חיים שאל חלק ב פד

לא אירי דכיון דהניחה למצוה לית לן בה. ותו דהן לו יהא דרב יוסף ורב אשי פליגי בהכי הו"ל לרבינו לפסוק בהא כרב אשי דבתרא הוא וכבר הפר"ח דחה דברי הרב בזה. והיותר נכון בזה לפי הענין הם דברי הפר"ח. ומהר"י אלפנדארי במוצל מאש ח"ב סי' י"ז תירץ ע"ד שינויא בתרא דהפר"ח. אלא דכתב בפשיטות דבי"ד אחר חצות לא גרע מנפרס שהוא איסור חמץ. וכל זה לפי שרצה לפרש ואם הביא במאי דפתח רבינו בי"ד. ואכתי לא איפרק דברישא איירי בי"ד בבקר כמבואר ודוק היטב. (ל) הלכות טומאת מת פרק י"א דין ג'. עפר ארץ העמים וכו' פ"ק דסנהדרין דף י"ב ע"א כתבו התוספות חוששין לגושיהן פירש הקונטריס דמטמא באהל וכו' עיין כל דבריהם. ולכאורה נראה דהא דמייתו מאהלות היא המשנה שהביאו פ"ק דשבת וק"ק חדא דארץ העמים סתמא תנן והכי הו"ל למנקט בלשונם ואי הם מוקמי לה בגוש הבא מארץ העמים כדמשנו בשבת דף ט"ו ובגיטין דף ח' ונזיר דף נ"ד וכמ"ש רבינו שמשון ורבי' עובדיה שם פ"ב דאהלות ס"ס לא הוה להו למנקט בלשון המשנה כדנקטי בדיבור זה דמשמע דהכי קתני בהדיא. ובגיטין דף ח' כתבו על זה דאין לשון ארץ העמים משמע כן. ותו דמאי ק"ל על רש"י הא איכא לשנויי כאינך שינויי דמשנו פ"ק דשבת ובגיטין דהך מתניתין היא קודם גזרה או דאתיא כרשב"י. הן אמת דק"ק על רש"י דבגוש ליכא למיחש כי אם לעצם כשעורה ואינו מטמא באהל ומאי דעתיה דרש"י דפסיק ותני דמטמא באהל הא בגוש למאי ניחוש לה וכ"כ הרב משנה למלך בטעם תירוצי התוספות וקצת יש להרגיש על הרב ז"ל דלקמיה הזכיר דברי רש"י הללו וכתב דכבר הקשו עליו בתוס' ולא העיר על דברי התוספות. תו קצת יש להרגיש על תי' התוס' בפ"ק דשבת ופ"ק דגיטין דמתניתין דאהלות רשב"י היא מההיא דמציעא דף קי"ד דאהדר ליה אליהו ז"ל לרבה מדרשב"י וכתבו שם התוס' דהיא בריתא ולהכי לא היה בקי אמנם במשניות אף דטהרות היו רגילים בהם ולרבה דלא הוה ידע לדרשב"י מה הוה מפרש להך מתני' וק"ל. אחר זמן ראיתי למהר"ח אלפאנדארי ריש ספר דרך הקדש דדקדק על התוס' דרש"י יתרץ דהיא קודם הגזרה כדדייקינן ונדחק בדברי התוס' דבכל התירוצים אזלי בהא דההיא בגוש ארץ העמים. ולא משמע הכי וכ"מ מדברי הרב מש"ל שהם תירוצים חלוקים. גם מדבריו נראה דהא דאייתו התוספות בפ"ק דסנהדרין היא בריתא כלשון הזה ולפום ריהט' נראה דלא כיונו אלא על מתניתין דפ"ב שהביאו באינך דוכתי ואינה בריתא. גם מה שהבין הרב שם בדברי רש"י ז"ל דגיטין והקשה מדבריו על דבריו לפום ריהטא הוא תימא. והענין סוב אריכות וישוב. (לא) הלכות פרה פרק א' דין א'. מה עול האמור בעגלה וכו'. רבים נתחבטו בדברי רבינו דארכבה אתרי ריכשי דנקיט בידיה הג"ש דעול עול מעגלה ופסק בסמוך נתן עליה כסות של שקין פסולה והיא מימרת ר' יהודה בסוטה דף מ"ו ומבואר שם בש"ס דלרב יהודה לא ילפינן ג"ש אלא מגופה דפרה שמעינן. ומצאתי בנימוקי עטרת ראשי אבא מארי זלה"ה שכתב משם הרב החסיד כמהר"ר יהודה הכהן זלה"ה איש ירושלם דניחא ליה דסוגיא סוטה אתיא כמ"ד דון מינה ומינה בשבועות דף ל"א אמנם לדידן דקי"ל כרבנן דסבר דון מינה ואוקי באתרא שפיר איתיה לדרב יהודה וילפינן ג"ש מעגלה לשאר עבודות ולא ילפינן עד שימשוך כהתם זהת"ד. ואח"כ ראיאי בס' לחם יהודה למהר"י עייאש שתירץ כן אלא שהאריך הרבה ורצה לומר דתחילת סוגיא דסוטה פליגא אסיפא. ואינו מחוור דכל סוגיא בחד גוונא מתוקמא ומאי דקשיא ליה בריש הסוגי' לק"מ דהא תכף פריך אדרב יהודה ומשני. והרב הלכה למשה בחלק ראשון סוף הס' כתב בזה. ודבריו לא האירו. (לב). הלכות טומאת צרעת פרק א' דין ג'. שכל כהן שאינו מכיר המראות ושמותיהן כשמלמדין וכו' הכא מיירי רבינו בכהן שאינו סומך על עצמו דבעינן דאסברו ליה ומסבר כדאמרי' בריש ערכין וכן פירש"י שם וז"ל דמסברי ליה וסבר שאינו בקי ורוא' ת"ח ישראל עמו ואומר לו אמור טהור וכו' וכ"כ הרא"ש הביא דבריו מרן לקמן פ"ט דין ב' וכן פירש מרן שם דברי רבינו הללו ודייק לה מדכת' כאן רבינו שיבין ויכיר זו בהרת וכו' ע"ש וכן מוכח בהדיא מתחילת דברי רבינו שכתב שכל כהן שאינו מכיר המראו' ושמותיהן כשמלמדין אותו ומודיעין אותו הרי שכתב כשמלמדין אותו ומודיעין אותו ומוכח דאיירי כשישראל חכם רואה וכהן זה שומע מפי החכם שמלמדו ומודיעו לספח' ולבהרת וא"ל אמור טהור צריך שהכהן אסברו ליה ואסבר. (לג). הלכות משכב ומושב פרק ה' דין ח'. כרוקה וכמימי רגליה. התי"ט פרק ד' דנדה תמה דפלוגתא זו דב"ש לקולא וב"ה לחומרא רבי יהודה היא רפ"ה דעדיות ומשמע דרבנן פליגי ומהפכי ב"ה לקולא עש"ב. ולק"מ דהוא עצמו שם רפ"ה דעדיות הביא משם הראב"ד דתנא דתני פ"ד דעדיות ס"ל דהני ב"ש לחומרא וב"ה לקולא ואע"ג דהני יחידאי נינהו הנהו דאשכחן בהו סתמא דמתני' הלכתא נינהו ע"כ. ונראה דכונת הראב"ד נמי דאי אשכחן דתנן במתניתין בה לחומרא כי הני תנאי הלכתא נינהו ואן כונת הראב"ד על דבר שנשנ' בסתם גמור לבד אלא גם אם נשנה בסתם ב"ש לקולא וב"ה לחומר' הלכה כב"ה לחומרא והכא רבי סתם הכי פ"ד דנדה כרבי יהודה דב"ה לחומרא. ואחר זמן רב בא לידי ס' בית דוד וראיתי שגם הוא השיג על התי"ט בזה ע"ש. אמנם במאי דקמן אפשר לומר עוד דבנדה דף ל"ד אמרי' דהמחמיר נפקא ליה מלזכר ולנקבה והמקל שדייה לזב בין גדול בין קטן ומאן דמחמיר נפקא ליה זב בין גדול בין קטן מזאת תורת הזב בין גדול בין קטן ואשכחן אדר' יוחנן בנדרים דף ל"ה ע"ב אית ליה הך דרשא דזאת תורת הזב בין גדול בין קטן וא"כ נמצא דר' יוחנן ס"ל כמאן דמחמיר ומ"ה פסק כן הר"מ. וה"ט דר"י דדריש קטן וגדול מאיש איש כדתניא ריש ערכין ונדה דף ל"ב ומ"ב משום דלזכר ולנקבה אצטריך ליה לרבי יהודה אליבא דב"ה לדם טהרה של מצורעת ור' ישמעאל בנו של ריב"ב דפליג התם ומפיק לה מלזכר סבר דב"ה לקולא בדם טהרה של מצורעת. א"נ אפשר לומר בטעמו של הרמב"ם דפסק כב"ה אליב' דר"י דכיון דחזינן בערכין ונדה דר' ישמעאל בנו של ריב"ב פליג ודריש זב קטן וגדול מלזכר כסברת ב"ש לר' יהודה א"כ ר' ישמעאל ס"ל דב"ה מטהרין וא"כ איהו ניהו דפליג אר' יהוד' וס"ל דב"ה בהא לקולא ולכן פסק הרמב"ם כר' יהודה לגבי ר' ישמעאל בנו של ריב"ב דאפי' לגבי ר"מ ור"ש הלכה כר' יהודה כ"ש לגבי ר' ישמעאל בן רי"בב חבירו של רבי תלמידו. ואל תשיבני מדברי הראב"ד הנז' שכתב דתנא דתני פ"ד סבר דב"ש לחומרא בכל הני וא"כ סתם לן כי ההוא תנא דליכא חומרי ב"ה אלא הנהו דפ"ד דעדיות ופ"ד הנז' שנוי סתם ופ"ה תני ליה בלשון יחיד. אי מהא לא איריא די"ל דס"ל להרמב"ם דתנא דפ"ד בפלוגתא לא קמיירי ותנא בו בפר"ק רביעי מילי דכ"ע מודו דב"ש לקולא. ועוד יש לצדד בכונת דברי הראב"ד הנז'. ובדעת התי"ט במה שהבין בדברי הראב"ד ודוק היטב. (ל"ד) הלכות מכירה פרק כ"א דין י"ח. ואם אמר לו כל נכסי אפילו עבדים ובתים וכל המטלטלין הידועים לו ואפי' תפילין שבראשו וכו' דעת רבינו נראה דס"ל דיש הפר' בין מוכר לנותן דנותן כיון דבעין יפה הוא נותן אפי' לא אמר כל נכסי הכל בכלל וכמ"ש פ' מי שמת דף קנ"א ופסקו רבינו לקמן פי"א דזכיה אמנם הכא במוכר כיון דבעין רעה הוא מוכר הצריך שיאמר כל וכ"כ בדעת רבינו הרב לח"מ פ"א דשאלה והרב ב"ח והרב ש"ך סי' רי"ח והרב משפט צדק ח"ב סימן י"א ע"ש. ודין זה גבי זביני מבואר בערכין דף כ"ד ע"א ההוא גברא דזבנינהו לנכסי אתא לקמיה דרב יימר א"ל סליקו להו תפילין מאי קמ"ל מתניתין היא המקדיש נכסיו מעלין לו תפיליו מהו דתימא התם הוא דסבר מצוה קעבידנא אבל לענין זבוני מצוה דגופיה לא זבין איניש קמ"ל. הרי מבואר גבי זביני דא"ל רב יימר סליקו להו תפילין ומוכח ודאי דכ"ש שאר מטלטלין והם דברי רבי' בדין זה וסבר רבינו דבההוא עובדא נמי אמר כל ולא חש הש"ס לפרש דהדבר פשוט דבעי כל לפי גירסתו בבתרא וק"ק על הה"מ שלא הזכיר סוגיא זו שהיא עיקר הדין דזביני. אמנם ק"ק לשיטת רבינו דמחלק בין מכר למתנה דא"ה מאי פריך הש"ס ארב יימר מאי קמ"ל מתניתין היא המקדיש נכסיו וכו' קמ"ל טובא דהוא דוקא במקדיש ונותן דבעין יפה הוא אבל מוכר בעין רעה הוא מוכר ולא יהיו תפילין כלל קמ"ל וי"ל דפשיטא לש"ס דכיון דאמר כל נכסי אפילו במוכר כל מידי דאתקרי נכסי בכלל המכר וכמ"ש בבתרא והכא ודאי דאמר כל נכסי כמ"ש והחילוק שיש בין מקדים ונותן למוכר אינו אלא בדלא אמר כל אבל באומר כל כלהו. חד דינא אית להו וכיון דשמעינן ממתניתין דתפילין איקרו נכסי ודאי דגם לגבי מוכר באומר כל תפילין בכלל והיינו דפריך מאי קמ"ל. ובפשטא דשמעתא לא תיקשי מאי פריך פשיטא דהני לדינא אתו ותורה יבקשו די"ל דמקשה על הש"ס אמאי אתייה האי עובדא כי אין בו חידוש וכ"כ הריטב"א במ"ש פ"ק דביצה ריש דף ז' גבי ביעי דפחיא ועיין תירוצים אחרים מהראשונים שם בשיטה מקובצת. וראיתי להרב ש"ך סי' רי"ח ס"ק ה' שלאחר שכתב דמוכרח דדעת רבינו לחלק בין מוכר לנותן כתב וז"ל ומ"ש הה"מ ע"ד הר"מ דכאן באומר כל נכסי המטלטנין בכלל והכי מוכח פ' מי שמת וכו' אע"ג דפמ"ש במתנה איירי ה"ק וכו' נהי דהתם במתנה מ"מ דהכל בכלל נכסי כאן שאמר כל נכסי המטלטלין בכלל דנהי דמוכר בעין רעה מוכר היינו היכא שלא אמר כל וכו' עש"ב ומוכח מדבריו דהה"מ ס"ל בעד רבינו חילוק זה בין מוכר לנותן ולזה פירש דבריו עפ"י חילוק זה וק"ק דלפום ריהטא נראה דהה"מ ימאן בזה שהרי בדין זה הביא חילוק המפרשים בין האומר נכסים לאומר נכסי וכתב וכן מוכיח פ' מי שמת כמו שיתבאר פי"א דזכיה משמע דסבר דגם רבינו הכי מחלק. וכן מוכח שזה דעת הה"מ בעד רבינו ממ"ש פ"א דשאלה דין ז' וז"ל פי' שא"ל השאילני לעדור בו פרדיסי אבל אם אמר לו לעדור פרדסים אינו עודר בו אלא שנים שמיעוט פרדסים ב' אבל כשהוא פרדסי' כל פרדסיו בכלל עכ"ל הרי בהדיא דפי' דברי הרמב"ם על פי חילוק זה וכ"כ הלח"מ שם בה' שאלה דזה דעת הה"מ ע"ש ומאחר שכן איך הרב ש"ך מיחס להה"מ חילוק בין מוכר ונותן והוא סובר חילוק אחר.. ועיין בספר מגן גבורים ח"מ סי' נ"ט דף צ"ה ע"ג ויש לעמוד במ"ש שם עיין בו

(לה). הלכות סנהדרין פרק ד' דין ג'. ואין סומכין וכו' אלא בג'. כתבו מרן והלח"מ דפלוגתא דרבי יוסי ור"ש בסמיכת הפר אבל מסמך סבי לכ"ע בג'. וק"ק דהר"מ בפי' המשנה פירש