חיים שאל חלק ב פב

במקומם בתשובה סי' ק"י דאדרבא הריב"ש נסתייע מההיא דהמן וכתב הכא מיראת אדם שיזיקהו קאמר דומיא דהמן שלא הי' סכנת נפשות אלא מיראתו שלא יזיק להם שהי' גדול בבית המלך עכ"ל. הן אמת דדבריו קשים דגבי המן היה סכנת נפשות וכמו שהקשה עליו הרב באר שבע בתוספותיו ריש כריתות והרב הנז' הביא ג"כ ממאמרם ז"ל אבל אם היה רואה דברי הריב"ש היה מקשה עליו בסגנון אחר. והרב ב"ש תריץ יתיב אך בחלקו"ת בין הא דהמן לההיא דאנוס פטור ע"ש. גם הרב דינא דחיי לאוין י"ז חילק באופן אחר משם הר"ן ומשם באר"ה כי מה שהקשה בס' מרכבת המשנה למהר"א אלפאנדארי על דברי הרא"ם בס' יראים סי' ע"ח שהביא בהגהות בדין זה וכתב דדבריו תמוהים לק"מ ודוק. (טו). הלכות יבום פרק ד' דין ה'. ואפילו היה אביו גר ואמו ישראלית לא תחלוץ עד שיהיה אביו ואמו מישראל. מרן בב"י א"ה סי' קס"ט כתב דלרבינו בעי אביו ואמו מישראל דוקא ולא סגי באביו כסברת התוס' ולפי מה שהעלו הרב כנה"ג בלשונות פ"ב דסנהדרין והרב מקראי קדש דף קל"ה דלרבינו דיני נפשות סגי באביו גר ואמו ישראלי' קשה דאיך יהיו ד"נ דחמירי ובעינן מומחין ומנוקים ממומי הגוף גרועים מחליצה וכמו שהקשו הרשב"א והריטב"א והר"ן והנמקי לסברת רש"י. והרב שבות יעקב ח"א סי' קכ"ח הכריח מדנקט רבינו ואפי' היה אביו גר ואמו ישראלית ולא קאמר אפי' אביו מישראל ואמו גיורת דס"ל כסברת התוספות עש"ב. גם מהרש"ל בים ש"ש פ' מצות חליצה סי' ד' כתב דלא מצא שום פוסק שיחלוק על דברי התוס' ומ"ש הרי"ף מכל צד היינו לאפוקי אמו מישראל עש"ב. ולפי דבריו אלה צ"ל דמ"ש הוא עצמו בביאוריו לסמ"ג עשין נ"ב וז"ל פי' ומאחר שאפי' בדיני ממונות בעינן צד א' מישראל א"כ ממילא הכא דאתא ישראל לאפוקי גר אתא למעט אפי' צד אחד ע"כ הוא שלא בדקדוק אלא כונתו דאתא למעט צד אמו דלא סני עד שיהא אביו מישראל ואמו גיורת וצד אחד דקאמר מהרש"ל לאו דוקא כדבר האמור. אבל מהר"א די בוטון בתשו' סי' ה' כ' דפשט דברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דלא סגי באביו מישראל ואמו גיורת לחליצה ע"ש ומדבריו שם מוכח קצת דס' המצות שהזכיר הטור דמכשיר באביו מישראל ואמו גיורת הוא הסמ"ג דהוא היה מונה ס' המצות שכתב הטור וסמ"ק והכלבו שכ' הרב ב"י בשמם ע"ש וכך נוטים דברי מרן בב"י שם וכן כתוב בכנה"ג הגה"ט אות י"א. והדבר ברור דהטור כיוון לסמ"ק וכן נראה מדברי מהרש"ל בים ש"ש שם וכן כתוב בטור בהדיא סמ"ק בדפוס בית חדש. דהרי בסמ"ג עשין נ"ב לא כתב אלא עד שיהיו אביו ואמו מישראל ולא יש שם רמז מזה ע"ש וק"ק על הרב שבות יעקב נמי שהבין שהוא סמ"ג ע"ש בסי' הנז'. ומרן בש"ע סי' קס"ט בפירוש סדר חליצה דין ה' כ' סברת רש"י והתוס' וכתב דדברי שאר הפוסקים אין בהם הכרע וק"ק דבבית יוסף כתב דדברי הרמב"ם הם כדברי רש"י כמש"ל ועמ"ש פ"ב דסנהדרין ופ"א דמלכים ובהגהותי לח"מ סי' ו' בס"ד

(ט"ז). הלכות אסורי ביאה פרק ט"ו דין ג'. גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכו' הה"מ הביא סברת יש מי שכתב שבתו פסולה לכהונה וכו' ולא ביאר מה דעת רבינו בזה. אבל מרן בבית יוסף א"ה ריש סי' ד' כתב דמדסתם רבינו משמע דפשיטא ליה דהולד אינו פגום ע"ש. וכ"כ מהרש"ל בים ש"ש. והר' מש"ל כתב דדעת רבינו כסברא זו שכ' הה"מ דבתו פסולה לכהונה ע"ש וכן כתב לדעת רבינו הרב כנסת הגדולה בהגהותיו פ"ב דסנהדרין ובס' דינא דחיי עשין צ"ח דף קט"ו לדעת רבינו ע"ש. וק"ק על הרבני' הנז' שלא הזכירו שם דמרן נקיט בהפך בדעת הרמב"ם אבל הר' דינא דחיי בלאוין רכ"א זכר עשה לדברי מרן הנז' ועמ"ש שם פ"ב דסנהדרין בס"ד. ומהר"ש עבדלה ז"ל הקשה על הר' הנמקי במ"ש דדעת הרי"ף דבתו כשרה לכהונה דהרי הרי"ף מספ"ל ע"ש בתשובתו הובאה בס' אורים גדולים למהרי"ז דף ח'. וכן הקשה מהר"ן שפירא בחידושי אנשי שם אשר סביב הרי"ף דפוס אמשטרדם ומה שתירצו שם המגיהים לא יגהה מזור. ובס' יד אהרן ח"ב א"ה סי' ז' דקדק על הכנה"ג שם שהק' כן על הר' בנימין זאב ולא הק' על הרב הנמקי ויותר יקשה שכבר הוא רמז לדברי הנמקי בדינא דחיי לאוין רכ"א. ודעת מהרש"ל בתשובה בסימן טו"ב דאינו פגום אך לכתחיל' לא תנשא עש"ב ובס' יד אהרן א"ה ח"א סי' ז' הגה' הטור אות יו"ד נתקשה במ"ש הב"ח בשם מהרש"ל עש"ב ולק"מ ודברי מהרש"ל באורך הרי הם בספר ים של שלמה פר' החולץ סי' ל"ח ומשם באר"ה. והרב דינא דחיי לאוין רכ"א שפר קדמיה דהסמ"ג סבר דהולד פסול לכהונה עש"ב וכ"נ מדברי התוספות שם פ' החולץ דף מ"ה ע"ב ד"ה כיון דאמו מישראל כמו שכתבתי פ"ב מה' סנהדרין וכן נראה שהוא דעת תו' רי"ד בקידושין דף ע"ו ע"ב כמו שכתבתי פ"א דמלכים. וכ"כ הר"ן סוף פ' אחד דיני ממונות ורבי' ירוחם כתיב כ"ג ח"ד בהם הרמ"ה. אך הריטב"א משם רבו כתב סוף פ' האומר דקידושין דכשר לגמרי אף לכהונה וע"ש בסוף דבריו ועמ"ש הרב מפרש הירו' בתוספותיו ביבמות סוף פ' החולץ ויש גמגום בדבריו ועיין בחידושי הרשב"א והרמב"ן שם בפ' החולץ ודוק. אחר זמן רב ראיתי בשו"ת מהרמא"י שכתב בסי', ס"ט וז"ל. ועל אשר הוסיף להקשות למה השמי' הרמב"ם דין גוי ועבד הבא על בת ישראל דהולד פגום לכהונ' אשיב ואומר כי אפשר שהוא סובר דהולד כשר לכהונה ולזה אמר כפשוטו באיסורי ביאה הולד כשר בסתם וכן דעת הרי"ף כאשר הבין הר"ן ז"ל מדבריו וכו' ע"ש הרי דהסכים גם הוא בדעת רבינו כדנקיטי מרן ומהרש"ל. אך ק"ק במה שהסכים להרב הנמקי בדעת הרי"ף דעל הרב הנמקי אעיקרא הקשו האחרונים כמ"ש. וגם יש להעיר על הר' כנה"ג שהביא דברי הרב בנימין זאב והקשה עליו ולא זכר דברי מהרמ"אי הללו שכתב בדעת הרי"ף כהב"ז. (טו"ב) הלכות נזירות פרק ב' דין י"ג. קטן שהגיע לעונת נדרים וכו' הראב"ד בהשגו' נראה כמסתפק אי הלכת' מופלא הסמוך לאיש דאורי' ומה שכתב עליו הרב מגדל עוז יש להשיב. וכבר מרן בכ"מ ורבנן בתראי היו תמהים על הראב"ד הלא בספרתם. ובמסכת נזיר דף ס"ב אמרו כי יפליא בערכין למה לי לאתויי מופלא וכו' והדר אמרינן שם הניחא למ"ד וכו' ומהכא נמי משמע דהתלמוד תופס לעיקר כמ"ד מופלא הסמוך לאיש דאוריתא על דרך שכתב הכנה"ג בשם מהר"י לבית הלוי בשו"ת סי' א' והכי אמרינן בריש תמורה בבעיית רמי בר חמא. שוב ראיתי אחר זמן שהרב מהר"א הלוי בס' גן המלך סי' ח' השיג על כלל זה. ואחר שנים רבות האיר וזרח ס' יד מלאכי לאהובינו ומשוש תפארתנו הר הרמ"ך נר"ו ואנכי הרואה אשר מילא את ידו החזקה הש"ג ישי"ג על הרב כנה"ג בכלל זה והצל יציל למה"רי הלוי ע"ש באורך אות רי"ז. וחזיתיה להרדב"ז בביאורו הנדפס מחדש שכתב בדין זה דיביא ויתנה ע"ש: ולשיטתיה אזיל במ"ש בשו"ת בלשונות הרמב"ם סי' רכ"ב. ודבריו קשים לשמוע דבחטאת לא שייך תנאי כמו שהוכיחו האחרונים וכבר בעניותנו עמדנו בפרט זה בקונטריסנו שער יוסף דף י"ט ומשם באר"ה. (ח"י) הלכות מתנות עניים פ"א דין י"א. מר"ח כסלו שהוא זמן רביעה שניה בשנה אפילה. כת' מרן דרבי' מפרש דברי ר' יוסי דפ"ק דתעניות ארביעה שניה וכו' ע"ש. והק' הרב לח"מ דהא אמרי' פ"ק דתעניות דף ו' אהא דר' יוסי כמאן אזלא הא דתני' רשב"ג אומר גשמים שירדו ז' ימים זה אחר זה אתה מונה בהם רביעה ראשונה ושניה ושלישית כמאן כר' יוסי ומזה מוכח דר' יוסי ארביעות כלהו איירי. ואפשר לישב דלעולם ר' יוסי לא קאי אלא ארביעה שניה וכדברי מרן אלא דמדבריו למדנו דבשנ' בינוני' רביעה ראשונה בי"ז ושניה בכ"ג ושלישי' בי"ח כסלו דמדשנ' בכירה רביעה שניה בי"ו למדנו דבשנה בינוני' רביעה ראשונה בי"ז ושנה בכירה ירשה מקום רביעה ראשונה בשניה. ורביעה שניה בשנה בינונית מפורש בדבריו דהיינו בכ"ג. ורביעה שלישות בר"ח כסלו בשנה בינונית מדחזינן דאמר ר' יוסי דבשנה האפילה רביעה שניה בר"ח כסלו. מכלל דבינונית השלישית בר"ח כסלו. גם מה שהקשה ממאי דאמרינן בשלמא רביעה ראשונ' לשאול שלישית להתענות שניה למאי גם לזה יש לדחות דלעולם דברי ר' יוסי ארביעה שניה לבד וה"ק הש"ס דאלו ר' יוסי הוה אמר מילתיה בראשונה או בשלישית ניחא דנפקא מינה. אמנם השתא דאשמועי' זמן רביעה שניה למאי. וכל זה דוחק. (י"ט). הלכות מעשר שני פרק י' דין י"ג. אילן שקצצו מעם הארץ וכו' הרשב"א בתשובה כ"י כלל ג' סי' נ"א נשאל מאין למד הרמב"ם והשיב לשואל דזו משנה פ"ק דשביעית והביא מ"ש בירושלמי עלה וכתב וז"ל ומכאן למד הרמב"ם ז"ל דאילן שנקצץ חייב בערלה ונקצץ מעם הארץ קאמר ומסתבר' דדוקא נגמם עם הארץ הא נשאר ממנו אפילו פחות מטפח אין חייב בערל' דר' שמעון וראב"י הוא דאמרי פחות מטפח כלומר דפחו' מטפח כאלו נגמם מעל הארץ ולית הלכתא כותייהו שהרי אמרו בירושלמי אמרו דבר אחד והו"ל שיטה אלא קי"ל כרבנן דאמרי עד שיגמם מעם הארץ כדאיתא בירושלמי עכ"ל וכן הכריע רבינו ירוחם כרבינו מה"ט דכתב הרשב"א בנתיב כ"א ח"ב וכ"כ הרדב"ז בביאורו הנדפס מחדש ע"ש (ך) שם דין י"ט אילן היוצא מן הגזע פטור וכו'. מרן בכ"מ הביא התוספתא וכתב דגירסא אחרת היתה לו לרבינו עיין שם. וכבר השיגו הרב מהר"ם יצחקי בספרו אור יקרות הנדפס מחדש דמקור דברי רבינו הם הבריתא שהובאה בשילהי מציע' דר"מ סבר בין מן הגזע בין מן השרשים חייב ור' יהודה פליג עליה דמן הגזע פטור ומן השרשים חייב וגם ראיתי למהר"י קורקוס בביאורו הנדפס מחדש שנתחבט בדין זה וכתב דגירסא אחרת היה לו או מצא איזה ירושלמי או סמך עמ"ש בבתרא ע"ש באורך ואשתמיטיתי' סוגית מציעא הנז'. (כ"א) הלכות בכורים פרק ב' דין א'. ומביאין בכורין מערי סיחון ועוג. כ' מרן כסף משנה בספ"ק דבכורי' וכו' ומשמע לרבינו דלא פליג ת"ק אלא מדאוריתא אבל מדרבנן מודו דמחייב ע"כ. כונתו מבוארת אבל הלשון אינו מתוקן וכבר העיר עליו מהרח"א בס' יוסף לקח ריש פ' תבא דהול"ל ס"ל דלא מחייב ת"ק אל מדרבנן ע"ש ועמ"ש מהר"ח אלפנדארי בס' דרך הקדש דף ב' ע"ג ועיין מ"ש בעניותנו ובס' הקטן ברכי יוסף א"ח סי' תפ"ט בסיעתא דשמיא. (כב) שם דין י"ג. הקונה אינן בתוך שדה חבירו אינו מביא. מרן בכ"מ טרח הרבה לצדד כמה צדדים מהיכ' משמע