חיים שאל חלק ב עו

המציאה וכו' ע"ש. ודעת שפתיו ברור מללו כמ"ש מרן בכסף משנה שתופס דלא כאוקמתא קמיתא שהרי מוכח בהדיא מדבריו דדין זה אם הוא בשדהו ארבע אמות קונות לו ומשנתנו ברשות הרבים היא מדברת. ועל הרוב בחיבור מסכים הולך לשיטתו בפירוש המשנה ורוח אחד להם זולתי איזה מקומו' שמוכרח דהדר הודרני' בחיבורו ממ"ש בפי' המשנה. והשתא הכא מרווח טפי וסייעת' היא לדעת מרן וילמד סתום מן המפורש בפי' המשנה. ומה גם דלשון אפי' משמע כמרן. ומה שיישב הרב פרי חדש דלס"ד קאמר הוא דוחק וכמ"ש מורי הרב ז"ל ומשמע דלשון אפי' דנקט בחיבור הוא כלשון אפי' דנקט בפירושו. והרב פר"ח נסתייע ממ"ש הרמב"ם פ"ב ממתנו' עניי' גבי פאה שנפל עליה דמשום שנפל עליה אין לו זכיה בשום מקום וכו' ע"ש. ומורי הרב ז"ל כתב וז"ל נראה דאין ראיה מזה שכתב שם נפל עליה דלעולם אפשר לומר דדוקא משום שדה חבירו דלא תקון ד' אמות הוא מאי דלא קני אבל לעולם דבסימט' קני ליה אפי' נפל ומאי דנקט שם נפל לאו לאשמועינן דבכל מקום אין לו זכיה כמו שכתב הרב פרי חדש אלא משום דגמר אומר שם דקונסין אותו ואפי' מה שנטל כדין קונסים אותו ולוקחים מידו ונותנין לעני אחר וזה אינו אלא דוקא בנפל דעביד להפקיע זכות שאר עניים ואז קנסינן ליה דשלו לא הגיעו אבל בשלא נפל וכו' ע"ש. ולא זכר מ"ש הרב פרי חדש בהגהות הרמב"ם שם בס' מים חיים בפ"ב ממתנו' עניים וז"ל ודע שדבר ברור הוא דלא שייך למקנס מה שנטל כבר אלא כשזרקה על השאר אבל בנפל עליה ופירס טליתו עליה פשיטא דלא שייך למקנסיה במה שנטל כבר וכו' עש"ב וא"כ מורי הר' ז"ל דעסיק ואתי על דברי הרב פר"ח איך דוחה ראיתו במה שהוא נגד סברתו דנקט נפל דבהא קנסינן. והרב פר"ח לא כן ידמה ופשיטא ליה דלא קנסינן בנפל. ואי מו"ר ניהו פליג גם בזה על הרב פר"ח הו"ל להביא דבריו שם ולדחותם וכגון דא צריך לאודועי. ומיהו אף דהרב פרי חדש שפיר מייתי ראיה לפי דעתו. מ"מ מורי הרב ז"ל קושטא קאמר דנראין דברי הרמב"ם שם דקנסינן אף בנפל עליה ופירס טלתו עליה כמו שהבין הרב תוספת יו"ט שם פ"ד דפאה וכמו שכתבתי בעניותי שם (ויבא בסמוך) דלא כמ"ש הרב פר"ח שם. ולפי זה נפל אצטריכא ליה התם דשייך ביה קנסא וכמו שכתב מורי הר' זלה"ה. ובדין זה העיקר בדברי הרמב"ם כמ"ש מרן וכמ"ש בפי' המשנה וכדעת הרי"ף דמסתמא כל פסקא דפסקיה משה הרמב"ם ז"נ בשיטת רבו אמורה כידוע דהרמב"ם כותב רבותי הרב רבינו יוסף הנוי ורבו. וכתב מורי הרב ז"ל דלזה הסכים הרב שפת כהן סי' רס"ח ע"ש. (ב) הנה נא הואלתי הצג על הארש אשר כתבתי אני הדל שם בפ"ב מה' מתנות עניים דין י"ח. עני שנטל וכו'. מרן בכ"מ כ' משם הר"ן דמשמע לרבינו דמ"ש בתוספתא ר"מ אומר קונסין אותו וכו' לא פליג אלא כולה ר"מ היא והכי קאמר שר"מ אומר. והרב פר"ח בהגהותיו בס' מים חיים כתב שהוא דוחק ויותר נראה דפסק כר"מ משום דשקיל וטרי אליביה בירושלמי ע"ש. ואני ההדיוט נראה ני דהעיקר כמ"ש הר"ן ומרן דסבר הרמב"ם דלא פליג וזה ממה שראינו בפירושו פ"ד דפאה דפירש במשנה דלוקח ן ממנו הכל וכן אמרו דקונסין אותו ומעבירין ממנו את הכל את התלוש והמחובר. ומשמע דלפירוש' דמתניתין קאמר דאי סבר דמתני' פליגא אר"מ אלא דאנן קי"ל כר"מ ממשמעות הירושלמי הו"ל לפרש ברישא פירושא דמתניתין והדר לימא דפסק ההלכה דקונסין אותו אלא משמע דס"ל דר"מ לא פליג וכמ"ש הר"ן ומרן. וכן מוכח להדיא מרבינו עובדיה שכתב אין לו בה כלום אפי' במה שלקחו דקונסין וכו' ע"ש. הרי דמפרש הא דתנן אין לו בה כלום דפירושו אף מה שלקט דקונסין וכו'. ויש לדחות דלעולם דפליגי אמנם כיון דסתם משנה ר"מ וקי"ל הכי מכח הירושלמי לזה הרמב"ם ורבינו עובדיה פירשוה כר"מ וכהלכה. אבל מסתמא דמתני' אין ראיה ולזה הוצרכנו להוכיח מהירושלמי ויש לצדד בזה ודוק הטב. וחמות"י ראיתי אור להרדב"ז בביאורו להרמב"ם שכתב דברי הירושלמי בשם ר"מ וסיים וקי"ל כר"מ בקנסותיו עכ"ד ובראותי עמדתי מרעיד דכר"מ בגזרותיו הוא דקי"ל ולא בקנסותיו. ואחר זמן האיר וזרח ס' יד מלאכי הנדפס מחדש לרבי"ן חסידא הרב הרמ"ך נר"ו וראיתי בסי' קע"ד דהוכיח במישור דלא קי"ל כר"מ בקנסותיו ותמה על דברי הרדב"ז הללו וז"ל ומעתה יש לתמוה על דברי הרדב"ז שכתב בפשיטות וקי"ל כר"מ בקנסותיו וצ"ע אם לא שנאמר דליתי' להך כללא אלא היכא דאיכא מאן דפליג עליה והך מתניא בשם ר"מ בלי חולק וכמ"ש מרן הכ"מ שם בשם הר"ן אלא דמ"מ לא הול"ל לישנא דקי"ל וכו' עכ"ל ולא ידעתי איך עלה על דעתו לומר דסבר הרדב"ז דליכא מאן דפליג אלא דק"ל לישנא דנקט והדבר ברור שלא ניתן ליאמר דהרדב"ז ס"ל כהר"ן דליכא מאן דפליג דמאחר שכתב וקי"ל כר"מ בקנסותיו תו ליכא למימר דכונתו דלא קי"ל כר"מ בקנסותיו אלא כי הכא דליכא מאן דפליג וצריך לפסוק הכי דהוי אליבא דכ"ע, והגם דגם הרב יד מלאכי כתב אלא דמ"מ לא הו"ל למנקט לישנא דקי"ל וכו' ומשמע דניתן ליאמר בדוחק ולי הדל הרי זה בבל יאמר. והרב נר"ו קיצר את הרחב ולא כ' אלא לישנא דקי"ל ותו לא כאלו לישנא דקי"ל לא משמע דליכא פלוגתא. והעיקר דאמר הלכה כר"מ בקנסותיו יכחידנו תחת לשונו והדבר מבואר ואין להאריך

ותו אישתמיטיתיה להרב נר"ו לשון הרדב"ז הסמוך ונראה שם אחר לשון זה דאייתי מאי דאמרו פ"ק דמציעא וכתב עלה והני תירוצי לרבנן דלית להו קנסא אבל לר"מ דקניס ברישא כ"ש דקניס בסיפא עכ"ל הרי דכתב דרבנן פליגי אר"מ שלא כדברי הר"ן. והא דכ' הרדב"ז דהני תירוצי דפ"ק דמציעא לרבנן וכו' לפום ריהטא צריך ישוב דהא דקניס ר"מ היינו דוקא כיון שלא קנה השאר במעשה שעשה קנסינן ליה ושלו נמי לא הגיעו אמנם אי דינא הוא דקני בזרק על השאר לא שייך למקנסיה דאטו עני שהיה מותר לזכות בפאה כדין נקנסיה ושפיר פריך לר"מ נמי דלקנו ליה ד' אמות וכיון דקנה לא שייך למקנסיה. ואפילו אם נאמר דסבר הרדב"ז דלר"מ כל שלא עשה כדרך חביריו ונותן עיניו להרבות חלקו שלא כדרך קנסינן ליה מ"מ מאי כ"ש דקאמר דלר"מ דקניס בריש' כ"ש דקניס בסיפא. ונראה דהרדב"ז סבר דהא דתנן נטל מקצת פאה וזרקה על השאר אין לו בה כלום נפל לו עליה ופירס טלתו עליה מעבירין אותה הימנו הכי פירושא דבבא דרישא נטל כדרכו פאה וזרקה ובסיפא לא נטל מידי אלא נפל וכו' והיינו דקאמר דלר"מ דקניס ברישא דלוקחין התלוש והמחובר ואפי' מה שנטל ברישא כ"ש דקניס בסיפא דשם ליכא למקנסיה אלא בפאה דנפל עליה או פירס טלתו עליה משום דלא נטל מידי (ותשובות הרדב"ז שרמז המגיה כעת אין עמדי). ואחזה אנכי להרב פר"ת במים חיים בדין זה שכתב וז"ל ודע שהדבר ברור הוא דלא שייך למקנס מה שנטל כבר אלא כשזרקה על השאר אבל בנפל לו עליה ופירס טלתו עליה פשיטא דלא שייך למקנסי' במה שנטל כבר וכו' והרב לא הוצרך לבאר זה מרוב פשיטותו ודלא כהתי"ט שהבין מדברי הרב דבכלהו קנסינן ליה וליתא עכ"ל ואיברא דלשון הרמב"ם מורה. כהרב תי"ט דעל הכל קאמר ואפי' מה שנטל וכו' ואפי' תימא שזה פשוט מאד ולא ביארו מרוב פשיטותו מ"מ לא הוה ליה למערבינהו ולמתנינהו ומה גם דהתנא חילקן וכזה ראיתי לעט"ר מורי הרב זלה"ה בספר הבהיר נחפה בכסף ח"מ סי' ג' דסבר בפשיטות דהרמב"ם אכלהו קאי דקנסינן ליה מה שנטל ע"ש. וראיתי בס' בית דוד פ"ד דפאה משנה ג' שכתב וז"ל נפל לו עליה הכא בלא נטל מיירי וכו' ולא מצי למערבה בבבא דרישא משום דלא שייך למתני אין לו בה כלום וכו' ומ"ש הרמב"ם קונסין וכו' ולא הבינותי היאך משמע ליה להתי"ט דבכלהו לוקחין מה שנטל משום קנס והרי אין כאן נטילה בענין ראשון אבל בנפל וכו' אכתי לא נטל כלום וקשה ני על בעל מים חיים שכתב דיפה דקדק התי"ט ומיהו איהו נמי הליץ בעד הרמב"ם וגם הרמ"ז וכו' ע"ש. (וס' קול הרמ"ז אינו בידי) ולי הדל נראה דאף דאפשר לפרש דבחלוקת נפל לו עליה לא שקיל מידי מ"מ שפיר מצינן לפרושי כדתרגמה הרב תי"ט דגם בחלוקת נפל וכו' אנטל מקצת פאה דרישא קאי והכי קאמר נטל מקצת פאה ואח"ך אם זרקה על השאר אין לו בה כלום ואם נפל על השאר וכו' מעבירין וכו' וזהו לפי דעת הרב תי"ט וטעמא דפלגינהו דברישא איכא קנס ולבסוף ליכא ופירוש זה מרווח גם כן דכולה מתני' אנטל קאי ומה לו כי יצעק על הר' תי"ט ויכולים לפרש המשנ' בשופי כפירושו ודברי הרמב"ם בחיבורו הכי רהטי דערבינהו ותנינהו. ומה שפי' הוא בדברי הרמב"ם הוא דוחק ותו דאשתמיטיתיה לו ולהרב פר"ח ולהרדב"ז לפי מה שפירשנו בדבריו דברי הרמב"ם בפירושו שם פ"ד דפאה דכתב כשיקח מקצתו ויכסה מקצתו לוקחין מידו הכל בין מה שלקח ובא לידו בין מה שכסה ע"כ ונראה דר"ל כשנפל עליה או פירס טלתו עליה דכסה השאר בגופו או בטלתו אבל לא קאי אזרק על השאר דשם לא כסה השאר במה שזרק דכונתו במה שזרק לא לכסות אלא סבר דבהכי קני כמו שכתבו רש"י ורבינו שמשון ורבינו עובדיה וכן נראה מדברי הרב תי"ט שהביא דברי הרמב"ם הנז' וכ' שאחר שכסה הפאה בפני העניים שלא יוכלו לראותה לקחתה והוא לא קנאה בזה וכו' ע"ש משמע דדברי הרמב"ם הם פירוש לחלוקת נפל ופירס והרי בפירוש כתב דגם בחלוקות אלו לקח כבר וקונסין אותו. גם מ"ש הרב בית דוד על הרב פר"ח דבריו מגומגים קצת ותו ק"ל על הרדב"ז שכתב דהני שינויי לרבנן וכו' דלא זכר דברי רבינו עובדיה בפירושו שהוא פירש אין לו בה כלום אפי' במה שלקט דקונסין וכו' ובנפל לו עליה הביא אוקמתות תש"ס דפ"ק דמציעא והרי שכתבם לדעת ר"מ הפך דבריו ותו דמוכח מדבריו דליכא פלוגתא בהא וכך הם דברי הר"ן והוא כתב להפך דפליגי וקי"ל כר"מ בקנסותיו ולא זכר דהר"ן ורבינו עובדיה אזלי בתר איפכא. ותו ק"ק על הרב תי"ט דכתב דמשמע מדברי הרמב"ם בחיבורו דקנסינן בכלהו ולא הזכיר דהכי נמי משמע מפירושו. ותו במה שהקשה על הרמב"ם דאין נראה כן מהמשנה דהרי חילקם לשתי בבות דזה אינו מוכרח דרבינו הקדוש עלה בקב"ץ במימר קדישי וכמה זמני לא שינה הלשון השגור לפום רבנן וה"נ נימא דהני בי תרי' מר אמר חדא ומר אמר חדא ורוחו הוא קבצם ולא שינה לשונו ואין דקדוק זה כדאי להקשות על הרמב"ם. ותו לדידיה דבא לבנות דייק על הרמב"ם מלשון המשנה הו"ל לדיוקי דהא לדעת הרמב"ם