חיים שאל חלק ב סו

שבכל אחד מהם אין תולין כיון שהם ג' מותר ומי הגיד להרב ז"ל דג' שמות אין תולין ודברי הירוש' פשוטים ולעולם אימא דדין זה דאין תולין לדעת הירושלמי הוי בכל שמות שאינם נמחקין אבל אם הם ג' שרי דנרא' כשורה קטנה. והיינו הנפקותא דאי אמרי' דטעמא דשרי באני ה' אלהיכם הוא שיש בו חול וכיון שיש תיבת חול אינו בזיון לשם א"כ אל אלהים ה' אסור ואי טעמא מפני שהם ג' תיבות ואינו גנאי דנרא' כשורה קטנה ה"ה אל אלהים ה' דשרי אעפ"י שכל א' מהם אין תולין ומה יוכיח הוכח הרב ז"ל. ואפשר לומר דכונת הרדב"ז בזה הוא משום דקשיא ליה בירושלמי דלמ"ד מפני שהם ג' תיבות קשה למה נקט אני ה' אלהיכם ה"ל למנקט אל אלהים ה' ובשלמא אי אמרת דשם הויה דוקא אין תולין אבל שאר שמות שאינם נמחקים תולין י"ל דנקט אני ה' אלהיכם וה"ה אל אלהים ה' דאע"ג דאל אלהים אינם נמחקים לגבי דין תליה תולין אפי' שם א' מהם ונמצא דשם הויה שאין תולין עם שני שמות אחרים דדינא הוי דתולים והם כשורה. ואלו השמות לגבי דין תליה שוו לאני ה' אלהיכם ואע"ג דהללו קדש הם ואינם נמחקים מ"מ כביכול אינם בסדר המדרג' והוא נראה כשורה א' א"כ אל אלהים בצד מה לענין זה דינו דומה לתיבת חול. אא"א דהכל בכלל. מדלא נקיט אל אלהים ה' ונקט אני ה"א הא אמרי' שאין תולין דכלן שמות שאין תולין דאי לאו הכי לנקוט אל אלהים ה' ולמה נקט ה"א. ומ"ש ג' תיבות לאפוקי אם הם ב' אני ה' לבד דלמ"ד ג' לא מהני בשתים. זה אפשר לומר בכונת הרדב"ז כאשר יראה המעיין מצד הענין ובלשון הרב ז"ל. ואינה ראיה דאימור דלמ"ד ג' תיבות נקט אני ה' לרבותא דלא תימא דוקא אל אלהים ה' דהן כלן שמות שורה א' משמות הקדש שרי אבל אני ה"א דיש חול לא דאינו כבוד לשמות הקדש לעשות שורה בצירוף חול ושאני היכא דכתיב כתקנו בתוך הס"ת אבל הכא שבאת להכשירו מכח שהם שורה אין לערב חול ולאפוקי זה נקט אני ה"א וה"ה הג' שמות כיון דהם ג' תיבות נראה כשורה ואין ראיה. ומה גם דיש כמה הוכחות דכל שמות שאין נמחקים צריך לקדשם ודוק כי קצרתי מאד. והא דאשמועינן הרב ז"ל בסיפא דמילתיה דאין צריך שיכתוב לשם קדושה האזכרות אלא בס"ת בלבד ק"ל על הרב דמהירושלמי דסוכה פ"ג ופ"ק דמגיל' דאמרו שם דאמר רב שמעית מן חביבי אם יתן לי אדם ספר תהלים של ר"מ מוחק אני את כל הללויה שבו שלא נתכוון לקדשן מוכח בהדיא דגם בכתובים צריך לקדש האזכרות. וכבר מהירושלמי הזה הוכחתי בעניותי בספרי הקטן ברכי יוסף דכל שמות שאינם נמחקין יש לקדשן נגד סברת הרדב"ז בתשו' דפוס ויניציא סי' ק"ב ע"ש באורך ובהשמטות הוכחתי מהירוש' לענין קדושת השם כדאמרן ע"ש. ואתה תחזה אשר כתבתי אנכי איש צעיר בברכי יוסף דמ"ש בירו' פ' אין עומדין תני הי' כותב ב' או ג' שמות כגון אל אלהים ה' ה"ז גומר אחד וכו' האי כגון אל אלהים ה' אינו מהירוש' אלא גליון שהכניסוהו בפנים ואעידה לי עדים נאמנים על זה כמ"ש שם באורך. ועתה ראיתי להרב המופל' מר מחותני מהר"ד פארדו זלה"ה שכתב בספרו הבהיר חסדי דוד פירוש התוספתא ברכות פ"ג פירוש כגון אל אלהים ה' כמ"ש בירושלמי והגיה בתוספתא ד' שמות או ו' ע"ש ואלו חזה מר דברי הרב הנמקי ומרן בב"י. שם אל לבו דהאי כגון דירוש' הוא הגהה מבחוץ ואין צורך להגיה בתוספתא דפירוש' כתרגמ' הרב הנמקי ז"ל ודוק כי קצרתי

ומ"ש בהגה' בדין יו"ד והשם שכותבין בסדורים ב' יודין וא' על גביהם וכו' עמ"ש בעניותי בשיורי ברכה אות ד' בס"ד. ומצאתי בפי' התור' כ"י לרבינו אלעזר מגרמיזא ז"ל שכ' פ' נשא כנגד ג' יודין יברכך יאר ישא כנגד זה כותבין את ה' בג' יודין עכ"ל. (מו) מי שמתו מוטל לפניו ושערו כבד המקל להסתפר לא הפסיד הפך ההגה' סי' שמ"א כן כתב בס' שונה הלכות ח"א דף ז' וח' והסכים עמו הרב המו' מהר"א גירון ע"ש. ולא זכר שמהריק"ש בהגהותיו תניא דמסייע ליה שכ' דאיכא פלוגתא אי באנינו' נוהגים דיני אבלות ונקטי' לקולא ע"ש. אך הרב דבר משה י"ד סי' ע"ב כתב דדוקא בארץ מצרים נוהגים כן דאתריה דהרמב"ם הוא אבל לא במקום אחר ע"ש. וכן המנהג בארץ הצבי ובטורקיא' שלא להסתפר כמ"ש הרב דבר משה. ובדבר שפשט המנהג לאיסור מכמה דורות אין לומר הלכה כדברי המקל באבל כמ"ש במקומות אחרים בס"ד. (מז) אחד שמתוך הבלבול שכח לקרוע על מתו ועברו ב' ג' ימים ואז זכר. נראה דיקרע כשזכר ועמ"ש מרן בש"ע סי' ש"מ דין י"ח. ונ"ל דלא יברך דיין האמת בשם ומלכות כמו שפשט המנהג אם לא קרע בזמן הקריע' כנ"ל ודוק כי קצרתי. שוב ראיתי להרב מהר"י עייאש בספר שבט יהוד' סוף דין א' שכ' אם לא קרע באותה שעה יקרע כל זמן שיזכור ואפי' לאחר קבור' דלא קבעו זמן בשעת חמום אלא בחכם לקמן דין ז' עכ"ל ודוק. (מח) ראובן נשא קטנה והתנה עם אביה שאם תשהה עשר שנים ולא ילדה זש"ק שיוכל לישא אשה אחרת ושהתה עשר שנים ולא ילדה והיא אומרת שאין מונים עשר שנים אלא מזמן שראויה לילד והבעל או' שמונין מיום שנשא' כתב הרדב"ז בתשובותיו כ"י סי' ב' אלפים רצ"ג שהדין עם הבעל שהרי מן הדין יש לו לישא כמה נשים והם באים עליו מכח התנאי וכיון שהם אשר התנו הי"ל לפרש וכיון שלא פירשו הפסידו. ותו דיד בעל השטר על התחתונ' וכיון דאיכא לפרושי הכי והכי יד הבעל על העליונ' ולא יתבטל מפו"ר וכלל זה יהי' בידך כל הבא מכח תנאי או מכח מנהג להוציא ולדון עם מי שבא מכח הדין עליו הראיה להוכיח שכן הי' התנאי או התקנ' וכן כל כיוצא בזה עכ"ד (כפי הכתוב בזכרונותי). והנה בארץ ישראל מנהג פשוט שמתנים בכתוב' וכותבים כלשון הזה ולא ישא אשה אחרת עליה בחייה אא"כ שהתה עמו עשר שנים ולא ילדה זש"ק ונשבע ש"ח ע"ז ועל שאר התנאים. וכאשר יהי' האופן דאיש ואשה שזכו להעמיד תולדות בבחרותם תכף לנשואין והי' להם בן ובת והנם קיימים ואח"כ שהתה האשה עשר שנים ולא ילדה והבעל רוצה לישא אשה אחרת כפי התנאי והאש' טוענת זה התנאי הי' אם לא ילדתי לך זש"ק ולא קיימת פו"ר. אבל אני ילדתי לך והילדים אשר חנן אלהים בני הנעורים כנטיעים מגודלים. והבעל טוען לא כי אני רוצה לקיים מצות ולערב אל תנח ידך. נרא' שהדין עם האש' ואפילו לדברי הרדב"ז בתשו' הנז' בנ"ד יודה חדא דהתנאי הזה הוא פשוט ואין האש' מתנה בזה כנדון הרדב"ז. והראשונים שתקנו זה המנהג הי' בעבור פו"ר דוקא ומעשים בכל יום שתכף לנשואין מקיימים פו"ר ותעמוד מלדת ומעולם לא נשמע דמשום ולערב ישא אחרת וא"כ כשנשא זה על דעת כן נשא. ועוד דנשבע ש"ח ומידי ספקא לא נפקא ואריא דשבועת' רביע עילויה וספק שבוע' להחמיר ומה גם דפשט הל' כשלא ילדה כלל. וגם בנדון הרדב"ז עצמו אם הי' בארץ ישראל שהוא תקנה ומנהג קדום אם נשא אשה בקטנות' דעתי הקצר' שימנה עשר שנים מזמן שתהא ראויה לילד דלא כתב כן הרדב"ז דהדין עם הבעל אלא בתנאי חדש שנעש' בנשואי הקטנ' והי"ל לפרש אמנם בארצנו שתקנו הראשונים כך ודאי דעתם למנות עשרה שנים אלו משתהא ראויה לילד כמו שאמרו רז"ל גבי יצחק אבינו ע"ה וזה נשבע לקיים התנאי כמו שתקנו ובודאי שכך תקנו למנות משתהא ראויה לילד כן נ"ל

(מט) אה"ע סי' ד'. דין י"ד. וילדה אחר י"ב חדש הולד ממזר וכו' ראיתי ב ספר תפארת צבי פ' וירא שכ' משם הגאון מהר"ר אברהם ברודא ז"ל שהתיר בילדה בי"ג חדש מטעם אשתהי וכתב שהסכימו עמו חכמי פרנקפורט הלכה למעש'. ומשום שתלה באילן גדול ורבנן דעמיה. מוכרח להסיר המכשל' הזאת דנרא' ודאי דלא יצא מפה קדוש הגאון הנז' ורבנן סמוכי להכשיר הולד נגד רבוואתא קמאי והש"ע דהסברא אחרת שכתב מרן היא מבה"ג דאפשר דבא על ידי שם כאבוה דשמואל ומסיק הש"ע דהוי ספק ממזר. אבל לומר דאשתהי יותר מי"ב חדש אין לנו דרוב הפוסקי' וכמעט כלם סברי דלא אמרינן אשתהי רק עד י"ב חדש וסברת הגהה כ"י נדחה קרו לה כמ"ש אני בעניי בספר הקטן ברכי יוסף משם גדול מורינו הרב מהר"י זאבי ז"ל וידענו נאמנ' מזקני שער דכן הורו הלכה למעש' באשה אחת מעיר שכם הרבנים הגדולים מורינו הרב הנז' וחתנו מורינו הרב מהר"א יצחקי זכרם לחיי ה"ה ופסלו הולד. והראיה שהביא בספר הנזכר משם הגאון מהר"א ברודא הנזכר ממה שאמרו רז"ל שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעבר' שרה ואמרו בש"ס דמעובר' היתה אותה שנה והיו י"ג חדש. אינה ראיה כלל וח"ו להכשיר ממזר ולהביא ראיה מליצני הדור. ועוד כי השתות יהרסון דמנ"ל דלדעת המדרש שנה מעוברת היתה. ותו דליצני הדור היו אומרים שנתעבר' מפרע' או מאבימלך ואיך יתכן מפרע' אלא ליצנות בעלמא וכן הוא בתנחומא שהיו ליצני הדור אומרים מפרע' או מאבימלך כמ"ש הרא"ם פ' תולדו' והגם שהרב נחלת יעקב שם תמה על הרא"ם בזה. הרוא' יראה בתנחומא שבידינו שכתוב כדברי הרא"ם. ותו לדעת המדרש בניסן באו המלאכים ומעש' אבימלך באמצע השנה ויש חילופי דעות ברז"ל בענין זה כמ"ש הרב נחלת יעקב פ' וירא באופן שאין ראיה כלל דאין מופת חותך שיהי' מעש' אבימלך בפסח ואינו מוכרח שהיתה שנה מעוברת. וכבר אמרו דאין מביאין ראיה ממדרש. ומה גם להכריע מסברות אלו דבקל נדחים נגד דין מפורש בראשונים ואחרונים. ולכל הדברות פשיטא לי דלא הורה הגאון ז"ל ודעמיה בזה לא להלכ' ולא למעש' רק אפשר דרך חידוד לחדודי לתלמידיו אמרה ושמע השומע וטעה

סימן ה' דין י"ב. המשק' כוס עיקרין וכו' עמ"ש בעניותי ביעיר אזן בכללים מערכת אלף אות ח"י שהארכתי בענינים אלו. דין י"ד. הגה"ה. עבר"י אנכי הבאתי תשובת הרב בה"ז הובא' בנחלת שבעה והיא בתשובותיו ס' אמונת שמואל סי' מ"ה ראשון

סימן ו' דין ו'. עבר"י אנכי הבאתי דברי התוספו' פ"ק דחגי' שכתבו כי יקח כי יקיח וכו'. ופ"ק דקדושין דף ט"ו קרי ביה יקנו מ"ט קרית יקנו משום דכתיב ומכר ה"נ קרי ביה כי יקח דכתיב את בתי נתתי וע"ש בפירש"י ודוק הטב. (נ) שם סי' ט'. דין א'. לא תנשא לשלישי וכו' בס' הקטן ברכי יוסף הבאתי הכרעת הרב הגאון מהר"ר צבי דגם יבמה יש בה משום