חיים שאל חלק ב מז

חודש ומעלה מה להלן חדש ויום אחד אף כאן חודש ויום אחד וכתב שכך מצא בקצת גמרות מדוייקות וזהו גרסת רש"י אבל התוס' גרסי כבעמוד עכ"ד. ורבי גרשון מאור הגולה בפירושו כ"י גריס כגירסת התוס' ועיין בלחם משנה וחזון נחום דף קי"ט

(ו) דין ו' הגוי בערך וכו' עיין מה שהארכתי בענין זה בספרי הקטן ברכי יוסף י"ד סי' רנ"ט ע"ש באורך. (ז) פ"ד דין כ"ו כיצד דין מקדיש שדה מקנתו וכו' רש"י בפי' החומש כתב וז"ל ואם את שדה מקנתו חילוק יש וכו' אם בא לגאלה יגאל בדמים הללו הקצובי' לשדה אחוזה וכו'. ותמה הרב משנה למלך בדין זה דהיכא רמיזא דדמים הקצובים בתורה לא נאמרו אלא בשדה אחוזה אבל בשדה מקנה פודין אותה בשיוויה וכמ"ש הרמב"ם בדין זה שמין אותה בדמיה ואף למ"ש מרן לעיל דין י"ט דנותנין את דמיה שכתב הרמב"ם היינו הקצובים הכא לא אפשר לפרש הכי דכתב שמין וכו' והאריך הרב בזה וסיים דסברת רש"י לא ידע היכא רמיזא עיין בדברי קדשו באורך. ותימה על גדול שכמותו דסברא זו מפור' בתורת כהני' וכך היא שנויה א"ר אליעור צא וראה נאמר כאן וחשב ונאמר להלן וחשב מה וחשב האמור להלן נותן בזרע חמר שעורים ן' שקל כסף אף וחשב האמור כאן בזרע חמר שעורים ן' שקל כסף ואשתמיטיתיה בריתא זו להרב מש"ל דלא ידע היכא רמיזא

ותו אשתמיטיתיה משנה שלימה שלנו בערכין דף י"ד פלוגתא דר' אליעזר ות"ק ולת"ק בשדה מקנה נותן את שיוויה. ועוד נעלם מהרב ז"ל דברי הסמ"ג סוף עשין קל"א דהקשה על רש"י בפי' החומש דזו סבר ר' אליעזר ורבנן פליגי עליה (ועמ"ש בריש אחורי תרעא). תו קשה על הרב ז"ל דהו"ל להעיר דרש"י עצמו בערכין דף כ"ו במשנה הלוקח שדה מאביו פי' דשדה מקנה נפדית בשיוויה. הן כל אלה קשיא לי על הרב הגדול מופת הדור מהר"ח אבואלעפיא זל"הה בספר הבהיר יוסף לקח דף צ"ו שתמה על רש"י דשדה מקנה נפדית בשיוויה כמ"ש הרמב"ם ורבי' עובדיה ז"ל עיין בדבריו ונעלם מעיני חכמתו כל האמור. ובהגיע תו"ר למהר"א נר"ו זה חזיתי דהעיר מפי השמועה על הרב משנה למלך בקצת מהאמור. ומאי דתריץ יתיב בעד הרב מש"ל ז"ל לא שמיע לי ההדיוט עיין בדבריו ובחון בהם וחקור בהם ודוק הטב

סימן לא הגהות על הרמב"ם ה' ערכין פרק הששי בס"ד. (א) הרמב"ם ה' ערכין פ' הששי דין א'. שסתם חרמים לכהנים מרן ז"ל בכ"מ תמה דהרי אמרו בש"ס דף כ"ט אמר רב הלכה כר' יהודה בן בתירא וכו' וא"כ הרי רב פסק דסתם חרמי' לבדק הבית. ואף דעולא סבר סתם חרמים לכהנים אין זה כדאי דעולא תלמיד הוי לגבי דרב ואין הלכה כתלמיד במקום הרב. ועוד דרב יהודה סבר סתם חרמים לבדק הבית ועביד בה עובדא וצ"ע דכ"ד. והיה מקום לומ' להאי קושיא דאין הלכה כתלמי' במקו' ערב במאי דכתבו קמאי דלא אתמר הא אלא כשנחלקו פנים בפנים אמנם מדברי מרן בכסף משנה פ"א דהלכות מילה דין ז' מוכח אהאי כללא אינו אלא כי חזינן דבתרא אמר טעמא דיש לתלות דרביה לא ידע הך טעמא ואי ידע הוה הדר ביה ע"ש והכא עולא לא קאמ' טעמא כלל. ומאחר שכן הא רב ידע להך סברא דסתם חרמים לכהנים ופסק להפך והדרינן לכללין דאין הלכה כתלמיד במקו' הרב. ואם נפשך לו' מ"מ הא הכא איכא רב יהודה דסבר כרב ועבי' עובדא. וחזה הוית להרדב"ז ז"ל בביאורו הנדפס מחדש שכתב וז"ל פלוגתא דתנאי ופסק כחכמי' דסתר חרמי' לכהנים וריב"ב פליג ואמר סתם חרמים לבדק הבית והתם איפסיקא הלכתא סתם חרמים לכהני' עכ"ל ודברי הר' קשים בעיני דהיכי קאמר דאיפסיקא התם הלכתא כחכמים והרי רב פסק כריב"ב ואם כונת הרב על עולא הרי רב ורב יהודה פסקו להפך ורב יהודה עבד עובדא וכמו שהקשה מרן ז"ל. והסמ"ג עשין קל"ב כתב וז"ל מי שהחרים בזמן הזה מטלטלין סתם הרי אלו נתנים לכהנים סתם הנמצאים באותו מקום שהלכה כדברי האומר סתם חרמים לכהנים שכך פסקו רב ועולא פ' המקדיש ואין הלכה כרב יהודה שאומר סתם חרמים לבדק הבית עכ"ל וכבר הרב ברכת הזבח רמי ומקשי דהסוגיא להפך דר' ס"ל כרי"בב דמשנתנו דסתם חרמים לבדק הבית. ותירץ וז"ל והנלע"ד דהסמ"ג ס"ל דהכי פי' הסוגיא אמר רב הלכה כר' יהודא בן בתירא וקס"ד כר"י דמתני' וכו' ומסיק דלמאי דאפכיתו ותניתו א"כ איכא שתי נסחאות במתני' דידן דאתם תניתו דר"י סובר לב"ה ורבנן ס"ל לכהנים ואני קבלתי איפכא ואני רוצה לפסוק כחכמים דתניתו לכהנים בע"כ אני מוכרח בלשוני הלכה כריב"ב וא"כ כונתי לר"י דבריתא דאי לר"י דמתני' כיון שיש שם חילוף גירסאות לא נדע כאיזה ר"י אי כר"י כמו שאני שונה או כר"י שאתם שונים משמו אבל בברית' ליכא חילוף גירסאות ור"י סבר לכהנים כונתו לאותו ר"י ולהכי נמי לא אוכל לומר הלכה כרבנן מפני חילוף גירסאות שבמתני' וא"כ יסברו דלחכמים דבריתא כוונתי ואני רוצה לפסוק כר"י שבבריתא וכחכמים דמתני' למאי דאפכיתו עכ"ל. ויש להעיר בדרך הזה חדא דכיון דרב שנה משנתו להפך דרבנן סברי לבדק הבית והכי תניא בברית' הגם דאינהו מתנו במתני' איפכא גירסת' ליתא דרב ממניני' דרבי ואיהו קבל גירסת המשנה איפכא ותו דבבריתא תניא איפכא וליכא גירסאות בבריתא. וכיון דבמשנה איכא נסחי ובבריתא ליכא אלא נסחא חדא ודאי הדין נותן להכריע כגירסתו דרבנן סברי לבדק הבית וא"כ הו"ל לפסוק כרבנן דמתניתין ומתניתא דהכי הויא הנסחא העיקרית והכי סבר וקבל במניניה דרבי והיכי פסק לכהנים דהוא סברת ריב"ב לפום קושטא דמילתא. ותו דהש"ס ברוב השקלא וטריא הוה סבר דרב פסק לבדק הבית. ובסוף לפי דרכו דהדר ביה הש"ס באומרו ה"ק למאי דאפכיתו ותניתו אמאי לא קאמ' אלא. והגם דזמנין דמשכחת דהדר ביה הש"ס ולא אמר אלא כידוע. מ"מ כל כי האי מילתא דאיכא למטעי דכולא שמעתא בחד גיונא דרב פסק לבדק הבית הול"ל אלא להאיר עינינו דהדר ביה הש"ס. ותו דמי דחקו להש"ס דהדר ביה ממאי דס"ד דרב פסק כמ"ד לבדק הבית הלא סמא בידיה ליתובי מילתיה דמאי דנקט רי"בב היינו למאי דאפכי מיפך כמו שהוא פשט השמועה השתא. ולשיטת הרב הנז' דהדר ביה יקשה עלינו דלימא הש"ס דלעולם רב כרבנן דנסחתו דהוי לב"ה פסיק אלא דנקט רי"בב לסייועי מילתיה לרבנן דמהפכי ומתנו דרי"בב ס"ל לב"ה אבל איהו כרבנן פסק דהכי סברי לב"ה לפום מאי דקבל וגריס במתניתא ומתניתין. ותו דהלא רב יהודה תלמידיה דרב הוה ומאחר דרב פסק לפי שיטת הרב הנז' לכהנים היכי פליג עליה ועביד עובדא דלא כרביה. ואחזה אנכי להר' צאן קדשי' שכתב דהרב בה"ז האריך שלא לצורך והדבר פשוט דמתחלה ס"ד דהיינו דקאמר רב הלכה כר"י היינו לב"ה עד דמסיק דה"ק רב למאי דאפכיתו ותניתו במתני' דר"י ס"ל לב"ה ורבנן ס"ל לכהני' ורביה אגמריה דמתני' משבשתא דרבנן ס"ל לב"ה ור"י ס"ל לכהנים והלכה כר"י לכהנים משום דמפרש טעמיה וטעמייהו דרבנן כדפריך השתא לר"י ונמצא מסתבר טעמי' דר"י ומשו"ה פסק לר"י לכהנים וכו' ע"ש. ושותיה דמר לא גמירנא דמלבד דקצת דיוקים שדקדקנו לדרך הרב בה"ז ישנם לפי דרכו. עוד בה דאיהו דקאמר דהרב בה"ז האריך בדברים שלא לצורך לישב לסמ"ג. ודאי דהכי מילי דלית בהון צריך לדידיה. היינו הא דקאמר הרב בה"ז דמשום דלא מסיימא מילתא השתא דאיכא תרי נסחי נקט רי"בב להודיע דאריב"ב דבריתא קאי. וכי מדלית הכי מילי דהר' ברכת הזבח תו היכי מצי לפרש מאי דקאמר למאי דאפכיתו ותניתו הלכה כריב"ב דר"ל כריב"ב דגירסתו והא למאי דאפכיתו קאמר והול"ל למאי דאפכיתו הלכה כריב"ב דנסחתי. ותו דמאי מסתבר טעמיה איכא הא מסיק הש"ס דלמ"ד לב"ה חרם החרם לא משמע ליה והכי ארחיה דתלמודא בכמה דוכתי לשנויי הכי. באופן דרבנן קדישי הרב בה"ז והרב צאן קדשים לא הרוו צמאונינו לישב דברי הסמ"ג והסוגיא כלה מקשה אחת לדעתו ז"ל. וכבר עלתה על דעתי לפרש כל הסוגיא דהלכ' כריב"ב דבריתא קאמר רב על דרך שפירש הרב בה"ז מאי דקאמר למאי דאפכיתו. וכך היתה כתובה לפני מימות החור"ף כד הוינא טליא וגם עתה תלינא בה כ פי ואונם כל זה איננו שוה לי כי הוא דוחק בלשון הש"ס. וגם מאי דפירש הרב בה"ז במאי דקאמר למאי דאפכיתו מלבד מאי דהוינן בה. הלשון מצד עצמו דחיק ואתי מרחוק ומה גם שראיתי בנסחא כ"י שהביא רבי' בצלאל בלקוטי' כ"י דגריס הכי למאי דאפכיתו ותניתו ריב"ב הלכה כריב"ב. ונוסף גם הוא סוגית קמא דף צ"ו ע"ב אשר היא כעין סוגייתנו ומבוררת דכונת רב לפסוק כרבנן דידיה וכמ"ש הרב בה"ז וז"ל אפס בזו הסוגיא מצינו בב"ק וכו' ושם א"א לפרש כך לפי פסק הרי"ף והרמב"ם והרא"ש עכ"ל. ולא היה צריך הרב דהוכיח מהפוסקי' דהדבר מבואר בש"ס שם דמאי דקאמר רב התם הלכה כר"מ והוינן בה ואסיק למאי דאפכיתו ותניתו הלכה כר"מ הכונה הוא כר"מ דתניתו דהוי כרבנן דידיה דבעבדים אומר לו הרי שלך לפניך דהא אתמר עלה בש"ס ומי אמר רב עבדא כמקרקעי דמי והאמר וכו' ע"ש. ומבואר הדבר דכונת הש"ס לעיל באומרו למאי דאפכיתו היינו כר"מ דתניתו דהוי כרבנן דידי ואהא פריך ומי אמר רב עבדא כמקרקעי דמי. ותו יש להעיר על הרב בה"ז דממ"ש ושם א"א לפרש כך לפי פסק הרי"ף והרמב"ם והרא"ש משמע דהני סרכין תלתא שוו בשעוריהן והרי הרי"ף פסק שם עבד' כמטלטלי דמי והרמב"ם והרא"ש פסקו כמקרקעי דמי. ועמ"ש הרמב"ן במלחמות. הן אמת דהגם דהרי"ף פסק כמטלטלי דמי מ"מ כתב דלית הלכתא כרב דפסק כר"מ ומזה מוכח נמי דפירוש הסוגיא כאשר כתבנו. גם הסמ"ג עשין ע"ג פסק כהרמב"ם וא"כ הרי מוכח דכונת רב התם לפסוק כרבנן דידיה ומאחר שכן גם שמעתין הכי מתפרשא דפסק כריב"ב דגירסתנו דהוא כרבנן דידיה דהוי לבדק הבית הפך הסמ"ג. וזה חזיתי למהרש"ל בים. של שלמה פ"ה דקמא סימן ל"ה שתמה על הרמב"ם והסמ"ג שפסקו כעולא דהרי רב היה קדמון וגדול בחכמה ובמנין וסבר להפך והוא גמיר מרביה דמתני' איפכא תניא ועולא לא גמיר מרביה והאריך בזה והביא סוגית קמא הנז' ואסיק דאם החרים בזה"ז דינו כהקדיש ומ"מ טוב לחוש לדברי הרמב"ם וסמ"ג הואיל ונפק מפומיהו ואין גאון לסמוך עליו אף שראיותיו ברורו' וכו'