חיים שאל חלק ב סד

כה שם דין כ"ב כל מי שנתחייב שבועה בין של תורה וכו' יש לו להתרים וכו' כ"כ הרמב"ם ז"ל פ' ראשון מהלכות טוען ונטען הורו רבותי שכל מי שנתחייב וכו' וכן מצאתי בתשובות האשל הגדול רבו של הרמב"ם מהר"י אבן מיגאש ז"ל כתיבת יד סי' מ"ג שכ' שהוא תקן תקנה זו ואחרי כן שמע שכך נמצא בתשו' לרבי' יצחק הרב הגדול הוא הרי"ף רבו או לאחד מן הגאונים ושמח בזה. ומדברי מרן בבדק הבית על דברי הרמ"ה דלעיל דין י"א משמע שאין זה בשבועת השותפין וראיתי בביאור הרב מהר"ח אורי אשכנזי ז"ל כתיבת יד שם שחולק. (כו) שם דין כ"ד. הגהה ואומר שיש לו תביעות אחרות וכו' עד אותו היום. עיין מה שכ' הרב כנסת הגדולה מהדורא בתרא בשם פסקי הרב מהר"ם ריקאנאטי סי' רנ"ו. והוא בתשובת מיימוני הלזו שממנה לוקחה ההגה הזו ושם בסופה כתוב כמ"ש בפסקי מהר"ם ריקאנאטי ע"ש. ולא זכר שר הרב כנה"ג ממנה ששם כתב כדברי ריא"ז שהביא מהר"ם ריקאנאטי. ועיין בתשובת הרב שבות יעקב חלק שני סי' קמ"ח. (כז) סי' כ"ט דין ב'. אפי' היה שכרו פרוטה וכו' הטור כתב ובלבד שתהא הכפירה שתי כסף וכ"כ הרמב"ם והראב"ד השיג וכו' ומסתברא כדברי הרמב"ם. וכ' מרן בבדק הבית דקי"ל כהראב"ד דלא מצינו לו חבר להרמב"ם וכו' וקשה לי הדל שהרי הטור כתב דמסתברא כהרמב"ם וגם הסמ"ג ורבי' ירוחם ס"ל הכי: וק"ק על הרב שפתי כהן שהביא כל זה ולא נשא על שפתי"ו דברי מרן בבדק הבית ולהקשו' עליו. ועמ"ש מרן בבית יוסף ז"ל שישנו בנותן טעם להטו' שכ' דמסתבר' כהרמב"ם. והרב בית חדש תריץ יתיב להראב"ד דטעם כדי חייו הוא למסקנ' נמי וק"ק דהו"ל להקשות על מרן דהרא"ש כתב לקושטא דמילת' טעם כדי חייו ואיך הטור כתב דמסתברא כהרמב"ם. והיותר קשה על מרן הוא מה שהקשה הרב גדולי תרומה דף צ"ז. ומ"ש בדין ג'. וישבע בע"ה הסת ואם הודה מקצ' וכו' זהו דעת הרמב"ם ודנא כסבר' ר"י כמבואר מחלקותם בטור, וחזיתיה להרב מהרשד"ם בתשובותיו ח"מ סי' קצ"ד שהקשה על הטור דשביק דעת הרא"ש אביו ונקיט כר"י וכו' עש"ב וק' לי הדל דהרי הטור כתב דמסתברא כהרמב"ם וא"כ הכריע דלא כר"י, והנה הרב גדולי תרומה והר' כנה"ג הקשו דהטור ס"ל מגו לאפטורי משבוע' ואיך כתב דמסתבר' כהרמב"ם דבמודה מקצת ישבע שבועת התורה. ושמעתי מקשים דבמודה מקצת דהוי מגו דהעז' גם הרא"ש מודה דנא מהני מגו כמבואר בפסקיו פרק כל הנשבעין והכי נמי בשכיר דיינינן ליה במודה מקצת דעלמא ולמה יגרע: (כח) סי' צ"א דין ה', יש לדון על פי פנקס וכו'. מרן בבדק הבית סי' ס"ט הביא דברי הרשב"ץ ומוכח מדברי מהריק"ש שם דהרא"ש חולק על הרשב"ץ וכן כתב באורך הרב מטה יוסף ח"א סי' ח' עיין שם באריכו'. ועתה שזכינו לתשובו' הרשב"ץ שנדפסו מקרוב. ראינו להרשב"ץ בתשובותיו ח"ב סי' קצ"ו שהביא דברי הרא"ש והסכים עמו. וע"ש בהרשב"ץ שם בח"ב סי' צד"ק. ודוק הטב בדבריו וכמ"ש האחרוני' והרב מטה יוסף הנז' ועמ"ש מהר"ש בן הרשב"ץ בתשובותיו סי' י"ד וסי' רפ"א וסי' תמ"ט ודבר משה ח"מ סי' יו"ד ובית דוד סי' כ"ז. (כט) סי' צ"ד. דין א'. יכול לגלגל וכו'. כתב הרב כנה"ג סי' פ"ז הגהת הטור אות י"ט על ידי גלגול שבועה יכול להשביעו על העתיד לא למעשה אני אומר לפי שלא ראיתי לפוסקים שדברו בזה. מורי הרב ז"ל בתשו' ח"מ סי' ק"ה ונ"ל ראיה לדברי מורינו הרב מדתנן בסוטה פרק ארוסה אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא ואמן בו שבועה עכ"ל. ובילדותי שמעתי ממורינו הרב מר קשישא כמהר"ר אליעזר נחום זלה"ה שדברי הכנה"ג תמוהי' דלא זכר דראיה זו שהביא לדברי רבו מהרימ"ט ז"ל הביאה מהרימ"ט עצמו שם ומאי קאמר ונ"ל ראיה לדברי מורינו הרב. והנה אם עמדו לדין ונתחייב שבועה ואח"ך התובע מחל השבועה לחבירו ואח"ז נתחייב לו הנתבע שבוע' אחרת כתב הרב פנים מאירות ח"ב סי' קל"ז דאינו יכול לגלגל הראשונה שכבר מחלה והאריך לברר דבכי האי גונא לכ"ע אינו יכול לגלגל הראשונה שכבר מחלה. ובלא"ה אין הלכה כדברי הנ"י פ' הכותב ולא חשו ליה מרן ומור"ם ע"ש שהאריך והביא ראיה משבועות דף מ"ח לוה הימנו ערב שביעית ולמוצאי שביעית נעשה לו שותף אין מגלגלין דשביעית משמטת השבועה ע"ש ואני אמרתי בחפזי דקצת יש לדחות דשאני התם דהתורה פטרתו דכתיב וזה דבר והרמב"ם מייתי לה מלא יגוש וזה פטור גמור משא"כ אם התובע מחל. תדע דאם הדין פשוט במחל אמאי אצטריך לאשמועינן בשמיטה פשיטא וזה דחיה בעלמא ודוק כי קצרתי. (ל) סי' צ"ז דין ט"ז הגהה. מצות השבת העבוט וכו' עמ"ש הרב משנה למלך פ"ז דמתנות עניים ופ"ג דעבדים ועמ"ש אני בעניי בס' הקטן ברכי יוסף י"ד סימן רמ"ח. ועתה נדפס מחדש ס' אשד הנחלים דף כ"ג ע"ד ושם מקשה על דברי הרב מש"ל ובעניותי כתבתי על דבריו בספרי הקטן דברים אחדים דף קי"ח ע"ש באורך ומשם באר"ה. (לא) סי' ק"ד. דין א'. מי שיש עליו ב"ח הרבה וכו' ראובן שמכר לשמעון סחורה וזקפה עליו במלוה ומת שמעון והן רבים עתה בעלי חובות הסכמת האחרוני' דיד כל הבעלי חובות שוים בסחורה ובכל נכסיו ודלא כהרב בית חדש ועיין מה שכתבתי אני בעניי בקונטריס חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות ט"ז. ומ"ש ואם קדם המאוחר וגבה וכו' מנהג בשלוניקי דב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה ומוציאין מידו ונותנין למוקדם כדעת מרן בב"י סי' ס'. הרב בית דוד ח"מ סוף סי' י"ב ועמ"ש הרב מהר"י אלפנדארי במוצל מאש דת סי' מ"א: (לב) סי' ק"ה. דין א'. וקדם א' ותפס וכו' תפוס שהפקיד מה שתפס ביד אחר מיקרי תפוס הרב פני משה ח"ב סי' ס' וח"ג דף ק"ב (ואין זה ענין לתופס של דין זה): והנה דעת מרן דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים אפי' עשאו שליח לא הויא תפיסה כמבואר ויש חולקין ובח"ל יכולים לומר קי"ל כמ"ש הרב כנה"ג. וזה היה מעשה בראובן שעומד בח"ל ושמעון עומד בא"י וחייב לראובן. וראובן שלח שליח ותפס מנכסי שמעון שהם בח"ל. ושמעון שעומד בארץ ישראל טוען דאין תפיסתו תפיסה דבא"י דנים כמרן דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים אפי' היה שליח לא הויא תפיס' ובא"י לא נהיגי בקי"ל והלכה רווחת כמרן. וראובן טוען אני עומד בח"ל והתפיס' מנכסיך בח"ל ובח"ל אומרי' קים לי. ולפום ריהטא נראה דכיון דהבע"ח בח"ל והתפיס' היה בח"ל מנכסי שמעון שהם בח"ל הדין עם ראובן ומה גם דשמעון יש לו מורשה בעיר ראובן על כל ריב וכיוצא דשייכי לשמעון ונכסיו אשר שם וא"כ ראובן עומד לדין עם מורש' כללי של שמעון ויזכה בתפיסתו כמנהג ח"ל ועמ"ש בעניותי בס' הקטן ברכי יוסף ח"מ סי' ג' דף ח' ע"ג וע"ד ובמקומות אחרים כתבתי בזה ג"כ: (ראיתי בקונט' כ"י מכמה ענינים מידי אביר הרב המופלא כמהר"ח אבולעפיא בר דוד ז"ל שנסתפק אם ראובן חייב לשמעון ולוי ויהודה וקדם חנוך בן שמעון ותפס מראובן בעד חוב לוי והוציאוהו מידו מטעם תופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה. ושוב נתברר שבשע' שתפס חנוך בן שמעון בעד לוי באותה שעה כבר מת אביו שמעון במדינת הים ונפלו הנכסים לחנוך מי אמרינן דזכה לוי כיון דחנוך התופס בעדו תפיסתו מעליא כיון דגם לו היה חייב ראובן לפי מה שנודע שכבר מת שמעון אביו וזכה במגו דאי בעי הוה זכי לנפשיה. או"ד כיון דבעת התפיסה לא היה יודע שמת אביו אין כאן מגו דזכי לנפשיה וכעת הדבר צ"ע עכ"ל הרב מהר"ח הנז' ז"ל. והנה אמרי' בעלמא איסורא מממונא לא ילפינן ולכאורה נראה דממונא מאיסורא ילפינן ואפי' בהא דאמרינן בעלמא איסור מממונא לא ילפינן בכמה דוכתי מדברי התוס' במציעא דף ד' ריש ע"ב למאי דמשנו בתירוץ אחרון דלא אמרה אלא בההיא דשני שוירי מוכח דאי לאו הכי ילפינן איסורא מממונא ולכאורה דבריהם קשים וכמה נדחקו האחרונים ולא יגהו מזור והנכון מה שישב מורינו הרב בתי כהונה דכי פריך איסורא מממונא לא ילפינן היינו אליבא דרב דסבר דגם בממון הולכים אחר הרוב. אבל אליבא דשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב והכי קי"ל בהא הקשו התוס' במציעא דף ד' הנז' ותירצו זהו תורף דבריו בקיצור נמרץ. ולכל הדברות נראה לפום ריהטא דממונא מאיסורא ילפינן והרי באיסור גבי אסור לבועל מוכח דאי פקעי קידושין דהיו על תנאי מותרת לבעל הגם שהוא כיון לאיסור כמו שהוכחתי אני בעניי בס' הקטן בר"י ח"ה סי' י"א אות ה' דף ק"ז ע"א ומזה הבאתי ראיה למה שנסתפק הר' מהר"י אלאפאנדארי ז"ל במוצל מאש דת סי' מ"ו בראובן שבא על א"א שהיה בעלה במדינת הים ושוב נתברר שהיה מת הבעל בעת ההיא שמותרת לבועל ע"ש. וא"כ נילף מינה בנ"ד דכיון דבשעה שתפס היה מת אביו ואיכא מגו דמהני תפיסתו ללוי. אמנם לאו שמא מתיא דהכא בעת התפיסה לפי דעתו תפס תפיס' דלא מהניא וכבר הוציאוה מידו ומאי דאמרינן מגו דאי הוה בעי זכי לנפשיה ליתא הכא והספק במקומו דשאני התם דהדבר תלוי אם האשה היתה אשת איש או פנויה ולצד זה דעתי הקצרה נוטה דאין תפיסתו מעליא מגן שויא דלאו בר זכיה הוא לדעתו וכדי נסבה). (לג) שמעתי מאחד מגדולי דורינו שהקשה על תשובת הרדב"ז סי שי"ג דפוס ויניציא דסבר דגבי כלים אמרינן דומיא דהכישה במקל דחייב להחזיר בזקן ואינו לפי כבודו והוא תימא דלא אמרי' הכי אלא בבעלי חיים דאנקטה נגרי בריתא לא בכלים כמבואר בב"י ח"מ סימן רס"ג אלו דבריו. ואני בעניי בראותי תשובת הרדב"ז ז"ל אמרתי דלק"מ והוא דנדון הרב הרדב"ז ז"ל הוא בזקן שלקח כסות בפקדון שמחויב לנערה וכ' הרב ז"ל דכיון שקבל עליו לשמור הוה ליה כדין הכישה במקל ודברים של טעם הם דבשלמא במציאה אמרינן דבכלים אף דנגע בהם לא דמי לבהמה דאנקטה נגרי בריתא דבכלים לא עשה שום נזק. אמנם בקבל הפקדון ונתחייב בשמירתו הו"ל כהכישה במקל דבהמה דבא נו נזק מחמתו וה"נ לא הי"ל לקבל כיון שאינו רוצה לטרוח לנערה וכיון שקבל נתחייב לנערה שלא תתקלקל מסיבתו שקבל שמירת' והוא פשוט בעיני. (לד) ראובן שציוה תנו מנכסי מאתים זהובים לבני שמעון אם כונתו מאתים לשני בני שמעון או מאתים לכל א' נסתפק בזה הגאון מהר"ר גרשון ז"ל בס' חידושי הגרשוני בח"מ סי' רצ"ג וכ' עיין בחגיגה דף ג' ע"א ד"ה חרש באזנו אחת עכ"ל ונראה שכונתו ממה שהביאו התוס' שם פלוגתא גבי ולבני אהרן תעש' כתנות והלכה דשני כתנות לכל א'. וכבר הי' מקום להביא כיוצא מזה