חיים שאל חלק ב סב

הרמב"ן שמסכים בזה למהר"י ן' מיגש דלא דחה פירושו אלא מטעמ' אחרינ' עיין שם ולפי האמור הכי מוכח מדברי הרמב"ן גופיה כמבואר. וראה בעיניך מ"ש שם דהרב ש"ך גופיה סימן ל"ה ס"ק ז' תבריה לגזיזיה. ואחר זמן נדפס ס' אורים ותומים ושם ראיתי בתומים סימן ל"ד שהוכיח דלא כהש"ך וכתב דנעלם מהש"ך בלי ספק התוספת' פ"ה דסנהדרין ואח"כ כתב שוב ראיתי בסי' ל"ה שהש"ך גופיה חזר בו ודעתו נוטה דפסול רשעות בעינן תחילתו וסופו בכשרות עכ"ל ולא כתב דהש"ך הביא התוספת' רפ"ה דסנהדרין שכ' דבלי ספק נעלמה מהש"ך ומכח התוספת' הזו עצמה ודברי קצת אחרונים חזר בו עיין בדבריו וכמ"ש אני בעניי בספר הקטן ברכי יוסף שם בס"ד

(ב) ח"מ סי' ג'. כרגע נראה לי ס' אורים ותומים ואחד כרעא ראיתי שם סימן ג' הגהה דין ב'. שכ' בתומים ס"ק ד' דב' סמוכים גם לדעת הרמב"ם ההודאה שמודים לפניהם הודאה והאריך בזה. ולי ההדיוט אין דבריו מחוורים כי לשון מרן בש"ע הפך דבריו דאפילו סמוכים לא מהני עד שיהיו ג' וסברותיו שכ' יש להשיב עליהם כמתבא' ממ"ש בעניותי בס' הקטן ברכי יוסף לך נא ראה. (ג) סי' ח'. בתומים תירץ להרמב"ם אמאי שביק דרשת הש"ס דטעמו מכח סוגית ע"ז ולכך נקט דרש' דספרי מפ' ולא תקים לך מצבה ע"ש באריכות. ועמו הסליחה דאין דרשא זו בספרי. וכל דברי האחרונים הוא על אשר לא נמצא' דרשא זו אשר דרש דרש משה הרמב"ם ז"ל ברז"ל כאשר יראה הרואה. הן אמת דחסר לנו המכילת' דמזכירי' אותה הרמב"ם והסמ"ג והמגדל עז. וכבר במקום אחר הרגשתי על הרב דינא דחיי שכ' דמ"ש סמ"ג תניא במכילת' ט"ס וצ"ל ספרי ולא זכר דהם ז"ל הי' להם מכילת' על כל התורה. הנה כי כן יתכן דדרשא זו ישנה במכילת' ומשם חפר אוכל הרמב"ם. (ד) סי' ט"ו. בתומים הסכים לדברי הרב שבות יעקב ח"א סי' קד"ם דגם לדברי מהרי"ל ומהר"י וייל וסיעת' דאין דין ת"ח בזמן הזה. מ"מ הא מיהא יש דין צורבא מרבנן בזה"ז ע"ש. ואני בעניי הוכחתי בס' הקטן ברכי יוסף דלמ"ד דאין דין ת"ח בזה"ז גם צורבא מרבנן ליכא ע"ש ראיות ברורות. ומיהו לדין להפך לזכותו נראה דנוהג גם בזמן הזה אליבא דכולי עלמא כדכתיבנ' בעניותין שם בברכי יוסף. והנה שם בברכי יוסף אנכי עמדתי על דברי הריטב"א והאחרונים. ועתה נדפסו חידושי שבועו' להריטב"א ושם דף ל' כתב בשם התוס' לחלק בין חכם לקרובו והוא כמ"ש הרב בית חדש. ועוד תירץ דהתם ידע בע"ד דאינו קרובו והוא כמ"ש בשיטה מקובצת כתובות משמו של הריטב"א. ובשם מהר"ם הלוי כתב דלת"ח אפי' פתחו וכו' כמ"ש בכתובו' בשם מורינו. אבל יש הפרש גדול דבכתובו' במ"ש משם מורינו היינו דהתם בכתובו' לא פתחו בדינא ויש חילוק בין ת"ח לקרובו. ולפי שיטת ר"ם הלוי גם התם איירי בפתחו ולא חילק בין ת"ח לקרובו. ואח"כ כתב דדעת רבותיו דאם פתחו אין לכבד אפילו לת"ח ולא אמרו למשרי תיגריה אלא אפילו שבאו קודם לו לא אם פתחו. ויש להרגיש דבכתובו' הביא דעת מורינו סתם וכ' שזה דעת רבינו פנחס הלוי ולא הביא דעת רבותיו. ואם דעת מורינו שכ' שם הוא מהר"ם הלוי יש סתירה בפי' הסוגי' ובדין קרובו. ואם הוא אחד מרבותיו הוא הפך מ"ש בשבועו' ודעת רבותי וכו'. ומ"מ דבר ה' בפי מרן אמת דלא פסק הא דפתחו בדינא כמ"ש בברכי יוסף דכן הסכמת רבותיו של הריטב"א ונראה שגם הוא ז"ל סבר כן. ובענין זה ראיתי בס' אורים ותומים וס' חשק שלמה שנדפסו מחדש האריכו למענית"ם ופנאי לא הי' לי לעמוד על דבריהם. (ה) סימן ל"ד. כתבתי בעניותי בחיים שאל ח"א סימן ד"ע אות כ"ט דגנב מגוי מהרדב"ז פסל ומהריק"ש הכשיר ע"ש. ואח"כ נמצא בשו"ת רדב"ז דפוס ליוורנו סי' ר"ה דהרדב"ז שם פסל ומסיק שמצא להם הכשר שאינם יודעים שאסור ונפסלי' לעדות מפני זה אלא אדרב' סברי דמצוה עבדי וכיון שחושבים שהוא התר לא נפסלו לשום עדות עד שיתרו בם וכו' ע"ש וראיתי בס' חשק שלמה על ח"מ שנדפס מחדש שכ' דבהגלות נגלות דברי הרדב"ז הללו מוכרח שט"ס נפל בדברי מהריק"ש ע"ש. ואני בעניי אומר שאין כאן ט"ס רק מ"ש מהריק"ש ונ"ל להכשיר היינו ונרא' לו להכשיר ור"ל כי הרדב"ז פסל ואח"כ כתב שמצא להם הכשר וכו' ומשו"ה כתב מהריק"ש בסגנון זה ודוק. (ו) סימן מ"ב דין ז'. ומלמטה קפל וכו' עמ"ש הסמ"ע והרב בית יעקב סי' ק"ט פליג על הסמ"ע בדין קפל דהזבוב אינו מוחק אלא מוסיף ע"ש באורך. ונהירנא ששמעתי מאהוב ונחמד החכם השלם והכולל במה"ר יוסף הלוי פולאקו זלה"ה דמצא בחידושי רבינו מהר"ר יוסף אבן מיגאש ז"ל לבתרא שכ' כדברי הסמ"ע דשותה הדיו ע"ש ודוק. (ז) סי' מ"ג. דין ב' הגהה. מרן נסתפק אי מה שכ' מהר"ר איסרלן היינו גם בשטרו' והרב ש"ך הכריע דדוק' בגיטין אבל בשטרו' כשר. ושאלני חד צורבא מרבנן דנעל' ממרן ומהרב שפתי כהן דמהרא"י בכתביו סי' י"ט ביאר דה"ה בשטרות משום דמחזו מילי דרבנן כחוכא לחלק בין מוקדם למוקדם עכ"ד. ואני אמרתי בחפש"י שמענה ואתה דע לך דכבר קדמוך רבנן הרב ב"ש והביאו הרב גט. פשוט סוף סי' קכ"ז שהקשה דמשמע ממהרא"י בכל כתביו דה"ה בשטרות. והרב בכי יעקב סוף דף כ"ב הק' על מרן והכריע ממהרא"י בכתביו סי' י"ט וכ' ועיין בשו"ת דברי אמת דף כ"א ע"ג ובס' ריח שדה דף כ"ד וכ"ה. (ח) סי' מ"ה דין ו'. הסמ"ע ס"ק כ"ה אם טייטו לפני חתימתן פסול דאטיוטא חתמי. וכן כתב הרב בית חדש. ורחימו דנפשין ואור עיני גם החכם השלם סוה"ר כמהרי"ל נר"ו הוכיח מדברי רבותנו בעלי התוס' בבתר' דף קס"ד ע"א הפך דבריהם ממה שכתבו דמה שיטות וכו' עיין בדברי קדשם ודוק היטב. (ט) סי' מ"ו דין ז'. שיהיו העדים מכירין כתב ידי העדים וכו' שטר שעדיו מפורסמי' לבית דין כגון סופר הקהל ושליח ב"ד יכולין ב"ד לקיימו אף שלא יהיו במות' תלתא כחדא וכדאין הן רבוואת' דסברי הכי לסמוך עליהן בשעת הדחק. וכל זה להקל לחתום כל א' לבדו אבל אם הם שנים ביחד פשיטא דמצו לחתום כן כתב הרב מהר"י זיין בשערי ישועה כ"י ח"מ שער א' סי' ז'. ועיין בסמ"ע ס"ק י"ג. ובשו"ת מהרח"ש א"ה סי' ג' בתשובת מהרימ"ט והרב מהרח"ש ע"ש ופשוט דבאופן הנז' לא יכתבו במותב תלתא כחדא הוינא. רק הנפק שטרא דנא קדמנא וכו'. ועמ"ש הרב המפורסם מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה בדיני קיום שיש להשיב על דבריו כאשר יראה המעיין. (י) סי' נ"א דין ה'. צואה שנמצא אחד מעדיה וכו' זהו מתשובת הרא"ש שהביא הטור. והרב משנה למלך סוף פ"ה מהלכו' עדות מותיב ומפרק בתשובת הרא"ש הלזו. וחד מינן הקשה דקדמוהו רבנן הסמ"ע והרב כנסת הגדולה והרב שפתי כהן ויעויין בש"ך סי' זה ס"ק ד' ובסי' מ"ב ומשם באר"ה. וגם במה שכ' הרב משנה למלך הרא"ש מטעמא דאמרינן רווחא שבק וכו' נחלקו האחרוני' כמבואר בשפתי כהן: ולעיל דין א' עד א' בכתב וכו' לעשות המלוה בשטר ואינו יכול לומר פרעתי וכו'. הסמ"ע פירש דגובה נמי ממשעבדי והרב ש"ך חלק עליו דאינו כשטר אלא לענין שאינו יכול לומר פרעתי וכמ"ש מרן בכסף משנה עיין שם. ולי ההדיוט נראין דברי הרב ש"ך כדמשמע מדקדוק הלשון. וגם הסברא מסייעת לומר כן. ובמקום דהסברא ודקדוק הלשון עלו בהסכמ"ה יציבא מילתא. ומה גם דהכי אמר רב מרן בכסף משנה. ומאי דקשיתיה לסמ"ע דאם כן עד ב' דעל פה למה לי הרי כתב הרמב"ם ופסקו מרן בסמוך דין ב' דעד אחד בכתב אינו יכול לטעון פרעתי תשובה נצחת השיבו הרב ש"ך. ועוד נ"ל ההדיוט דהתם בדין ב' לאו מדינא הוא דאינו יכול לטעון פרעתי אלא מכח מאי דאמור רבנן מתוך שאינו יכול לישבע משלם אבל הכא אינו יכול לטעון פרעתי מדינא דהו"ל מלוה בשטר וזהו שהאריך הרמב"ם בלשונו לומר לעשות המלוה בשטר ואינו יכול לומר פרעתי להורות דמה שאינו יכול לומר פרעתי הוא מדינא שנעשית מלוה בשטר. (יא) סי' נ"ב. דין א'. או שקרוע שתי וערב וכו' כתב הרב הגאון בשפתי כהן דבעי קריעה שתי וערב בכל. ושמעתי מחד דפקיע שהקשה על הרב שפתי כהן דנעלם מכבוד חכמתו תשובת הריב"ש סי' שפ"ג ע"ש ודוק ועיין בתשובת הרב משאת משה: (יב) סי' ס"ו. דין כ"ג. אם חזר ומחלו וכו' מכר שט"ח וחושש פן ימחלנו המלוה ובשבועה לא הימניה יכתוב הודאה שסך הכתוב בשטר הוא מעיקרא של פי. רדב"ז בתשו' דפוס ויניציא סי' שכ"ה מההיא דאיסור גיורא ע"ש באורך וק"ק דפלוגתא דרבוואתא היא דאיכא פוסקים דסברי דאודיתא לא הוי קנין. ויש לחלק בזו כאשר ירא' המעיין הטב ודוק. וכן הרגשתי אני בעניי על תשובות הרדב"ז כ"י סי' ב' אלפים ושנים בס' הקטן ברכי יוסף ח"מ סוף סי' מ' ומשם באר"ה. (יג) סי' ס"ז דין ב'. שביעית משמטת את המלוה וכו' המלוה לחבירו מיני פירות או מיני אוכלין מידי דלא הדר בעיניה הוי דומיא דהלואת כסף ושביעית משמטת לא מיבעיא אם זקפו עליו במלוה במעו' שאמר לו דמי כך מדות חטים או מדות שמן או דמי כל כך ביצים או אגוזים אתה חייב לי דהוי ממש זקפן עליו במלוה ושביעית משמטיתו אלא אף שא"ל הרי הלויתי כך וכך מדות חטים או כל כך שמן ויין או כ"כ ככרות לחם מיקרי נמי זקפן עליו במלוה ולא זו בלבד אלא אפי' ככר לחם א' שהלוהו או ליטרא שמן ויין שהלוהו השביעית משמטת דלא דמי לשוחט הפרה והנך דמתני' דבעי זקפן עליו במלוה משום דהנך לא באו בידו מעיקרא בתורת מלוה אבל המלוה לחבירו ככר לחם או מדה של שמן או יין או ביצים וכיוצא דמעיקרא בתורת מלוה באו לידו ודאי שהשביעי' משמטתן. הרב מהר"ר שלמה עדני זלה"ה בס' מלאכת שלמה כ"י פירוש המשניות ועוד האריך בזה

ומ"ש ואפילו בשטר שיש בו אחריות וכו'. בירוש' פ"י דשביעות אמרו אתא עובדא קמי ר' יוחנן בשטר שאין בו אחריות נכסים והור' משמע וכו' וחזה הוית להרב מהר"ר אליהו מפולדא זלה"ה המפרש שכ' על דברי הירוש' הללו דהכי גרסינן אתא עובדא קומי רבי יוחנן בשטר שיש בו אחריות נכסים וכו' ע"ש ואנחנו לא נדע אמאי אינו מעלה בזכור"ו דרבינו שמשון ז"ל בפרישתו מייתי כנסחת הספרים דקמן בשטר שאין בו אחריות נכסים ופיוש דמן הדין אינו משמט דכיש בו אחריות דמו דקסבר