חיים שאל חלק ב עח

כלל וכו' לא חיילא שבוע' כלל והאי דלא קטלינהו משום ח"ה ע"ב א"כ יש להרגיש על ה' החביב חדא דמעיקרא מאי קשיא דהשבוע' מאי עביד וכו' זוהי קושית הש"ס ואשר הכריע אלא מאי אית לך למימר דהשבוע' חלה נראה דמסקנת הש"ס היא דלא חלה ומשום ח"ה לא הרגום כדבר האמור. ויותר תימא בעיני דמר ניהו רבא ז"ל קא שקיל וטרי בסוגיא הלזו העמיק הרחיב בס' דינא דחיי ופה לא זכר ש"ר והכריח הפך הסוגיא כמדובר. ועוד מ"ש כמו שהאריכו המפרשים והרי הסוגיא פשוט' לפנינו ומה לנו במפרשים וכעת לא זכיתי להבין אמרי בינה. ועוד זאת כי קושיתו היא ממש מה שהקשו התוס' בד"ה כיון דאמרו מארץ רחוק' וכו' וא"ת והא אין נשבעין לבטל את המצו' וכו' והרוא' יראה עשה עצמו כאילו ילדה וצריך ישוב. והרצתי דברי אלה לפני מי שגדול עט"ר מ"ו אבי העזרי ה"י כה דיבר אלי וכה ענני הבן יקיר לי הטבת לראות והדבר הקשה לומר דלא זכר שר תלמוד ערוך ויותר יגדל התימא כי הרב עצמו שקיל וטרי בסוגיא עצמה בביאורו על הסמ"ג כמ"ש. אלא נרא' דאפ' דמ"ש אלא מוכרח אתה לומר דחלה השבוע' כמ"ש המפרשים וכו' כוונתו בזה דהן אמת דפשוט הוא בש"ס דלקושיא הש"ס לרבנן דהוי שבוע' בטעות ולא חלה לזה מוכרחים אנו לומר דמה שלא הרגום הוי מטעם ח"ה כמפורש בש"ס ברם לקושיא נשבע לבטל את המצוה ולא תלה מוכרח בודאי הגמור לומר דחלה השבוע' ומטעם זה לא הרגום וזהו שכ' ה' החביב מוכרח אתה לומר דחלה השבוע' וכו' ר"ל לצד זה דקשה מטעם נשבע לבטל א"ה ליכא לתרוצי אלא דחלה והרי לך ראיה מהתו' שכתבו בד"ה מא"ר משם באר"ה דחלה השבוע' ויסוד דבריהם היא דהקשו קושית נשבע לבטל את המצו' ואפשר דמ"ש ה' החבי"ב כמ"ש המפרשים כוונתו על דברי התוס' ואף דהוא דוחק דהוה ליה לפרש מיהו זהו הנרא' לישב דברי ה' החבי"ב ע"כ דברי הרב אמ"ן. אחרי סמוך חזה הוית להרשב"א ז"ל בחי' לגיטין הכר"ע הכריע בשמעתין דבין לר"י ובין לרבנן כולהו אזלי ומודו דהשבוע' לא חלה כלל ופליגי באופן הח"ה דלר"י הוי הח"ה מטעם דהשבוע' היתה ברבים ולרבנן הוי מטעם שהגבעונים לא ידעו דלא חלה השבוע' יעו"ש באורך. איך שיהי' לדברי הכל לא חלה השבוע' כלל וכפי זה קשה בעיני יותר על דברי ה' החבי"ב דלכ"ע לא חלה השבוע' אלא מוכרחים אנו לומר דדבריו הם לשיטת התוס' ודעמייהו כאמור מפה קדוש אמ"ן

ובהיותי נבוך בזה גם אשו"ר שם בסוגיא דברי רש"י ז"ל נראין לכאור' ללא צורך שכ' בד"ה ולא הכום ב"י וכו' בגבעונים כתיב וכו' ולכאור' י"ל מה בא ללמדנו ומי לא ידע דבגבעונים כתיב. וכאן הבן שואל מאמ"ן לימא לי איזה ישוב. ויהי כמשיב אף כי אין דרכי בכך לישב בזה כי רבו כמו רבו כמה לשונות רש"י כאלו ומעולם לא עמדתי ע"ז ברם להפיק רצונך הנה שפתי לא אכלא כי מצינו לרבנן קדישי זמנין יהבי דעתייהו בזה ואען ואומר דאפשר דרש"י ז"ל דבר גדול דיבר בזה והוא דמאחר דריהטא דשמעתין מוכח דבין לר"י ובין לרבנן שבוע' זו לא חלה כלל וכמו שהכריח הרשב"א ז"ל כמ"ש א"כ אעיקרא דמלתא פירכא לר"י דרצה להוכיח מכאן דנדר דרבים אין לו הפרה מה ראיה היא זו כיון דבגבעונים עצמם לא חל הנדר א"כ מהיכא תיתי למילף מהאי וזו היא דקשיא ליה לרש"י ז"ל. ולזה כתב בגבעונים כתיב כיון בזה דאף דיש מקום לדחות מאחר דלא חנה השבוע' א"כ מאי יליף ר"י מהאי כמ"ש וזה רמז לן בגבעונים כתיב ושפיר ילפינן דבעלמא דינא הכי דנדר ברבים אין לו הפרה מדכתיב כי נשבעו להם וכו' הא למה זה דומה לאות' שאמרו בש"ס אסור לשמש בשני רעבון מנ"ל מיוסף דכתיב בטרם תבא וכו' והקשו ע"ז דמאי ילפותא היא מאחר דיוסף עצמו הי' מותר כיון שעדיין לא קיים פ"ו דלא הי' לו בת ותי' דמאחר דכתיב בטרם תבא וכו' שפיר ילפינן מיניה דבעלמא קם דינא דאסור אף דגבי דידי' מותר א"כ איפה זה כיון רש"י ז"ל באומרו גבי גבעונים כתיב ושפיר ילפי' לבעלמא דנדר רבים אין לו הפרה כאמור כלומר ודאי ידע דבגבעונים כתיב ועכ"ז למד לעלמא הגם דלא שייך גבייהו כההיא דבטרם תבא וכיוצא כתבו המפרשים במקומו' אחרים עכ"ד אמ"ן. הגם הלום ראה ראיתי לה' החבי"ב ת"ל בספרו הבהיר דינא דחיי בביאורו על הסמ"ג דרך קסת"ו קס"ת גבורים ברוב חכמתו עמד ע"ד התו' אלו בד"ה כיון דאמרו מא"ר וכו' וי"ל דע"כ וכו' כדמוכחי קראי וכו' הקשה ע"ז דלפי דבריהם דל"ת כל נשמה לא מיירי אלא בשאין רוצים להשלים ברם אם באו להשלים ליכא לאו דל"ת א"כ לפיד יהיו לך למס ועבדוך ודאי מיירי בז' אומות א"כ קשה דהם עצמם הכריחו בע"ז ד"כ בד"ה לא תחנ' דל"ת כל נשמה מיירי בז' אומות דאם בשאר אומות הרי כתיב יהיו לך למס וכו' ואי כדבריהם דקאי אז"א אין כאן הכרח כלל והאריך בזה וצידד כמה צדדים להעמיד דבריהם יעו"ש. ולע"ד יראה דאין צורך לכל אלו הדוחקים ודברי התו' יעלו בסגנון אחד והוא דבגיטין שהכריחו דכשבאו להתגייר ליכא ל"ת ומקבלים אותם ואם לא באו להתגייר אין מקבלים ברם כשבאו להתגייר הסברא נותנת דליכא לאו דל"ת וג"כ ליכא למס ועבדוך דמה שייכות איכא למס ועבדות בגיותם וא"כ הטיבו אשר דיברו כאן בגיטין וגם מה שהכריחו בע"ז דהיו למס היינו בשאר אומות הכריחו הדק הטב דמס ועבדו' קאי השאר אומות שלא באו להתגייר יהיו למס ועבדות אך בז' אומות איכא ל"ת ואינו מועיל מס ועבדות אבל נתגיירו לא נשאר ל"ת וגם מס ועבדות ליכא והדבר נרא' פשוט וכל דברי התוס' דהכא והתם בע"ז כחדא שריין. שוב אשוב לדברי הרב החבי"ב דפתח בראש דבריו דדעת רש"י והרמב"ן ז"ל דאין לקרא שלום לז' עממין כלל אחר שעברו את הירדן וכ' שזוהי דעת הי"א שהביא הרמב"ן בפ' שופטים וקשיא ליה ע"ד מסוגיין דגיטין שאמרו בש"ס ורבנן כיון שאמרו וכו' ולמה לא אמרו דהוי נשבע לבטל את המצו' דל"ת וכו' וצ"ע עכ"ד. עין רואה דזוהי קושית התוס' בד"ה כיון שאמרו מא"ר וכו' אות באות הן אמת דהתוס' העמידו דבריהם דכשבאו להתגייר מקבלין אותם כמו שהכרחנו לעיל והדבר פשוט וא"כ שלא להניח הדבר בקושי וצ"ע נוכל לישב בדרך אפשר דרש"י והרמב"ן אזלי ומודו דכשקבלו עליהם להתגייר מקבלים אותם וחלף הלך לאו דל"ת כמ"ש ודאי דלקרא להם שלום פשיטא להו דכשעברו את הירדן אין שלום ברם להתגייר ליכא שום לאו כלל ומ"ש בש"ס משום ח"ה משום דהי' רמאו' בדבר ומעיקרא מטעם דנשבע לבטל א"ה לא שייך כלל דבאו להתגייר ואילולי ח"ה היו הורגים אותם וליכא שום קושי על הגאונים ז"ל. גם את זה במ"ש דזוהי דעת הי"א שהביא הרמב"ן בפ' שופטים וע"ז הניחו בצ"ע. הן אמת דיש קצת צד לנטות ולו' דמ"ש לא הי' הדין לקבלם דמזה נראה דמסכימים לדעת רש"י והר"ם כאשר דימה ה' החבי"ב ברם אי מהא נרא' דמ"ש לא הי' הדין לקבל' אינו מטעם דכבר עברו את הירדן ושוב אין מקבלין אלא ר"ל דהרשות נתונה בידם להרוג או לקיים ולא הי' הדין פי' מצד הדין לא היו מחויבים לקבלם כי הם בחירי ברצון לקבל או להרוג זה נרא' בפי' הי"א. ועתה אשר זכינו לחי' הרמב"ן לגיטין כן בקדש חזה הוית דהוא עצמו הקש' האי קושיא מ"ה החביב ז"ל שהצריכ' עיון והילך לשונו לשון הזהב בקצר אמיץ א"ק ומי חיילה שבוע' עילוייהו והא א"נ לבטל את המצו' וכתיב ל"ת כל נשמה לאו קושיא וכו' ודלא כמ"ש רש"י וכו' וא"ת למה רצו להרגם ותירצו קושיא זאת וכו' והם לא רצו וכיון שלא רצו הרשות בידם להרוג או לקיים עכ"ל הרמב"ן וגם הריטב"א בשיטתו על גיטין כתב כן אות באות משם הרמב"ן יעו"ש. הראת לדעת דליכא ספיקא דדעת הי"א פשוט' לפניה דמ"ש ולא הי' הדין לקבלם היינו שכיון שלא רצו רשאין ושלטאין ישראל להורגם או לקיימם והרי הוא כמבואר ותכל תלונות ה' החבי"ב ז"ל כדבר האמור

אכתי פש גבן במ"ש התוס' שם דקשיא להו ממאי דאמרי' בסוטה למען אשר לא ילמדו וכו' והאי קרא בז' עממין כתיב וכו' ויש להרגיש בזה דמאי קשיא להו מההיא דסוט' דזה שאמרו אם חזרו בתשו' מקבלין אותם זו היא סברת ר"ש ור"י פליג עליה וסוגיא דהכא קאי אר"י ויסוד דברי התוס' הלא המה לר"י ולכאור' נרא' דוחק לומר דזה קאי ארבנן כאשר יראה הרוא' בדברי התוס' וכבר ראיתי מי שתי' זה דקאי קושית' לרבנן ולע"ד הם דברים דחוקים איך שיהי' אתאן לסיפא שתי' ועוד שבאות' שעה לא באו להתגייר כי אם אחרי כן עכ"ל. איברא דלכאור' כונת התוס' פשוטה לפניה דאם באו להתגייר מקבלין אותם כמ"ש דאותה שעה לא באו להתגייר ומשום ח"ה לא הרגום וכו' ולע"ד יש להרגיש מזה על מה שהקשו התוס' בסוט' פ' א"ן דאיך קבלו לרחב ונדחקו בשינויי דחיקי דהי' קודם וכו' וכפי דבריהם דכשבאו להתגייר מקבלין אותם מאי קושיא מרחב אין לך גר צדק כרחב והראיה דנסב' יהושע א"כ כדין קבלו אותה. ולכאור' לישב דברי התוס' אני אמרתי בחפזי אפשר דכונתם היא באותה שעה בעת ששלחו הכתבים לא באו כי אם אח"כ וא"כ יעלו כהוגן דברי התוס' בסוט' וקושית רחב אמתני ואלימתא ולשיטתייהו אזלי ולזה תירצו שהקבל' היתה מקודם. מתוך הדברים אחרי סמוך נומתי הדברים לפני עט"ר אמ"ן ההוא אמר דדברי התוס' פשוטים לכל דסברי דבגייותן מקבלים בכל עת שיבואו להתגייר ואי קשיא לך ממ"ש הם עצמם בסוט' דע לך בני ידידי כי תוספות סוטה אשר אתנו אינם תוס' שאנץ וכה הראני תוס' סוטה כ"י אשר אתו בבית גנזיו ה"י שהם תוס' שאנץ וראיתי שם וליכא שום רמז מזה הדיבו' כלל כלל לא ובזה נחה שקטה כל הארש. ואמר לי אמ"ן דפסקי תוספות סוטה הנדפסים הם על התוספות כ"י שבידו. הגם הלום ראיתי אחרי רואי למהריב"ל בשיטתו על גיטין האריך בדברי התוס' אלו ומתוך הדברים אחד הרוא' יבין דאזיל ומודה דמ"ש התוס' באותה שעה היינו באותה שעה ממש כדבר האמור מפי אמ"ן וכמעט שעברתי על דבריו ויעבור אברהם באר"ש חזי הוית דקשיתיה על מ"ש התו' ועוד והרחיב הדיבור והעל' דהם ב' תירוצים וחידשו זה אחר כל השקלא וטריא לך נא ראה נפלאות מתורתו. ולע"ד אין צורך לכל זה ואין כאן שום חידוש כי גופא דעובדא הלא מראש עתה לא באו להתגייר כדמוכחי קראי ומ"ש ועוד הוא סיום הדברים ואין כאן שתי תשובות זה נרא' פשוט בדברי התוס' לפקע"ד. הדרי בי לדברי התוס' סוטה כ"י ויען כי לכאור' נראין הפך ממ"ש בגיטין והילך לשונם אות באות בקצר אמיץ וכתבו להם מלמט' אשר לא ילמדו. וכו' לעיל מיניה כתי' כי החרם תחרימם וכו' וכתוב למטה להודיע לז'