חיים שאל חלק ב י

פותחין לו ב"ד פתח שמא עשה תשובה והוא מתחזק ואומר ששר בתשובה ואח"כ הם אפרו דלא מהני. אמנם עדיפא מינה הוי"ל להרב לומר דב"ד שבעירו שבא לפניהם ומביא עדי סתירה והם מוסרים לו ב' ת"ח כמ"ש הר"מ ריש פ"ג הס יאמרו לו הא דבא ביאה אסורה קודם שיעשה שום דבר ואז ניחא ליה טפי להודות קודם שיעשה שום פירסום ולא היל"ל להרב דקודם השקאה היו א"ל דהיינו בירושלים בב"ד הגדול אחר כל הטורח שטרח ופירסם שבא להשקותה פירסום רב. ובצפייתנו צפינו למהרימ"ט בחידושיו לקידושין דף ו"ך על מה שהקשו התוספות שם דמאי פריך בש"ס לוקמה כגון שבא עליה בשוגג שלא ידע עד לאחר מכאן שנסתרה דכה"ג מנוקה מעון חשיב ליה דהא כי מוקי לה ע"י גלגול לאו מנוקה מעון הוא אם זנתה באירוסין אלא כיון דשוגג הוא מנוקה מעון קרי' ביה והקשה הרב ז"ל דהא אמרי' פ"ק דהוריות במי שעשה בהורא' ב"ד אחר שחזרו בהן ולא ידע דאם יושב בתוך ביתו חייב א"ת דפושע הוא דהי"ל לידע אם עדיין ב"ד בהוראתה וה"נ הא פושע הוא דאחר סתירה הי"ל לידע כיון דקנא לה. ותירץ דאכתי איכא לאוקמה אם קנא לה והלך למ"ה ונסתרה והלכה אחריו דלא הו"ל למידע וכדאמרי' התם דהוי שוגג גמור ע"ש ומשמע מדבריו דאף אם היה שוגג גמור ולא ידע קודם השקאה אם היה בתוך ביתו חשבינן ליה פושע ולאו מנוקה מעון הוא. ומאי דפשיטא ליה לרבינו קא מיבעיא לן ואעיקרא מאי דק"ל להרב על התוספות לק"מ דשאני התם דבי דינה רבה קביעי וקיימי ופתיחתא דחכימי פתוח לרוחה וכל שעתא ושעתא זימנא הוא ללכת ולשאול אי קיימי בהוראתם אי לא אמנם לא כן אשה מנאפת דאף דקינא לה אשה יודעת שעתה דבעבידתיה טריד ובה שעתא אכנה ומחתה והוא לא ידע ולא מצי לידע שהיא שומרת עצמה ואי התם גבי הוראת ב"ד קרי ליה פושע הכא לאו פושע הוא. ותו דהא התם אמרינן בקנא לה בעודה ארוסה בבית אביה וכיון שהיא ארוסה בבית אביה היכי קרי ליה פושע כי אין האיש בביתה והארוסה הרחק מאד מאדם. והן בעודנו בלילה שוכב על משכבו והיא בביתה מאי פשיעה איכא ומהיכא הי"ל לידע ולא דמי כלל להתם ולא זו בארוסה אלא אף דנשואה והיא בביתו נראה דלא דמי להתם וכדאמרן. ואפשר להביא ראיה דלאו פושע הוא מהירושלמי דפ"ק דסוטה שהבאתי לעיל דפריך אמתני' דבא עליה בדרך מדתני כשם שהמים בודקין אותה ע"כ ביאה וביאה שהיא מקבלת את בעלה לאחר הבועל וכו' ומשני כאן ביודע כאן בשאינו יודע והרי הכא דאשתו עמו בבית ובא עליה אחר שנסתרה ונטמאה ומשום שלא ידע המים בודקין אותה ולדברי מהרימ"ט ז"ל ה"ל פושע דכיון דקנא לה הו"ל לידע ואי לא ידע הו"ל פושע כי ההיא דהוריות דישב לו בתוך ביתו חייב אלא ודאי הא לא דמיא לההיא ואף אם קנא לה והיא בביתו שוגג הוא ולא פושע דהאשה שומרת עצמה זו היא עבירה בשעה דלא מצי למיקם עלה דמילתא ושוגג גמור הוא. וכן מוכח מהתוס' דמקשו מינה בפשיטות ולדברי הרב דלא מחלק כלל הו"ל לפרש. הן אמת דלפי מ"ש הרב מש"ל דאף אם במזיד בא ביאה אסורה ושכח בשעת השקאה המים בודקין את אשתו וכו' ע"ש יש לישב קצת למהרימ"ט דכפי דברי התוס' דאפי' שוגג כל שידע בשעת השקאה אינו מנוקה קרינן ביה א"כ הירושלמי צריך לאוקומה שאינו יודע כלל אפי' בשעת השקאה ומאחר שכן ל"ק למהרי"מט דאימא דחשיב ליה פושע כי ההיא דהוריות ומ"מ כל שלא ידע בשעת השקאה הוי כמזיד ושכח דהמים בודקין את אשתו לדעת הרב מש"ל. וק"ק על הרב מש"ל דמשמע דאיהו סבר כמהרימ"ט ולפ"ז הו"ל להביא ראיה לדבריו מהירושלמי הזה כאמור דמוכח מינה לשיטת מהרימ"ט דאפי' פושע כל שלא ידע בשעת השקאה המים בודקין את אשתו. אמנם אנן בעניותין הא דהרב מש"ל דמזיד ושכח בשעת השקאה המים בודקין את אשתו מספקא לן טובא ומאי דפשיטא ליה למר קא מיבעיא לן והסברא להיפך דלאו מנוקה מעון הוא כל שבמזיד בא ביאה אסורה ואם הוא שכח מעשיו בספר נכתבין ואין שכחה לפני כסא כבודו ואיך קרינן ביה מנוקה מעון והוא כבד עון. ומהירושלמי הזה יש קצת ראיה לדברינו דאי כדברי הרב מש"ל לאשמועינן רבותא ולישני הירושלמי כאן דזכר בשעת השקאה כאן דשכח ואידי ואידי במזיד. אלא ודאי כל שבא ביאה אסורה במזיד אף דשכח לאו מנוקה הוא ואין המים בודקין את אשתו

, ומאי דק"ל להרב מש"ל דרב ששת מה יוכיח הוכח אימא דבא ביאה אסורה ושכח וכן היכי שרינן לה ע"י שתיה ודלמא חטא במזיד ושכח ומכח הני בי תרי כתב הרב ז"ל דמזיד ושכח המים בודקין יש לדחות דכיון שב"ד שבעיר למאי דאמרן או ב"ד הגדול לשיטתו אסברו ליה דאם בא ביאה אסורה וכו' כמ"ש הרב ז"ל מסתמא אם בא במזיד אדכרו ליה ואדכר ול"ח למיעוטא דמיעוטא דעשה במזיד ואדכרו ליה ולא אדכר והיינו דק"ל לרב ששת משום דרובא דעלמ' כד אדכרו ליה זוכרי' אשר עשו במזיד ולתרדא דשכח' ליה לא חיישינן. ומאי דק"ל איך הותרה ע"י שתיה דאימור לא בדקו לה משום דאינו מנוקה ואף דהב"ד חקרו אם בא וכו' ומסתמא לא הי' משקה אימור דשכח לק"מ דהא שרינן במתנוונה כל שלא צבתה בטנה אף די"ל זכות תלתה לה ושרינן מתנוונה גם באשת כהן וטעמא דיש לנו במה לתלות דהיא אנוסה ושריא לישראל או בא עליה דרך אברים ושריא לכהן וכמ"ש במקום אחר באורך, וה"נ דכוותי' דאין לנו לאוסר' מספק ולדידיה דמכח זה דשרינן לה הכריע דאם חטא במזיד ושכח המים בודקין מה יענה הרב ו"ל דאכתי תיקשי היכי שרינן לה ודילמא הא דלא נבדקה משום דיש לה עדים במדינת הים דאין המים בודקין וכדרב ששת ובריית' דמסייע ליה ולאו מטעמיה וכמ"ש הרמב"ם פ"ג דין כ"ג אלא ודאי מוכרח דכל שיש לתלות להתירה לא אסרינן לה מספק וכדמוכח מההיא דשרינן לה אף במתנוונה אפי' לכהן וכמ"ש הרמב"ם שם דין י"א. ושוב נזכרתי מ"ש הרב לעיל דזנות בעדים לא שכיח אמנם יש להוכיח כמ"ש ממתנוונת דשריא אף דבזכות תולה נמי מתנוונ' דרך אברי' וכמ"ש לקמן פ"ג דין ד'. ותו קשה לי על הרב ז"ל דהוא גופיה לקמן פ"ב דין י"א ד"ה ומ"מ בתוך דבריו כתב וז"ל והיכא דלא נבדקה הדין פשוט שמותרת לבעלה ואין אנו תולין משום זכות ואעפ"י שהתחילו החלאים לבא עליה וכו' וכן בדין דאם נלך להחמיר א"כ נמצא דליכא תועלת במי סוטה אלא לעשותה ודאית אבל להתירה לבעלה אין לנו לפי שנתלה דמה שלא בדקוה הוא משום זכות למ"ד אינו ניכר או שמא הבעל בא ביאה אסורה או משום שיש עדים במ"ה. וא"כ מהו זה שהבטיח הכתוב ונקתה ונזרעה זרע הרי אסורה לבעלה מספק אלא ודאי דאין אנו תולין להחמיר כיון דליכא רעותא לפנינו וכו' ע"ש ובהגלות נגלות דבריו הללו מאי ק"ל הכא דהיכי שרינן לה דילמא שכח וניחא ליה דשכח המים בודקין. הרי הרב ז"ל גופיה הכריח דאין אנו תולין להחמיר כל דליכא רעותא קמן. באופן דלפום ריהטא נראה דכל שבא ביאה אסורה במזיד אף דשכח בשעת השקאה אין המים בודקין את אשתו דלאו מנוקה מעון הוא. ולא עוד דבעניותין שוגג ומזיד רחוקים הם בהא נמי דשוגג או לא ידע בשעת השקאה המים בודקין משא"כ במזיד וכאשר חילוק רב יש ביניהם בעלמא וה"נ דכותא אנא דאני מסתפק דאפשר דע"כ לא קאמרי התוס' מכח סוגיות יבמות וקידושין דשוגג כל שידע בשעת השקא' אין המים בודקין אלא דוקא בחטאתו אשר חטא ושגג באשתו זו אחר סתירה דהא חמירא וכל דידע אח"כ לאו מנוקה הוא אבל אם הוא בא בשוגג ביאה אסורה באחרת אף דידע אח"כ מנוקה מעון קרינן ביה. תדע דהרי איכא מ"ד דלא משגחינן אלא אם חטא באשתו ומנוקה מעון בזו היא אבל אם הוא מלי כריסי' זנ"י לית לן בה וכמ"ש הרמב"ן בפירושו. ואחר שכן לדעת הר"מ נימא דהאף אמנם דסבר דגם אם בא ביאה אסורה מימיו אפי' באחרת אין המים בודקין ה"ד במזיד אבל בשוגג אף דידע אח"כ מנוקה מעון קרינן ביה דאין בידו אלא חטא לא עון והתורה אמרה ונקה האיש מעון ושוגג חטא הוא. וכד דייקינן פורת' ליכא לספוקי בהא כלל כיון דלדעת הרמב"ם האי עון דכתב רחמנא הוא כולל בין בזו בין באחרת א"כ השתא דהוכיחו התוס' מסוגית יבמות וקידושין דשוגג וידע לאו מנוקה הוא ליכא לפלוגי בין אם שגג בזו בין אם שגג באחרת כיון דתרוייהו מחד קרא נפקי ופשוט

והנה בהשגת הראב"ד ודברי מרן כתבתי באורך לקמן פ"ג דין ך'. והן עתה רגע אדבר מה שראיתי להרב המג"ן שם סי' ס"ט שכתב ליישב השגת הראב"ד כפי אשר באר מרן וז"ל ועלה בדעתו לחלק בין כשבא על ארוסת [היינו ארוסה אחרת שהיתה לו מלבד זאת האשה שקנא לה בזה קאמר הרמב"ם שקרוי עון לאיש כדי שלא תבדוק באשה זו אבל כשבא על זאת האשה כשהיתה ארוסה בבית אביה אז אינו מיקרי עון כ"כ דלהכי לאשה זו לא יבדקו המים כיון שאשה זאת יש לה חלק באותו עון שכ"כ חלק בעון זה יש לה כחלק אשר יש לו ונמצאת חוטאת נשכר' אם לא יבדקו לה המים מה שא"כ כשעון זה איתיה בי' ולא בה דהייני שבא על ארוסה אחרת שהיתה לו והיא נקיה מאותו עון אז אין המים בודקין כיון שהוא יש בידו עון ולא בה והיינו מ"ש הרמב"ם ואפי' בא על ארוסתו והול"ל ואפי' בא עליה בהיות' ארוסה בבית אביה אלא משמע דעל ארוסה אחרת קמיירי עכ"ל. ודבריו לפי פשוטן קשים בעיני דהיכ' ס"ד דהרב לחלק דכשחטא באשתו זו הואיל ויש לה חלק המים בודקין ומ"ה כתב דארוסתו ארוסה אחרת והרי משנה שלימה היא בא עליה בדרך אינו שותה והיינו משום דאינו מנוקה מעון אף דיש לה חלק ומצינו חוטאת נשכרת דאינה שותה ונוטלת כתובה וכדתנן ר"פ ארוסה. ואבע"א גמרא סוגיות יבמות נ"ח וקידושין דף ז"ך והזכירם הרב ז"ל בסמוך דפריך הש"ס אי דקנה לה כשהיא ארוסה ונסתר' ומשקה לה כשהוא נשואה מי בדקי לה מיא והתניא ונקה האיש וכו' והרי ה"נ יש לה חלק ופריך בפשיטות דאין המים בודקין. ותו הרי הרמב"ם עצמו בסמוך כתב לפיכך היתה אשתו אסורה עליו מחייבי לאוין או עשה אפי' שניה אינה שותה יכו' וטעמו משום שאינו מנוקה כמבואר בדבריו וכפי' הה"מ ואפי' שיש לה חלק ואעיקרא דדינא איכא מ"ד דדוקא באשתו אמרו אינו מנוקה מעון כמש"ל

(ד) דין י"ב. כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. תנן ריש פ' כשה. כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל שנאמר נטמאה ונטמאה דברי ר' עקיבא א"ר יהושע כך היה דורש זכריה בן הקצב רבי אומר שני פעמים הכתובים בפרשה אם נטמאה נטמאה א' לבעל וא' לבועל. ואמרו עלה בירושלמי אנן תנינן באו באו