חיים שאל חלק ב סה

מהנהו דוכתי דמייתי הרב פר"ח גבי מתנות לאביונים ע"ש ובברכי יוסף. אמנם לפק"ד אין להביא ראיה מזה ללשון בני אדם דהגם דנימא דבלישנא דקרא הוא שנים לכל א' אין ללמוד ללשון בני אדם. (לה). א"ה סי' קנט. דין ג' הגהה. ויש אומרים דאסור' לבועל משום קנסא. מהרש"ל בים של שלמה פ"י דיבמות סי' כ"ג הביא סברת הריטב"א הלזו וכת' דאין לו הכרע מן התלמוד ומשום הכי בדיעבד שריא. גם הרב משנה למלך סוף פ"ב דסוטה כתב דלא ידע היכן נאמר' גזרה זו. וראיתי להרב בית שמואל ס"ק ט' שכתב דעכ"פ כפי דברי הריטב"א בזמן הוא המאנס אשת ישראל אסורה לו. ולי ההדיוט נראה דכיון דאשכחן להתוס' והרא"ש וריב"ם והרשב"ץ שכתבו דאנוסה מותרת לבועל כמ"ש בעניותי בהגהותי סי' י"א אית לן למימר דדברי הריטב"א אינם אלא בזנתה ברצון וכמו שצדד הרב משנה למלך שם אבל האונס אשת ישראל מותרת לו וכדעת כל הגדולים הנאמרים באמת. (ל"ו). ח"מ סי' קצ"ח דין ה'. אבד באונס. ואי אתניס ללוקח אתניס דמצי מוכר לומר קים לי כדסברי מרנן הרז"ה ורש"י הרב מהר"ר יצחק חנין בס' בני יצחק דף ס"א ע"ג

ומה שכתב מור"ם בהגהה דאם התנו בהדיא דהמעות יקנו קנו. הרב שפתי כהן ס"ק ט' חלק בדין זה. וכן סבר למימר מהר"י חנין בספר בני יצחק דף ס"ב ע"ד. ובתר הכי הסכים דקנה בפריש. ולפי לשון הריטב"א שהביא הרב ש"ך יש לגמגם בדברי מהר"י חנין כאשר עיני המעיין ישר יחזו. (ויש לדקדק על הרב משאת משה ח"א ח"מ סי' א' דף א' ריש ע"ב דהי"ל להביא ראיה מדברי הר"ן שהביא מרן סי' קצ"ז ומדברי הריטב"א שהביא הרב ש"ך סימן קצ"ח ודוק כי קצרתי ועמ"ש. אני בעניי בקונטריס כסא דוד דף כ"ז). ומדברי הריטב"א הללו שכתב הרב שפתי כהן אפשר להביא ראיה למה שנסתפק מהריב"ל ח"א סוף כלל י"ג אי מהנה פריש בשטר. ובלא"ה כתבתי בעניותי בריש קונטריס אהבת דוד דהדבר מפורש דבשטר מהנה פריש בחידושי הרמב"ן והרשב"א ותוס' רבי' ישעיה והריטב"א וחידושי חד מקאמיא שם פ"ק דקדושין באותו פרק ובאותו מקום. (ל"ז). סי' רי"ב דין ד'. המוכר גוף קרקע לזמן קצוב. נראה דהרא"ה פליג על זה שכתבו בשמו הריטב"א והר"ן בחידושיהם לגיטין פ' המגרש דהנותן קרקע לחבירו גוף ופירות לזמן פ' הרי הוא שלו לעולם והיה טעמו כיון שנתרוקן ממנו שעה אחת רשות הבעלים. והרב בני אהרן ה' מתנה דף קכ"ח ע"ג הביא דברי הר"ן הנז'. והרב מהר"א נבון גמגם עלה דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. ותריץ יתיב מורינו הרב מהר"י זאבי בספרו לימוד מ"ו מ"ז מ"ח. וע' בס' זכרון דברים למהר"א הכהן פרחיה דף ל"ד ע"א ובס' דברי אמת בקונטריסים דף ז' ע"ד. ובס' קרית מלך רב דף ס"ד ע"א ובשו"ת לחמי תודה סי' ל"א. (ל"ח). א"ה סי' קס"ה דין א'. הגהה. ויש אומרים דאם יש לו אשה אחרת וכו'. כשיש לו אשה ובנים עיין מה שכתב הרב גנת ורדים א"ה כלל ב' סי' ז' והנמשך. ואתה תחזה להרב ז"ל שם בסוף סי' ח' שכתב דדעת הרב מהר"י קשטרו להחמיר והורה להפך הרב מהר"י אברהם סכנדרי ע"ש. וקצת יש להרגיש על הרב שאינו מעלה בזכור"ו שהרב מר אביו בס' דרכי נועם א"ה סוף סי' מ"ב נקיט כהרדב"ז וכתב דכן דעת מהריק"ש הפך דבריו ע"ש. (ט"ל). ת"ח אחד שלא רצה לשתות מקנקן יין שנגע בו א' שהמיר שהיו רוצים להרגו ואח"ך נסתכן בעצמו וברח וזה ג' שנים שחזר להיות יהודי כשר ועשה קצת תעניות על מה שעבר. ושאלתני אם יפה עשה הת"ח. דע שטעה הת"ח הוא משום מ"ש בשם מהרח"ו ז"ל שכתב פעם א' שתיתי עם מומר ישמעאל שעשה תשובה ועדיין לא השלים תשובתו והראו במצאי ששתיתי יי"נ ואמר לי מורי שצריך לעשות תשובה שותה יי"נ שהם ע"ג תעניו' עכ"ל ובנ"ד שלא קבל סדר התשוב' מחכם דפקיע או מב"ד לכך לא רצה הת"ח לשתות מקנקן היין הנז'

והנה אני הדל זה שנים שעמדתי על זה שכתבו משם הרב מהרח"ו ז"ל שהרי כתוב בס' החסידים סי' ר"ג וז"ל מומר שחזר בו ואמר שקבל לעשות תשובה כאשר יורוהו החכמים משעה שקבל יכולים לשתות עמו יין. וזה הפך ממ"ש מהרח"ו בשם רבו כי מומר שעש' תשו' ולא השלים תשובתו העלה עליו הכתו"ב והיה על מצח ששתה יי"נ. והזקיקו הרב לעשות ע"ג תעניות כמי ששותה יי"נ. וכבר אנא זעירא באתי אל הישו"ב בשיורי ברכה י"ד סי' קכ"ג ובקונט' ברית עולם (הגהות על ס' החסידים) שם. ועוד אפשר לומר דבנדון מהרח"ו היה מתעצל להשלים התקון והתשוב' ומ"ש ועדיין לא השלים תשובתו היינו מעצלות שזה מודה שלא הכיר בגודל חטאו ומשו"ה הקפידו מן השמים על מהרח"ו ז"ל. אך בס' חסידים מיירי שקבל תשובה ורוצה לעשותה מיד כי לבו מר לו וטוב מרדות וכו' (ודברי מהרח"ו ז"ל בהוייתן לא ראיתי רק מ"ש סלת בלולה) ובנ"ד יש כמה טעמים לשבח אחד שמה שהמיר מעיקרא מעלילה א' שאם לא המיר הרגו אותו ואע"פ שהי"ל למסור על ק"ה מ"מ מי שעבר ולא נהרג אם היה אנוס פטור ממלקו' ומיתה כמ"ש הרמב"ם פ"ה דיסודי התורה. ועוד דאח"ך ברח ומסר עצמו לסכנ' שאם היו משיגים אותו וכיוצא אחת דתו להמית. וזה שנים שחזר לנור"ו צור ישראל ועשה כמה תעניות. ואפשר דבנ"ד גם הרב האר"י ז"ל היה מתיר לשתות עמו. ומה גם דבנ"ד היה נגיעה בקנקן לבד. והנה אם זה הת"ח שהחמיר על עצמו היה באופן שלא הכיר בו זה הישראל שחזר בו. תבא עליו ברכה דרשאי אדם להתקדש במותר לו. ואין בנ"ד משום מה שאמרו בירושלמי כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט. ומה גם דהוא בשב ואל תעש'. ועוד שהוא מתנהג ביתר ענינים בחסידות ואמרו בירושלמי פ"ט דתרומות דלא נגלה אליהו זכור לטוב לריב"ל ואח"ך אמר לו ולא משנה עשיתי א"ל לאו משנת חסידים היא. אמנם אם היה זה שלא רצה לשתות בפני ישראל החוזר ואמר הנה נגע זה ואיני שותה ודאי לא נכון לעשות כן שהוא מרפה ידי בעלי תשובה ומביישם כי אין נ"ד דומה לנדון מהרח"ו ז"ל כמבואר. (מ). י"ד סי' קנ"ז. דין א'. ואם ירצה להחמיר עצמו וליהרג רשאי וכו'. התוס' והרא"ש הביאו ראיה מהירושלמי פ"ד דשביעית. ולפום ריהטא דבריהם קשים מסוף הירושלמי וכבר האחרונים העירו בזה ואני השפל עמדתי קצת בענין זה בקונט' ברית עולם דף ק' ודף קמ"ה ע"ש ומשם באר"ה העולה במצודתי קלה כמות שהיא. (מ"א). סי' קע"ט. אני בעניי כתבתי בשיורי ברכה משם גדולים דמותר לפתוח בתורה לראות הפסוק העולה ע"ש. ואחר זמן ראיתי בס' מעש' רקח בתחילתו בחידושי הראשוני' ושם נאמר משם הרמב"ם שאין ראוי לפתוח חומש על דרך גורלות הגוים וש"ץ שעש' זה אין לבטלו ממינויו ולא להכותז עכ"ל וכאשר ירדוף הקור"א יסבור שהוא נגד דברי הגדולים הנז'. אמנם נרא' דמ"ש הרמב"ם הוא על ש"ץ שחוזר על הבתי' ועושה גורל לנשים והאנשים הנגשי"ם כדרך הגוי שמחזרין על הפתחי' בדפין ועושין גורל ובמציאו' זה כתב הרמב"ם שהוא אסור. ואולם הרוצ' לימלך בתור' בינו לבין עצמו מותר. ודמי למאי דאמרי' בכמה דוכתי שהיו הראשונים אומרים לתנוק פסוק לי פסוקך. והכי חזינ' לרבנן קשישאי שפותחים הספר בצר להם כמו גורל (מ"ב). סי' קצ"ב. דין ד' עבר וכנסה וכו' בדין אם תנש' בתוך ימי חימוד כתבתי בעניותי בשיורי ברכה. ואחר זמן ראיתי לעטרת ראשי מורי הרב ז"ל בס' גט מקושר סי' קי"ט דף ב' ע"ג שכתב דעשו מעשה בתוככי ירושלם תו' על פי הוראת מורינו הרב הגדול סבא דמשפטים כמהר"ר יצחק הכהן זלה"ה דלסיב' קלה התיר לכנוס לכתחי' תוך ז' נקיים דחימוד על ידי שמירה שלא תתיחד כמו בנדה ע"ש (מ"ג). סי' קצ"ה. דין ה'. הגהה ואסור לישב על הספסל וכו' עמ"ש בעניותי בשיורי ברכה אות ט"ו ובסוף הלשון נשמט קצת וזהו. ונרא' לפי דעתי הקצר' דירא שמים לא יטייל עמה בעגלה. אמנם כשאינו לטייל יש להקל לשבת יחדיו בעגלה. אך יש ליזהר שלא יגעו המלבושים שלו במלבושים שלה זה בזה ודוק היטב. (ובס' יערות דבש ג"כ החמיר בטיול בעגלה אחת והוא כדברי מור"ם) (מ"ד) סי' רמ"ו. דין א'. אפילו לא קרא אלא ק"ש וכו'. אני השפל כתבתי בקונט' שיורי ברכה דנהירנא דבתקוני הזהר הקדוש שם נאמר דאפילו לא קרא אלא ק"ש קיים לא ימוש. וכן הוא בדף ס' ע"א דפוס קושטנדינא. וכן בדף קמ"ה ע"א אמרו כן ונראה קצת שהם דברי רבי שמעון שנזכר דף קמ"ד ע"ב ע"ש ודוק. ומ"ש בהגהה. ויכול להתנות וכו'. יש להרגיש דהוה ליה למור"ם להשמיענו דאפי' נותן חלק אחד במה שלומד והעשיר יתן לו חלק פרנסה שרי כמו שכתב רבינו ירוחם שם סוף נתיב ב' ואין צריך שיתן לו חצי הרויח והוא יזכה בחצי הלמוד ודוק הטב

ומור"ם בדרכי משה הביא הירושלמי פ"ק דשבת שאמרו אם אתה יכול לשלשל השמועה וכו' ועיין מאי דכתיבנא בעניותין ביעיר אזן בחלק עין זוכר מערכת כ"ף אות ו' בס"ד. סי' רמ"ט. כתוב בשיורי ברכה אות ג' אב ובנו וכו' ע"ש. שוב ראיתי להרב טורי זהב סוף סי' של"א שכ' קרוב לזה עיין בדבריו ז"ל והדברי' פשוטים. (מה) סי' רע"ו. עבר"י אנכי הבאתי תשובת הרדב"ז בדפוס ויניציא סי' ק"ב דאזכרה קרי לשם המיוחד דוקא ובשיורי ברכה כתבתי גם כן בזה. והן עתה ראיתי בתשובות הרדב"ז חדשות שנדפסו בפירד"א סי' תרמ"ז שכ' סברא זו גם כן לענין תולין את השם וז"ל והשם האמור הוא שם בן ד' אותיות והכי משמע בירושלמי פ"ק דמגילה טעה והשמיט את השם אית תנא תני תולה את השם אית תנא תני מוחק את החול כותב את השם ותולה את החול רבי זעירא בשם רב חננאל בשם רב אמר ואם הי' כגון אני ה' אלהיכם מותר למה מפני שהם ג' תיבות או מפני שיש בו חול מה נפיק מביניהון אל אלהים ה' אי תימא מפני שהם ג' תיבות הרי הם ג' תיבות אי תימא מפני שיש בו חול הרי אין בו חול ואם איתא דשאר שמות בכלל והרי אל אלהים ה' אינו יכול לתלותו אפי' למ"ד מפני שהם ג' תיבות אלא ודאי לא נאמר דין זה אלא להזכרות לבד וכו' וא"ת היכי משכחת לה הא דתניא הי' כותב ב' וג' שמות וכו' גם למדנו מן הירוש' שדין תליית השמות נוהג בכל כתבי הקדש שהרי אל אלהי' ה' בתהלי' הוא אבל לענין לכתוב האזכרו' לשם קדושת השם לא שמענו זולת בס"ת עכ"ל. ומה שהביא ראיה מהירושלמי לפום ריהטא לא זכיתי להבין דבריו דכונת הירושלמי פשוטה דאם הם ג' תיבות ליכא גנאי דנרא' כמו שורה קטנה ולטעם זה אפי' אל אלהים ה'