חיים שאל חלק ב פח

ברכות אינן מעכבות סדר הברכות מש"ה נקט רבינו סדר הברכות אין מעכבות הא ברכות מעכבות זו את זו וצ"ע עכ"ל. וסגנון זה דנקט הרב בקושיתו על מרן לא סליק שפיר דהמסקנא דכתב גם מרן ז"ל הביאה ועלה קאי וכבר הרשב"א בחידושיו שס הכריע דהא הוי דיחויא בעלמא ונקטינן ברכות אינן מעכבות זא"ז כמבואר שם באורך והא הוה פשיטא למרן. אך מאי דקשה על מרן הוא דכיון דרב האיי גאון סבר אין סדר בברכות כהאי דיחויא כמ"ש שם הרשב"א והרמב"ם נקט אין סדר בברכות מהיכן פשיטא ליה למרן בעד הרמב"ם דקי"ל ברכות אינן מעכבות. ותו אעיקרא מאי בעי בהני מילי. ועוד הקשו עליו דהר"מ בפי' המשנה כתב פ"ה דתמיד דהוו אמרי אהבת עולם ואין סדר כהאי דיחויא. והמשתכל יפה בעיניו יראה דלשון מרן מצד עצמו מגומגם שסיים ומ"מ יש לתמוה וכו' ולשון ומ"מ לא א"ש. והדברים מוכיחים שיש חיסור לשון ט"ס. ומ"ש מרן ומ"מ יש לתמוה וכו' ק"ק דלא זכר מ"ש הרשב"א בתשוב' סי' שי"ז וסימן שי"ח ובתשובות המיוחסות להרמב"ן סי' ר"ב. ועל דברי מרן לכאורה ק' על התירוץ שתירץ מהברכות שהזכיר הרשב"א שם עיין שם באורך. ועמ"ש בקונטריס מחזיק ברכה א"ח סימן ס' בס"ד

(ט) הל' תפלה פ"ח. דין ד'. והוא שיהיו רוב עשרה שלא התפללו וכו' פירוש שלא התפללו בצבור שלא יצאו י"ח קדיש וקדושה אף שהתפללו ביחיד גם שמקצתם כבר התפללו בצבור. מר וקציעה א"ח סי' ס"ט ודחה מה שפירש הרדב"ז בח"א סי' רמ"א ע"ש. וכן לא יהיה אחד מברך ברכת שמע וכו' מ"ש מרן בכ"מ דנם רבינו סבר כהראב"ד כבר תמה עליו הרב קול הרמ"ז דהרמב"ם בפירוש המשנה כתב להפך ע"ש. וכבר הרב מגדל עז חשב להשוות דעת הרמב"ם להראב"ד ואחר כך הדר מר מכח מ"ש בפירוש המשנה. ומ"ש עוד מרן על פירש"י ולפ"ז לשון פורסין מלשון התחלה או הצעה וכו' כבר תמה עליו בס' ריח שדה דף ס"ט ע"ג וע"ש מ"ש בס' הנזכר עוד ואין להאריך. ואולי יש חיסור לשון בכסף משנה

(י) הל' שבת פ"ד דין ד'. א' נתן את האור וכו' (מימי חרפי ודוד הוא הקטן) עיין מה שהק' הלח"מ ע"ש וכבר מהר"י בי רב ז"ל הביאו מרן בכ"מ העלה ארוכה ותירץ יתיב דברי הרמב"ם על מכונ' וכלשון הזה הובא בס' תמת ישרים בשו"ת מהר"ר תם וחתים עלה הרב המחבר תם ן' יחיא ע"ש. ואין ספק כי הוא מההר"י בי רב כמו שהעיד מרן אלא שמהר"י בי רב שלח ענין זה למהר"ר תם והמעתיק סבר שהוא ממהר"ר תם וחתים שמו. וכן נמצא בתשובות האחרונים בענין זה כאשר ראיתי כמה פעמים דהמעתיק עוית. והרב מקראי קדש נר"ו דף ק"ד הקשה על מהר"י בי רב דא"כ מה הקשו פ' המביא שופת הקדרה מאי קעביד ומה תירצו בקדרה חדשה וכו' עש"ב. ואפשר דכונת מהר"י בי רב דהר"מ והתוספת' לבד מיירו בבאו ביחד אך הברית' דפ' המביא אנה"נ דאיירי בזה אחר זה ונותן האור חייב משום מבעיר שהיא מתלבה הגחלת בהליכתו כמ"ש רש"י ואנן קי"ל דאינו חייב משום מבעיר אלא בצריך לאפרו וכמ"ש הלח"מ והיינו דברית' דפ' המביא לא דייקא כהתוספת' לשנות אחד נתן אחד נתן אלא קתני א' מביא את האור וא' מביא וכו' וצם בתוספת' דייק לומר ובא אחר והגיס מאי דלא קאמר בהנך לא כן הברית' דקתני וא' מגיס ואמטול הכין פריך שופת הקדרה מאי קעביד ומשני הכא בקדרה חדשה. ומתוך הדברים נראה שהרב המגיד שכ' וז"ל אחד נתן את האור בריתא פ' המביא ובגמ' שופת הקדרה מאי קעביד וכו' פשיט' דלא דרך בדרך זה דמהר"י בי רב וצריך לדעת כיצד יישב דברי הרמב"ם ואפ' דגירסתו בהרמב"ם היתה כגירס' שמצא מרן שכתוב בה בסיפ' ובא אחר ונתן את העצים ובא אחר ונתן את האור ולגירס' זו לק"מ וכמ"ש מרן בכ"מ. ומ"ש מרן שאינה נראית נסחא זו שאינה מכוונת לא עם הגמ' ולא עם התוספת'. סבר הרב המגיד דאתיא כמו הגמ' דמ"ש הרמב"ם שנים אחרונים בלבד חייבים ולא כתב האחרון חייב כמ"ש בגמ' הוא דרצה לפרש לנו דמ"ש הגמ' היינו בערך הנותנים וכמ"ש מהר"י בי רב אך האמת דשנים חייבים הנותן את העצים והמגיס והבריתא לא חש לפרש המגיס דפשיט'. ומרן הלך בשיטת מהר"י בי רב דמדקדוק דברי הרמב"ם מיירי דנתנו כלן ביחד וכפ"ז אינה לא כהגמ' ולא כהתוספת'. אבל הה"מ לא חש לדקדוקי מהר"י בי רב. ויראה המעיין מה שהקשה עוד הרב מקראי קדש על מהר"י בי רב דיש לישב בדוחק. ומ"ש הרב מהרלנ"ח בתשובותיו סי' כ"א ומהרשד"ם א"ח סי' ג' דיש לדקדק במה שישבו בעד הרמב"ם טובא כאשר יראה המעיין הטב ודוק

שם ה' שבת פ' כ"ט דין ו'. מדברי סופרים לקדש על היין וכו' זו היא שיטת הרבה מן הראשונים דקדוש דאוריתא היינו בדברים כמ"ש הרמב"ם בריש פרקין. ורבינו ישעיה הראשון בס' המכריע סי' ע"א מסיק דבתפלה נפיק ידי קדוש דאורית' ע"ש באורך. וראיתי להרב גופי הלכות אות רכ"ג שכ' משם רבינו ישעי' בחידושיו לפסחים שהקשה לשיטה זו דכיון דבתפלת ערבית של שבת וצא י"ח קדוש דאוריתא אמאי לא תקון רבנן בתפלה זכר ליציאת מצרים דאמר רב אחא בר יעקב צריך שיזכור יציאת מצרים בקדוש היום כמ"ש בפסחים דף קי"ז ובתפלה שהיא עיקר הקדוש הי"ל לתקן זה וגם ימים טובים ילפינן משבת ואמאי בי"ט אמרו י"מ בתפלה ולא בשבת וכ' הרב הנזכר שהיא קושיא עצומה לדעתו וכמו שהקשה הוא עצמו לדבריו והניחו בצ"ע והאריך בזה ע"ש

ואפשר דרבוואתא דסברי דעיקר הקדוש מן התורה בדברים ובתפל' נפקי י"ח קדוש דאוריתא מפרשי בש"ס כמו שפירש רשב"ם שם וז"ל צריך שיזכיר י"מ בקדוש היום בין בכוס בין בתפלה ושל שבת בג"ש דפסח ושאר מועדים במה מצינו מפסח הכי גרסינן כתיב הכא למען תזכור את יום צאתך וכתיב התם זכור את יום השבת עכ"ל. ומוכח מדבריו שהוא מפרש מימרא דרב אחא בר יעקב דצריך להזכיר יציאת מצרים בקדוש היום בקדוש דפסח שהרי כתב בין בכוס בין בתפלה אלמא דבפסח קאי שמזכירין יציאת מצרים בתפלה וכן כתב בסוף ושל שבת בג"ש דפסח ושאר מועדים במה מצינו מפסח הרי דפסח הוא המלמד. ולא סבר כדמפרשי רבינו ישעי' והר"ן דימים טובים ילפינן משבת דנרא' מזה דרב אחא בר יעקב בשבת קאי דצריך להזכיר יציאת מצרים בקדוש ושבת הוא המלמד דימים טובים ילפינן משבת. ומשום הכי כתבו רש"י ורשב"ם דה"ג כתיב הכא למען תזכור את יום צאתך וכתיב התם זכור וכו' דהוא קאי בקדוש פסח והיינו דאמר כתיב הכא למען וכו' לאפוקי גירסת הרא"ש דגריס כתיב הכא זכור את יום השבת וכו' דמשמע דבשבת קאי. אמנם הר"ן לא חשש לדקדוק זה ועל גירסת כתיב הכא למען תזכור וכו' פירש דימים טובים ילפי משבת כמ"ש רבינו ישעיה ז"ל. ולדעת רשב"ם דרב אחא בר יעקב בפסח קאי מוכרח דהג"ש אסמכת' בעלמ' דהא קדוש ימים טובים הוא מדרבנן כמ"ש הרב המגיד ומאחר שזכינו לדין דאסמכת' בעלמ' היא נחה שקטה קושית רבינו ישעיה דלא הזכירו יציאת מצרים בתפלה דהיא עיקר קדוש מדאוריתא. דכיון דהך דרב אחא בר יעקב אסמכת' בעלמ' ומדרבנן לא חשו לתקן בתפלה דמדאורית' נפיק בלי הזכרת יציאת מצרים, אכן בימים טובים דהקדוש מדרבנן ומדאורית' לא בעי קדוש תקנו בתפלה נמי י"מ דלצאת הקדוש בעי זכר י"מ דהכל מדרבנן

ומכלל הדברים יתישבו דברי הטור בסי' רע"א שפירש בפשיטות דמאי דאמרינן בקדוש שבת זכר ליציאת מצרים קאי אמקראי קדש והוא תימא דרב אחא בר יעקב אמר דצריך להזכיר יציאת מצרים בקדוש וכאשר העיר הרב גופי הלכות ומה שתירץ הרב ז"ל לא יגהה מזור. אכן לדרכנו אפשר דהטור מפרש כרש"י ורשב"ם דרב אחא בר יעקב בפסח קאי והוא אסמכת' בעלמ' ודוקא בפסח אמרה וימים טובים אמרינן בפסח דשייכי בהו ולא בשבת ולכן פירש דקאי למקראי קדש. ושוב הביא הטור דברי הרמב"ן דיציאת מצרים מורה על השבת וכתוב בדברות שניות וזכרת כי עבד היית ע"ש באורך. ועמ"ש הרמב"ם בריש אגרותיו ותשובותיו המודפסות מקדם קדמתה ע"ש ולא חש הטור על גירסת הרא"ש דגם לפי גירסתו סובר דלאו דוקא ובפסח קאי מעין דוגמא שכתבנו על הר"ן לעיל

וחזה הוית להרב גופי הלכות שכ' וז"ל ודע שקושיא זו היא עצומה כפי סברתו דקדוש על הכוס אינו מן התורה אבל הרמב"ם פסק דהוי מן התורה דעיקר הקדוש הוא על היין ובלילה ומוכח לה מההיא דזכרהו על היין בכניסתו וכתבו התוספות דסתם זכירה על היין כדכתיב זכרו כיין לבנון עכ"ל. ומוכח מדבריו דמדאורית' בעי יין וק' דבפירוש כתב הרמב"ם בדין זה איפכא דיין הוא מד"ס וכמ"ש הגהות מיומוניות והה"מ על זה ע"ש והוא מבואר שדעת הרמב"ם דמדאוריתא לא בעי כוס וזה הפך הרב הנז' שכתב כאן ובסוף הלשון דדעת הרמב"ם דקדוש לילה על הכוס דאוריתא ע"ש

(יא) הרמב"ם ה' אישות פ"ד מי שחציו עבד וחציו בן חורין וכו'. בעיא דלא איפשיטא פ' השולח דף מ"ג ונקטי לה לחומרא הרמב"ם והרא"ש שם והר"ן פ"ק דקידושין. ולפום ריהטא יש לחקור דהגם דבתלמודין לא איפשיטא הרי אמרו בירושלמי פ"ח דפסחים רבי חייא בשם רבי יוחנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין קידש אשה אין חוששין לקידושיו ודכוותא גירש אין חוששין לגירושיו שמואל אמר חוששין לגירושיו אתיא דשמואל כרבי יהודה דתנינן תמן גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין רבי יהודה מחייב וחכמים פוטרין וידוע דהלכה כרבי יוחנן אפילו לגבי דרב באיסורי דהלכת' כוותיה נגד שמואל וכ"ש דרבי חייא קאי כוותיה. ותו דאוקמינן לשמואל כרבי יהודה דפרק הנחנקין והתם קי"ל כרבנן כמ"ש הרמב"ם פ"ט דגניבה. וכיון דלפום סוגיא ידרושלמי אין חוששין לקידושיו לרבי חייא משם רבי יוחנן הו"ל לפוסקים לפסוק הכי דלא שבקינן פשיטותא דירושלמי משום ספיקא דבבלי וכמ"ש הר"ן שילהי פ"ק דקידושין לדעת ר"ח והרמב"ם בבעית בנו והוא רבו דלא איפשיטא בתלמודין דשבקינן ספיקין ונקטינן כפשיטות' דירו' והנה בירושלמי פרק השולח אמרו קדש אשה ביום של רבו אין חוששין לקידושיו ביום של עצמו חוששין לקידושיו ולא כן אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין קדש אשה אין חוששין לקידושיו דכוותה גרש אשה אין חוששין לגירושיו ע"כ וכתב הרב שדה יהושע וז"ל ולא כן אמר וכו' וכן הלכה דאיסורא לא