חיים שאל חלק ב סח

ע"ש ולא שת לבו דמרן כתב לשון הרמב"ם בש"ע והוא חלק בסי' ס"ב על כל תשובה מיימונית. וא"כ לדעת מרן גם להרמב"ם מ"ש כלה בלא ברכה היינו ממש ברכה ואינה כנדה ממש וכמ"ש הרב בית שמואל בסוף דבריו ונשואה מיקריא בלי ברכ' אלא דאסור לבא אליה ככל אשר דברנו ודוק. (נ"ו). סי' ס"ב. דין א'. צריך לברך ברכת חתנים וכו' אין ראוי שיברך החתן עצמו ז' ברכות לפי שז' ברכות הם שבח לשם יתעלה וברכה לחתן והכלה וישראל ולכן הראוי שיברך אותם הגדול שבנמצאי' ואין ראוי שיברך אותם החתן לפי שהם ברכה לו ואין ראוי שיברך אדם ברכה כזו לעצמו והרמב"ם כעס על החתן שבירך ברכות אלו לעצמו. כן כתב רבי' אברהם בן הרמב"ם משם מר אביו. חידושים שבס' מעשה רקח בתחילתו בדף ראשון. וידעתי שגדול אחד בירך ז' ברכות לעצמו. ואני בעניי אמרתי דנעל' ממנו דברי הרמב"ם ז"ל ושהוא ז"ל הקפיד על זה. והנה הרדב"ז בתשוב' דפוס ויניציא סי' שע"ב כ' דדעת הגאונים דמחזיר גרושתו יברך ברכת אירוסין ולא ברכת נשואין ואין כן מנהגנו וכן כתב בתשובה אחרת הביאה הרב גנת ורדים א"ה כלל א' בסי' טו"ב ובס' גן המלך סי' קל"ג. ועוד תשובה אחרת מהרדב"ז הביאה שם שסבר שלא יברכו ז' ברכות בסעודה במחזיר גרושתו ועשה סניף מסברת הגאונים ע"ש ואשתמיטיתיה תשובת הרי"ף הביאה מהר"ר דוד אבודרהם שער ט' שכתב דלא ידע מנו הגאון דאמר דבר זה שלא יברכו ברכת נשואין במחזיר גרושתו ודחה סברא זו באמת הבנין ע"ש ומי לנו גדול ובקי בדברי הגאונים כהרי"ף ומאחר כי הוא אמר דלא ידע מנו הגאון שאמר זה ודחה סברתו תו אין להשגיח בסברא זו כלל. ומסתמות דברי הרי"ף וכל הפוסקים נראה דיברכו ז' ברכות למחזיר גרושתו גם בסעודה ראשונה וכן ראיתי שכתב הרב הגדול מהר"ש אבוהב בשו"ת דבר שמואל סי' ער"ה ע"ש. וכן דעתי הקצרה נוטה ועמ"ש בסמוך אות נ"ז בס"ד. ואם קדש בטבעת שאולה ונכנס לחופה ואח"כ נודע לו שהוא שאולה והוצרך לחזור ולקדש אין צריך נחזור ולברך ז' ברכות. כן כתב הרדב"ז ח"א סי' קפ"ה וח"ב (הנדפס בויניצא) סי' שב"ע והביאו דבריו הרב כנסת הגדולה והרב יד אהרן. ולא זכרו דשל כת הקודמין היא תשובת רשב"א הובאה בתשובות דשייכי לסדר נשים שכתב כן. ושם מבואר דין קטן שקדש דאין צריך לברך ז' ברכות בגדלותו. והרב כנה"ג סי' ס"ב הגהת הטור אות ו' ואות ז' כ' בזה ולא הזכיר תשובת רשב"א. אמנם ס' הפוסקי' שרמז הרב כנה"ג כעת אין עמדי וצריך לראות אם א' מהם לא זכר תשובת רשב"א. (נ"ז). נשאל מהרימ"ט בראשון בסי' ס"ד אי מברכין שהשמחה במעונו למחזיר גרושתו ויליף לה מדתנן פ' משוח מלחמה דמחזיר גרושתו אינו חוזר והתם כתיב ושמח את אשתו משמע דמחזיר גרושתו אינה בכלל ושמח. ושוב דחה הרב ז"ל דהתם מאשה חדשה דייק וקשיתיה אותה שאמרו פ"ק דסוטה ויקח ויחזור מבעי ליה וה"נ אמאי לא דייק מדכתיב כי יקח ולא כתיב כי יהיה וניחא ליה דכי יקח אצטריך לחלק דינן של אירוסין מדינן של נשואין וכו' עכ"ד. ולפום ריהטא היה מקום לדקדק להפך דאי איתא דבמחזיר גרושתו ליכא שמחה אמאי אצטריך לכתוב אשה חדשה לשתוק ואנן ממעטינן ליה מדכתיב ושמח דבמחזיר גרושתו ליכא שמחה. ויש לדחות דבמחזיר גרושתו יש שמחה קצת כדמשמע מרש"י ורבי' עובדיא פ"ק דמ"ק שכתבו דבמחזיר גרושתו ליכא שמחה כל כך משמע דאיכא קצת שמחה ואמטו להכי אצטריך אשה חדשה דאי לא הו"א דבכלל ושמח הוא מחזיר גרושתו דיש שמחה קצת. ומיהו אין לברך במחזיר גרושתו שהשמח' במעונו דהרי אמרו פ"ק דכתובו' דלא אמרי' שהשמחה במעונו בבי מהולא דאית ליה צערא לינוקא בשגם עין רואה גיל יגיל אבי הבן ואיכ' שמחה ואמרי' פר"א דמילה דעדיין עושין המילה בשמחה. מ"מ כיון דאינה שמחה שלימה לא אמרינן שהשמחה במעונו וה"ה למחזיר גרושתו אע"ג דיש קצת שמחה. ומאי דדייק הרב במ"ש פ"ק דסוטה ותריץ יתיב כתבתי על דברי הרב ז"ל בעניותי בס' הקטן פתח עינים שם בסוטה. ומאי שיישבתי שם אני הדל להא דקאמר ויקח ויחזור מבעי ליה מעין דוגמא וקרוב לזה כתבו התוספות בחולין דף ה' וע"ש בפתח עינים דעפ"י דברי התוס' יש לישב כמה מקומות. ומאי דתלי זייני' מהרימ"ט בדברי התוס' דפ' משקין יש לדחות קצת כאשר יראה המעיין. ובסמוך לעיל אות נ"ו הבאתי תשובת הרדב"ז סי' שע"ב וכו' בדין ז' ברכות למחזיר גרושתו. ועתה ראיתי בתשובות שנדפסו מחדש בפיורד"א סי' תקס"ו והיא התשובה שרמז מהריק"ש ושם כתב באורך דבס' משפט שלום הביא תשובת רבי' הגאון רב האיי ודברי רבי' אפרים תלמידו של הרי"ף ודברי מהרי"ן מיגש וכתב דהספר ההוא לא יצא טבעו ואין לסמוך עליו והוא מסופק אם כתבו כן רבינו האיי גאון ורבי' אפרים ע"ש ואי הוה חזי מר תשובת הרי"ף שהביא מהר"ד אבודרהם שהבאתי לעיל ישמח צדיק כי חזה דספיקות שלו ודאות הן. (ח"ן). אלמון מן האירוסין שנשא אלמנה דין בחור יש לו ומברכין כל ז' כדין בחור כן כתב הרב אדמת קדש ח"ב סי' ד' ומ"ש הרב ז"ל שם דאלמון המוזכר בדברי רז"ל הוא אלמון מן הנשואין ובודאי דכשאמרו אלמון יום א' לברכ' הוא דוקא אלמון מן הנשואין דזה נקרא אלמון סתם וכו' ע"ש. יש להשיב עליו ממאי דאמרי' ביבמות דף כ' ודף ס"א וסנהדרין דף י"ח. דאלמנ' דתנן קא פסיק ותני לא שנא מן האירוסין לא שנא מן הנשואין וזה הפך דברי הרב ז"ל ועוד עמדתי על דבריו בילדותי כשכ' הרב ז"ל תשוב' זו ככתוב באמתחתי. אמנם לענין דינא נרא' פשוט דאלמון זה כיון שלא נשא כלל רק קדש אשה ומתה דדין בחור יש לו ויש לו שמחה שלימ' כיון דעדיין לא נשא וכמ"ש ז"ל דהכל תלוי בשמח' וכמו שהוכיח הרב הנז' מלשון הר"ן ז"ל אבל מאי דתלי זייניה בתיבת לעולם שכ' הר"ן לדבר הזה יסלח האדון דאינו כדאי דקדוק זה להוליד דין דיש לו' דלעולם דקאמר היינו כמו שסיים לעולם ז' ואפי' נשא אלמנ' וכו' ע"ש אמנם הדין דין אמת וכיוצא כתב הרב כנה"ג הגהת הטור אות ל' בדין שהשמח' במעונו במחזיר גרושתו וז"ל וברור הוא דהיינו דוקא במחזיר גרושתו מן הנשואין אבל מן האירוסין צריך לברך שהשמח' במעונו עכ"ל וכן מרן בא"ח סי' מתו"ק פסק דמחזיר גרושתו מן הנשואין שרי במועד אבל מן האירוסין אסור דאיכא שמחה כל שלא כנסה וכמ"ש בעניותי שם בס' הקטן ברכי יוסף אות ב' ע"ש. ואולם חזה הוית להרב אדמת קדש הנז' שם דהשואל נסתפק בנושא אשה בחזקת בעול' ומצא' בתול' אי יכול לברך כל ז' ז' ברכות או יום א' ועל זה השיב הרב ז"ל דמתוך דברי הר"ן שכ' והיינו טעמא שמברכין לבתול' שנשאת לאלמון ז' וכו' משום דאלמון נמי כשנושא בתול' שמת טפי וכו' ה"נ בנ"ד כשמצא' בתול' דאית ליה שמח' טפי א"כ מה לי אם נשאה בחזקת בעונ' ומצא' בתול' הכל הולך אחר שמחת לב החתן והא אית ליה שמח' טפי ואין בין זה לזה כלום וזו ראיה שאין עליה תשוב' עכ"ל. ולי הדל שערי דחיה המה פתוחו"ת דמעולם לא כתב הר"ן אלא בשנשא' על דעת בתול' והי' לו שמחת הלב בעת הנשואין כי הכל יודעים שנושא בתול' אבל אם נשאה בחזקת בעול' הרי בעת הנשואין אינו שמח' גדול' והגם שמצא' אח"כ בתול' ושמח אינו שמח' שלימ' מתחיל' ועד סוף והר"ן דייק בלישניה ואמר דאלמון כשנושא בתול' וכו' ותלה אותו בעת הנשואין. ותו קשה על הרב ז"ל דלא זכר מ"ש הרב בית חדש על דברי הטור סי' ס"ד ואם היא בעול' שמח עמה וכו' וז"ל איכא למידק מדלא כתב ואם היא אלמנ' אלמא דוקא בעול' אבל אלמנ' שלא נבעל' דין בתול' יש לה לענין שמח' וכ"כ הרמב"ם פ"י דאשות בעול' מיהו לענין ברכה כל שהיא אלמנ' אעפ"י שלא נבעל' דין אלמנ' יש לה דאינו שמח כל כך כשכבר נשאת וכן נרא' מדברי הרמב"ם פ"ב מה' ברכות מדלא הזכיר לשם בעול' כי אם אלמנ' והכי משמע מלשון רבי' סס"י ס"ב עכ"ל וכן נקט מרן בשלחנו הטהור גבי שמחה בעול' וגבי ברכ' אלמנ'. ומדברי הרב בית שמואל נרא' שמסכים עם הרב בית חדש. גם בס' עצי ארזים הנדפס חדש ממש מסכים כהרב בית חדש במה שפירש כדברי הטור והרמב"ם והביא ראיה לזה ע"ש. ולפי זה דאלמנ' שלא נבעל' דין אלמנ' יש לה לז' ברכות ה"ה לנ"ד שנשא' בחזקת בעול' ונמצאת בתול' אין מברכין כל ז' ומיהו אהני שישמח עמה ז' ימים וכמ"ש הרב בית חדש. הן אמת דהרב אדמת קדש הנז' בכלל העונ' כתב הנושא אשה בחזקת בעולה כגיורת וכיוצא. הנך רואה דבשאל' ובראיה שהביא לא הזכיר גיורת ומשמעות דבריו בנשאת והי' סבור שנבעל' ומצא' בתול': ובזה לפי דברי הרב בית חדש ודעמיה נרא' דאין מברכין כל ז' כיון שכבר נשאת ולא היתה שמח' שלימה מתחיל' ועד סוף כמש"ל הפך דברי הרב ז"ל. אך בגיורת שהזכיר בסוף ויצא לידון בדבר חדש יש צד לומר דכיון דגיור' זו לא נשאת וגם מתחיל' הי' מסופק שמא לא חלו בה ידים גם לברכ' אפשר לברך כל ז' ובזה מורה הרב בית חדש דאם גיורת זו שלא נשאת מצאה בתול' יברך כל ז' ודוק היטב. (נט) אלמון שנשא אלמנ' בג' ימי שמחה כתב הטור דמברכין שהשמח' ואשר ברא כל ג' ימי שמחתה וכ"כ הרב שלטי הגבורים והרב בעל ס' הזכרון. אמנם מדברי הרמב"ם פ"ב דברכות נרא' שאין לברך בג' ימים לאלמנ' בסעוד' אשר ברא שכ' וז"ל עד כמה מברכין אותה אם הי' אלמון שנשא אלמנ' מברכין אותה ביום ראשון בלבד וכו' ואם הי' בחור וכו' מברכין אותה כל ז' ימי המשת' וברכ' זו שמוסיפין בבית חתנים היא ברכה אחרונ' מז' ברכות של נשואין בד"א שהיו האוכלים שעמדו בברכת נשואין ושמעו הברכות אבל אם היו האוכלים אחרים שלא שמעו ברכת הנשואין מברכין בשבילם אחר בהמ"ז ז ברכות כדרך שמברכין בשעת נשואין עכ"ל הרי מבואר דכתב דאם הי' אלמון שנשא אלמנ' מברכין אותה ביום א' לבד ופירש דהיינו אשר ברא. אלמא אשר ברא לאלמון אין מברכין אלא ביום א' לבד ולא בג' ימי שמח' ונרא' דגם להרמב"ם באלמנ' לאלמון ביום ראשון אם היו אוכלים אחרים שלא נמצאו בעת נשואין דזהו פי' פנים חדשות שאמרו בגמ' לדעת הרמב"ם מברך ז' ברכות גם לאלמנ' שנשאת לאלמון כדמוכח מסדור ודקדוק דבריו ז"ל

אכן זו היא שקשה לדעת הרמב"ם שנרא' שדעתו ז"ל דאין חילוק בבחור בין יום א' לשאר ימי חופה והם שוים בשעוריהם דאם יש פ"ח מברך ז' ברכות ואם לא יש אפי' ביום ראשון מברך אשר ברא והדבר קשה דתלמוד ערוך בידינו פ"ק דכתובות דף ח'