חיים שאל חלק ב עג

והכלי נשאר באיסורו עכ"ל. אין מזה סתירה להרב מהר"ר צבי ז"ל דיפה כתב הרדב"ז שלא תקנו להשהות לכתחילה י"ב חדש אלא בכלי יי"נ אמנם בשאר איסורין לא התירו כן דישהה אותם אמנם אם במקרה אירע דנשתהו מותרים כהוראת הרב מהר"ר צבי ז"ל: אמנם ראיתי להרשב"א בתשוב' ח"א סימן תקע"ה שכ' וז"ל ומה שאמרת אם נתן יין בתוך כלי אסור דיעבד אם נתיר לו לתת יין פעם אחרת. תשובה פשיטא דלא הגע עצמך קדרה של גוי שאינה בת יומא שבשלו בה בדיעבד דשרינן מה שבשלו בה הנכשי' לבשל מכאן ואילך אלא שהכלי באיסורו עומד. וזה פשוט עוד דלא סגי יישון אלא בכלי יין. וראיה מההי' פנכא אין ראיה חלוטה דאולי כדי שלא ישתמש קודם מיהו ביין דוקא סברא שכלה הלחלוחי' עכ"ל. ומדברי הרשב"א מוכח דאפי' אם כבר נשתהו לא סגי להתירם. והיה העלמ"ה מהרבנים הנז' תשובת הרשב"א. ומהר"ץ בסי' ע"ה נסתייע מדברי הרשב"א בתורת הבית ע"ש. איברא דבתשובת הרשב"א הלזו יש לדקדק דאחר י"ב חדש הטעם נעשה כעפרא בעלמא כמו שהוכיח מהר"ץ ואמאי קאמר דלא סגי יישון אלא בכלי יין שכלה הלוחלוחית והרי גם בשאר אסורין נעשה כעפרא בעלמא. ועתה אמת אגיד כי מעשה בא לידי שגוי אחד שלח כלים נחמדים מפורצולנ"א (פאפור"י) דורון לישראל אך לא ניכר אם הגוי נשתמש בהם ואסרו בית דין להשתמש בהם ועברו שנתים ימים מזה ושאל שאל האיש אם יהיה תקנה לכלים אלו כי הם יקרים וכמו צער בנפשו. ונר' דאין להתיר מכח הוראות מהר"ץ ומהר"ר נפתלי שמתירין להשתמש בפסח בכלי חמץ שעברו עליהם י"ב חדש דהוי עפרא בעלמא והכא בנ"ד אפי' אם הגוי נשתמש בהם כבר הטעם עפרא בעלמא חדא דמתשובת הרשב"א נראה הפך דעתם ז"ל כדאמרן. ותו. דגם הר' מהר"ץ כתב בסי' ע"ה דלא מצינו דבשאר איסירין שרו לכתחיל' אחר י"ב חדש וטעמא טעים בחלקו"ת ישית מיי"נ לשאר איסורין דביי"נ דלא שרינן בדיעבד תוך יב"ח הותר לאחר יב"ח אבל בשאר אסורין דבדיעבד מותר נקל הוא לטעות והוא התיר לבני אשכנז דכל יב"ח אוסרים חמץ דאסרי נטל"ף בפסח וכו' ע"ש באורך. וא"כ בשאר אסורים מודה הרב ז"ל דאין להתיר לכתחיל' לאחר יב"ח. וסיים דאפי' לבני אשכנז דכל יב"ח אסורים לא מלאו לבו להקל לכתחיל' לבשל בקדרת חמץ שעברו עליה יב"ח ע"ש. וא"כ בנ"ד אין להתיר לכתחיל'. אמנם יש מקום להקל דבנ"ד הוא ספק אם נשתמש ואת"ל נשתמש ספק אם הי' בחמין. ועוד דארחא דמילתא דהשולח דורון אינו שולח כי אם כלים חדשים ובצירוף שעברו יב"ח דהוי עפרא בעלמא. אפשר למצוא הפתח להקל ועדיין צריך ישוב. (פז) סי' תנ"ג דין ג'. אם לא ביררו החיטים מאכילת עכבר. כבר כתבתי בברכי יוסף דמוכח מדברי הרמב"ן דהדיר' והכנה שבתבוא' אך לכתחי' אין צריך לברר החיטים המתולעים והרגשתי שם על הרב שיירי כנה"ג דמשמע מדבריו דיש חשש חימוץ בחטים המתולעים ע"ש ובמ"ש במחב"ר. ואחר זמן ראיתי למורינו הרב מר קשיש' מהר"א נחום זלה"ה בס' חזון נחום במסכ' כלים דף כ"ו ע"ב שהקש' על הרב שיירי כנסת הגדול' דהא סלת וחיטים שאינן מתולעים ברובן כשרים ובכלל הוא דכשרים לעומר אלמא שאין מחמיצין ע"ש. (פח) סי' תע"ג. עמ"ש במחב"ר אות ב'. ורבי' ירוחם נתיב י"ב ח"א דף ס"ז ע"א כתב בשם רבי' תם כמ"ש הרא"ש והר"ר אבודרהם ע"ש. (דין ז') נוטל ידיו לצורך טבול ראשון ולא יברך ויקח מהכרפס פחות מכזית וכו'. מ"ש הרב מהר"י עייאש בס' מטה יהודה בדעת מרן לא הונח לנו בעניותנו. ומאי דקשיתיה להרב הנז' זלה"ה על דברי הרב פרי חדש סי' תע"ה עיין בדברי קדשו באורך. יש להעיר עליו דלשון הרשב"א דמותיב ליה מיניה. הרב פר"ח עצמו הביאו שם בסמוך. אכן לפי קצורנו כונת הרב פר"ח מבוארת דרבי' בעל הטורים כתב בשם רשב"ם דאין צריך לברך ומשמע דאין חייב לברך. ואלו הרשב"א כתב דחייב אלא דימתין אחר מרור. ובזה נסתלק' תמיהתו. ומ"ש עוד הרב הנזכר לעיל דמרן לא ראה שום סברא בראשונים דפרי האדמ' אינו מועיל למרור. לדבר הזה יסלח האדון ואשתמיטיתי' לשון הרא"ש סוף פסחים דר"י הקש' על רשב"ם דהגד' הוי הפסק ע"ש (פט) ראיתי להרב המופלא מר מחותנינו כמהר"ר דוד פארדו נר"ו בספרו הבהיר חסדי דוד פי' התוספתא פ' ב' דיום טוב שהביא ראיה מהתוספתא כפי הגהתו למ"ש הרב המפורסם מהר"י עייאש זלה"ה דצלי אסור ביום עיין בדברי קדשו באורך. ולי ההדיוט במטו מיניה דמר אינה ראיה. דאפי' לדידי' נימא דההיא דוקא בגדי מקולס דאסור בכל מקום. ומה ראיה לצלי שתלוי במנהג ויש שאוכלים אותו בליל'. ואף למי שנהג שלא לאוכלו בליל' יהי' מותר ביום מעין דוגמא לאותה שאמרו פ' אלו טריפות אינהו מיכל אכלי אנן מסתם לא סתים בתמיה. ולכל הדברות ראיה מהתוספתא ליכא. ותו דמעיקרא חין ראיה מהתוספתא כלל דכולא מתניתא בלילי י"ט מיירי דמאי דאסור בליל' בפסח שרי בחג ובאחרון דפסח לפי הגהתו וא"כ אין ראיה כלל מהתוספתא. דהתוספתא לא איירי בימים אלא בלילות. ואיברא דראיות הרב מהר"י עייאש זלה"ה שהביא לזה אינם ראיות כלל כאשר עיני המעיין ישר יחזו. הן אמת שכ' שם דזקנו של הרב מהר"ש צרור זלה"ה הביא ראיות אמנם לא אתנו יודע ראיותיו. ותו יש להרגיש עליו שהרב דרכי משה כתב כהרב מגן אברהם סי' תע"ג. ועל הרב מנן אברהם יש להרגיש שם סי' תע"ב ס"ק ז' שבתחיל' כתב ונ"ל שאם שכח לצלותו וכו' ולא כתב שמור"ם בדרכי משה כתב כן הגם דיש שינוי ושוב בביצה הזכיר דרכי משה ודוק הטב בכל מ"ש כי קצרתי. ומ"ש הרב חק יעקב בשם הרב מהר"י וייל סי' קצ"ג אם לא שדעתו וכו'. הרואה יר' כי אין זה כמהרי"ו רק הם דברי מורים לך נא ראה. (צ) סי' תקכ"ב במחב"ר בתחילת הסימן יש ט"ס. וכצ"ל הרב גנת ורדים בי"ד כלל ה' סי' ב' כתב דנשאל כצ"ל. ותשובת הרדב"ז שהביא הרב גנת ורדים היא בתשובות הרדב"ז דפוס ויניציא סי' שי"א. ושם במחב"ר דף ק"ד ע"א קודם ד"ה ומיהו. נשמט תיבות אלו. ועל ענין המעשה עיין מה שכ' הרדב"ז בתשו' הנז'

סימן תקמ"ח דין ט'. אם פגע בו הרגל אחר ל' וכו' עמ"ש אני בעניי בס' הקטן ברכי יוסף על דברי הרב שיירי ואחר זמן רב בא לידי ס' אליה רבה וראיתי שהעיר במקצת בזה עיין בדברי קדשו ובמ"ש בבר"י ודוק

סימן תקפ"ב במחב"ר סוף אות ז'. ועיין מה שכתבתי בעניותי ע"ש ודוק: בספרי הקטן פתח עינים ברכות דף ט"ו ע"א ס"ד

סי' תקפ"ו במחב"ר אות ב'. ועתה עד כה ברכנו ה' ונדפסו תשובות הרב כנסת הגדול' י"ד בעי חיי עץ הדעת וראיתי להרב ז"ל סי' קע"ט מה שכתב. ולכל הדברות לא זכר דברי התוספות בזבחים דף קי"ג שהביא דבריהם הרב פרי חדו ז"ל. (וכן תמה הרב שאלת יעב"ץ ח"א סי' נ' על הרב שיירי כנ"הג ע"ש) (צא) סי' תר"ב. בצום גדליה במנח' יש מפטירין דרשו. ובארץ צבי ומלכות מצרים ובגלילות טורקיא"ה אין מפטירין. ואדני מחלקת זה ביאר הרב מהר"ר יעקב ששפורטש זלה"ה בתשובותיו ס' אהל יעקב סי' ס"ד. וכתב שהספרדים אין מפטירין כדעת הרמב"ם ע"ש. ובמקום שנהגו כן אין טוב לשנות מנהגם וע"ש באורך. וקצת קשה על הרב החסיד המפורסם מהר"י אלגאזי זלה"ה בס' אמת ליעקב שכתב דמפטירין דרשו ולא כתב דבארץ ישראל לא נהגו להפטיר והרב ז"ל בארץ ישראל קאי. (צב) סי' תר"ם דין ד'. מצטער פטור וכו' בברכי יוסף סוף ד"ה ואנא. חסר קצת וכצ"ל. דפטור אף בליל' הא' דיהי' בסוג אנוס דבכל התור' אנוס רחמנא פטריה וכן לחיוב לילה הא' הגם דאתי מג"ש דט"ו ט"ו כן אפשר לצדד ודוק הטב כצ"ל

והנה בברכי יוסף נסתפקתי לסברת מור"ם בהגה' דבליל' הראשון אפי' מצטער וכו' אם לסברא זו ה"ה חולה שאין בו סכנה חייב בלילה הראשון וע"ש מאי דכתיבנא בעניותין בס"ד. ועתה נראה לי הדל דמדברי רבינו מנוח משמע קצת דגם חולה שאין בו סכנ' חייב בליל' הראשון דהרי יהיב טעמא לחולה משום תשבו כעין תדורו וסמוך לזה כתב דמצטער חייב בליל' הראשון כיון דפטורא דמצטער הוא משום תשבו כעין תדורו וחיוב לילה הראשון מג"ש דט"ו ט"ו והאריך בזה ע"ש וכפ"ז גם בחולה שאין בו סכנה כיון דהטעם דפטרו משום תשבו א"כ לילה הראשון חייב כן נרא' לפום ריהטא. (צג) סי' תרע"ז מחב"ר סוף אות ג'. ואחר זמן רב נזדמן לידי יד כהה לפי שעה בתורת שאלה שו"ת אדמת קדש חלק שני ואחזה אנכי דבח"מ סי' ג' נשאל הרב ז"ל על נדון השותפין שכתבתי שם במחב"ר. וכתב דמבעלי תריסין שבמדרש סברו דיחלקו מכח לשון הזהר הקדוש שהבאתי במחב"ר. אך הרב ז"ל בהסכמ"ה עלה דהוא למארי ביתא והי' טעמו דהשותפין התנו ביניהם דהכל יחלקו חוץ ממציא' ע"ש. (צד) סי' תרפ"ח. דין ד'. כרך שהוא ספק וכו'. בעה"ק חברון תוב"ב מנהג קדום לקרו' המגיל' יום י"ד ויום ט"ו שלא כדברי הרדב"ז דפוס ויניציא סי' תרפ"א. והרב בירך יצחק דרוש פורים כתב ששמע משם מורינו הרב מהר"י זאבי ז"ל דהי' תמיה על המנהג והוא ז"ל ישנו בנותן טעם ובס' חזון עובדיה שנדפס מחדש הקשה עליו ע"ש פ' תצוה. ולפום ריהטא נ"ל דהדין עם הרב בירך יצחק. והגם שהרדב"ז כתב דלא יקראו אלא בי"ד הרי המנהג קדום להפך וצריך לתת טעם לראשונים רבנן קדיש' שנהגו כן. ויש חילוק בין בתי ערי חומה לקריאת המגיל' ולא תקשי מהתוס' ודוק הטב כי קצרתי

(צה) ח"מ סי' קס"ג. דין א'. ולקנות ס"ת נביאים וכתובים וכו'. ולדידן דספרים מצויים בינינו לא נהוג הך כפיה אלא בס"ת לבד. פרישה. והביאו הר' אליהו רבא בא"ח סי' קנ"ג. ולפי זה אשכחנא פתרי לאשר נהגו בזמנינו ולפני זמנינו להוציא ספרים מארץ ישראל לחוצ' לארץ לא מיבעיא הדר בארץ ולא אתדר ליה עד עקר"ה לדירתו יצא ללכת לקרי' חוצות כי הולך הוא וכלי ביתו וספריו אתו עמו. אלא שמוכרים ספרים שיש בארץ לעובר אורח. והרי אתמר בירושלמי פ' זה בורר הלכה ט'. כתב ר' אלעזר לירתוי ספרים שזכתה בהם ארץ ישראל אין מוציאים אותם לח"ל. אלא דמסתברא דהא דירושלמי לא אתמר אלא בזמנם דלא שכיחי ספרים והמה בכתובים מה יקרו. אבל עתה דמצויים הרבה ספרים לרוב בזול על ידי הדפוס לית לן בה. ואחר זמן רב ראיתי בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' קפ"ז שצידד בהא דירושלמי. ושם הרב המני"ח זכר עשה להסכמת עה"ק ירושלם תו' ע"ש. וכתב הרא"ש