוי ומתו אח"כ דראויה לשתות כמ"ש בירושלמי ופסקו הרמב"ם בפרקין דין י"א ובמציאות זה ליכא עון בניו דאי נמי הי"ל עון כבר מתו בעונם ואיהו ניהו מנוקה אלא ודאי ס"ל להרא"ש דאף אם מתו בניו אחר הקינוי אי הי"ל עון אף שמתו בין קינוי לסתירה לא היו המים בודקין אח"כ ומ"ה מקשה ארב ששת דמאי קא דייק דילמא לא נבדקה משום עון בניו דאף אם יהיה מציאות זה דמתו בין קינוי לסתירה אי הי"ל עון אין המים בודקין את אשתו ומשני דכשאינו יודע בעון בניו מנוקה הוא וא"כ אי ידע ולא מיחה אם מתו בין קינוי לסתירה אין המים בודקין את אשתו

וצופה הייתי למהר"ם יצחקי בס' אור יקרות בחידושי סוטה דף ו' שכתב בסוגית רב ששת שהקשה במ"ש דנימא דמה שלא נבדקה משום דאין האיש מנוקה ותירץ דשפיר דייק דהרי מתני' סתמא קתני ושבאו עדים שהיא טמאה דמשמע לעולם אף דידענו בבעלה של זו שהוא מנוקה כגון שהשקה ב' נשיו והאחרת בדקוה המים עכ"ד ולא סיימוה קמיה קושית הרא"ש דאי הרא"ש הי' מקשה דדילמא הבעל אינו מנוקה מעון עצמו תריץ יתיב. אמנם קושית הרא"ש היא משום עון בניו וכלותיו כמו שהביאה הרב מש"ל וא"כ אף דהשקה ב' נשיו והאחרת בדקוה המים אימור בין שתיית זאת האשה דבדקוה להאחר' שבאו עדים כלותיו ובנותיו הזנה הזנו דכלותיו ובנותיו בבתיהן. ויש לדחות. ולא אכחד מ"ש בעניותי לקמן פ"ג דין כ' דלדעת רש"י שכתב דמנוקה מעון היינו דוקא שלא בא עליה אחר שנסתרה רהטא שפיר סוגית רב ששת דמאחר דחזינן דהש"ס הקשה לו מזכות תולה ומשני דחיקא מילתא אמאי לא מקשה הש"ס ממנוקה מעון דידיה ודבני' דכל הני אוקמתו' ושינוי' וילפותי צריך היה הש"ס למיקם בהו וכן אשר הפליא עצה הרב מש"ל להך קושיא דמנוקה מעון עצמו ואוקי מר כמה אוקמתות וענינים שונים כל כי הני מילי מאד עמקו מהא דזכות תולה דפריך לה ומשני הש"ס ואמאי הש"ס יכחידנה תחת לשונו לכולי האי שקלא וטריא. אמנם לשיטת רש"י רווחא טובא שיטת הש"ס דמהא דמנוקה מעון לק"מ לרב ששת דהוא באשתו דוקא והאיכא עדים תרי מינייהו רבנן הולכי על דרך בהדייהו וכו' כמ"ש הרב מש"ל ושיטה זו מרווחת

עוד ראיתי להרב המג"ן שם דנסתפק אם כששתתה האשה והתנו עליה לעתיד בו בפרק איש ואשה שזנו האיש מנוקה וטהור' היא ואח"ך האיש בא ביאה אסורה וקינא לה ונסתרה ונטמאה מי אמרינן כיון דבשעת השקאה היה מנוקה מעון גם עתה יבדקוה המים המופקדים אצלה דאזלינן בתר עת ההשקאה שהיה מנוקה מעון או"ד בעינן דבשעת בדיקה יהיה מנוקה מעון ג"כ והכריע מסברא דבעינן שיהיה מנוקה מתחילה וע"ס ואסמכיה אקרא עש"ב ולכאורה נראה להביא ראיה מהירושלמי דפ"ק דסוטה הלכה ג' שהזכרנו לעיל דפריך אמתניתין דבא עליה בדרך מדתני כשם שהמים בודקין אותה ע"כ ביאה וביאה שהיה מקבלת את בעלה לאחר הבועל כך הן בודקין אותו דאלמא נבדקת אחר ביאת הבעל ומשני ר' אבין בשם ר' הילא כאן ביודע כאן בשאינו יודע. ואי אמרת דכל דבשעת השקאה מנוקה מעון המים בודקין אם זינתה אחר מכאן אף אם בעלה בא ביאה אסורה למה ליה לשנויי כאן ביודע כאן בשאינו יודע דזה דבר פשוט דכשאינו יודע והוא שוגג ולא ידע גם בשעת השקאה המים בודקין וכדהוכיח. הרב מש"ל מכמה דוכתי לישמועינן חידושא ולוקמה אידי ואידי ביודע אלא דמתני' איירי כשעדיין לא שתתה והולך להשקותה ולהכי אם בא עליה בדוך לא בדקי מיא דלאו מנוקה הוא והבריתא איירי דכשתתה היא הוא מנוקה והיא טהורה אלא דזינתה אח"ך והמים המופקדי' בודקין אותם וכר"מ דקי"ל כותיה ובכי ה"ג אף דידע שנסתרה ובא עליה המים בודקין אותה דכיון דבשעת השקאה היה מנוקה מעון אף דעתה בשאט בנפש בא עליה אחר שנסתרה למאי דביני ביני שבדקוה או שתלתה לה זכות והוא לא פירש הימנה ואפי' אחר שהתחיל לצבות בטנה והרבה אשמה אפ"ה בודקין אותה כיון שהיה מנוקה מעון בשעת השקאה והוא חידושא רבא. אלא ודאי מדלא אשכח לה פתרי אלא לאוקומה הברייתא באינו יודע שמעינן דבעינן מנוקה מעון מתחי' וע"ס ואף בבדיקה דלעתיד

אמנם יש לדחות דהירושלמי בעי לאוקומי הבריתא אליבא דכ"ע ולהכי משני כאן בשאינו יודע דאי הוה מוקי לה בבדיקה ע"י ששתתה כבר והיתה טהורה כמדובר לא אתיא אלא כר"מ דסבר דמתנין לעתיד ואף דר"מ הלכתא היא מ"מ טפי ניחא ליה לאוקומא אליבא דכ"ע. א"נ יש לדחות ואין ראיה מהירושלמי דהירושלמי לא סבר לה כר"מ דמתנה לעתיד כדמשמע ממ"ש בירושלמי ריש פ' כשם דלא אשכח פתרי היכא דבדקו אותו ולא אותה אלא שהיה הוא מזיד והיא שוגגת ולר"מ משכחת לה דעם אחרת נסתר ואותה האחרת שתתה כבר ועכשיו נטמאה עמו אלא מוכח דהירושלמי סבר כרבנן וכמו שביאר הרב מש"ל פ"ג דסוטה דין י"ז עש"ב. והן אמת דמצד הסברא נראין דברי הר' המג"ן שיהיה מנוקה מתחילה וע"ס. ברם יש לחקור לפום ריהטא דהרי כתב הרמבים פ"ג דין י"ז דאם בא ביאה אסורה והשקה מוציא לעז על מי סוטה שאשתו אומרת לאחרות שזנתה ולא בדקוה והיא לא תדע שמעשה הבעל גרמו עכ"ל והשתא לפום מאי דאסיק הרב דאף אם בשעת השקאה היה מנוקה ונקתה ונזרעה אם שוב נטמאה והוא בא ביאה אסורה אין המים בודקין א"כ אתה מוציא לעז על מי סוטה דמתנין לעתיד ועתה היא יודעת שזינתה וזאת אומרת לאחרות שזינתה ולא בדקוה ואינה יודעת שמתה בעלה אינו מנוקה וי"ל דנהי דמתנין עמה על העתיד אבל אין מפרשין לה שאם תטמא לעתיד שהמים הללו אף שעתה היא טהורה ליהוו בפקדון ואם תזנה יבדקוה ואין כאן לעז אלא בהשקאה גופה

תו חזיתיה להרב המג"ן שם יצא לידון בדבר חדש שאם היתה טמאה והוא היה מנוקה מעון ושתתה ובידה זכות לתלות שנה או שנתים וביני ביני נטמא האיש ואינו מנוקה אפשר שלא יבדקו בה המים עכ"ד. ואנן בעניותין לא נהירא לן אי בעית אימא סברא אי בעית אימא גמרא אב"א סברא דכיון דקי"ל כרבי דזכות תולה וניכרת והיא מתנוונה ולבסוף מתה באותה מיתה וא"כ כי התחילו לבדוק המים דבאותה שעה היא מנוקה מעון אין נראה לומר דכי מתחל' והוא נטמא לא יגמרו בדיקתן וישובו המים חזרו לאחוריהן כאלו לא עברו בה המים מעולם הא ודאי רחוק מן הדעת דכל שהתחילו גומרין לבודקה כיון דבשעת התחלה מנוקה מעון. ואב"א גמרא נראה להביא ראיה ממ"ש בירושלמי ריש פ' כשם בדקו אותו ולא בדקו אותה אני אומ' הזכות תלה לה נימ' כמ"ד הזכות תול' ואינה ניכר' ברם כמ"ד הזכות תולה וניכרת הרי לא הוכר' תפתר שהיה מזיד והיא שוגגת ובדקו אותו ולא בדקו אותה ואם איתא דאם זכות תולה לה וביני ביני נטמא האיש לא יבדקוה אמאי לא אשכח פתרי אלא שהוא מזיד והיא שוגגת נימא דהיא הי"ל זכות לתלות שנה או יותר ולפי רוב זכותה לא התחילה להתנוונת בו ביום אלא דבר מועט דאינו ניכר כ"כ ותכף בא בעלה עליה ולא בדקוה המים ולא הוכר בה ואף אותו המעט מזעיר חלף הלך ושבה לאיתנה כי אזלו מים מינה אבל הבועל לא הי"ל זכות והמים גברו לבודקו כי ארחייהו לצבות ולנפול וכמו שצדד הרב שם דאם אין לה זכות רב ותיכף בא בעלה ביאה אסורה כבר באו כח המים וראויות לבדיקה ומוכנת לאלה ע"ש וה"נ נימא גבי הבועל דלית ליה זכות כלל ופעלו בו המים תיכף אבל האשה שהי"ל זכות רב הבעל שבא ביאה אסורה אתא א"ד ופסיק לבדיקת המים ואמאי אצטריך לאוקומ' הוא מזיד והיא שוגגת אפי' אידי ואידי מזיד משכחת לה באופן האסור. אלא ודאי דכל שבשעת שתיית' היה מנוקה שכבר התחילו המים לפעול הן מעט הן הרבה לא מפסקי' ואינה חוזרת ריקם מפני שהבעל בא ביאה אסורה וכדאמרן. עוד חזיתיה לרבי מאי"ר הרב המג"ן שם חדית לן דגדולה מדה טובה מרובה מעדת פורמנות ואם אשה א' שתתה ולא היה האיש מנוקה מעון דאין המים בודקין אותה אם היתה טהורה ונזרעה זרע דאף דאם היתה טמאה אין המים בודקין אותה כי הבעל איננו מנוקה מ"מ אם היתה טהורה נזרעה זרע עש"ב. ולפום ריהטא יש לפקפק על זה דמציאות זה לא יתכן דהאיש אינו מנוקה מעון והאשה טהורה דהא אמרי' פ"ק דסוטה דף יו"ד ע"א אמר ר' יוחנן כל המזנה אשתו מזנה עליו ע"ש ואפשר דכל לאו דוקא ומשכחת לה כי הוא אינו מנוקה וטהורה היא. ותו איכא לאוקומא מילתיה דרב למאי דאמרו דאפי' בעון בניו ובנותיו כמש"ל ואם היא טמאה אין המים בודקין משום עון בניו אמנם הוא טהור ונקי וצדיק וגם אשתו טהורה. אמנם הענין הוא חידוש וצריך ראיה

והנה הרב מש"ל הפליא עצה בענין זה וכתב בתוך דבריו ליישב סוגית דרב ששת דליכא למתלי שבא ביאה אסורה דאם היה בא לא היה משקה אותה דלאיזה תכלית משקה כיון שאין המים בודקין אותה וקודם השקאה היו ב"ד אומרים לו הוי יודע שאם באת ביאה אסורה מימיך וכו' אין המים בודקין ואתה גורם לשם. המפורש וכו' עש"ב. ויש לחקור דיש לדון דכיון דלאו כ"ע דינא גמירי כי אתא ואייתי אשתו זו לב"ד לא ידע דאם הוא בא ביאה אסורה אין המים בודקין והשתא דאתא ועלה האיש ההוא מעירו כסיפא ליה מילתא אחר כל הטורח הזה להודות על חטאיו ומשום כסופא לא ישוב מפני הב"ד. וסברית מימר דהרב ז"ל לשיטתיה דתשובה לא מהני וכיון שכן אם בא ביאה אסורה משום כיסופא הוא דאמר דעביד תשובה והב"ד יאמרו לו דתשובה לא מהני ובתחילה