חיים שאל חלק ב סא

דנדון מהריב"ל הוא בהסכמ' שכל חנות שישליכו ליהודי ממנ' שלא יוכל שום יהודי לבא אל החנות או לשוכרה ג' שנים וראו' בא לחנות שיצא יהודי וטען שלא בא לחנות בתורת שכירות אלא בתורת שותפות עם הגוי אדון החנות באותן הסחורות ועל זה כתב הר' מהריב"ל לחייבו מטעם שלא יהא חוטא נשכר ע"ש. והדבר מפור' נגלה שהבא אל החנות הוא נשכר שלא היה יכול לבא שם אלא באיסור שנשתתף עם הגוי ואע"ג די"ל מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן מ"מ יש לחייבו משום שלא יהא חוטא נשכר ודינא קא משתעי הרב מהריב"ל דהרי שם הוא נשכר בשותפו' זה דאל"ה לא יכול לבא אל החנות ואית לן למימר שלא יהא חוטא נשכר אבל בנדון מהרשד"ם לא שייך למימר בנדונו שלא יהא חוטא נשכר דמהרשד"ם מיירי במה שיאמר האומר דכיון דאין שליחות לגוי ונמצא דהמעות והמשי של ישראל וע"ז כתב לסניף דמילתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן דבכי האי גוונא ליכא למימר שלא יהא חוטא נשכר שהרי אינו נשכר מידי דחלק הגוי ודאי פטור. ולאומר מיהא הישראל חייב על חלק הגוי ע"ז כתב לסניף דפטור לתת מס מחלק הגוי והכא זה אינו נשכר דחלק הגוי פטור ובזה אמרינן מילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן ורב המרחק ביניהם דשם נשכר והכא אין החוטא נשכר. וזה מבואר בדברי מהרשד"ם דהשתא קאי לפטור חלק הגוי. ומהריב"ל יודה להרשד"ם בנדון שלו דליכא לחייבו כיון דהוא מילתא דלא שכיחא ואין החוטא נשכר בנדון זה (ולהיותי חלוש ואיני בקו השוה לא אצא חפש"י בכנה"ג וספרן של צדיקים

וע"ט לדבר במה שתמ' מר הפלא ופלא על מאי דמייתי ראיה מהרשד"ם מס' התרומה דהוא קול ושוברו עמו והאריך בזה לגדל ולחזק תמיהתו ככתוב בקונטריסו. הנה בלמדי משפטי צדקו ופלאות עדותיו אמרתי לפום ריהטא פליאה נשגבה על הרב מהרשד"ם היא זו על כן יאמרו המושלים אתמהא מי ששנה זו לא שנה זו. (ועיין למהר"י קורקוס שכתב תחילת דברי סה"ת לבד בשם כתבו ז"ל ע"ש פ"ו דבכורים). ואפשר לישב ומראש מקדמי ארש יצא עת"ק לשון ס' התרומה כמו שהוא בספרו סי' פ"ג וז"ל. ובראשית הגז יש איכא דאמרי שותשות גוי בתרומה חיובי מחייב וכן בפסחים יש לשון זה דעיסת ארנונא חייבת בחלה לפי' זה אין צריך נחלק כלום. וללישנא דפסחים דעיסת ארנונא פטורה סבר כלישנא דראשית הגז דשותפות גוי פטורה ואפי' לאיכא דאמרי דראשית הגז דאמר שותפות של גוי חייב היינו בחלק הישראל וההיא דפסחים דפטר היינו בחלק של גוי עכ"ל. ויתכן שהרב מהרשד"ם הבין דמ"ש בס' התרומה ובראשית הגז יש איכא דאמרי שותפות גוי בתרומ' חיובי מחייב ר"ל שחייב על הכל גם על חלק של גוי וכן בפסחים עיסת ארנונא חייבת להוציא מכל העיסה. וא"כ מאי דתנן העוש' עיסה עם הגוי אם אין בשל ישראל כשיעור פטור' ודייקינן הא אם יש כשעור חייבת ר"ל חייבת כל העיסה דישראל מפריש על כל העיס'. וא"כ שפיר קאמר דאין צריך לחלק כלום דכיון דמחייב כל העיס' אפי' קנו הקמח ביחד חייבת העיס' כלה. וכן נראה ממה שסיים דללישנא דפסחים דעיסת ארנונא פטור' אפי' לאיכא דאמרי בראשית הגז חייב היינו בחלק ישראל וכו' משמע דעתה חידש זה אבל מקודם מיירי דחייב אף בחלק של גוי כדאמרן. וכיוצא מוכח מדברי הרמב"ם פ"א דתרומות שהביא כת"ר דאפי' אם חלקו גם בחלק הגוי טבל וחולין מעורבין דאין ברירה ועיין בפירש"י בחולין דף קל"ה. ובחלה כתב הרדב"ז בביאורו על הרמב"ם פ"ג מבכורים דף ק"ב ע"ג וז"ל ונרא' לומר דנוטל מכל העיס' כיון שישראל עושה אות' ויש לו חלק בה שפיר קרי ביה עריסותיכ' וכן יש לדקדק מלשון רבי' הר"י זו חייבת וכו' והכי משמע מדפריך בירושלמי מה בינה לעיס' ארנונא שמא אינה חייבת בחלה ומשני תמן ברשות ישראל הוא שמא ימלך הגוי שלא ליטלה וכו' ומדפריך מעיס' ארנונא משמע דעיסת שותפות הגוי אם [יש] לישראל כשעור חלה כלה חייבת עכ"ל ובעיסת ארנונא מוכח בירושלמי דחייבת כולה דהא יהיב טעמא שמא ימלך. וכן כתב מרן בב"י סימן ש"ל דבעיסת ארנונא אפי' אין שיעור בשל ישראל חייבת וכ"כ הרח"ש עכ"ל וא"כ בעיסת ארנונא מוציא חלה מכל העיס'. והשתא אפשר לומר דהיינו מ"ש בס' התרומ' דללישנא דראשית הגז דשותפות גוי חיובי מחייב וכן עיסת ארנונא בפסחים איכא לישנא דחייבת ולפ"ז אין צריך לחלק כלום דכיון דכל העיס' חייבת כשיש לישראל כשעור כמ"ש הרדב"ז ובעיסת ארנונא אפי' שאין לישראל כשיעור כמ"ש הרא"ש וכן סובר ס' התרומ' כהרא"ש והרדב"ז ודאי אין צריך לחלק. ומהרשד"ם לא מייתי מדין עיסה של שותפות עם הגוי ומעיסת ארנונא רק מייתי מחילוק ר"י בעל התוספות שכתב בשמו ס' התרומ' ללישנא דשותפות גוי בעיס' פוטר דהיינו כשקנו הקמח ביחד דאז פטור חלק של ישראל נמי וכפ"ז בנ"ד דפשיטא להרב ז"ל יותר מביעתא בכותחא כמ"ש הוא ז"ל דחלק הנוי במשי פטור וא"כ גם חלק של ישראל פטור דכל חוט של משי מעורב חלק הגוי וכחילו' ר"י ומאי דהדר ביה סה"ת היינו כשחלק הגוי נמי חייב כדאמרן. אמנם בדבר שחלק הגוי פטור בנ"ד עדיין חילו ר"י במקומו עומד וזהו הראי' דמייתי מהרשד"ם. ואין להקשות על מהרשד"ם מעיסת ארנונא דהרי"ף והרא"ש פסקו שהיא חייב' וכדתהי מר עלה דשאני התם דחייבת כל העס' שמא ימלך. ובעיסה של שותפות הגוי כל העיסה חייבת כמ"ש הרדב"ז דקרי' בי' מעריסותכ' אבל בנדון מהרשד"ם פשיטא לי' דחלק הגוי פטור. וגם מדין תרומ' שכתב הרמב"ם והביאו כת"ר נרא' דגם חלק הגוי אפילו חלקו מטעם אין ברירה טבל וחולין מעורבין. והגם שהרא"ש והטור כתבו דעיסה של שותפות הגוי אם יש כשעור חייבת ומפריש מיניה וביה ומוכח דאין מפריש אלא על חלקו ומזה ק"ק על הרדב"ז דפשיטא ליה דמפריש על כל העסה ודייק מדכתב הרמב"ם חייבת דהרי הטור כתב גם כן חייבת וסובר דאינו חייב כי אם על חלק ישראל. ומ"מ לא תקשי למהרשד"ם דהאיכא דין מתנות כהונ' דפוטר שותפות הגוי לכל והביא מהרשד"ם לעיל מדברי הר"ן דאין כל השיות חייב וכ"כ התוס' והריטב"א בחידושיו ויש להרגיש על מהרשד"ם שמביא מהר"ן לחוד ולא זכר מהתוס' שכתבו כהר"ן וגם בראשית הגז משמע דשותפות הגוי פוטר הכל וכן שותפו' הגוי בבכורה ומהרש"ל בים של שלמה פ' ראשית הגז דין ב' תמה על הרמב"ם שלא ביאר דשותפות הגוי פוטר בראשית הגז. וא"כ הרי מצינו מתנות כהונה דשותפות הגוי פוטר בזרוע לחיים וקיבה וגם מבכורה וגם מראשית הגז וסבר מהרשד"ם דנדונו להני מדמינן. ושאני תרומה ודכוותה דכך קבלו רז"ל. ואין ללמוד משם לנדונו דכל קבל דנא אשכחן מתנות ובכורה וראשית הגז דפוטר שותפות הגוי לכל ותו דהסכמ' הזו שעשאוה מעצמ' ולא מדינא נדון בה דשותפות הגוי פוטר בכל וכבר כ' מהרשד"ם בסוף דבריו שיש מקום להאריך ולא חש להאריך וכו' ע"ש וזכר לדבר למ"ש דיש לחלק מדבר שהוא מדינא לדבר שקבלו מעצמם יש ממ"ש התוספות פ"ק דתמורה דף ו' ע"א ד"ה והשתא דאביי ורבא לא פליגי היכא שבדה האיסור מעצמו ע"ש וכ' הרדב"ז בתשו' כ"י סי' ב' אלפים ס"ח דעל זה הוא סומך למעשה ומה גם דהמע"ה. ולא נעלם ממני אנכי הדל שיש לצדד בכל האמור. ומר ניהו רבא עמו עז ותושיה את אשר יבחר יקריב וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות כי"ר. הוא אשר דיבר מעטף ויתיב צוק"ת דוד טרדי"ן עלי אדמה אמרי לה כי מכנפי. ושור"י בארש יכתבו שורים במדב"ר בערב"ה שלחופי הוו משלחפי. ומר ניהו רבא ברוח מבינתו ישים מר למתוק היה נותן בהם סמני"ם אשר בדברו חזק הוא הרפה. אני אני הוא נאה דורש לשלום כסא תורתו ברב עז ותעצומות יפה יפה. הצעיר כצעירתו מדרי"ס מרישיה לסיפיה. הצעיר וזעיר מאד"ם העיר שש אנכי על אמרותיו חדא"י נפשאי

סימן ל"ח קצת חידושי דינים ספיקות הרגשות זכרונות והערות דרך קצרה. איכא ביניהו דבעו העמדה והארכ"ה וטעונים לינה וגלילת ספר"י וספר"א. והיו לכם לזכרון לציו"ן הנה הנם אתיא זכירה. על דרך סימן ד"ע בח"א ומשם באר"ה

א' עדים שנטלו שכר להעיד נסתפק בס' שונה הלכות ח"ב דף נ"ט אי חייבים בשבועת העדות עיין שם והרב המחבר ודעמיה לא גילו דעתם בזה כאשר יראה הרואה. ולפום ריהטא נראה דחייבים בשבועת העדות וזה ממ"ש הריטב"א בחידושיו סוף פ"ב דקדושין משם הרמב"ן שאם החזיר השכר חוזר ומעיד באותה עדות דכיון דלאו פסולא אחרינ' הוא אלא משום קנסא מכיון דאהדריה לאגריה וחזר והעיד תחילתו וסופו בכשרות ומהאי טעמ' נמי כל שנודע שלא נטל שכר על אותו דין או אותה עדות מעשיו קיימין שאינו פסול לעדות שתפסלנו עד שיחזור בתשו' לגמרי אלא כל עדות ודין שלא נטל עליהם שכר כשרים וכו' ואפשר שאין עדות כשרים נפסלת מפני צרופיו וכו' עכ"ל וכ"כ הר"ן בשם הרמב"ן. ולמדנו מדבריהם ז"ל שהנוטל שכר להעיד אינו מפסולי עדות אפי' דרבנן ואי אהדריה לאגריה תחילתו וסופו בכשרות וחוזר ומעיד באותה עדות ומאחר שכן נראה דחייב בשבועת העדות. וראיה לזה מדקאמר הש"ס ריש פ' שבועת העדות דמאי דתנן ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד לאפוקי משחק בקוביא דפסול מדרבנן ואי אמרת דנוטל שכר להעיד גם הוא אינו חייב בשבועת העדו' משום דאכתי לא אהדר אגריה ומחוסר מעשה הו"ל להש"ס לאשמועינן רבותא ולימא לאפוקי ניטל שכר להעיד והיינו רבותא אפי' דאינו פסול לעדות לא מדאורית' ולא מדרבנן אלא משום קנסא ואם החזיר השכר חוזר ומעיד אותו עדות. אפ"ה כל עוד שלא החזיר אינו ראוי להעיד קרינן ביה ואינו חייב בשבועת העדות. ומכ"ש משחק בקוביא דהוא פסול ממש מדרבנן. אלא ודאי דדוקא משחק בקוביא דהוא פסול אינו חייב. אבל נוטל שכר להעיד אינו חייב

ומהא דכ' הרמב"ן דזה שנטל שכר להעיד הוי תחלתו וסופו בכשרות מוכח דאף בפסולי עבירה בעי תחילתו וסופו בכשרות הפך מ"ש הרב שפתי כהן ח"מ סימן ל"ד ס"ק ל"ב דבפסולי עבירה לא בעינן תחילתו וסופו בכשרות וכבר אני הדל בברכי יוסף שם סימן ל"ד אות מ' הבאתי מראשונים ואחרונים דמוכח מינייהו הפך הרב שפתי כהן. ושם כתבתי דכ"כ בשיטה מקובצת כתובות פ"ב דף י"ד ממהר"י ן' מיגש ונראה מדברי