חיים שאל חלק ב ע

אך לא אמר בפני בית דין לא קודם גרושין ולא בעת הגרושין שהוא מוצי' משום ש"ר וגם בית דין לא אמרו לו הוי יודע וכו' כמ"ש בא"ה סי' יו"ד ואחר זמן מועט רצה להחזיר'. ומחינו בו לצאת ידי חובת הרמב"ם דפסק דאפי' לא אמר וכתב הרב מהרשד"ם א"ה סי' צ"ז דמי יקל נגד הרמב"ם. ומה גם בארץ מצרים דמארי דאתרא הוא וכתב הרב מהר"י פראג"י ז"ל בתשו' כ"י שהוא מקובל מגאוני מצרים שהרמב"ם במצרים רבם ולמדם תורה וכמעט רוב קהל מצרים היו נוטים אחר הקראי' ועקר דירתו הרמב"ם מנא אמון בעבור זה והחזיר כל קהל מצרים לדרך תורת משה וקבלת רז"ל

(סו) א"ה סי' קנ"ד דין י"ז. גרשה לא תנשא לשלישי. הכי סתים תנא פ"ו דיבמות והכי איפסיק' התם הלכת' בנשואין ומלקיות כרבי דבתרי הויא חזקה. ויש להרגיש על רש"י שכ' בעירובין דף מ"ז ע"א עקרה מחמת מזל שכבר נשאת לג' בני אדם ולא ילדה להן והוחזק' עקרה עכ"ל דאמאי שנה משנתו כרשב"ג לנשואין דבתלתא הויא חזקה הפך פסק ההלכ' דקי"ל כרבי והרב משנ' למלך פ"ב דסוט' סוף דין יו"ד כתב על דברי רש"י הללו ודע דמה שפירש"י בעירובין הוא ע"פ סוגית יבמות פ"ו דף ס"ד ואיכ' מ"ד דבתרי הוי חזק' ואיכא מ"ד בג' הוי חזק' ומדברי הריב"ש סי' ט"ו נרא' דס"ל דעקר' היא שהוחזק' שלא ילדה לב' בני אדם אלא דס"ל דאינו מחמת מזל אלא מחמת חול' עכ"ל הר' מש"ל. ויש להרגיש דאמאי לא דקדק על רש"י דהלכ' רווחת בנשואין כרבי בתרי וכדברי הריב"ש ומבין ריסי עיניו ניכר דזה מחלוקת רש"י והריב"ש והלא דברי הריב"ש הלכה רווחת את כל ונוכחת. (סז) סי' קנ"ה. כתוב בשאלתות דרב אחאי גאון פ' משפטים עד בת אחת עשרה שנה וששה חדשי' הרי היא קטנה מכאן ואילך כל ששה חדשים נערה לאחר זה בוגרת וכו' ע"ש ושמעתי מהרב הכולל כמהר"ר מאיר בן מרגי ז"ל דהוה מקהה אקהייתא שדברי הגאון ז"ל הם נגד הש"ס וכל הפוסקים. ואחר זמן רב האלהים אנא לידי שאלתות כתובו' על קלף ישן נושן ומצאתי שהגרסא כך אמר שמואל אין בין נערות לבגרו' אלא ששה חדשים בלבד. בת י"ב שנה ויום א' זו היא קטנ'. מכאן ואילך כל ששה חדשים זוהי נערה מכאן ואילך זוהי בוגרת לא צריכ' אלא ביומא דמשלם ששה חדשים וכו' עכ"ל. (סח) סי' קנ"ז. דין ד'. הגה'. המקדש אשה ויש לו אח מומר יכול לקדש ולהתנו' וכו' שאם תפול וכו' לא תהא מקודשת. כתב הרב גור אריה שכן עשה מעש' הרב מהר"ם זכות ז"ל ורבני אשכנז נודע דנקטי בשפולי גלימיה דמור"ם וכך הסכימו הרב שב יעקב א"ה סי' ט"ל וה' נודע ביהוד' א"ה סי' נ"ד. והרב שבות יעקב ח"א סי' קכ"ו סבר דביש לו אח מומר יכול להתנות כהוראת מהר"י מברונ"א אך לא ביש לו אח חרש. ודע דאע"ג דבני אשכנז נקטי כמהר"י מברונה ומור"ם היינו טעמא דתדיר ולא פסיק פוסקים על הרוב כמור"ם וכ' הרב פנים מאירות בתשו' דאשכנזי דעוש' איזה קולא כמרן בית יוסף נגד מור"ם ראוי לעונש וגם באיטליא יש כמה קהלות אשכנזים ונוהגים בערי איטליא קצת כמור"ם. אמנם אנן בארץ ישראל ומלכו' מצרים ודמשק ובני המערב פנימי וחיצון וגלילות טורקיא"ה נוהגים כמרן וכבר כתב מהראנ"ח בתשו' דקבלנו הוראותיו (לבד בממון בח"ל דנוהגים לו' קים לי) ובדין זה כתב מרן בבית יוסף דלהתנות שלא תהיה זקוקה ליבום נשתקע הדבר שלא מצינו מי שהתנ' כן ומוכח דמרן חולק גם על מהר"י מברונא וכ"כ קצת מהאחרונים וגם דקדקו מהרב תרומת הדשן דעל' קאי ועכ"פ אי מרן ס"ל כמהר"י מברונא הול"ל דיש תקון במתנ' לבטל הקדושין ובפרט שכ' דלא ראינו מי שהתנ' כן ומסתמא שלא ראה מי שהתנ' כמהר"י מברונא דאי לא הי' צריך לאומרו. גם הגאון החסיד כמהר"ר יוסף שמואל אב"ד מפפד"מ חולק על מור"ם כמ"ש בריש תשובות ספר מעיל צדקה. גם הגאון המפורסם מהר"ר אברהם ברודא בתשו' מעיל צדקה סי' א' מגמגם בה והאריך לפלפל בזה. גם ראיתי לרב אחד בכ"י שתמה על הרמ"ז שעשה מעשה בזה. גם הרב בית דוד א"ה סי' נ"ז נתקש' בהורא' זו דעושה כל בב"ז. ומוקי לדברי מהר"י מברונא דיועיל דוקא לארוסין שלא תפול בקדושין אבל על נשואין לא שייך תנאי ע"ש וכנרא' שלא ראה הר' בית דוד דברי הרב ב"ח ותשוב' תה"ד שמביא הרב ב"ח. ומ"מ הרי חולק בנשואין. גם הרב דבר משה א"ה סי' כ"ו הגם דראה מ"ש גור אריה דהרמ"ז עשה מעשה כתב דאין להקל נגד מרן ע"ש. וכבר כתב הרי"ף על דברי רבי' יאודאי גאון פ' האש' רבה דאי איתא להא מילתא לא הוו שתקי קמאי מינה ונשתמשו האחרונים בזה. (סט) סי' קע"ה. דין ח' הגהה. וה"ה אם הי' נשוי נכרית וכו'. זו סברת ריא"ז והביא' הר' כנה"ג ריש סי' קנ"ו וכמעט שדחאה ויש להרגיש דלא זכר דמור"ם הביא' בפשיטות. ומהרח"א במוצל מאש דת סי' נ"ה האריך לחוש לסברת ריא"ז. ובעה"ק ירושלים תו' בשנת תקפ"א עשו מעשה וחששו לסבר' ריא"ז ולא הניחוהו לכנוס. ואחר זמן רב נדפס ס' בני אברהם להרב המופלא מהר"א מיוחס ז"ל והאריך הרבה בענין זה ע"ש. (ע) א"ח סי' נ"ח דין ו'. אם עברה שעה ד' ולא קראה קורא אותה בלא ברכותיה וכו' כמו צע"ר בנפשי על רבים בערים האל שקוראים ק"ש בברכותיה אחר שעה ד' שאינם קמים בשעה שהצבור מתפללים וכשקמים עבר זמן ק"ש וכשמתפללי' וקורין ק"ש ביחיד עברה שעה ד' וקורין ק"ש בברכותיה. וכמה חטאות חוטאים. להתפלל ביחיד. ולאבד קדיש וקדוש'. ומברכין ברכות יוצר נגד מה שפסק מרן דאם עברה שעה ד' שאין לקרות הברכות. ומ"מ אין לומר להם שלא יאמרו הברכות דכיון דהרמב"ם וה"ר מנוח בשם כל המפרשי' והרמ"ע באלפסי זוטא והרב אבודרה' בשם חידושי רב"ש והפר"ח סברי שיכול לו' הברכות אחר שעבר שעה ד' א"כ יש להם על מה שיסמוכו. וגם התוס' כתבו הרשב"א וארחות חיים שנסתפקו אם יכול לומר הברכו' עד חצות או כל היום ע"ש אלמא עד חצות פשיטא להו אלא דמספקא להו אי מצו למימרינהו כל היום. ומאחר שכל הגדולים האלה סברי דמצו לברך אחר ד' שעות ורובם סברי כל היום אלא דהתוס' מספ"ל אי דוקא עד חצות. הנח להם לישראל לברך הברכות דק"ש אחר שעה ד' ונא אכחד דיש להרגיש על ה"ר מנוח שכ' דכהרמב"ם דעת כל המפרשים שהרי רבינו האיי גאון ורבינו יצחק ן' גיאת סברי דאחר שעה ד' אין לברך הברכות וקעבר בלא תשא. והנה בעיר א' נהגו לקרות ק"ש בניגון ורצו לבטל המנהג והי' מחלקת כמ"ש במחב"ר סי' ס"א. ואחר זה ראיתי בס' כף ונקי כ"י להחכם השלם החסיד כמה"ר כליפה מלכה זלה"ה שהי' מחלקת בין חכמי מערב כשמשוררים אם לשורר ג"כ בתיבת ה' ות"ח זקן עשה שאלת חלום ע"ז והשיבו לו רננו צדיקים בה' עכ"ד (וראיתי בס' מעש' ה' להגאון מהר"א אשכנזי שכ' במעש' מצרים סוף פרק ה' הביא מ"ש על שם המפורש דמבליעו בנעימ' וכתב דמכאן ראיה לש"ץ דמנגנים בשם עצמו ואף שמרבים מוצאות בניגון ויש סמך מפ' רננו צדיקים בה' ודרש הפ' על פי זה עיין בדברי קדשו באורך ובאמת שאין ראיה מהשם המפורש שהי' מוכרח מאד להעלימו ומה דמות יערוך והי' כנגן המנגן. וכ"ש לרבות המוצאות. אמנם חזו גברא רבא דמן השמים השיבו בחזון ליליא לאחד קדיש כדבריו בפ' רננו צדיקים בה' כמ"ש) וע' בתשובות מהרב גאטיניו בזה והיא לו נדפסה מ"ש בזה ע"ש. ודע דשעות אלו מתחילין מעמוד השחר כמו שהסכימו האחרונים דלא כהרב הלבוש ז"ל וע' בס' מנחת כהן ומר וקציע' ולחם שמים להרב יעב"ץ וכן פשטה ההורא' בכל המקומות. (עא) סי' קל"ה. כתבתי בעניותי בברכי יוסף ומחב"ר דמהירושלמי נרא' דב' וה' תקנת עזרא ע"ש וראיתי לרבינו ירותם נתיב ב' ח"ג שמביא הירוש' דשבתות וי"ט ור"ח תקן משה רבינו ועזרא תקן ג' בב' וה' ומנחת שבת. ועמ"ש בברכי יוסף. ובאגוד' דף קל"ב הביא מירו' דעזרא תקן ב' וה' ומנחת שבת ומה שכתבתי במחב"ר דמוכח מהרב המאירי שהירושלמי חולק כונתי דכתב דמס' סופרים פליג על תלמודין ומסתמא לדידי' אתי הירוש' כמס' סופרים ועמ"ש הרב המאירי ריש מגילה ודוק בדבריו. (עב) מעש' בלוי שנעש' חתן תורה ולא יש לוי אחר בבהכ"נ ונסתפקו אם צריך לצאת והכהן יקרא שני פעמים. ונרא' דאינו צריך לצאת דמנכרא מילתא טובא שהוא חתן תורה ובעל שמחה ואין כאן שמץ חשדא שהוא פגום. וכן כתב מרן בבית יוסף בסי' קל"ה בכלל הטעמים שכתב לדחות דברי מהר"י קולון שרש ט'. והסכים עמו הרב פר"ח ודידן עדיפא. והנה הרב שיירי כנה"ג ריש סי' קל"ה כתב וז"ל כתבתי בתשובות כשהחתן כהן או לוי קורין לכהן ולוי אחר ואחר שישלימו הסדר קורין לחתן ואעפ"י שמהר"א ירושלמי במחזור רומניא כתב דהעיקר דקודם שיתחיל הסדר יקרא לכהן תחילה בס"ת שלו אין מנהגנו כן אלא כמ"ש וכ"כ הרוקח סי' שנ"ה עכ"ל וז"ל הרוקח שם סי' שנ"ה כשאירע חתן כהן הוא קורא ראשון על שם וקדשתו לכל דבר שבקדוש' כשאר כהנים וכו' וקורין לו פרשה קטנה וכו' עכ"ל וזה כמו שכ' מהר"א ירושל' ואיך כתב הרב דהרוקח כתב דאתר שישלימו קורין לחתן. ונרא' דט"ס יש וצ"ל דקודם שיתחיל הסדר יקרא לכהן תחיל' בס"ת שלו וכן כתב הרוקח סי' שנ"ה אין מנהגנו כן אלא כמ"ש כצ"ל. ומסתמות דברי הרב שיירי נראה דהחתן הכהן או לוי אינו יוצא מבית הכנסת כדעת מרן. ובכנסת הגדול' כתב משם הרב לוי טריויס דגם כשאין הכהן יוצא יקרא המתנדב ראשון ע"ש. והנה כי כן בנ"ד א"צ לצאת החתן הלוי. ואעפ"י שמדברי הרב מהר"ר לוי טריויס צרפתי שהביא הרב כנה"ג משמע דראוי הוא שיצא הכהן אלא דאם מסרב לצאת כנדון מהריק"ו יקרא המתנדב אף שלא יצא הכהן מ"מ מדברי מרן והפר"ח והשיירי מוכח דאינו צריך לצאת. ונ"ד עדיף מנדון מהריק"ו שהנשאר ואינו עולה הוא בעל השמח' וניכר מאד דמשו"ה עולה אחר. וכיון דהותר לן לשבת שם ולא לעלות צריך לעשות תקנת רז"ל שיקרא כהן פעם ב' במקום לוי. וכשיעל' החתן בתור' יאמרו אעפ"י שהוא לוי

ע"ג ש"ץ סומא שקרא בס"ת עם העולים נסתפק רב חביב"א בס' קול אליהו ס' ב' אם הצבור יצאו ידי קריא' והביא ראיה מדברי הסמ"ג. ואני הדל בס' הקטן ברכי יוסף סי' מ"ט הבאתי ראיה זו משמו של הרב הנזכר ולפי קיצורי דחיתי אותה ע"ש. ועתה עלה בכב"ש מזבח הדפוס ספרו הנחמד הנזכר וראיתי שם