חיים שאל חלק ב נה

סי' רנ"ט וז"ל הא דאין משתכרין בשל עניים דוקא בצדקה דעומדת לחלק ועלה קאמר בש"ם דילמא מתרמי וכו' אבל כשאינה עומדת לחלק אלא לפירות לעניים והקרן קיים דלא שייך ביה טעמ' דילמ' מתרמי וכו' שרי א"נ במידי דקייץ לעניים ידועים וכו' בהני גווני שרי בקרוב לשכר וכו' והשתא מ"ש הוא ז"ל אבל הקדש עניים אינו בכלל הזה רוצה לומר אינו בכלל אין משתכרין בשל הקדש דטעמא דידיה משום דאין עניות דלפי הך טעמ' אפי' ליכא פסיד' אסור אבל הוא בכלל חלוקה דאין משתכרין בשל עניים ונ"מ היכא דלא שייך טעמ' דרילמ' מתרמי וכו' כגון הנך גווני דקאמרן שרי ומ"מ מאחר דמתני' סתמ' קתני אין משתכרין בשל עניי' בין עומד לחלק בין אינו עומד לחלק מוכרח לומר הך דאינו עומד לחלק משום פסיד' הוא ולכך קרוב לשכר וכו' שרי וע"כ הרשב"א לשאינו עומד לחלק נחית לומר שאינו בכלל חלוקה דאין משתכרין בשל הקדש דאי בעומד לחלק קאי מאי קמ"ל שאינה בכלל לא בשל הקדש פשיט' דא"ה אין משתכרין בשל עניים במאי מוקמת לה אלא ודאי מתני' בעומד לחלק מיירי ובא לחדש דבשאינה עומדת לחלק היא בכלל זה והשת' ניחא דתלי לה הרשב"א להאי דינא עמ"ש בכתובות וצא קאמר עמ"ש בשקלים דשם היא האי מתני' אלא משום דהנפקות' אינה אלא לטעמ' דכתובות ולפ"ז איכא למימר דש"ס דידן וירוש' לא פליגי דמר אמר חדא ומא"ח דהירוש' מיירי בשאינה עומדת לחלק ואזדא לה קושי' הרב מש"ל על מהרימ"ט דנקט טעמ' דפסיד' נגד הש"ס. ומה שסיים הרשב"א וזה שהקדש עניים וכו' לפי מ"ש הדברי' פשוטים שבא לפרש הנפקות' לכך קאמר וזה פי' זהו פירוש הענין דקי"ל הקדש עניים מותר בר"ק ד"ת ומדרבנן הוא דאסור משום דאחיך כתיב וכו' וחזר ואמר וקרוב אני לומר דמותר אפילו מדרבנן כמ"ש מהתוספת' וכו' ומ"מ לא למעשה אני אומר וכו' אבל קרוב לשכר וכו' ברור שמותר אפילו מדרבנן א"כ זהו הנפקות' דאמרן דאינו בכלל אין משתכרין בשל הקדש מזבח ובד"ה ומזה יצא לו למהרימ"ט דס"ל להרשב"א דהקדש עניים מותר להשתכר על ידי משכונות זהב וכו' אחת שאלתי יודיעני דעתו היתכן דרך זה: וזאת תשובתי בס"ד צי"ר ידידות ציר נאמן. לתורה ולתעודה ישלח דברו מלא האומ"ר מן. החכם השלם זה סיני בקדש ח"ק הרב ועצום יוס"ף תהלות נר"ו

לדידי חזי לי ארש זבת חלב ודבש אמרות טהורות אור יקרות היו לברו"ת ואשיב בקצרה בס"ד. חזה הוית חפ"ש מחופ"ש יצא לחפש"י מקור תשובת הרשב"א עד שמצא בספר כפתור ופרח. ואני בעניי אומר כי תשובת הרשב"א למעות ת"ת היא בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תרס"ט. ולמעות צדקה תשובת הרשב"א בתשובו' המיוחסו' סימן רכ"ב ובסגנון אחר היא בתשובו' הרשב"א דפוס ישן באותיו' אשורית סי' שכ"ב. ותשובת הרשב"א דעלה קאי מהרימ"ט הביאה מרן בבית יוסף סי' ק"ס והיא במילואה כלשון כפתור ופרח ממש מתיבת מסתבר' ואילך ע"ש. האמנם מציאה מצא בס' כו"ף דתחילת הלשון שכ' שם ליתיה בשום תשובה מהנז'. אני בצדק אחזה מאי דקשיא למר על הרשב"א ומהרימ"ט כפי הלשון שהביא כו"ף ומאי דתריץ יתיב דברי הרשב"א ודברי מהרימ"ט עפ"י דברי הגמי"י דמפליג בין מעו' צדקה העומדים לחלק למעו' צדקה שאינן עומדו' לחלק והקרן קיימת והאריך בזה ככתוב בקונטריסו. והי' טרם אענה על עיקר תירוץ מעכ"ת אעורר את האהב' במאי דהוקש' לכת"ר בתחילת דיבר ורואה אני שכ' דכפי לשון הרשב"א שהביא הרב כפתור ופרח עתה יגדל נא תמיהת הרב מש"ל וכו' וסיים וז"ל וטעם דלא פריך המש"ל על הרשב"א עצמו דקאמר בהקדש עניים מותר ללוותו בקרוב לשכר כמ"ש כו"ף אפשר דזה הלשון נעלם מהרב ז"ל עכ"ל. ועם האדון הסליחה דלהא דהרשב"א מתיר מעות עניים בקרוב לשכר לא נפלאת היא ולא רחוק' ואין צריך לזה ס' כפתור ופרח דמהרימ"ט עצמו כתב משם הרשב"א להתיר בקרוב לשכר. ותו הרי תשו' הרשב"א ח"א סי' תרס"ט ובתשובו' המיוחסו' סימן רכ"ב מפורש דהרשב"א מתיר בקרוב לשכר. הן אמת דתשובת הרשב"א בח"א היא לענין הקדש ת"ת. אבל האיכ' תשו' במיוחסו' לצדקה ומעות עניים. וגם תשובת הרשב"א שהביא מרן היא תשובת כפתור ופרח ממ"ש מסתבר' וכו' כמש"ל ובודאי לא נעלמו מהרב ז"ל ויתכן שגם הרב מש"ל פשיט' ליה חילוק הגמי"י ומה גם שהובא ביתה יוסף סי' רנ"ט ומשו"ה לא מק' על הרשב"א דהתי' פשוט ולא הוקשה לו אלא דברי מהרימ"ט בטעם אין משתכרין כמבואר. ומאי דקשיא לכת"ר על מהרימ"ט דהדר' קושי' לדוכת' אמאי לא מוקי הש"ס בפ' שום היתומים בשל עניי' ככתוב באורך בקונטריסו. לק"מ דתירוץ מהרימ"ט מבואר בדבריו דאין להלוות כי אם במשכונו' זהב וכסף וא"כ מאי שום היתומי' דקאמ' דלא שייך למכור קרקע כדי לפדו' משכונו' זהב וכסף וכמו שפירש את שיחותיו מהרימ"ט שם. ואבא היום לעיקר תירוץ מעכ"ת ואומר דחילוק זה בין צדקה העומדת לחלק למעו' צדקה שהם קרן קיימת הוא חילוק נאה ויא"ה. ברם מ"ש מר דסבר הרשב"א דקרן צדקה הוא בכלל חלוקת אין משתכרין בשל עניים שהוא כולל והיכא שהוא קרן ואינו עומד לחלק הינו משום פסיד' ובהכי מיירי הירושלמי ויפה כתב מהרימ"ט זהו תורף דבריו. אינו מתישב דכפ"ז הרשב"א לא הו"ל לומר זה אינו בכלל הקדש ותו לא. רק הו"ל לבאר דאין משתכרין בשל עניים קאי בכל גוונא. וחלוקת אינה עומדת לחלק היינו משום פסיד' ושריות' היא להלוותן בקרוב לשכר או ברבית גמורה ואז אשמועינן טעמא ואשמועינן הלכת'. ומהיכ' תיתי דזה יהי' בכלל אין משתכרין בשל הקדש כיון דתנן אין משתכרין בשל עניים והוא כולל כל החלוקו' ותו דלשון אין משתכרין בשל עניים כשהקרן קיימת משום פסידא לא א"ש דאיך קאמר אין משתכרין מילת' פסיקת' והא משתכרין כי ליכא פסיד'. ותו הירושלמי דקאי סתמ' ורבי עקיב' אמר אין משתכרין בשל הקדש ושל עניים היכי מפרש משום פסיד' והא אין משתכרין קא פסיק ותני ופליג על ר' ישמעאל דאמר והשכר להקדש. ואי סבר הירושלמי כבבלי כדאמר מר אמאי הירושלמי לא פירש עיקר הדבר דטעם ר' עקיב' דאין משתכרין בהקדש היינו דאין עניות וגנאי להקדש ושל עניים דילמ' מתרמי וזהו בעצם אין משתכרין. ובמקום העיקר תפס בירושלמי ענף א' מחלוקת עניים הא דפסיד' ואין די בא"ר המשנ' כלל. ותו דהא דפסיד' אינו כי אם במעות עניים דוקא אבל בהקדש ליתא וזו היא שקשה דהירו' יפרש ענף חלוקת עניים לבד ולא שייך בהקדש. וכן קשה על מהרימ"ט לפי דברי כת"ר דקאמר דקי"ל כרבי עקיב' אין משתכרין בהקדש ואף בשל עניים משום פסיד' ומשמע דעל שניהם הוא אומר והא ליתא בהקדש והו"ל להרב מהרימ"ט והוא אחרון למידק בלישניה ולא לימא כי אם מעות עניים. ותו דמדברי מהרימ"ט בסמוך שכ' וז"ל בשל עניים אי לא משבחינן ניכלינהו הני עניים זוזא זוזא ובתר הכי אכ"ע רמי לפרנסם עכ"ל מוכח דבעומדת לחלק מיירי הפך כת"ר. וכן נראה ממ"ש מהרימ"ט בתשובותיו בי"ד סי' מ"ה דמייתי פלוגת' דהרא"ש והרשב"א דהרשב"א שרי להלוות מעות צדקה ברבית קצוצה והרא"ש אסר ושוב כתב דכשהקרן קיימ' והפירו' לעניי' גם הרא"ש מתיר עש"ב ומוכח דהרב מהרימ"ט סבר דדעת הרשב"א להתיר רבית קצוצה אף בעומד' לחלק. הן אמת דהאחרוני' האריכו בתשובו' מהרימ"ט הללו ואחרו' כמו שתראה להרב כנה"ג בתשובותיו י"ד סי' קפ"ב והנמשך והרב כהונת עולם בסי' ק"ס בביאורו ולא עט האסף. גם מה שפירש כת"ר בדברי הרשב"א שהביא הרב כפתור ופרח שכ' וזה שהקדש עניים וכו' שבא לומר הנפקות' וכו' אינו מתישב והם כהררי' התלויים בשערה. לכן נרא' דדעת הרשב"א דמאי דתנן אין משתכרין בשל עניים לא איירי אלא בצדק' העומדת ליחלק דזהו על הרוב דהצדק' עומדת לחלק ושפיר קאמר ר' עקיב' אין משתכרין בשל הקדש ולא בשל עניים ותרוייהו מילת' פסיקתא והי' טעמו כדמפרש בכתובו' הקדש דאין עניות ועניים דילמא מתרמי וכו' ופליג על רבי ישמעאל ועל סוגית כתובו' קאי הרשב"א לפי מ"ש הרב כפתור ופרח בשמו. ועל זה אמר הרשב"א דהקדש עניים אינו בכלל אין משתכרין בשל הקדש. ותנא דווקנא הוא למנקט הקדש עניים דמיירי כשהקרן קיימת ואין זה צדקה המתחלקת דההיא מעות של עניי' מיקרי. וכונת הרשב"א דכיון דמאי דתנן אין משתכרין בשל עניים היא בצדקה המתחלקת ואין משתכרין כלל. הו"א דהקדש עניים אפשר דהוא בכלל אין משתכרין בשל הקדש ולאפוקי זה בא לומר שאינה בכלל דההיא דוקא בקדשי מזבח ובדק הבית היא. ומ"ש עוד וזה שהקדש שמים מותר וכו' בא ללמד דעת דהקדש שמים מותר ברבית. וממיל' דהגם דמותר ברבית אין משתכרין בהקדש לר' עקיב' דהוא גנאי להקדש דאין עניות וכו' כמ"ש שם בכתובו' ועלה קאי והוא הודעה בעלמ'. ואחר זה ראה וחידש דהקדש עניים מותר וכו' והם דברים נפרדי' כן נ"ל פשט הדברי'. ולפום הא דאמרן אין משתכרין בשל עניים לא איירי אלא במעו' עניים המתחלקי' והרשב"א הכי מפרשה ויצא לידון בהקדש של עניים שהקרן קיימת. ושפיר קמותיב הרב מש"ל למהרימ"ט דבדינו של הרשב"א נקט אין משתכרין וישנו בנותן טעם משום פסידא. דהרי מפורש בכתובו' דאין משתכרין כלל דילמא מתרמי וכו' וזו אינה משלנו דמיירינן בדין הרשב"א. ומ"ש אין משתכרין היינו בצדקה המתחלקת ואין משתכרין כלל. וכן פירש רש"י בסוגי' כתובו' דף ק"ו הנז' הובא בשיטה מקובצת וז"ל אף לא בשל עניים בצדק' העומדת לצורך עניים עכ"ל וזה מסכים למ"ש בתשובו' דשייכי לספר משפטים סימן י"ד וכ"כ הרדב"ז בתשובותיו דפוס פיורדא סי' תי"ד ע"ש. וזה חזיתי להרדב"ז שם שכ' דזו מחלק' ישנה דראבי"ה אסר וריא"ז שרי וכעת לא ראיתי בפוסקים שהביאו דעת ריא"ז בזה. ונרא' דתשובת הרב בנויה על תשובת הגמי"י בתשובו' דשייכי סי' י"ד הנז' ואפשר דט"ס הוא וצ"ל ר"י במקום ריא"ז והוא מבואר בתשו' דשייכי הנז' ומשם חפר אוכל הרדב"ז כאשר יראה הרואה. ומ"ש בתשובו' דשייכי מורי שיחיה מתיר הקשה הרב כנה"ג סי' ק"ס ובתשובותיו