חיים שאל חלק ב נ

לסדר המשנה באופן זה מחרי' אדם מצאנו ומבקרו ומעבדיו ומשפחותיו הכנענים ומשדה אחוזתו דברי ר' אלעזר אמר ראב"ע מה אם לגבוה וכו' על נכסיו. ואח"ך יתחיל משנה אחרת אם החרי' את כלן אינם מוחרמין המחרי' בנו ובתו וכו' וכי הוה תנן הכי הוה ידעינן שפיר דליכא פלוגתא אלא ר' אלעזר וראב"ע. ובתר הכי סתם משנה דאם החרי' את כלן לא הוה חרם והיינו ככולי עלמא. ומדלא תני הכי וסמיך דברי ר"א להא דקתני אינן מוחרמין ש"מ דרבנן פליגי עליה. ואע"ג דאמרי' בעלמא דרבי לא רצה לשנות הלשון השגור בפי התלמדים ושנה משנתו לפו"ם רבנן. מ"מ כי נפיק מינה חורבא כאן שינ"ה רבי ודוק. ואשר שפר קדמיה דהרב הנז' ותירץ יתיב דעת הרמב"ם דאשכחן סתם משנה דלא כר"א דתנן פ"ו מעלין לו תפיליו וכו' יש להשיב דאי הכי סתם ואח"ך מחלקת הוא דבחדא מסכתא יש סדר למשנה וקי"ל בהחולץ סתם ואח"ך מחלקת אין הלכה כסתם וא"כ הו"ל להרמב"ם לפסוק כר"א דאינן מוחרמין דאין הלכה כסתם. דהכא אין המחלקת סמוך לסתם וגריע הסתם טפי במ"ש התוס' בבתרא דף קכ"ב וכן מוכח בתשובת הרשב"א סי' קי"ד ע"ש ועמ"ש הרב שדה יהושע פ"ב דתעניו' דף ח' עש"ב ובחידושי הרשב"א בפ' החולץ וא"כ הכא אין הלכה כסתם וכן כתב הרב חזון נחום גופיה פ"א דערכין דף ק"ד ע"ב והשיג על הרב תי"ט ולבסוף לדעת מרן אסיק בצ"ע עש"ב. ואפי' למ"ש הרב הנמקי פ' החולץ בשם הרמב"ן דכלל סתם ואח"כ מחלקת אין הלכה כסתם אינו כלל גמור דזמנין דבהא נמי הלכה כסתם ע"ש ובחידושי הרמב"ן שם. אכתי יש להעיר דהרמב"ם בפי' המשנה הו"ל לאשמועי' הך חידושא דמכח ההיא סתמ' פסקינן דלא כר' אלעזר. והסמ"ג עשין קל"ב שפס' דהן מוחרמין שכן ישנו בתוספת' הול"ל שכן הוא סתמא דפ"ו דהתוספתא אימור משבשתא. (כונתי דזמנין אמרי' הכי וא"כ טפי ניחא לומר דהכי סתם לן תנא). ותו קשיא לי ההדיוט על הרב הנז' שהרי התוספתא הלזו שהביאו הסמ"ג ומרן בכ"מ כך היא שנויה אין לאדם להקדיש כל נכסיו אם הקדיש את כלן הרי הן מוקדשין אין אדם רשאי להחרי' את כל נכסיו ואם החרי' את כן הרי הן מוחרמין ר"א אומ' מאד' ולא כל אדם מבהמה ולא כ בהמה משדה אחוזתו ולא כל שדה אחוזתו לפיכך אם הקדיש את כלן הרי הן מוקדשין ואם החרים את כלן אינם מוחרמין עכ"ל הרי דאף לר"א דס"ל דאינן מוחרמין ס"ל דאם הקדיש את כלן הרי הן מוקדשין. ונראה טעמו דאף על גב דמהאי קרא שמעינן שלא להקיש ושלא להחרים כל נכסיו וכמ"ש הרב הנז' בדעת הרמב"ם מ"מ ס"ל לר' אלעזר דכי ממעטינן מאך כל חרם לא מעיט אלא דאינן מוחרמין אבל אם הקדיש הכל הרי הן מוקדשין. ומאחר שכן איך קאמר הרב הנז' דסתם משנה דמעלין לו תפיליו הויא דלא כר"א הרי גם ר"א לא פליג בהקדש ומודה שאם הקדיש כל נכסיו כלן מוקדשין ולא פליג אלא במחרי'. ומה יוכיח הוכח מההיא משנה דהיא במקדיש. ואם נפשך לומר דהרב הנז' ס"ל דט"ס הוא בתוספתא וצריך לומר בסברת ר' אלעזר אינן מוקדשין דהקדש וחרם חד דינא אית להו דמחד קרא נפקי. מלבד דמילתא כדנא בדור אחרון מאן ספין ומאן רקיע לתלות בט"ס וכיוצא. עוד בה דהו"ל להרב לאתויי התוספתא ולתקנה ולומר דט"ס הוא. והדר יפרש דההיא סתמא דלא כר' אלעזר

העוד לנו להעיר על הרב הנז' במ"ש דלא פריך תלמודא ורבנן האי אך מאי עבדי ליה משים דהי"ל מיעוט אחר מיעוט וכו' דמאי דפשיטא ליה למר טובא עד דלא אצטריך תלמודא לפרושי. קא מיבעיא לן בעניותין חדא דהכא איכא ריבויא בין תרי מיעוטי דכתיב אך כל חרם אשר יחרים מכל אשר לו דכל ריבויא הוא ואפשר דבכי האי גינא לא הוי מיעוט אחר מיעוט כיון דאיכא ריבויא בין תרי מיעוטי. ותו דהניחא למאן דסבר דאפי' תלתא מיעוטי מדרשי במיעוט אחר מיעוט לרבות. אמנם לירושלמי דקאמר בהדיא דתלתא מיעוטי כלהו למעט ואפי' לדעת רש"י דסבר דהתלתא להוו בחד קרא הרי הכא איכא תלתא וארבעה מיעוטי בחד קרא. אלא דבהא איכא למימר דהכא דהוו ארבעה אף לדעת הירושלמי מדרשי במיעוט אחר מיעוט לרבות ולא קאמר בירושלמי אלא במותב תלתא דהרי אלו מיעוטין אבל בארבעה מיעוטי אמרינן מיעוט אחר מיעוט לרבות. ועדיין צריכים אנו למודע"י לשיטת הרב הנז' א"כ לר' אלעזר איך דריש אך למעט שאינן מוחרמין והלא הוי מיעוט אחר מיעוט. ברם לדידן ניחא דלא הוי מיעוט אחר מיעוט דאיכא רבויא באמצע דכתיב כל חרם כדאמרן ולכ"ע דרשינן ליה מיעוטא. לר"א למעוטי דאם החרים את כלן אינן מוחרמין ולרבנן למעוטי דהכהני' אינן מחרימין כמו ששנינו בתורת כהנים. ובתר כל חרם איכא תלתא מיעוטי מאשר מאדם משדה ולשיטת הירושלמי ניחא דתלתהון למעט. ואפי' נימא דגמרין לא ציית להאי כלנא כמ"ש הרא"ש דהגם דאיכא לאותובי אהרא"ש. הא גמרינן לה מדוכתא אוחרי מגמרין כוותיה. מ"מ כבר כתבו ז"ל דאי איכא למעוטי ממעטינן. ותו אפשר לחלק דשאני הכא דהני תלתא כחד חשיבי אלא דאצטריך קרא לפרט מטלטלי ומקרקעי ועבדי כדאצריכנהו תלמודא בסוגיין. ועוד יש לגמגם בדברי הרב הנז' שכתב דלרבנן הוי מיעוט אחר מיעוט לרבות שאם החרים בדיעבד הוי חרם ונמצא לפי זה דאנו מקיימין המיעוט לכתחלה. ומכח דהוא מיעוט אחר מיעוט דקי"ל דהוי לרבו' אמרי' דבדיעבד הוי חרם. ואין זה סוגית מיעוט אחר מיעוט לרבות דעלמא דהיכא דאיכא תרי מיעוטי דהוי לרבות לא ממעטי' מידי אלא מרבינן רבוי לחוד וה"נ הו"לל דריבוי הוא שיכול לכתחילה להחרים כל נכסיו וליכא מיעוטא כלל והכי נמי מאדם ומשדה אחוזתו הו"ל נמי מיעוט אחר מיעוט והוי לרבו' דכל מילי יכול להחרים הכל. ותו דלרבנן סוף סוף אמאי אצטריך אך אפי' לשיטת הרב הנז' לדיעבד. והא קי"ל בעלמא דבקדשים צריך שישנה הכתוב לעכב והכא לא שנה הכתוב דמאשר לו ומאדם ומשדה כחד חשיבי וצריכי וכיון דלא שנה הכתוב לעכב בדיעבד הוו חרם. והיינו טעמא דר' אלעזר דכתיב אך לעכב. אף דבכל התורה ליכא לפלוני ן לכתחילה לדיעבד כמ"ש התוס' בגיטין דף ג' ושאר דוכתי הכא דהוי מילי דקרשים אצטריך לר"א אך לעכב. אבל לרבנן לא אצטריך קרא לדיעבד דכיון דלא שנה הכתיב אינו לעכב. וס"ס אך למותר ומאי דרשי ביה

ובצפייתנו צפינו להרדב"ז ז"ל בביאורו שכתב וז"ל שם במשנה וכו' דברי ר' אלעזר ות"ק פליג עליה דלכתחילה לא יחרים כל נכסיו אבל אם החרי' הרי הם מוחרמין וקרא לכתחילה קאמר והיינו דאמר ר' אלעזר מה אם לגבוה וכו' ואקשינן עלה היינו ת"ק משמע דת"ק נמי אינו רשאי קאמר אבל החרים הכל מוחרם עכ"ל ודבריו מבוארים דרצה הרב לפרש מ"ש בגמרא היינו ת"ק ומשני איכא בינייהו דר' אילא דפריך הש"ס היינו ת"ק דר' אלעזר דס"ל דאם החרים מוחרמין וגם ראב"ע הכי ס"ל ומשני דת"ק דר' אלעזר איהו לא סבר לדר' אילא וראב"ע אית ליה דר' אילא. ופי' מחודש הוא והוא הפך פירש"י דפיר' דמאי דפר"י ומשני הש"ס על ר"א וראב"ע הוא כמבואר בדבריו. וכן ראיתי לרבינו גרשין מאור הגולה בפירושו כ"י שכת' וז"ל היינו ת"ק דת"ק נמי אמר אם החרים את כלן אינם מוחרמין עכ"ל וגם רבינו הלל בפי' לת"כ כ"י תרגמא הכי. ואיברא דפי' הרדב"ז דחוק דהש"ס יקשה על ראב"ע היינו ת"ק על סבר' דלא הוזכרה במשנתנו אלא ברמז ואינו ברור כל כך כמבואר ממש"ל. ותו דאינו מוכרח דמ"ש ראב"ע אין אדם רשאי להחרי' כל נכסיו כונתו דבדיעבד מוחרמין עד שיקש' דהיינו ת"ק. ותו דבפ"ז ת"ק לית ליה דר' אילא והיה צריך הרדב"ז לתת טעם למה שפסק הרמב"ם כר' אילא סוף ה' ערכין דלא כת"ק ולא ביאר טעמו לא כאן ולא בסוף: הגם דיש לומר דפסק דלא כת"ק משום דבכתובות דף ס"ו פליג הש"ס על מר עוקבא דאיך פליג לפלגא דממוניה מהא דר' אילא אלמא הלכתא היא מ"מ הו"ל להרדב"ז להיות עומד עליו ומבאר"ו לפי פירושו דת"ק לית ליה דר' אילא. וזה חזיתי בפסיקתא פ' בחוקותי שאמרו שם וז"ל מכל אשר נו ולא כל אשר לו וכן אמרו המבזבז מנכסיו לא יבזבז יותר מחומש מאדם וכו' דברי ר' אלעזר אארב"ע ומה אם להקדש אין אדם רשאי להחרים כל נכסיו ק"ו שיהא אדם חס על נכסיו עכ"ל. וקשה דזה הפך הש"ס דקאמר איכא בינייהו דר' אילא ופירשו רש"י ורבינו הלל וכן נראה מפי' רגמ"ה דר' אלעזר לית ליה דר' אילא וראב"ע אית ליה דר' אילא וא"כ איך בפסיקתא ברישא בדברי ר' אלעזר קאמר וכן אמרו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש הא זה סברת ראב"ע ור' אלעזר לית ליה הכי. ואפשר לידחק ולישב קצת על פי פי' הרדב"ז הנז' דמאי דפריך ומשני הש"ס לאו אר"א וראב"ע אלא את"ק וראב"ע כמדובר לעיל ולפ"ז היה אפשר לידחק דר"א סבר כראב"ע בזה דאית ליה דרבי אילא אך פליג עליה דאינן מוחרמין. וכבר כתבנו בעניותנו שאין פי' הרדב"ז מחוור בסוגיא. ואי לאו דמסתפינא הו"א דט"ס נפלה בפסיקתא והא דקאמר וכן אמרו וכו' צריך להיות בסיף הלשון אחר דברי ראב"ע כמ"ש בש"ס. ואשקיטה ואביט' להראב"ד בפירושו כ"י לת"כ פרק ה' פ' בהר דשם הביאו דברי ראב"ע שכתב וז"ל אם לגבוה אין אדם רשאי וכו' פי' דכתיב אך כל חרם וכו' ודרשינן וכו' יכול אם החרי' את כלן יהיו מוחרמין ת"ל אך ואם לגבוה אפי' דיעבד נמי לאו כלום הוא ק"ו להדיוט שאם בזבז ומכר שלא עשה כלום וי"מ שאם בזבז ומכר להדיוט מה שעשה עשוי שהרי לא מיעט הכתוב כדרך שמיעט בהקדשות וא"ת ק"ו הוא איכא למפרך מה להקדשות שכן אינן חוזרין ביובל אלא ארח ארעא קמ"ל שלא יהא אדם מפקיר נכסיו אף לצדק' ויהא מצומצ' במזונותיו וכו' והכי מוכח בחולין פ' כסוי הדם דלענין צמצום מזונותיו קאמר דשמעינן לר"א מילת' כה"ג עכ"ל. ומכאן תשוב' נמי להרדב"ז דהוי מוכח דהראב"ד ס"ל כהרמב"ם דאם החרים הכל מוחרמין מדלא השיג על הרמב"ם בדין זה ואפ"ה מפרש דראב"ע ס"ל דבדיעבד אינן מוחרמין וא"כ מוכח דמ"ש בש"ס היינו ת"ק היינו על ר' אלעזר ששנינו במשנתנו כפי' רגמ"ה ורש"י ורבינו הלל. וכבר נודע דהראב"ד מפרש תורת כהני' מר ניהו הראב"ד בעל ההשגו' כפו שהוכחנו בעניותנו במקומו ודלא כהר' חוות יאיר שחלק עלינו את השוין. ואחזה אנכי לחד מן קמאיא הר' מהר"ר שלמה עדני ז"ל בס' מלאכת שלמה כ"י פירוש המשניות שהוא כמסתפק במשנתנו