חיים שאל חלק ב ס

דפטור משום שהוא ת"ח או שפטרו המלך באופן המועיל וכל כה"ג כיון דבר חיובא הוא אלא שדבר אחר גרם לו משו"ה כיון דעשאוה בסתם הכל חייבים משא"כ בנכסי הקדש דמדינא פטירי אין דעת הקהל לחייבם. ועוד יש לעמוד ממ"ש הרא"ש עוד שם בכלל ו' סי' י' בתשו' הצבע שאם ראובן אינו צריך לשופטים לסייעו בעש"ג אינו מחויב ליתן עם הצבור ומזה למד מהר"ם אלשיך בסי' נ"ב לנ"ד גבי ת"ח דלא מחייב בשכר המרביץ תורה יעו"ש וא"כ אמאי כתב בסי' כ"ט דכל בני העיר בכלל אפילו אותם שאין פורעים מס ויש לישב ועת לקצר. גם במ"ש עוד מהרשד"ם טעם שני לסניף דכיון דאסור להשתתף עם הגוי א"כ הו"ל מילתא דל"ש ולא גזור בה. מדברי מהריב"ל בח"א סי' מ"ד נראה שחולק בזה גבי הסכמת החזקות ואדרב' כתב דכדי שלא יהא חוטא נשכר חייב יעויין שם. באורך. הן אמת דהרשד"ם לא אמרה אלא לסניף בעלמא אבל מ"מ מהטעם שכ' מהריב"ל שלא יהא חוטא נשכר דינ' יתיב דגם בנדון הרשד"ם הול"ל דחייב לשלם גם בעד חלק הגוי משום קנסא וכפ"ז אין מתשו' הרא"ש כלל י"ג שהבאנו ראיה לנדון מהרשד"ם דשאני בנכסי הקדש דלא עביד איסורא אבל הכא דנשתתף עם הגוי דעביד איסור' הו"ל לקנסו שלא יהא חו"נ וכפ"ז גם עיקר הראיה שהביא הרשד"ם ז"ל מדין רבית אינה ברורה דשאני התם דלא עביד איסורא הישראל כלל ומשו"ה שרי ללות ממנו כיון דהאחריו' על הגוי אבל הכא כיון דעביד איסורא הו"ל לחיוביה. גם במ"ש עוד הרב מהרשד"ם לפטור גם חלק הישראל והביא ראיה מדברי סה"ת שהביא מרן הב"י נוראות נפלאתי הפלא ופלא דנראה דלא סיימוה קמיה סוף דברי סה"ת דאחר שכ' שאם קנו הקמח ביחד פטורה והביא ראיה מהא דאמרו בראשית הגז שותפות גוי פטור ומפ"ק דפסחים דעיסת ארנונא פטורה סיים בה וז"ל ובראשית הגז יש איכא דאמרי שותפות דגוי חיובי מחייב וכן פ"ק דפסחים יש לשון זה דעיסת ארנונא חייבת בחלה לפ"ז אין צריך לחלק כלום עכ"ל כפי מה שהביא מרן הב"י ז"ל והדברי' ברורי' דה"ק דאע"ג דברישא לחלק יצא בין קנו קמח ביחד ללא קנו קמח ביחד ויליף לה מפ' ראשית הגז ומפ"ק דפסחי' היינו להך לישנא קמא דאמרינן בראשית הגז שותפות גוי פטורה וכן ללישנא קמא דפסחי' דעיסת ארנונ' פטורה דאז צריך לאוקומי מתני' דתנן אם אין בה כשעור פטורה הא אם יש בה כשעור חייבת ברם לאיכא דאמרי בראשית הגז דשותפו' דגוי חייבת וכן לאיכא דאמרי פ"ק דפסחים דעיסת ארנונא חייבת א"כ א"צ לחלק כלום דמתני' בכל גוונא איירי אע"ג דקנו קמח ביחד אפ"ה כל שיש בה כשעור חייב' להנהו לישני וא"כ סה"ת גופיה לא פסיקא ליה מילתא וכיפי תלי לה בחלופי הני לישני לישנא קמא ואיכא דאמרי וא"כ מאי חזית דסמכת אתחלת דברי ספר התרומה לפוטרו בלא כלום. ותו דאשכחן להרי"ף והרא"ש פ"ק דפסחים דפסקו כלישנא בתרא דעיסת ארנונא חייבת והכי איתא בירוש' ודלא כלישנא קמא דרבא דאמר פטורה וגם בההיא דראשית הגז אשכחן להרמב"ם פ"א מה' תרומות דין ך' כאב"א דרבנן שותפות גוי בתרומה חייבת וא"כ לענין דינא אית לן למנקט כותייהו ודלא כסה"ת וכ"ש דסה"ת גופיה לא פסיקא ליה מינתא ואדרבא מדכתב בסיפא ובראשית הגז וכו' ולפ"ז א"צ לחלק כלום מוכח דהכי ס"ל עיקר לדינא. וראיתי להב"ח שכ' ג"כ דמשמעות כל הפוסקים דלא כסה"ת אלא אפילו אם קנו קמח ביחד חייב יעו"ש וכ"כ הש"ך. איברא דגם על הב"ח יש קצת תימה דנר' מריהטא דלישניה שהבין שכן הוא באמת סברת סה"ת ולא כן אנכי עמדי דהדר ביה רב בסיפא וכדכתיבנ'. ואיך שיהיה דברי מהרשד"ם תמוהים דמאי מייתי ראיה מריש דברי סה"ת שהם הפך כל הפוסקים וגם דהעלים רב מיניה מסוף דבריו דהדר ביה משמעתיה דכפי סברת כל הפוסקים וסיפא דלישנא דסה"ת דינא יתיב בנדון הרב מהרשד"ם דעכ"פ חייב חלק הישראל דומיא דתרומה וחלה והיכי פסיק ותני דגם חלק הישראל פטור וצ"ע. נאם אחד אחוז בחבלי עבותות אהבה כאשר הייתי אהיה. חיים עטייה ס"ט: סימן ל"ז תשובתי להרב הנז' הי"ו

הא דרישא דרך גדילתו לחוף ימים ים הבבלי וירושלמי ודישרן סמיכין לא פסק מעל שלחנו שנו"ן. הא גברא ממעונות אריו' אם לשב"ט אם לארש"ו נהרו"ת תבקע אר"ש מהמדב"ר והלבנו"ן. ה"ה ארי שבחבורה הרב השלם כמהר"ר חיים עטייה נר"ו רוכב שמים בעזרו פסוח גנון

הא בדבר"א האני אצבי"ר שלמ"י צבור שלמי"ם הבאים כנחלים נטיו נחלי ארנון. הא דסקא מגילת ספר כתוב כוננו ידיו פלפלא אריכתא דרופתקא דאורייתא מרתע כולי גופאי מפלפוליה ירעש כלבנון. הא דדרעא גלייה לדרעיה האירו ברקים מלאים מפיקים גופי תורה מתנבאים בסגנון. הא גופא קשיא אחרי מי יצא רב גובריה אחר אחד דלא ידע מאי קאמר קרי לכדא חביתא לסהדא מנון. הא אתמר עלה ענותו תרבני ותמלא ארש"ו לפי רוב הענוה אנא בריה קלה מעלנ"א אית לה קטנתי איני כדאי וזיוי ישתנון הא חנ"ה דידן חנותנ"ו במדב"ר לישר"י לן מר ששהו את קינה"ן מגו דאתקצאי הא גופאי וחיישנא מביניתא דרישאי עד טופרא דכרעאי כמו חלאי"ם ודחוון לא הנעלו הנקטמון והבטנון. הא קמן איכו השתא אתאן לתנא קמא בשני האותו"ת שורו"ת לוכסן אין בהם כדי שביעה ודרך קצרה לא נצרכא אלא לקיים שפיר גזרת עילאה מר ניהו רבא ממנו יתד ממנו פנה אלוף ית"ד אלוף פינו"ן. הן כל יקר ראתה עיני מקשה ורמי על תשובת מהרשד"ם בי"ד סי' צ"ג בקהל אחד עלו בהסכמ"ה כי כל קונה משי יתן לבן על כל ליטרא וראובן נשתתף עם גוי והפרנסים שואלי"ם הלכו בו מתכונת הלבני"ם והשיב הרב ז"ל לפטו' חלק הגוי ולב"ן וחסרו"ת והביא ראיה מרבית וכו' והקשה מר נר"ו דאמאי ממרחק יביא לחמו מדין רבית והו"ל לאתויי מתשובת הרא"ש כלל י"ג סי' ו' והאריך בזה ככתוב בקונטריסו. ואני בעניי אומר דכפי הסגנון שכ' מהרשד"ם ניחא טובא דמייתי ראיה מרבית ולא מתשובת הרא"ש והוא דמהרשד"ם כתב דחלק הגוי פטור דאם גוי נתן מעות ליהודי שיקנה לו משי ודאי שאינו חייב וידוע שהשותפי' שלוחי' וכו' ואין לאומר שיאמר שהרי קי"ל שאין ישראל נעשה שליח לגוי ולא גוי לישראל וא"כ הו"ל שהמעות של ישראל והמשי שלו. ועל זה הביא ראיה מרבית מהתוספתא שהביא הטור סי' קס"ט וכו' ע"ש באורך. הרי שהרב אתא לאפוקי דעת האומר דכיון דאין ישראל נעשה שליח הו"ל המעות של ישראל והמשי שלו. ועל זה אין ראיה מתשובת הרא"ש שכ' דהסכימו שכל מי שיש בידו מעות להתעסק בין משלו בין מאחרים שאין מתעסק בהקדש בכלל דהני אחרים הם על מי שחייב לתת מס. דהרי הכא האומר הזה הוא אמר דהו"ל המעות של ישראל והמשי שלו. ומאי ראיה מנכסי הקדש שדן הרא"ש שאינם בכלל. הלא הכא מימר אמר דהמעות והמשי שלו. ועל כן הביא ראיה מדין רבית והדבר מבואר ופשוט. תו חזיתיה לכת"ר חד"ד ותימ"א על הרא"ש דידיה אדידיה שהוא ז"ל כתב כלל ו' סי' כ"ט דתקנה שעושים בני העיר בסת' כל בני העיר בכלל אעפ"י שעשאוה לצורך המס ויש מבני העיר שאין פורעים מס כיון שלא הוציאו שום אדם ותשובה זו עם התשובה דכלל י"ג הנז' סתראי נינהו דבכלל ו' לא אזיל בתר אומדנא דגם שאינו פורע מס חייב ומ"ש בתשובה דכלל י"ג דאזיל בתר אומדנא ואולי דשאני התם דאותו שאינו פורע חייב מדינא אלא דפטור משום דהוה ת"ח וכו' יעויין באורך בקונטריסו. והרואה יראה שלשון הרא"ש בכלל ו' שכ' כל בני העיר בכלל מוכח אף אותם שאין חייבים מדינא. אמנם אפשר לחלק ביניהם דבכלל י"ג שהתקינו לתת מס גם המתעסק בממון אחרים סתמו כפירושו דהני אחרים אם היו המעו' בידם היו חייבים לתת מס וממילא נפקי נכסי הקדש והוא דבר מבואר אבל בכלל ו' מיירי דהתקנה שעשו אינה לענין מעות כלומר שגוף התקנה אינה על עסקי דמים כגון דתקנו שלא יצא שום א' מהעיר עד שיקח רשות מהפרנסים ונודע שתכלית התקנה היה בעבור פורעי המס שלא יצא שום א' עד שיקח רשות למען דעת אם פרע כל המס וכיוצא בזה אבל התקנ' נתקנה סתם שלא יצא שום אחד מהקהל או כיוצא בה והיא כוללת אף אם אינו פורע מס וזה מהלכות דרך ארץ לתקן סתם ולכן כתב הרא"ש דכל בני העיר בכלל אפי' שאין פורעי' מס מאחר שלא הוציאו שום אדם דהדעת נותן דחיילא בכולל מאחר שגוף התקנה אינה לתת מעות אלא כגון שלא יצא שום אדם מהעיר או דומה לזה וכלם בכלל דאי לאו ה"ל לפרש ומ"ש הרא"ש בכל התשו' הוא דבר הלמד מענינו ואין כאן סתיר' כדבר האמור והנה בא"ר לח"י רוא"י. וממילא רווחא התשובה אשר שם בכלל ו' סי' יו"ד באדם עשוי להצביע שאינו צריך סעד לתומכו מהשופטים כי נצב"ע ונפטר וקשיתיה למר מתשוב' סי' כ"ט ככתוב בקונטריסו. ולפום מאי דאמרן בעניותין ניחא והנני יוסיף והיתה לבאר דבהסכמת לתת מס מעסק אחרים דפטר נכסי הקדש בכלל י"ג מפורש בהסכמה ענין המס ועליה אנו דנים דודאי נכסי הקדש ליתנהו בכלל ובתשובת הצבע אעיקר' לא יש הסכמ' רק הקהל נותנים לשופטי' ושואלין מהצבע חלקו ויפה פטרו הרא"ש דבלא"ה הצבע כספו לו נתן והוא מילת' דמסתבר'. אך בתשובה סי' כ"ט יש הסכמה ובהסכמ' לא אתיא זכיר' ענין מס כלל רק תקנ' סתמית ואינה במס גוף התקנ' בענין אחר כגון שלא יצא שום א' מהעי' בלי רשות או מעין דוגמ' הגם דידעי' שנעשית לצורך המס כיון שלא נזכר בהסכמ' ענין המס אלא סתם על בני העיר כלם בכלל וצדיק דינו של הרא"ש ואפי' תימא דבסי' כ"ט נמי לא יש הסכמ' רק שתקנו כך שפיר קאמר דהיא כללית ולא הוציאו שום אדם כשעשו התקנ'

אשובה אראה מ"ש מר בדברות קדשו של מהרשדים וישימו הסני"ף מטעם מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן והא מילתא דלא שכיחא שישתתף ישראל עם הגוי וכו' ועל זה כ' מר דמהריב"ל בראשון סי' מ"ג חולק בזה גבי הסכמת החזקות דכ' דאדרב' כדי שלא יהא חוטא נשכר חייב ולפ"ז עיקר הראיה של מהרשד"ם מדין רבית אינה ברורה וכו' והאריך בזה ככתוב בקונטריסו. ואנכי תולעת נרא' לפק"ד דשנא ושנא נדון מהריב"ל מנדון מהרשד"ם