חיים שאל חלק ב פה

בסמיכת זקנים דמשנתנו מסמך סבי הן אמת דשם כתב רבינו דהלכה כר"י ע"ש וכאן פסק בג' כר"ש. וראיתי במכתב מטהרת יד הקדש גדול הדור הרב המג"ן שכתב ע"ד מרן וז"ל עם מרן הסליחה דגם בסמיכה על הפר פסק רבינו דבג' אלא הנכון והאמת דבירושלמי פ"ק דסנהדרין שנו שם אמר רבי נראין דברי ר' יהודה בעריפה ודברי ר"ש בסמיכה והיינו סמיכת זקנים למקרינהו רבי וסמיכת הפר ונסתלקה קושית הרב תוספת י"ט פ"ק דסנהדרין יע"ש נאם המג"ן יג"ן עכ"ל. ועתה בהיות ידי לעושיהן הכותבי"ם מלו"ח עלי שי"ח כתוב לחיים נדפסו פסקי הרב המאירי ז"ל לסוטה ושם ראיתי שכתב דגדולי המחברים פסקו בשלשה וכן הוא בתלמוד המערב ע"ש דף פ"ג ריש ע"ד וידוע דהרב המאירי כותב על הר"מ גדולי המחברים כמ"ש רבינו בצלאל בתשובותיו. וכן כתוב שם קודם מס' סוטה אמנם מ"ש גם גדולי הדורות שלפנינו הרשב"א הוא טעות דהרב המאירי תלמיד רבינו יונה ושקיל וטרי עם הרשב"א אמנם צ"ל גדולי הדורות שלפנינו הראב"ד וכבר כתב קרוב ללשון זה שכתוב שם הרב מהר"ש אלגאזי ז"ל בס' הליכות אלי אות ר"ו שמ"כ בס' ישן ושם כתוב גדולי הדורות שלפנינו הראב"ד כמ"ש ע"ש. ואשתמיטיתיה דהרב תי"ט עצמו הביא הירושלמי הזה משם בנו ריש פ"ט דסוטה ובפ"ק דסנהדרין רמזה. אחר זמן בא לידי ס' לשון ערומים ועמ"ש בלשונות דף ט"ז: (דין ח') והוא שיהיה ראוי לכל הדברים. מרן בכ"מ כ' צ"ע מנין לרבינו. וכבר הל"חמ מייתי לה מהירושלמי פ"ק דחגיגה ע"ש ואיתיה נמי פ"י דנדרים והביא רבינו הירושלמי הזה בפי' המשנה פ"ד דבכורות. (ל"ו). שם ה' סנהדרין פ"ט דין ב'. אמרו י"ב חייב וי"ב זכאי ה"ז חייב: הרע תי"ט הגיה לשון רבינו עש"ב בס"פ היו בודקין ותמה על מהר"ם מפאדווה בהגהותיו. ועיין להרדב"ז בלשונות סי' שי"ו ושי"ז. שם. גדול שבדיינים אומר נזדקן הדין. מרן תמה על רבינו דהיכי שביק רב אשי ונקט למילתיה דרב הונא בר מנוח. והרב כנה"ג בהגהותיו תריץ יתיב דלא הוצרך רב אשי לומר חכם דינא אלא משום דקשה לו להגיה הבריתא ולהפכה אבל הדין אמת לרב אשי דאומרים בד"נ קש דינא וכו' עש"ב. ושמעתי מקשים על הרב דכפ"ז לאיכא דאמרי מאי פריך בש"ס לרב אשי מדתניא גדול שבדיינים אומר נזדקן הדין אא"ב קש דינא היינו דאינו דומה מתבייש וכו' אא"א חכם דינא וכו' הרי גם רב אשי מודה לענין דינא דאומרים קש דינא בד"נ וא"כ הא דתניא גדול שבדיינים אומר נזדקן הדין היינו קש דינא ובד"נ ומאי קושיא. ולי נראה דאין מזה תפיסה על הרב דהך דתניא גדול שבדיינים הוא סיפא דבריתא דהוינן בה דאומר בד"מ נזדקן הדין ואין אומרי' בד"נ נזדקן הדין וכן הוא בתוספתא דסנהדרין פ"ז ע"ש וא"כ אי נזדקן הדין דרישא לרב אשי חכם דינא ודאי נזדקן דסיפא חכם דינא והיינו פירכיה אא"ב קש דינא וכו'. אמנם ק"ק על תירוץ הרב דאי דינא הוא לכ"ע דבד"נ אומר קש דינא איך תנא דבריתא קאמר דבד"נ אין אומרים נזדקן הדין לרב אשי והגם שכונת התנא חכם דינא מ"מ פשט הלשון משמע קש דינא ואתי למיטעי דלא יאמרו בד"נ קש דינא והול'"ל לשון צח דלא נטעה דאין לו' קש דינא ויש לישב (דין ג') אין מוסיפין עליהם וכו' הרב מש"ל הקשה מכאן עמ"ש בהוריות דף ג' א"ר יהונתן מאה שישבו להורות וכן הקשה הרב ב"ש בתוספותיו עיין בדברי קדשם באורך. ואנכי איש צעיר ישבתי בשער יוסף סוף דף י"ט דכן הוא האמת דאין להושיב בקבע בסנהדרין יותר מע"א ולקרות כלם בשם סנהדרין אבל אם ירצו הסנהדרין יכולין לישב לכתחילה טפי מע"א וכו' עש"ב ויש לי ראיה לזה מדברי הר"ן בחידושי סנהדרין פ' כ"ג בההיא דאין מושיבין מלך בסנהדרין שפירש דאיירי בשאינו ממנין הסנהדרין והבאתי דבריו לעיל פ"ב משמע דחוץ מהמלך יכול לשבת עם הסנהדרין ולא יהיה ממנינם וכמ"ש: ולפי האמור יקשה יותר מש"ר בפי' המשנה דדוד הע"ה היה מכלל הסנהדרין למה שפירש הרב כנה"ג בהגהותיו לעיל פ"ב דס"ל לרבינו דאף דאין מושיבין אם ישב מעצמו מוטב ודוד הע"ה ישב מעצמו עש"ב ולשון מכלל הסנהדרין שכתב רבינו דחוק לפי דבריו וביותר לפי האמור דקפיד רחמנא שלא יהיו סנהדרין בקביעות ולא יקראו בשם סנהדרין אלא ע"א וא"כ דוד המלך שלא היה ממנין הסנהדרין דהא אין מושיבין מלך בסנהדרין אפי' דאם ישב מעצמו מוטב מ"מ אין לומר בכה"ג שהוא מכלל הסנהדרין וק"ל. (ל"ז). שם ה' סנהדרין פי"ב דין ג'. ומקום שהורגין היה חוץ וכו' אף דפ' נגמר הדין לא הוזכר אלא שבית הסקילה היה חוץ לב"ד. ה"ה לשאר מיתות ב"ד וכן שנינו בספרי פ' שלח ויוציאו אותו כל העדה אל מחוץ למחנה מלמד שכל חייבי מיתות נהרגין חוץ לב"ד וכן כתב הרא"ם שם. ועין רואה להרא"ם שם דעביד צריכותא לקראי דמקלל ומקושש וכת' דאי ממקושש הו"א דהוציאו אותו מעצמם ע"ש. ומקשי' דהרי בהדיא כתיב במקושש רגום אותו מחוץ למחנה. והרב מהר"ר גבריאל איספיראנסה בליקוטים שבס' עץ החיים למהרח"א ריש דף קל"ח תריץ יתיב לדברי הרא"ם עפ"י שינויא דר"פ ושינויא דרב אשי ריש פ' נגמר הדין עש"ב והגם שהענין נכון מ"מ הוא דוחק בעד הרא"ם דהרא"ם א הזכיר בדבריו הא דג' מחנות כלל וכל כי הא הו"ל לפרש. אבל עיקר תירוצי הרב הנז' הם נכונים והדברים מבוארים. ובס' תועפות ראם והוא חיבור הנדפס מחדש אחר שהביא תירוצי הרב מהר"ג הנזכר הקשה הקושיא הנז' ולא השגיח דעל הקושיא הנזכר קאי מהרג"א. גם מה שהקשה על תירוציו וכ' דדבריו תמוהי' מאד אין כאן תימא כלל ודבריו פשוטי' מאד דהרב קאי על מה שהק' על הרא"ם כנז' וכוונתו דאי לא הוה כתיב במקלל כלל לא בציווי ולא בעשי' הו"א דבמקושש חוץ למחנה ישראל מדעתם עבוד מ"ה כתיב במקלל ציווי ועשיה ללמדנו דה' ציוה חוץ לג' מחנות ובזה אין מקום למה שהקשה על תירוץ ב'. ופשוט. ומה שהקש עוד שם על הרב תומת ישרים לק"מ דהרב הנז' קאי לישב לספרי ודעת הספרי הוא כן. גם מה שהקשה בסוף דבריו דנימא דשאר מיתות לא לק"מ ודוק

(לח) שם ה' סנהדרין פ"ך דין ב'. כל מי שעשה דבר שחייבין עליו מיתת ב"ד באונס וכו' שנא' ולנערה לא תעשה דבר. (ובמקום אחר בעניותי הקשיתי על הרב כנה"ג דנעלם מכבוד חכמתו לשון הירושלמי דקתני מלך אינו יושב בסנהדרין דלשון זה מורה דגודא רבא למלך הוכן ואזהרתי' מהכא דלא ישב הוא עצמו בסנהדרין). הרב מש"ל פ"ה מיסודי התורה דין ד' הקשה מדברי רבינו הללו למ"ש הריב"ש סימן שע"ז דאין ללמוד אונס מפחד מיתה מלנערה לא תעשה דבר דהתם אף אם היתה מוסרת עצמה למית' לא היתה ניצולת דהרי רבינו באנוס שהיה לו למסור עצמו ועבר דפטור ממיתת ב"ד מפיק ליה מהאי קרא. ולי ההדיוט ק' על הריב"ש דתלמוד ערוך הוא בע"ז דף נ"ד גבי אנסוהו גוים והשתחוה לבהמתו מתקיף לה ר' זירא אונס רחמנ' פטריה דכתיב ולנערה לא תעש' דבר ומוכרח דהתם איירי באמרו להורגו אם לא ישתחוה כמ"ש שם התוס' וצריך אני להתישב בדבר ואני אמרתי בחפזי. (שם דין י"א). גומרין את דינו אפי' לפחות מש"פ. מרן ז"ל צידד דאפשר דרבינו ס"ל כפירש"י ע"ש. ולי ההדיוט נראה דרבינו מפרש כפי' הריטב"א הביאו באסיפת זקנים שאם הוזקקו ב"ד לתביעה של פרוט' אעפ"י שנמצא בסוף שהתביע' אין בה פרוטה גומרין דינו ע"ש וז"ש רבינו גומרין דינו אפי' לפחות מש"פ. ומה שהקש' הרב מש"ל דברי הרא"ש אהדדי כן הקשה הרב מעדני מלך. וע' בס' תורת חיים למהרח"ש ח"א סי' י"ז. (שם פכ"ג דין ו') אסור לדיין וכו'. מ"ש מרן בכ"מ כ"כ בב"י ח"מ סי' ז' והוסיף שם לו' דלרבינו בדיעבד כשר אפי' בשונא גמור עש"ב וחלקו עליו מהריט"ץ בסי' רל"ו ורל"ח ומהריק"ש בתשו' כ"י סי' מ"ט והרב לח"מ פי"ו דעדות ומהר"א ששון סי' צ"ו ומהר"ש חויון בביאורו לח"מ סי' ז' ועיין להרב קרית ס' והראנ"ח ח"ב סי' נ"ב ונאמן שמואל סימן ע"ה

(לט) הל' עדות פט"ז דין ו'. כל הכשר לדון וכו' מאי דאסיק מרן בכ"מ דלא שקיל וטרי גמ' אלא אליב' דר' יוחנן. ולדידן שפיר מתוקמא בהני וכו' עש"ב. הק' הרב לח"מ דבש"ס אמרו לאתויי מאי ואמר ר"י וכו' ומשמע דגמ' הוא דקשיא ליה ופר'ק ר' יוחנן הפך מרן עש"ב. ואפשר לישב בעד מרן במה שנודע דמזמן אשר חתם רבינו הקדוש המשנ' הוו בה תלמידיו והאמוראים קמאי ובתראי ובכל דור ודור וחכמיו אשר היו מקשים ומתרצים. ומפרשים במשנ' הי' להם בע"פ וכי אתו רבינא ורב אשי אספו נגהם כל פלפול הראשונים והוסיפו כהנה וכהנה וסידרו התלמוד ונמצא דבתלמוד יש כמה סתמי דתלמודא מהם של תלמידי רבינו הקדוש מהם של האמוראים הראשונים מהם של אחרונים ודבר זה. גלוי וידוע. ומאחר שכן כוונת מרן דודאי סתמא דתלמוד' קאמר לאתויי מאי ופריק רבי יוחנן אמנם הוא סתמא דתלמוד' מדור ר' יוחנן, ובתר הכי כי הוו אמוראי בתראי וק"ל מההוא סמיא ואסיקו דליתא להך סתמא לדעת ר' יוחנן. כונתם דכל זה לדעת ר' יוחנן. אבל לדידן מצינן לאוקומי הך סתמא נמי כהלכת' וכמ"ש מרן. ואיבר' שהוא דוחק. ותו דהשת' דאתית להכי דר' יוחנן קבל מרבותיו דסתמ' לאתויי סומא בא' מעיניו כמ"ש מרן תו לא צריכנ' לומר דאנן מוקמינן לסתמ' כהלכת' וכו' ויותר נכון לומר דבין ר' יוחנן בין סתמא דתלמוד' כלהו מוקמי להך סתמא לאסויי סומא בא' מעיניו והוי דלא כהלכת' וטעמ' דר' יוחנן דהי' בימי רבינו הקדוש קבל דהך סתמא לאתויי סומא בא' מעיניו ומאחר שכן מאן ספין ומאן רקיע לאוקומה לאתויי מילי אחריני דקבלת ר' יוחנן מרבינו הקדוש או רבותיו תלמידי רבינו הקדוש הסותם המשניות תכריע ומ"מ לק"מ להרמב"ם דנקט כלשון המשנ' דנהי דידענו בקבלה דכונת סתמא דמתני' לסומא מ"מ לדידן לשון זה ניתן ליאמר על אחריני וק"ל. ומ"ש הרב לח"מ לתרץ אמאי לא אוקמ' בגר משום דדן את חבירו גר ע"ש הכי משנ"ו רבנן קדישי הרמב"ן בחי' יבמות דף מ"ה ורבינו יונה והר"ן בחידושיהם לסנהדרין ע"ש. (האוהב והשונא). תמה מרן אמאי לא כתב איזה אוהב זה שושבינו וכו' וכ' הרב לח"מ דלא זכר מ"ש בב"י ח"מ סי' ז' וכו' ע"ש ולא הי' צריך להרחיק עדיו דגם הכא בכסף משנה כתב כן פכ"ג דסנהדרין. ומ"מ אכתי ק' דהו"ל לרבינו לבאר דמיום א' בטלה שושבינות וזהו עיקר קושית מרן וכ"כ הרב לשון למודים ח"מ סי' ב' וכד דייקת פורתא לק"מ דקי"ל דלעדות כשר אפי' שושבינו ולא דיבר ג' ימים וכו'