חיים שאל חלק ב עא

שהסמ"ג קשיא ליה דאמאי בעינן קרא ע"ש. והרוא' יראה בסמ"ג שלשונו הוא כמו שהבאתי בבר"י וכונתו דמשום דברים שבכתב לעצמו שרי אף לכתחיל' ולאחרים לכתחיל' אסור ודוק הטב בלשון סמ"ג ולכל הדברות לא נתקש' כמ"ש הרב הנז' דק"ל אמאי בעי קרא (וצ"ל ס' יריאים). ולענין דינא מקום יש בראש שיצאו הצבו' ידי חובתם שעיקר התקנ' הי' מטעם שלא ישהו ג' ימים בלא תורה ואין עיקר התקנ' שיקראו בס' תורה רק משום דברים שבכתב קורין בס"ת ואם הש"ץ עבד איסורא לגרמיה הוא דעבד אבל הצבו' שמעו הפרש' וזהו עיקר התקנ' ולפ"ז שפיר כתב מהראנ"ח הן אמת דצריך לעמו' בענין כל מילתא דאמר רחמגא לא תעביד אי עביד מהני דהוכיח הרב שער אפרים בתשו' סי' קי"ג דאיתיה אפי' באיסורין דרבנן וכ"כ הרב בני חיי בי"ד סי' של"ד דדוקא היכא דאמור רבנן דאם עשו שפיר כההיא דפ"ה דביצה ובסי' של"ט. גם אי נאמר בשוגגין דהצבו' שגגו ולא ידעו האיסו' ועיין בקונטריס מהר"א קארו בחזון נחום. וגם נדון זה לא דמי לעלמא. וגם דאיכא מ"ד דהוא למצוה הא דדברים שבכתב ועוד חילוקים אחרים וצריך לעמוד בדבר ולהתישב יפה ואני אמרתי בחפזי (עד) סי' ק"ע. במחב"ר ציערת"י בעצמי על האחרונים אחרוני זמנינו מפני היד שנשתלח' לכתוב דברים קשים על הראשונים עיין שם. ופוק חזי מ"ש מרן בבית יוסף י"ד סימן קי"ב על הטור שכתב על הרשב"א ואין נראה כן מן הירושלמי וז"ל לא הי' לו לכתוב כן דמשמע מדבריו דהרשב"א לא ראה הירושלמי הזה או ראהו ונעלמ' ידיעתו ממנו שאלו ידעו ונזכר ממנו לא הי' כותב כן וזה דבר שלא ניתן ליחשב בכך מאן דנהירין ליה שבילי דרקיע וכו' עיין שם ואם מרן כתב כן על רבינו בעל הטור שהיה בזמן הרשב"א או סמוך ממש. אנן יתמי דיתמי מה נענה ומה נאמר. ועוד ראיתי לאריא דבי עילאי מתיל הרמב"ן ז"ל בחידושיו לכתובות (נדפסו במיץ ע"ש הרשב"א) שכתב בקונטריס אחרון דף ע"ה ע"ב מהס' ביום הלחמו מלחמתה של תורה כתב וז"ל ואעפ"י שאין זה מחוור אנו נותנים ראשנו תחת כפות רגלי הראשונים ז"ל עכ"ל וחרדה ילבש המעיין בראותו דברי הרמב"ן הללו אש"ר ישב לחוף ימים ים הבבלי וירושלמי כמאן דמנח בכיסתיה אחד המיוחד משתו יגורו אלים. ובמקום גדולתו לימדנו יקר תפארת מעלת הראשונים ומי שיש לו לב ישא כמה וכמה ק"ו בעצמו ודי בזה. (ע"ה). סי' קי"ב. במח"בר הבאתי דברי רבינו תם בס' הישר שהביא הרב שבלי הלקט ע"ש ואחר זמן בא לידי בתורת שאלה תוספו' כ"י על ברכות ושם כתבו קרוב לדברי רבינו תם וקצת שינוי יש שכתבו וז"ל ולעולם לא תמצא שפייט שום קרובץ ליום שני של י"ט ואותה דיום ב' דסוכות כתיב עליה במחזורים ישנים קדושתא כעין קלירית ועוד האריכו בזה ע"ש. ואתה תחזה כי שם במח"בר הבאתי שהרב יעב"ץ כ' שדברי הרב כפתור ופרח בענין ר"ג הם קשים. ועתה בא לידי ס' כפתור ופרח וראיתי שם מ"ש דף י"ד ודף ט"י ודבריו תמוהים מאד ע"ש ודוק. (ע"ו). סי' קנ"ח. דין ג'. אם אוכל פחות מכזית וכו'. בספרי הקטן ברכי יוסף אות ד' כתבתי בעניותי דנקיטינן כדעת יש מי שאומר שכתב מרן בדין זה דפחות מכזית אין צריך נטילה. ומיהו שם אות ז' אנכי העירותיהו דחזינא למרן סימן תע"ג בטבול הכרפס שכ' דיטול על פחות מכזית. והשתא ממ"נ קשה אם נאמר דמרן נקיט כסברת יש מי שאומר בדין זה א"כ כ"ש דלטבולו במשקה א"צ ליטול א"כ בסי' תע"ג הו"לל דיקח פחות מכזית וא"צ ליטול ואמאי פסק שם להפך. ואם נאמר דדעת מרן דאפילו על פחות מכזית בעי נטילה לא הונח לנו אמאי מייתי בדין זה סברת יש מי שאומר לחוד. ועתה ראיתי להרב מהר"י עייאש בס' מטה יהודה דבדין זה הסכים הלכה למעשה דעל פחות מכזית א"צ נטיל'. ובסי' תע"ג כתב דדעת מרן שם דאם רוצה יכול ליקח כזית מכרפס אלא דאינו חיוב ליקח כזית ומשו"ה כ' שם דיטול דאפשר שיאכל כזית כרפס דברצונו תליא מילתא עש"ב. ועם האדון הסליחה דנראה פשוט דדעת מרן דלכתחי' לא יקח אלא פחות מכזית כרפס וכמ"ש בב"י משם מהרי"ל לאפוקי נפשיה מפלוגתא אלא דאם אירע שאכל כזית לא יברך וכמ"ש בב"י דנקיטינן כהרשב"א והן הן דבריו בש"ע שם דיקח פחות מכזית לכתחילה ולא כזית אלא דאם בדיעבד אכל לא יברך. וזה פשוט דהגם שכ' בב"י דנקיטינן כהרשב"א שלא יברך אחריו הרי בסי' תפ"ו כ' בהדיא בב"י דראוי לכתחילה ליקח פחות מכזית לאפוקי נפשיה מפלוגתא וכמ"ש מהרי"ל וכ"כ בהגהת סמ"ק ר"ך. ומסתמא כן דעתו בש"ע. והדרא קושיא לדוכתא דמאחר דלכתחילה יקח פחות מכזית אמאי הצריך נטילה והוא הפך דעת יש מי שאומר שכ' בדין זה. ויש מי שרצה לומר דדעת מרן להחמיר בטבולו במשקה טפי מפת והיינו כדעת התוס' בפסחים דף קט"ז דטעם טבולו במשקה דצריך נט"י היינו משום טומאה דלא יטמא משקין וכפ"ז אף פחות מכזית צריך נט"י משא"כ פת דהוי משום קדושה פחות מכזית לא בעי נטילה והיא סברת יש מי שאומר דדין זה עכ"ד. ואנא בריה קלה לא נחה דעתי הקצרה בזה דאינו סברא להחמיר בטבולו במשקה טפי מפת והרי על הפת מברכין על נט"י כשנוטלין ובטבולו במשקה אין מברכין על נט"י כשנוטלין. וגם לכאורה לא מצאתי סברא זו בראשונים להחמיר טפי בטבול במשקה יותר מפת. ותו דכ' בדין זה סברת יש מי שאומר ומשמע דיש חולקי' והו"ל להכריע דגם בפחות מכזית יטול דלא יהא טבולו במשקה חמור מפת. וגם לפי כלל הסמ"ע הנודע לא איפרק מחולשא. והיותר נכון לישב דעת מרן הגם דיש צדדים בכל האמור אפשר לומר דכיון דבש"ס הצריכו נטילה בטבול ראשון הגם דעתה מחמת המחלקת שנחלקו הפוסקים אם יברך בנ"ר התקינו שיאכל פחות מכזית כמ"ש הגהת סמ"ק ומהרי"ל ונמשך אחריה' מרן לא רצה מרן לעקור הנטילה בטבול ראשון כיון דהוקבעה בכל ישראל. ולעולם דדעתו ז"ל כדעת יש מי שאומר דעל פחות מכזית לא בעי נטילה בין בפת בין בטבולו במשקה. וראיתי בס' עצי אלמוגים שנדפס מחדש ובא לידינו מקרוב והוא לאחד מגדולי הדור הי"ו שבדין זה הביא ראיה מהטור סי' תע"ג דאף על פחות מכזית בעי נטילה ע"ש באורך ולי ההדיוט אין ראיה מהרא"ש והרשב"א והטור דהם סוברים דאין צריך כזית כרפס דהוי להכרא אך לכתחילה אי בעי אכיל כזית ואין מונע כלל ולהכי תקנו נט"י כאשר ירא' הרואה בתשובת הרשב"א ובדברי הרא"ש. גם אין ראיה מהתוס' כמ"ש הרב עצי אלמוגים. ולכן נראה דלדינ' א"צ נטילה על פחות מכזית וכמ"ש הרב מהר"י עייאש ודלא כמ"ש הרב עצי אלמוגים. וחזה הוית להה"מ פ"ח דחמץ עמ"ש הרמב"ם שם ואוכל כזית וכו' שכ' וז"ל פי' ואינו מברך אחריו וכ"כ הרשב"א ושיעור כזית הוא כדעת רבינו לפי שאין אכילה פחותה מכזית וראיתי מי שכ' כל שהוא לפי שאין זה אלא כדי שישאלו התנוקות עכ"ל ומדקדוק דברי הה"מ וסידור לשונו משמע קצת דהרשב"א מצריך כזית דאחר שהזכיר הרשב"א כ' ושיעור כזית הוא כדעת רבינו. ואח"ך הביא הסברא אחרת בלשון יש מי שכתב אמנם מבואר בתשובת הרשב"א במיוחסות סי' ר"ב דאין צריך כזית ובבציר סגי שאינו אלא כדי שישאלו התנוקות ועיין שם בתשובות המיוחסות סי' ר"א ובח"א סי' ע"ב וסי' רמ"א. והגהות מיימוניות תמהו על דברי הרמב"ם דעידי אכילה כתיב בטבול א' והסכימו דהוא ט"ס והרשב"ץ ז"ל במאמר חמץ דף ל"ה ע"ב כ' וז"ל והרמב"ם כ' דצריך כזית דאין אכילה פחות מכזית והרשב"א כ' דכיון דמשום הכרא דתנוקות הוא פחות מכזית סגי. ואני אומר כיון דצריך נט"י דבעי כזית כדין אוכל פח דצריך נט"י דלא מסתבר דבפחות מכזית אף שמברך המוציא לבעי נט"י עכ"ל. וק"ק דכיון דהוא ז"ל טעמא טעים להצריכו כזית כי נט"ל עליו. אמאי כתב בטעמו של הרמב"ם דאין אכילה פחות מכזית דהוא דבר קשה דמי זה אמר אכילה בטבול א' עד שנאמר אין אכילה וכו' והו"לל דטעם הרמב"ם היינו משום דכיון דבש"ס מצרכו נט"י כמבואר בע"פ דף קט"ו מינה דצריך כזית וכמ"ש הוא ז"ל. ואחזה אנכי להרב עצי אלמונים נר"ו שכ' דדעת הרמב"ם שכ' דיאכל כזית כרפס היינו דעל פחות מכזית נסתפק אי בעי נטילה ולא רצה לומר דיטול מספק דאיכא ברכה לבטלה ולכן הצריך כזית והצריך נטילה וברכה לדעתו דמברכין על טבולו במשקה והאריך לבאר ספיקו של הרמב"ם בפחות מכזית ע"ש. ועם האדון הסליחה דהוה מצי למימר בפשיטות דהרמב"ם סובר דבפחות מכזית אין צריך נטילה ומדחזינן בש"ס דטיבול ראשון בעי נטילה שמעינן דבעי כזית על דרך שכ' הרשב"ץ. ואמאי עייל בפרצא דחוקה לו, דמספקא ליה להרמב"ם ולצדד כמה צדדים דעל הרוב עין לו ראתה להרמב"ם דרוח ה' דיבר בו וכל התורה על הרוב בדעתו הרחבה ערוכה לו בפשיטות ולא בדרך ספק. (ע"ז). סי' ר"א. דין. אם יש שני גדולים בשלחן נראה שגדול בוצע והיותר גדול מברך ברכת המזון שיש ו' ברכות. אמנם שמעתי שהגדול יותר בוצע כדכתיב והוא יברך הזבח והוא במקום בעל הבית. והמוציא הוא הרמנא שאין אחד יכול לפשוט ידו. אבל ברכת מזון אפילו ארח פשוט מברך. כן ראיתי להחכם השלם החסיד כמהר"ר כליפה מלכה ז"ל בס' כף ונקי בכ"י. ועמ"ש אני בעניי במחב"ר סי' קס"ז ועיין מ"ש הרב מהר"י עייאש ז"ל בספר וזאת ליהודה שיש להשיב על דבריו כאשר יראה המעיין. והנה בספרי הקטן מחב"ר בסוף סי' קצ"ט כתבתי דהגם דרבא מלך אחר אביי מ"מ בחיי אביי רבא דאין דינא ע"ש. וכן משמע קצת ממ"ש הרא"ש בפסקיו בחולין פ' הזרוע אות ז' שכ' ובימי רב יוסף לא היה רבא ראש ב"ד להלקות כי אביי מלך אחר רב יוסף ורבא אחר אביי עכ"ל משמע דרבא לא היה ראש ביד עד אחר אביי אבל הוה דאין דינא. ודוק הטב. ואתה תחזה בברכי יוסף סי' קצ"ט דהבאתי דברי הרא"ש והטור דנודר מזרע אברהם אסור בגרים ופלפ"לת כל שהוא על זה. ועתה נדפסו חי' נדרים להרב הנמקי וכתב וז"ל ומסתברא דאפי' הגרים אינם בכלל זרע אברהם אבל ישנן בכלל בני אברהם דק"ל כר"י שאומרים בתפלה אלהי אבותינו עכ"ל. ועמ"ש בריש קונטריס אהבת דוד בס"ד. (ע"ח) סי' רי"ו דין ב'. עמ"ש אני בעניי בספר הקטן מחזיק ברכה. ועיין מה שכ' הרב המופלא מופת הדור מהר"ח אלפאנדארי ז"ל בהגהתו לס' בני חיי סי' כ"ב פ"ש באורך. סימן רל"ג. במחזיק ברכה ריש הסימן הבאתי ירוש' פ' תפלת השחר אין הוה לכון אריסטון ומטא יומא לשית שעין וכו' וכו' ע"ש. שוב ראיתי בתוס' ישנים ביומא דף ל"ד ד"ה העולה