חיים שאל חלק ב נז

היה מארי דאתרא בעה"ק ירושלים תו'. וכזה ראיתי בשו"ת הרשב"א באותיו' מרובעו' סי' שצ"ח שכ' וכורכין הרצועה שתי כריכות סביב צואר המנעל וכו' ע"ש. ובכל האמו' ויותר ממה שקריתי לפניכם נשאתי ונתתי עם רב אחאי הר' המובהק שפר יוחסין כמהר"ר יום טוב אלגאזי נר"ו וגם הרצינו הדברים לפני הרב המופלא כמהר"ר יהודה נבון נר"ו ולפני הר' המו' כמהר"ר משה בולה נר"ו והסכימו כלם בדבר לעשות הכריכות מבחוץ כמו שהיו נוהגים פעה"ק ירושלים ת"ו מקדם קדמתה וכמנהג כרכין ועיירות גדולות שבטורקיא"ה וארץ מצרים. וגם העידו שכך נוהגים בערי המערב ועשינו מעשה בשני בתי דינים לכרוך הרצועות מבחוץ רק שיהיו נוגעים בבשר מאחור בנקבים ומצד פנים בפגימות ובין הקרסים ללולאות. אמנם הרב המופלא בעל פרי האדמה נר"ו ידע מכל העובר ולא פצה פה רק הוא היה עושה כמו שנהגו בזמנו מקרוב. ובלכתי לעה"ק חברון ת"ו נשאתי ונתתי עם הרב המופלא בעל יד אהרן נר"ו ואמרתי לו שבספרו הבהיר יד אהרן א"ה הנדפס חדש ממש הביא דברי הרב פרי האדמה נר"ו ולא העיר על זה. והשיב לי האמת אתך ודאי ולא הוה אדעתאי לכתוב על זה אלו דבריו נר"ו: סימן לד בלשון רש"י פ' אין עומדין

לאחר קראתי נועם ונעימות בימינו. דמצפרא כר"ך ותני גופי הלכות הוא עדינו. אהוב ונחמד החכם השלם והכולל סיני ועוקר הרים עצום הוא ורב להושיע כמה"ר משה שלום נר"ו יצרנהו כאישון עינו

עט לפרוס סוכת ש' אמרי לה בחניכתו. גם הייתי הלילה צופה ומביט לשון רש"י פ' אין עומדין דף ל"ד דבתחילה פי' אין להם סדר דאומרה אף שלא במקומה מ"מ וממה שפי' במשנה וממ"ש בגמ' סמוך לדיבור אין להם סדר משמע להפך עד כאן דברי כת"ר. ואחזה אנכי להרב פני יהושע עמד על זה. אמנם מאי דמסיק הר' בדרך ברור ונכון דמ"ש רש"י שלא במקומה ר"ל שהפסיק ואינה סמוכה לקודמות והאריך בזה וקלסיה. וגם נאמר לי שכבר קדמו הרב סמיכת חכמים וגם הוא ז"ל השב"ח השבי"ח הדרך הזה. בתר דשקילנא עפרא מתותי כרעיהו דרבנן קדישי לא שמיע לי ולדעתי הקצרה לא תוכל האר"ש שאתו. וביותר דרש"י ז"ל אשתקי"ל מילולי' בשקל הקדש קב ונקי והכא לא דיבר קצרה ואינו מובן. ולא עוד אלא דאיכא מרבוואתא קמאי דמפרשי אין להם סדר שלא במקומה שהקדים ברכה המאוחרת לזו וכמ"ש הרי"ף וכן מצאתי לרבי' חננאל בתשובה הגאונים כ"י סי' צ"ז וגם הרשב"א בחידושיו כתב דיש גאונים סברי הכי ומאחר דרש"י ודאי ידע דאיכא מקמאי דמפרשי הכי אמאי כתב לשון זה שנטעה לפרש הפך דעתו ובשלמא אם לא היה פי' זה בעולם הו"א דסבר רש"י ליכא למטעי אבל עתה שידענו דיש מן הגאונים דסברי הכי לא הי"ל לכתוב לשון זה. וראב"ן דף מ"ה ע"א פי' נמי כר"ח ע"ש. עוד יש להרגיש על הרב פני יהושע דלשון השני דרש"י בש"ס מוכח בהדיא דמקשה הש"ס על רב אסי דאמר אין להם סדר שיאמרנה שלא במקומה כפי' ר"ח שהרי כ' מתחלה הברכה שטעה זה וממילא משתמע דגומר ממנה והלאה אלמא על סדרה צריך לחזור ולאומרה. ולשון זה פשטו ועומקו מוכח דהוא קושיא לרב אשי על פי פירוש שכתב והוא כר"ח. והוא דבר קשה דהש"ס לא מותיב אלא לרב הונא ולא העיר הרב פני יהושע על זה. ואחד החיפוש חזה הוית בס' עטרת ראש שהעיר על זה וכתב דרש"י לא גריס תיובתא דר' הונא ומפר' דמותיב לתרוייהו והש"ס מתרץ לרב הונא ורב אסי אסקיה בתיובתא ורש"י פוסק כר' הונא והת"ד. ולא נהירא לי ההדיוט חדא לאשוויי רש"י דפליג על כל הפוסקים דפסקי כרב אסי. ועוד דהני בי תרי דכתבי התוס' והרא"ש וסיעת' בשם רש"י דמפרש כפי' ר"ח והגהות אשרי ובפ' האורה דרש"י בפי' רשב"ם ליתנהו לתרוייהו דרש"י פוסק כרב הונא. ותו דמ"ש רש"י במשנה הוא כרב אסי לפי' רשב"ם. ותו דאמאי אסיק הש"ס לרב אסי בתיובתא והרי יש לתרץ בפשיטות לדעת רב אסי. וכבר עלו על לבי איזה ישובים ולא ישרו בעיני וגם האחרונים מהר"י הלוי וזולתו האריכו בזה. והנה שפתי עוד הם מדברים נזכרתי מה שראיתי זה שנים בסוף ס' קרבן נתנאל דמצא בש"ס כתוב על קלף דהגירסא בש"ס תיובתא דרב אסי לימא תיהוי תיובתא דרב הונא אמר לך רב הונא. והש"ס הזה אני ראיתיו כמ"ש במשג"ב מערכת גימ"ל ושם זכרתי הא דהרב ק"ן ע"ש ונראה שגירסא זו היתה לפני רש"י ז"ל. האמנם כפ"ז נראה דרב אסי קאי בתיובתא וצריך לפסוק כרב הונא וקשה על זה כל מה שהקשתי בסמוך על הרב עטרת ראש. ואולי י"ל דמדלא קאמר אלא תיובתא דרב אסי לחוד פי' רש"י אלא דלא חש להשיב דהתירוץ פשוט והלכה כרב אסי ולפי הרשום בזכרוני למדתי כלל זה דכשאינו אומר ב' פעמים תיובתא דהוי שואל ומשיב לאו תיובתא גמורה היא ובזה יתישב קצת. ומאי דקשיא למר בביצה דף י"ז ממתני' דשלהי מקואות כבר קדמו הרב יעב"ץ ז"ל בספריו לחם שמים ומשנה לחם והרעיש יד (ח"ב) העולם והפיץ והדיח איזה ישובי' שהשיבו לו ביד חזקה ואיני יכול ליטפל בדבריו. ואשר דרש דרש משה הסכמה על ספרו החשוב. דוד בשתים לא עלתה לו חדא דעדיין לא הגעתי לרועה צאן השדה אל צאנו. לא חכימא ולא חוזאה ידענא בנפשאי תקיף חולשאי הקטון לפי קטנו. היאמר חומ"ר ליושר"ו הושב יושר על מכונו. וספר כתב איש רבי אם יראה איש צעיר כתב עליו אונ"ו. וזאת שנית כי רבות בשנים החדלתי את דשני ואפי' ניירא בעלמא לא יעי"ר קינ"ו. ודברים ק"ו מאן דאתחזק לקדש פקיע שמיה יורה יורה ידין ידין המחדש בטובו חדשים לבקרים לפנות בקר לאיתנו. ואני תפלה יחי ויתן לו ככל אות נפשו שהשמחה במעונו. אמר יאמר העבד חיד"א ס"ט: סימן לה שבע בעיי

איש שר ואוהב לא כהתה עינו חופש כל חדרי תורה משגיח מן החלונות מציץ. בוצין בוצין מקטפיה ידיע והוא נער חצ"ר לב ויוצא פרח ויצץ ציץ הן גביר דגמי' וסביר כמהח"ר נר"ו יהי שמו לעולם ועליו יציץ. כי"ר

רחימו דנפשין הן כל יקר ראתה עיני הני שבע בעיי נשאל נשאל דוד מאתך תהלתי ואשיב"ה אתהן לפי קוצר דעתי ואתה קדוש תבחר ותקרב מאשר תעלה מצודתי כן יצי"ץ. ריש תור"ה אמר מר וז"ל ראיתי הגהה כ"י להרב דוד קורינאלדי ז"ל שכתב על דברי גור אריה א"ח סוף סי' ב' ולא ילך ד' אמות בגלוי הראש זהו משום מדת חסידות אבל אין שום איסור בדבר לילך בגלוי הראש כמ"ש בהדיא סי' נ"א בשם הכלבו והר"ם וכ' גם כן דיש אומרים שמותר לברך בגלוי הראש אעפ"י שהוא אינו פוסק כן עכ"ל ועל זה כתב הרב רד"ק הננו ליתא דבמס' סופרים פרק י"ד הלכה ט"ו תני בהדיא דבראש' מגולה אינו רשאי להוציא אזכרה מפיו כמ"ש שם בב"י ובפי"ג שם מבואר דאזלי' בתר המחמיר עכ"ל ונבהלתי מראות מה יענה הרב גור אריה לזה עכ"ל כת"ר. ואני בעוניי אענה דלשון מס' סופרי' פי"ד הכי אתמר. פוחח הנראין כרעיו או בגדיו פרומים או מי שראשו מגולה פורס על שמע ויש אומרים בכרעיו ובגדיו פורס אבל לא בראשו מגולה אינו רשאי להוציא אזכרה מפיו עכ"ל ומרן בב"י סי' נ"א הביא דברי מסכת סופרים הללו וכ' עלה נראה שהוא מחלקת אם מותר לברך בגלוי הראש או אסור וכיון דרבי' ירוחם פסק דאסור הכי נקיטינן עכ"ל הראת לדעת דמ"ש בס' גור אריה מדברי מרן סי' נ"א דבריו נאמנו מאד כמבואר. א"כ איפה מה חרי האף של הרב מהר"ד הנז' אשר כתב עליו ליתא וכו' הרי מרן כתב שהוא מחלקת והיינו דכתב בס' גור אריה דכ' מרן די"א שמותר לברך וכן הוא האמת דבריש' תני במ"ס דפוחח בראש מגולה פורס על שמע. ובס' גור אריה לא נטפל לענין הדין. ומרן כבר כתב דכיון דרבי' ירוחם פסק כמ"ד דאסור הכי נקיטינן ומה לו כי יזעק להרב הנז'. ותו דאם זה שכ' הרב גור אריה די"א שמותר לברך היה איזה פוסק היה מקום לומר שכונת הר' מהר"ד היה דליתא לסברת פוסק זה ומייתי ראיה ממ"ס עצמו פי"ג. אמנם נראה פשוט דהני יש אומרים שכ' בס' גור אריה הוא על מ"ד במס' סופרים עצמו דשרי לברך בגלוי הראש והיינו מ"ש בבית יוסף סי' צ"ח כמבואר. ומאחר שכן מאי קאמר הרב הנז' דליתא ומוכח לה מסברת החולק וסייעיה למילתיה ממ"ש בפרק י"ג דאזלינן בתר המחמיר וכל זה אין לו ענין על מ"ד במ"ס דשרי והרי הוא כמבוא"ר ומ"ש בס' גור אריה אעפ"י שהוא אינו פוסק כן אין כונתו דדעת מרן לאסור והוא מתיר ח"ו ואולם לפום ריהטא יש להרגיש על מרן סי' צ"א במה שכ' וכיון דרבי' ירוחם פסק כמ"ד דאסור הכי נקיטינן דמשמע דדוק' משום דחזינן לרבי' ירוחם דאסר הכי נקיטינן והלא בלאו דברי רבינו ירוחם הדבר מוכרע ומכיפיה מבריך ממסכת סופרים גופה שהרי פי"ג גבי מנהג ישראל זאת לפנים לענות בברכת ההפטרה שלאחריה נאמן אתה הוא ה' אלהינו וכו' אתמר התם זה אחת ממחלק' בני מזרח ובני מערב שבני מזרח עונים אותו בישיבה ובני מערב בעמידה ובכל מקום שנחלקו שני תנאים או שני אמוראים ולא בדיק לן הלכתא כחד מינייהו אזלינן בתר מחמיר כ"ש בשבח ותהלה של חי העולמים וכו' ע"ש ולפ"ז כ"ש שאסור לברך בגלוי הראש והם דברי מהר"ד הנז'. אמנם כד דייקת פורתא לק"מ דמ"ש במ"ס פי"ג הוא כשהוא מחלוקת שקול אבל הכא במ"ס פי"ד תני סתמא דראשו מגול' פורס על שמע ובתר הכי בשם יש אומרים קאסר וכבר נודע דארחייהו דמשניות ובריתות דתני בהו הסברא המוסכמת בסתם ואינו ענין למה שאמרו פי"ג. ומשו"ה מרן תלה ברבינו ירוחם דלולי דבריו היה מקום לפסוק כמ"ד דשרי דתנ' ליה בסת'. אך מאחר דרי' ירוחם שפר קדמוהי לפסוק כמאן דאסר משום כבוד ה' הכי נקיטינן. א"נ אפשר דלקום באמירת אתה הוא ה' אלהינו דברכת ההפטר' הוא דרבנן למי שסובר לקום ואנן קי"ל פ"ק דע"ז היכא דאיכא פלוגתא וליכא הכרעה בשל תור' הלך אחר המחמי' ובשל סופרי' הלך אחר המיקל וכ"כ הרמב"ם סוף