חיים שאל חלק ב מה

דלא יליף ג"ש להשחתה כלל וכן פירש רש"י. וכן מבואר מתוך דברי הרמב"ן בחידושיו. וכ"כ הרא"ש בפי' נזיר ב"י על דף מ' וכ"כ הסמ"ג לאוין נ"ח ובתוספות שבועות דף ג' דפ"ק דקדושין יליף פאת פאת בג"ש גלוח שיש בו השחתה ע"ש. ומ"ש דלא אמרינן מה מצינו לחומרא דיש שני הוכחות וכו' אפי' יהבינן כל דיליה דאמרינן לשתוק ולכתוב אכתי יש לומר דנימא דהכתוב גלה דלא נלמוד מה מצינו ואמר ופאת זקנם לא יגלחו לאסור בכהנים דוקא השחתה וגלוח במספרים וז"ש ופאת זקנם שאסר בישראל השחתה הנני מוסיף לא יגלחו אפי' במספרים אבל ישראל כתיב בהו השחתה ותו לא. העוד לנו להעיר בדבריו דדברי התוס' דקדושין דף ל"ו דסמיך עלייהו שכתבו דנלמוד מה מצינו ואין לומר שאני כהנים דריבה וכו' דזהו פי' המצוה וזה יסוד מוסד תירוצו וישובו לשני הסוגיות. הרי מהתוס' מוכח דמילת' דאתיא במה מצינו אתא ג"ש דאמרינן התם לכתו' קרא אלא ש"מ תרתי דמג"ש זו שמעינן פטור נשים לאיסי וגם למילף דחייב על כל קרחה ועל הראש וכו' והרי דהגם דאתי במה מצינו באה הג"ש הפך דבריו דהכריח לעיל בסוגית מכות דהג"ש לקולא דאי לחומר' אמאי צריך הג"ש והרי יש ללמוד במה מצינו. ותו דתוספות לא כתבו כן אלא לאיסי דלדידיה משני לכתוב קרא אבל לרבנן בהדיא קתני הברית' דהו"א אין לי אלא כהנים שריבה וכו' ולזה יליף בג"ש ונסתרה דרכו לישוב שמעת' דקדושין. ותו דאפי' לאיסי לא כתבו כן אלא לאביי אבל לרבא דיש לו לאיסי ג"ש אחרת לפטו' נשים בריית' דקרחה כפשטה גם לאיסי דאמרינן אין לי אלא כהנים וכו' ויליף מג"ש ואזדא ליה תירוצ'. ומ"ש בעניותי לעיל לתרוצי סוגיא דמכו' במאי דפריך אר' אליעזר אי לא גמיר ג"ש אפילו במספרים נמי לא דפריך על הכהנים וכו' עתה נזדמן לידי ס' מאיר עיני חכמים וראיתי שכן פי' הרב ז"ל עלץ לבי. וכל מה שטרח הרב מר מחותני במכתם הוא לישב דברי הרא"ם פ' אמור ודו"ד מכרכר בכל עז משום יתובי דעתא דהרא"ם ז"ל. ומתוך מאי דכתיבנ' בעניותין הראת לדעת דמסקנת הש"ס דיליף בג"ש כדקאמר תרתי ש"מ וכן כתב רש"י וז"ל מאי פאת ש"מ תרתי ג"ש למדך הכתוב לכל האמור בענין וכן כתבו התוס' ע"ש. וא"כ הרא"ם למה עזב מסקנת הגמרא. ותו דיסוד דבריו של הר' המכתם ז"ל ע"פ דברי התוס' דליכ' למפרך מה לכהנים דהוא פי' המצוה והרא"ם סיים דגבי קרחה שהחמיר על הכהנים לא מצי ישראל למגמר מכהנים דשאני כהנים שריבה וכו'. ולזה באה הג"ש ע"ש וזה כנגד היסוד הנז'. באופן שדברי הרא"ם וסתמותן מדעתי כי קשים ועל מ"ש הרב גור אריה יש לדקדק כאשר יראה המעיין דבריו ומ"ש בעניותנו ואין להאריך יותר. איכו השתא ע"ט לדבר לענין דינא בס"ד. ומהר"ש וינטורה ז"ל בתשובתו שם בס' המכתם סי' ז"ך הוכיח מדברי ריב"ן בפירושו שכתב דזקן במספרי' מותר ומלשון הרא"ש שכתב לא יעבור ירא שמים תער על כל זקנו כלל ועל דבר זה תמה עליו רבו הרב המחבר ושח ושחק ככתוב באורך בספרו הבהיר. ואני הדל אומר שאין להאריך בפטפוטי דברי' על כל דבור ודבור כאשר הלא מראש בסדר דברתי. ודרך כלל אני בעניי אומר דמדברי ריב"ן יש קצת הוכחה דהגם דהוא מפרש ולא פוסק אמאי נקט מותר והוא אחרון ולא דמי להתנאים ואמוראים דדבריהם סתומי' לגבי דידן משום דבדורותם לפי רוב חכמתם הוה פשיטא להו. אמנם האחרוני' איבעי להו למידק ואם במספרי' אסו' הו"ל לריב"ן לומר מספרי' מנ"ל דפטו' וכל מה שתמה הרב ז"ל אין מקום לתמוה כי בקושט' יש הוכחה מיהא. ומ"ש דמותר מן התורה קאמר אבל אסור מדרבנן. מאי פשיטותיה והיכן מצא באיזה סוגי' או ספרא וספרי דאסו' מדרבנן והלא התוס' והרא"ש שאסרו בראש הוצרכו לראיות. ואיך אנן בלי ראיה נאמר מותר מן התורה קאמר אבל אסור מדרבנן. גם מדברי הרא"ש והטור יש הוכחה שכתבו דירא שמים לא יעבור תער על כל זקנו כלל דאם כדבריו הול"ל ולא במספרי' במקום פאות כיון דנחתי ללמדנו הלכה למעש' לירא שמים. אמאי כתבי דבר שהוא משום גזרה והרחקה לדידיה שלא במקום פאות והעיקר שהוא איסו' במספרי' ואינו מפורש בש"ס יכחידוהו תחת לשונם ואנו רואי' דבפאות הראש לימדונו להועיל והביאו ראיות אלא ודאי דעת הרא"ש והטו' מבורר דשרו בזקן במספרי' כעין תער

ועוד אשתמיטיתיה להרב ז"ל דברי רבי' ירוחם והכלבו והריטב"א שכתבו בפירוש דמותר במספרי' והם פוסקי' ובודאי מותר לגמרי קאמרי אפי' מדרבנן. ורבינו ירוחם כתב שם בנתיב טו"ב חלק ה' דיש מחלוקת בפאו' הזקן וצריך ליזהר שלא יניח להעביר התער בשום אחד מאלו המקומות. ובודאי דמימיו מן המקדש הם יוצאי' דברי רבו הרא"ש וכתב דצריך ליזהר שלא יניח להעביר תער והול"ל שלא יעשה במספרי' ובדבריו לא שייך מה שפי' הרב מכתם לדוד בהרא"ש כמבואר. ומיהו הרא"ש נקט דירא שמים לא יעבור תער על כל זקנו כלל ורבינו ירוחם נקט זאת תורת האדם פשוט. ומיהו הו"ל להזהיר בדבר שהוא אסור במספרי'. ומטעם זה אין נראה להעמיד דברי רבינו ירוחם שהוא פוסק במספרי' שלא כעין תער דהו"ל לפרש. ומה גם דהריטב"א בפירוש כתב דמספרי' כעין תער מותר. ומ"ש הרב מכתם לדוד בסוף דבריו שהביא דברי הרב החינוך והרב תרומת הדשן וכתב ופשיט' לי שאלו היה רואה מרן ז"ל דברי הרא"ה ודברי הרב תרומת הדשן מהרא"י לא הוה פשיט לה להיתרא עכ"ל. תימה עליו שהרי מרן בבית יוסף שם בסי' קפ"א גבי פאת הראש הביא דברי הרב תרומת הדשן סי' רצ"ה הללו שהביא הוא ז"ל וגם בבדק הבית כתב מ"ש הרב תרומת הדשן דהעולם אינם נזהרים לגלח במספרי'. הרי דמרן ראה דברי הרב תה"ד ואפ"ה קבע להלכה דבמספרי' כעין תער מותר בפאות הזקן וגם כתב בב"י דבפאות הזקן לכ"ע שרי במספרי' כעין תער דמ"ש הרב תה"ד הוא דרך חומר' ואיך כתב הרב מכתם לדוד דפשיטא ליה שמרן לא ראה דברי מהרא"י. גם מדברי ס' אגודה מוכח דזה שכתב גיליון תוס' שהביא הרב תה"ד הוא מצד חומר' וכן מוכח מדברי הריטב"א בחידושיו למכות

ומה טוב ומה נעים כאשר המצא ימצא יסוד למנהג ישראל שהוא על פי הדין וה' חפץ למען צדקו לצדק בריותיו. ואם המון העם אינם מקיימין החומרו' זאת נחמתנו כאשר מנהגם יסודתו בהררי קדש לפום דינא. גם הרב בית חדש כתב שם סי' קפ"א דמדינא בזקן שרי מספרי' כעין תער אלא דיש ליזהר כמ"ש בתה"ד ע"ש ותיסגי דמדינ' שרי ללמד זכות על ישראל. ומאי דמסתמיך הרב מכתם לדוד ז"ל על דברי הרא"ה שסבר שהוא הרב החינוך ז"ל (והרבה אחרוני' כתבו כן ואני הדל מפוקפק אצלי כמ"ש במ"א), וכתב דאם מרן היה רואה דבריו לא פשיט לה להתרא. נעלם ממנו שהרב הגדול בעל כנסת הגדולה בס' דינא דחיי לאוין נ"ח ראתה עינו דברי הרב החינוך ודחאם וז"ל ראיתי הרבה בני אדם מגלחי' בתער על תפוחי הפנים וכפי דעת רש"י לא יפה הן עושים ועוברי' משום לא תשחית זקנך וראוי ליזהר שלא לגלחן בתער אבל במספרי' מותר אפי' לכתחילה כמ"ש הפוסקי' ואעפ"י שכתב בעל החינוך דמדברי הרמב"ם נרא' דפטור אבל אסור במספרי' כעין תער לא יפה כיוון אלא הדברי' ברורי' כמ"ש הרב בכ"מ פי"ב דעכו"ם ובב"י סי' קפ"א דאפי' לכתחיל' מותר במספרי' וכן נהגו בכל תפוצו' הגולה עכ"ל. עין רואה ואזן שומעת דברי הרב כנה"ג גדול המורים שדחה דברי הרב החינוך ובפשיטות כתב דמספרי' כעין תער בזקן שרי לכתחילה. והעיד שכך נהגו בכל תפוצות הגולה ורצונו שמגלחי' תפוחי הפני' במספרי' אף דיש או' שהוא פאת זקן. עתה אקום בנוסח דברי הרמב"ם שכתב לפיכך אם גלחו במספרי' פטור ופירש מרן דהכונה פטור ומותר ועל זה התמרמר הרב הנז' ולשונו כאש אוכלת וזו כחו דכיון דהני מילי הם דברי הרמב"ם עצמו ולא מהמשנ' והגמ' הול"ל מותר אלא מוכרח דבא לומר דאסו' מדרבנן והאריך בזה ע"ש. ואשתמיטיתיה שדברי הרמב"ם לא מפי עצמו אמרן אלא במימר קדישין נאמרי' באמת ודבריו ז"ל הם תוספת' דמכות ופסיקת' פ' קדושים והכי אמרו בתוספת' פ"ג ואינו חייב עד שיטלנו בתער נטלו ברהיטני ובמספרי' פטור רשב"ג אומר משום ר"א לקטו במלקט הרי זה חייב ע"כ בתוספת' ובפסיקת' אמרו ולא תשחית את פאת זקנך אין השחתה אלא בתער הא אם גלח במספרי' פטור עכ"ל. וא"כ דברי הרמב"ם הם מהתוספת' ופסיקת' אלא שבתוספת' נקט נמי רהיטני משום דבעי למימר רשב"ג וכו'. ומעתה כיון דהרמב"ם נקט לשון תוספתא ופסיקת' ליכא למידק מיניה ואה"נ דהוא פטור ומותר ובתוספת' ופסיקת' נקטי פטור כלפי חייב דנקטי. ואינו לשון הרמב"ם מדידיה כמו שחשב הרב מכתם לדוד. וסמך הרמב"ם על מ"ש בפאת הראש ומותר ללקט הפאות במספרי' לא נאסר השחתה אלא בתער ומשם נלמוד לזקן במכ"ש דבזקן כתיב ביה השחתה וכמ"ש מרן. ומ"ש הרב מכתם לדוד דמותר מהתור' קאמר כמ"ש הרב מהרר"א ז"ל אינו מחוור דהרמב"ם בא להורות את בני ישראל ויאמר מותר מדאוריית'. גם מה שישב ודרש הרב הנז' בלשון הרמב"ם וכתב דהוא אמיתו' דעת הרמב"ם לי ההדיוט אינו מחוור בכל עת אשר אני רואה דהריטב"א והטור ורבי' ירוחם והנמקי נקטי דברי רבינו הרמב"ם כפשטן דמותר ליטול פאות הראש במספרי'. וזו סברת רבי' ישעיה כמ"ש הרב הנמקי בשמו וכן דעת הריטב"א ורבו. ותו דלפירושי הרב מכתם לדוד הם חידושי דינים שכתב הרמב"ם מדעתו ויאמר האומ' אייתי לי מקורייהו ואיה איפה מקור דינים אלו. ובשלמ' כפי מה שהבינו כל הגדולו' בדעת הרמב"ם הלכ' זו העלה היא מוצאת מהתוספת' דתנא אינו חייב עד שיטלנו בתער. אמנם לפירושיו היכן מקור דברי הרמב"ם. ועוד יש לדקדק בגוף הפירושי' שפירש הרב מכתם לדוד ואין רצוני להאריך בדקדוקי' והמעיין בעיניו יראה ולבבו יבין. ומ"ש מרן בבית יוסף ע"ד הרמב"ם בפאת הראש שמותר במספרי' וז"ל וכתב נמקי יוסף שכן כתב רבינו ישעיה וכן פסק סמ"ק עכ"ל ק"ק דהסמ"ק מצוה ע"ב והגהת סמ"ק ע"א אסרי מספרים בראש ע"ש ואתה תחזה דמדברי הגהת סמ"ק שם מוכח דבזקן מספרי' כעין תער מותר. אתה הראת לדעת דמה שפי' מרן