חיים שאל חלק ב סז

קטלנית מרש"י והרמב"ן פ' וישב ואני הדל בעניותי דחיתי ראיתו ע"ש. ועתה נדפס ס' בנין אריאל להגאון מהר"ש נכדו וראיתי שם פ' וישב שדחה ראית מר זקנו דשאני התם דהיתה יכולה למאן ואין כאן מצות יבום ויבא לידי סכנה דקי"ל מעיין גורם וכו' ע"ש ואין זה מספיק דלא משמע הכי מדברי רש"י והרמב"ן. ומ"ש דקי"ל מעיין גורם ק"ק עליו דמור"ם בהגה' רבן של בני אשכנז פסק להפך דמזל גורם. וראיתי בשו"ת נודע ביהוד' להגאון מהר"ר יחזקאל באה"ע סי' יו"ד שהתיר מסבר' יבמה קטלני' דשומר מצוה לא ידע דבר רע ע"ש. ואני תמיה שנעלם ממנו כמה פוסקים שעמדו על זה אי ביבמ' אית בה משום קטלני' הנה הנם הרא"ם ומהר"ל ן' חביב ומהרד"ך ומהר"ר צבי זכרם לברכ' ואיך לא נשא את שמותם על שפתיו כאלו לא קדמו אדם בענין זה. גם אשו"ר להרב שם סי' ט' באונו שר"א לאשה שמצלחת אחרי מות אישה ומתפרנסת שלא בצער שאין בה משום קטלנית ויליף לה מתשובת הרא"ם שנתן טעם שמזלה להיות עניה דין גרמ"א להמית בעל' ע"ש. וכבר כתב הרב עצמו שהוא התר חדש לא נרא' בפוסקים. ואני בעניי אומר דכל כי האי גוונא אמרינן אי איתא להאי מילת' לא הוו שתקי קמאי מיניה וכמ"ש הרי"ף על דברי רב יהודאי גאון פ' האשה ורבנן בתראי נשתמשו בזה וע' בכללי הרב גט פשוט כלל ד'. ותו כי בעי בגמ' פ' הבע"י דף ס"ד מאי בינייהו דמ"ד מעיין גורם או מ"ד מזל גורם אמאי לא קאמר נפקותא זו דלמ"ד מעיין גורם הצלחת' לפרנס עצמה מגן שויא וכמ"ש הרב עצמו ע"ש וקאמר בש"ס דאיכא בינייהו אירסה או נפיל מדקלא דבתרוייהו למ"ד מעיין גורם אין זו קטלנית והול"ל נפקותא זו דלמ"ד מזל גורם אין זו קטלנית. וידוע דהתוס' ודעמיהו דייקי בזה דאי איתא אמאי לא אמר הש"כ דאיכא בינייהו דבר זה. ודידן עדיפא דיש צד לומר דאפילו לרבוותא דלא קפדי בהא מ"מ בהא דנקט תרי נפקותי דלמ"ד מעיין אין זו בכלל הו"ל למנקט הא דלמ"ד מזל אין זו בכלל ולנקוט חדא למ"ד מעיין וחדא למ"ד מזל. ותו דאי קאמר בינייא זו אשמועינן טעמא ואשמועינן הלכתא דמינה ידעינן נמי דהטעם כמ"ש הרא"ש. אלא ודאי דליתא להך שריותא אף למ"ד מזל גורם ואין לסמוך על זה כלל. ותו דכפ"ז נתת דבריך לשעורין דכל קטלנית תאמר שהיא נזוני' כרצונה בלי צער ולא תצא מהכלל אלא אשה מפורסת בעוני וחוסר לחם. והרא"ש בתשובה בא לתת טעם דלאיש לא אמרי' קטלן ולא בא להורות שום דין. ותו דנימא דמזלה להתפרנס ע"י עצמה בדאגה תמיד שמא לא תרויח לא כן כשבעל' חי היא בטוחה שבעלה יביא לה טרף וכיוצא יש לה לתלות במזלה כמה הפסדות שגורמין לה מיתת בעלה דלא שייכי באנשים והרא"ש חדא מינייהו נקט ותו דאין להוציא דין מכח טעם אחד כמ"ש מהר"ר איסרלן בכתביו סימן ק"ח וז"ל לפי טעם סמ"ג מכח שני עדים מי שמתו אחיו מחמת מילה יניח תפילין בשבת נראה דאין לחלק כלל בשביל טעם זה דמפרש סמ"ג דרך אגדה בעלמא ולא מחלקינן בשביל אותו טעם כי הא דאמרי' פ' המפלת אמר' תורה מילה לח' פירש"י אבל לא לז' ומפרש הטעם שלא יהיו הכל שמחים ואביו ואמו עצבין פי' שהן אסורין בת"ה ולפ"ז אם ילדה בזוב שצריכ' ו' נקיים לאחר ז' ימי לידה וכי ס"ד שיהי' הבן נימול לי"ד וכאלה רבות בתלמוד עכ"ל למדנו מדבריו שאין להוציא דין מכח טעם שנותנין דרך אגדה וה"נ דכותא לדעתי הקצר'. ומ"ש אבל משני יש לה כתובה וכו' עבר"י אנכי עמדתי בכמה דינים דבעינן ג' ובכלל כתבתי וכן בס"ת שנמצא בו ג' טעיות בסי' רע"ט דהוחזק למוטעה והיא סברת רשב"ג וכו' והלשון סתום וכבר בשיורי ברכה י"ד שם סימן רע"ט פירשתי שיחותי ושם רמזתי מ"ש אני בעניי בס' הקטן מחב"ר סי' יו"ד וסי' פ"ד ודוק. (נ"א) סי' י"א. דין א'. הגהה. וה"ה וכו'. עבר"י אות ו'. ועתה בא לידי ס' קרבן העדה פי' ירושלמי סדר נשים וראיתי לו ז"ל בהעברה בעלמא שהגיה בדברי מור"ם הללו וכ' דצ"ל וה"ה אם לא נאסר' בשבילו ופירש דאפילו היא שוגגת דשריא לבעל' כל שהוא מזיד אסור' לבעל' ע"ש. ולי הדל אינו מחוור דאעיקרא דדינא פירכא דגדולי הראשונים כתבו להפך דבדידה הדבר תלוי ומוכרח לפרש הירושלמי מסכים הולך לדבריה' דרבנן קמאי וכדתרגמה רבינו הגדול במשנה למלך והיסוד בטל וכבר בעניותי לפנים הארש יסדתי קדמוני ברכי"ם סי' ג' אות ג'. ותו דהן לו יהי כדבריו לענין דינא אינו נכון לפרש דברי מור"ם בהגהה שהוא מחדש דינים מחודשי' אשר לא שערום מרן בבית יוסף ומור"ם בדרכי משה כידוע דמור"ם בטרם תחיל הגהתו יודיע דרכי"ו דרכי משה או כבר מפורש בבית יוסף וזה מפורסם. ולא עוד אלא דקיצר מור"ם מאד בדבריו לפי דרכו. ואולם לא אכחד דשפר קדמי הגהה זו וצ"ל וה"ה אם לא נאסרה בשבילו לבעל' אסורה לו. והוא דין פשוט ומבואר דראובן בא עליה בסתר ולא ידע איש ולא הי' קול ולא נאסר' על בעלה. אך ראובן עצמו יודע שבא עליה ואסור' לו והוא תשובת הרא"ש כלל ל"ב והביאה מרן בבית יוסף והביא ראיה מסוגית פ"ק דכתובות ע"ש. וכן כ' הרא"ש עוד בתוספותיו פ"ק דכתובות שם כמ"ש בתשוב' דמפרשי מ"ש שם בגמ' וכי תימא מעשה שהי' מפני מה לא אסרוה דהיינו דאע"ג שלא הית' אסורה לאוריה דליכא עדים אסור' מיהא לבועל דידע שבא עליה שאין איסור הבועל תלוי באיסור הבעל עכ"ל הרא"ש בתוספותיו וכן כ' הריטב"א בחידושיו שם. והן הן דברי מור"ם דהגם דלא נאסרה בשבילו דלא היו עדים ולא קול והית' יושבת תחתיו. מ"מ אסור' לו שהוא יודע שבא עליה באיסור ונאסרה לו והוא דין פשוט מבואר בבית יוסף משם תשובת הרא"ש כמו שנא'.. והגם דהרא"ש בתוספותיו שם אח"ך מפרש הסוגיא דהתם בענין אחר. סבר שהדין דין אמת מה שפירשו המפרשי' והביא ראיה מהם בתשובה. והריטב"א בחידושיו הביא זה משם ר"י ע"ש. ובתוספות שם פירשוה משם ר"י אלא שקצרו בדבריה' ע"ש. ומה שציין המציין על הגהה זו. סברת הרב אין להשגיח בזה דכל היודע סדרן של כתובי"ם ידע מה הציו"ן הלז. דנעשו הציונים האלו אחר זמן ממה שעיינו בב"י ובד"מ וכמה זמני לא צדק המציין כידוע וכמו שכתבתי בעניותי במקום אחר בס"ד. (נ"ב). סי' י"ג. בדין הבחנה כתבתי בעניותי על הברכי' אות ד' ועיין דף ק"ט ע"ג ד"ה איברא דסברת רש"י. ודע כי באו לידי הקצר' תוספות קידושין כ"י לר"י בעל התוס' עצמו בכתב ישן נושן וראיתי שם בפ"ק דקידושין שכ' וז"ל ובירושלמי בהלכתא רבתי הכתוב' אחר מס' ע"ו גרסינן רב אמר לא התירו בה אלא ביאה ראשונה ר' יוחנן אמר לא ביאה ראשונ' ולא ביאה שניה אלא אחר כל המעשי' ורב דאמר בסנהדרין תמר בת יפ"ת הית' לטעמיה דשרי בירושלמי ביאה ראשונ' עכ"ל. הראת לדעת מפום ממלל רברבן ר"י עצמו בעל התו' שכ' דהוא פלוגתא דרב ורבי יוחנן בירוש' ולא כמו שכתוב בתוס' סנהדרין דף כ"א דהוא פלוגתא דרב ושמואל. גם כ' ר"י דרב שאמר בת יפ"ת אזיל לטעמיה כדכתיבנא בעניותין. גם הנך רואה שכ' הירושלמי הוא בהלכת' רבתי וכו'. וכן כ' סמ"ג במימרא אחרת וז"ל ובירושלמי דהלכתא רבתי ראה מורי רבינו יהודה שר' יוחנן חולק וכו' ע"ש עשין ע"ה דף קנ"ה ע"ב. נרא' שהיה להם סדר אחר בירושלמי (ג"ן). סי' כ"א. דין א'. פגע אשה בשוק וכו' הרב כנסת הגדולה הביא תשובת הרדב"ז והוא בדפוס ויניציא סי' תש"ע ע"ש. ובדין ד' מותר להביט באשתו אף עפ"י שהיא נדה וכו' אבל לא ישחק וכו'. אשתו ארוסה בקדושי' מותר ליגע בה וכו' כיון שהיא יוצאה פרועת ראש כמ"ש בשבות יעקב וזהו שכ' הרב המגיד ריש פכ"א מהלכות אשות בדין הקריבה וכבר אמרו שיוצאה וראשה פרוע אסור מן התור' שאין לו שייכות רק כיוון להשוות דין הנגיעה עם פרועת ראש. כן כתב מורה אחד הובאו דבריו בשו"ת שאלת יעבץ ח"ב סי' ב'. ואין לסמוך עליו ויש להשיב על כל דבריו. וכן נראה מדברי הרב המחבר שחולק עליו. (נ"ד) סי' כ"ח. דין י"ט. השואל חפץ מחבירו וכו' מדקדוק דברי הרא"ם שכ' דזה המשאיל משום דלא גמיר אמר שמשאילו הטבעת וכו' צדדתי דאם היה ת"ח שיודע ועכ"ז אמר לו שהוא משאילו אפשר דאינה מקודש' וכמ"ש במ"א. ועמ"ש הרב משאת משה בשניות על לשון הרא"ש סי' ב' ומ"ש במחב"ר א"ח סי' י"ד. וזכורני שזה שני' רבות שראיתי להרב בית דוד א"ה סי' כ"א שכ' דאם לא ידעה האש' שהוא שאול לכול' עלמא אינה מקודשת ובי בפ' אמרתי דאשתמיטיתיה מ"ש הרב מהר"י אדרבי סימן יו"ד דהפוסקי' דשרו בשאול וכיוצא מי שנסתפק מיירי בלא ידעה האשה שהוא שאול וסברה שהוא נותן לה החפץ לגמרי עיין שם. (נ"ה) סי' נ"ה. דין ג'. אי לאו דמסתפינא הוה אמינא דאם שידך אשה והכניסה לחופה ובירך שבע ברכות ואח"כ קדשה הרי היא כאשתו לכל דבר ודבר זה צל"ע עדיין. כן כתב הרדב"ז בתשובותיו דפוס ויניציא סי' שע"ב. ואני בעניי עמדתי בענין זה בקונטריס עין זוכר במערכת חי"ת אות י"ג ושם הבאתי דברי הרב מש"ל פ"י דאשות ושאר אחרונים. והרב מש"ל שם סבר כהרדב"ז ואני הדל הבאתי ראיה לזה שם. ועתה מצאתי בהגהות מרדכי בקדושין קודם פ"ג שכתב משם תשובת רש"י ואעפ"י וכו' ונמצא שהיתה קודם קדושין מה בכך וכו' ע"ש והיינו כדברי הרדב"ז והרב מש"ל וכמדומה שלא הוזכרו דברי הגהות מרדכי הנז' בדברי האחרוני' שהבאתי שם. ומ"ש מרן בדין זה הרי זו נשואה גמורה פי' ליורשה אבל אה"נ דאסור לבא עליה דכלה בלא ברכה אסורה. וכן מבואר בבית יוסף ס"ב דשם מרן חלק על מ"ש מהר"ר איסרלן בכתביו סי' ק"ם בשם תשובה מיימונית ע"ש באורך. ומ"ש הרב המגיד על זה פ"י דאשות דברבות אינן מעכבות וכ"כ הרא"ש בתשובה הביאה מרן בבית יוסף סוף סי' נ"ז היינו דהברכות אינן מעכבות ותהיה נשואה גמורה אבל אסור לבא עליה. תדע דהרי מרן חלק על תשוב' מיימונית וסוף סי' ס"א כתב דדעת הרמב"ם כתשו' הרא"ש הנז' והכא בש"ע העתיק דברי הרמב"ם מוכרח דסבר דכונת הרמב"ם שכתב הרי זו כנשואה גמורה היינו ליורש'. וכן מ"ש הרא"ש והה"מ דברכות אינן מעכבות היינו לענין שתהיה לה דין נשואה אבל אסור לבא עליה משום דכלה בלא ברכה אסורה וזהו שכתב הרמב"ם ויברך ז' ברכות אחר כמה ימים כלומר קוד' שיבא אליה. זה נראה דעת מרן. וכן דעת הרב כנסת הגדולה סי' צ"ב הגהת ב"י אות ז' ואות ח' שחולק על תשובת הרדב"ז והיא בתשובותיו דפוס ויניציא סי' שב"ע. ויש להעיר על הרב בית שמואל סי' זה ס"ק א' שכתב דהרמב"ם ס"ל כתשובת מיימונית דכלה בלא ברכה פירושה בלא חופה