חיים שאל חלק ב עב

דהביאו הירוש' הזה וגרסי תשע שעין. אבל הרא"ש בפסקיו פ' תפלת השאר גריס כנסחתנו שית שעין. וע"ש מ"ש הרב מעדני מלך והרב שדה יהושע. ובתוספות ישנים דיומא הנז' בדפוס אמשטרדם הגיהו שית שעין ע"ש. (ע"ט) סי' ר"ס. הרב הלק"ט כתב שלא תקנו ברכת אשר יצר בזה דעל הרוב באפקירותא ואיסור וכ' עליו אחד קדוש בכ"י דלא נהירא לשוויי רובא דעלמא רשיעי אלא ה"ט דלא שייך שאם יסתם דיעקב אבינו יוכיח ז"התד בקיצור. אמנם אין לשאול אמאי לא תקנו ברכה דלא יגרע הוא לאו ואין מברכין אלא על עשה. ועל פו"ר לא קים ליה ועוד האריך הרב' הרב מר וקציעה ע"ש באורך. ואם הי"ל אונס בליל שבת כבר כתבתי במחזיק ברכה שדעתי הקצרה דאינו חייב להשלים ועתה נדפס ס' כתובה להגאון החסיד מהר"ר פנחס סג"ל נר"ו וראיתי בדף צ"ט ע"א מספרו עלה ונסתפק בזה ומשמע מדבריו שחייב להשלים אם הי"ל אונס ולא דמי לאונס נדה וכן כתב בדף זה עצמו ע"ד. ודוק בדבריו ובמ"ש במחב"ר. וכבר כתבתי שם דצריך לשקול הענין וכו' ע"ש. ועיין מ"ש בברכי יוסף אות ט"ז ומצאתי לרבינו אפרים בפירושו עה"ת כ"י שהתיר כסברת הרב עולת תמיד (פ). סי' רצ"א. במח"בר דף ס"ה ע"ב נתקשתי בראיה שהביא רבינו ירוחם דיכול להשלים ג' סעודות בפירות מרב חייא בריה דרב אחא דממלא להו באספרמקי ושם בקונטריס אחרון תירצתי והיתה לבא"ר ראית רבינו ירוח' דמהש"ס משמע דאיהו לבד עביד הכי ולא שאר אחוראי ע"ש באורך. ויש ראיה לזה ממ"ש הרמב"ן בס' הלקוטות והרא"ש והר"ן פ' כל שעה דף מ' דממ"ש הש"ס על אמורא אחד שהיה עושה כן משמע דשאר אמוראי לא עבדי הכי ע"ש באורך. ובמ"ש שם במח"בר בסוף העמוד הנזכר על הה"מ. אח"כ כשהדפסתי בס"ד ספר הקטן פתח עינים הוספתי בזה דברי הרב שער המלך זלה"ה ועמדתי בעניותי קצת בדבריו. (ובמח"בר דף ס"ד ע"ב הזכרתי פתח עינים אמנם אחר זמן בעת ההדפסה הוספתי זה בס"ד). עיין שם ודוק הטב. (פ"א). סי' ש"א. דין כ"ה. אין יוצאין בקמיע שאינו מומחה ואם הוא מומחה יוצאין וכו' ראיתי בספר כתיבת יד ישן שרבינו פרץ ז"ל כתב בשבת שמות הקדש סגולה בדוקה ליושבת על המשבר ומריש הוה אמינא דאין לסמוך על זה ואתיא בק"ו ממ"ש הרדב"ז בתשו' דפוס פיורד"א שמצא בספר משפט שלום שכ' משם רב האיי גאון ורבינו אפרים וכ' דס' הנז' לא יצא טבעו בעולם ולכן הוא מסופק אם כתב כן רבינו האיי ורבינו אפרים ע"ש סי' תקס"ז והבאתיה לעיל סי' זה אות נ"ז. ואם הרדב"ז כתב לס' שהוא חיבור וקורא לו שם ק"ו שאנו נאמר בעבור כתיבה בספר ישן לא נודע שמו. אמנם זה מחלוקת קדום דהרמב"ם סובר שאין עוברין על המצוות אלא ברפואה שהיא דרך טבע לא בדבר שהוא דרך סגולה. וכתבו האחרונים דהרמב"ן והרשב"א פליגי על הרמב"ם דאפי' רפואה בדרך סגולה שרי לעבור על איסורי תורה וכמו שכתבתי אני בעניי בספר הקטן ברכי יוסף א"ח סי' ש"א ע"ש. ולפ"ז אפשר דרבינו פרץ ס"ל כסבר' החולקים על הרמב"ם. ומיהו כבר כתבתי) שם דצריך לעמוד ולברר דעת הרמב"ן והרשב"א ע"ש. (סי' ס"ה) דין י"ז. ולא ברצועה שבין קרניה וכו' אבל עגלים וכו'. וכן מותר לקשור חבל לעז בין קרניה בשביל שהיא מורדת וכמ"ש הה"מ וכ"כ הרשב"א בחידושיו והרמב"ם שרי בחקקועיין מה שכ' הרב שיירי כנסת הגדולה ודוק הטב. (סי' של"ט) דין ג'. הגהה. אסור לתפוס ולהכניס לבית הסהר עיין בתשובת שבות יעקב ח"א סימן י"ד ומ"ש בעניותי בקונטריס ברית עולם דף קי"ד וקט"ו על דבריו ועל תשובת מהרשד"ם א"ח סימן ח' דאסור להחרים בשבת ומ"ש האחרונים על זה. ואם נהגו להחרים אין למחות בידם כיון דבתשובת הגאונים סי' י"ד מתיר להחרים בהדיא כנ"ל. (פ"ב). סי' תי"ח דין ה'. המתענה תענית חלום וכו' צריך למיתב וכו' במח"בר בסימן זה אות ב' הבאתי מ"ש הרב כנה"ג סימן רפ"ח דהמתענה ת"ח בחול המועד לא נתבא' בדברי הפוסקים אי צריך למיתב וכו' וכתבתי דמפורש בריש דרשות מהרי"ל וכו' ע"ש במח"בר וכן משמע בספר החסידים סימן רכ"ט כמו שכתבתי בעניותי בקונט' ברית עולם שם. ועתה ראיתי שכן כתב הרשב"ץ בפסקי ראש השנה דף כ"א ע"ב ע"ש וכבר כתבתי במקומות הנזכר דמורינו הרב מהרי"ך ז"ל הקשה עליו דמפורש בש"ע סימן תקס"ח

ובספרי הקטן ברכי יוסף סימן תי"ט כתבתי דיש קדושה בר"ח שאינו שולט גהנם יותר מי"ט משם הרב החסיד המקובל מהריר אליעזר נחמן פואה. ועתה ראיתי שכן כ' המרדכי פ' ערבי פסחים גבי דברי ר"ת שאמרו במדרש שלא ישתה מים ביום שבת במנחה וכו' שם כתב בפירוש דבי"ט יש גהנם ולא בר"ח ע"ש. אמנם מצאתי בזהר הקדוש פ' תרומה דף ק"ן ע"ב דאמרו בהדיא דבי"ט לא יש גהנם. ותימה על הרב המקובל מהר"ר אליעזר נחמן הנזכר כי הוא ז"ל הולך בעקבי הזהר הקדוש ונעלמו ממנו דברי הזהר הנז' ועמ"ש בעניותי בס' הקטן יעיר אזן דף ק"ז ע"ב ודוק. (פג) סי' תמ"ב דין ד'. כגון התרייאק' וכו' הם דברי הרמב"ם וכתב הרב הגדול הרדב"ז בתשובותיו דפוס פיורד"א סי' תקמ"ח והביא' הרב גנת ורדים י"ד כלל א' סימן ה' דאפשר דלא אסר אלא בבריא אבל בחול' מותר וע' מ"א סי' כ"ב ע"ש ופ"ש הרב פר"ח בענין חוזר ונעור סימן תמ"ו דין ד' שדחה ראית הראב"ד מצמר גמלים וצמר רחלים דשאני התם דאיסו' שעטנז נוהג לעולם משא"כ חמץ דשרי קודם הפסח נרא' דכבר קדמו מהרי"ל בתשו' סימן קפ"ו וכמו שכתבתי אני בעניי בס' הקטן פתח עינים מס' כלאים פ' ט' ע"ש. ודע שיש מין אחד שנרא' כמו קמח ונקרא בעדים האל סאג"ו וזה נעשה ממוח עץ של הינדי"א ומותר בפסח. אך כדמותו נתחכמו בעיר לונדריס והוא מקמח חיטים ונקרא ארינה די סאג"ו. ושל לונדריס ניכר שנעשה מקמח זה שמעתי מגביר משכיל ירא שמים איש חסד אהוב ונחמד הי"ו. והנה יש מי שכתב דהטאבאק"ו דרך לשרותו בשכר וצריך לסוגרו בחדר או לעשות מחיצה בפניו וכן כרכום וכתב הרד"ק בכ"י ובמדינות אלו אין לחוש לזה כלל דאין שכר מצוי וגם אין דרך לשרות הטאבאק"ו בשום משקה וכרכום אין אנו אוכלים אותו אבל משהים אותו בבית בלא הסגר ומחיצה. ובמחב"ר סי' תמ"ח הבאתי תשובת הרדב"ז דפוס פיורד"א סי' תקפ"ט. ושוב ראיתי שהרב מהריק"ש מביא תשובה זו והרב פרי חדש הביאה וחלק עליו בסי' הנז' דין ב' ע"ש. (פד) סי' תמ"ד דין ב'. טוב לבער בע"ש קודם חצות וכו' כתב בס' גור אריה צ"ע אם לענן מלאכה ג"כ דינו כבשאר ע"פ שאסו' מחצות ואילך או דילמא באיסור ביעור דאיסורא דאוריתא איכא למיחש שמא יבא לטעות בשאר שנים אבל באיסור מלאכה מדרבנן ליכא למיחש עכ"ל וכתב עליו הרד"ק בכ"י ולי נראה פשוט דלענין מלאכה אין הדין כן דהא עיקר דבר זה אינו אלא מנהג שהנהיג רש"י כמ"ש המרדכי והביאו הב"י והבו דלא לוסיף עלה עכ"ל ונעלם מהם שהדבר מפורש בדרשות מהרי"ל שכ' דהרוצה להחמיר שלא לעשות מלאכה בע"ש י"ג בניסן אחר חצות יחמיר. והרב כנה"ג כתב בפ"מ דלא ראה נזהרין אפי' דרך חומרא. וכבר איזה אחרונים שלא ראו דברי מהרי"ל ופ"מ וכמו שכתבתי אני הדל בברכי יוסף ומחזיק ברכה סי' תס"ח עיין שם (סימן תמ"ח) ראובן שהיה בידו מעות משמעון תושב עיר אחרת וח' חדשים קודם הפסח קנה חמץ ושלח לשמעון. והספינה לא הגיעה עד אחר הפסח החמץ מותר באכילה כיון שלא היה ידוע לו כלל. הרב מהר"י אירגז ז"ל בשו"ת דברי יוסף סי' י"א והבאתיו בבר"י ועתה ראיתי לאחד קדוש בכ"י שהסכים עמו וכתב שדבריו טובים ונכוחים. והנה אי שרי לשתות חלב בפסח מבהמות של גוי שמאכילם חמץ עמ"ש אני בעניי במח"בר סימן ס' על פאט"ה דאוכלת תדיר דברים האסורים על דברי הרב כנה"ג ונדפס בתשובותיו מחדש וגם הבהמה אוכלת עשבים גם כן וצריך להתי' בדין זה וזה גורם וצריך להתישב למעשה. (פ"ה. בדין חמץ שעבר עליו הפסח דאסור לכל בהנאה נסתפק רב חביב"א בס' דרך המלך דף ו' אי אתו אחריני למיכל אחר הפסח כי לא ידעו דהוא חמץ שעבר עליו הפסח אי חייב בעל החמץ להגיד להם שלא יאכלו או"ד כיון דלא אסור אלא מטעם קנס והני דבעו למיכליה לא ידעו שריותא היא גביהו ואין שייך כאן קנס ואינו מחויב להודיע'. ופשיט לה מסוגית עירובין דף ס"ד להקל דאינו צריך לומר להם לאלו שלא ידעו. ואני בעניי דחיתי ראיתו בס' הקטן פתח עינים שם בעירובין ע"ש. ויש להעיר איך הרב נר"ו לא בא בפיו תשובת הרב תרומת הדשן סימן מ"ג דתלמיד לרבו חייב למחות בידו אפילו באסורין דרבנן ופסקו מור"ם בהגהה סימן רמ"ב ובתשובת התה"ד מצדד דאפילו בספק מחויב למחות וכתב הרב ש"ך דכן היה נראה עיקר אלא דמסיק הרב תה"ד דאין לדקדק כולי האי ע"ש. ואם כך אמרו בתלמיד לרב כ"ש בין איש לרעהו. אלא דהרב נר"ו מחלק בין שאר איסורין לנ"ד דהוא משום קנס ע"ש באורך. אמנם לדעתי הקצרה מסתברא כדעת הרב מהר"י פורמיגי"ני זלה"ה דמייתי התם שחייב להודיעו ואין לחלק בין זו לשאר איסורין דראינו דהיתה גזרה כוללת ואסרוהו בהנאה בין לו בין לאחרים אפילו שנשאר החמץ באונס או בשוגג וקנסו בנו אחריו וחזינן דהחמירו טובא ולא פלוג רבנן. ומסתברא דסופה כתחילתה דאם אחד אכלו בשגגה כי לא ידע נקרא חוטא בשוגג ולכן חייב להודיעו. ומה גם למ"ש הרב נודע ביהודה דטעם דקנסו בנו אחריו היינו שחל איסור חמץ. ופוק חזי מ"ש המרדכי פ"ק דיבמות וז"ל בני מגנצא שנוהגין איסור בבועא בשפולי ריאה ואוסרין מחובר לקרקע בשני י"ט של גליות עד מוצאי י"ט בכדי שיעשו וגם אוסרין ריחא מילתא ובגרמי"שא מתירין כשבאין בני מגנצא לגרמיזא צריכין להודיע להם וכו' עכ"ל עין רואה דאפילו לענין בכדי שיעשו ונוהגים להתיר בוירמיישא צריך להודיע לבני מגנצא. והגם דיש לדחות קצת אדחויי כי הני לא סמכינן כן נראה לי. (פ"ו). סי' תנ"א. דין א'. קדרות של חרס וכו'. הגאון מהר"ר צבי בתשובותיו סי' ע"ה וסי' פ' התיר קדירות של חמץ שעבר עליהם י"ב חדש. להשתמש בהם בפסח. והסכים עמו הגאון מהר"ר נפתלי הכהן. ומה שהקשה עליו הרב פנים מאירות כבר תירץ מהר"ץ ועיין בספר אור חדש שיטת פסחים. והגם דהרדב"ז בתשובותיו דפוס ויניציא סי' תשל"ט כ' דאין שהיה אלא בי"נ וז"ל ולענין להשהות הכלים י"ב חדש לא אמרו שהיה זו אלא לענין יין לבד לא לשאר איסורי' ואם עבר ובשל בכלי שאינו בן יומו התבשיל מותר בדיעבד