חיים שאל חלק ב מד

דישראל חייב במלקט ורהיטני כהנים לאו כ"ש הוא ואין לומר כאן אין עונשין מן הדין שהכל בכלל גלוח. וי"ל דא"כ לכתוב לא תקיפו פאת ראשכם ופאת זקנך אלא ודאי הא דכתב רחמנא השחתה ללמוד וכו' כצ"ל כך עלה במחשבה להגיה בדבריו וכונתו דאימא דהג"ש אתא לחייב בכל לישראל וכ"ש בכהנים ותירץ דא"כ לא לכתוב השחת' בישראל ומדסתם הוה אסרי' בכל ומכ"ש כהנים ולא לימא ג"ש אלא ודאי הא דכתב רחמנא השחתה ללמוד דבעי גלוח שיש בו השחתה

ואנא חזיתיה להרב מכתם לדוד ז"ל בי"ד סימן כ"ח פלפל בחכמה בסוגיין דמכות דידן ומקשה ורמי על הברייתא הנז' דקתני יכול אפי' גלחו במספרים וכו' דמה נפשך האי תנא גמיר ג"ש או לא גמיר. אי לא גמיר קשה אתחילת דינא וסוף דינא דהא כדאיתי' והא כדאיתי' ואי גמיר ליעביד הג"ש לחומרא. ותו מאי קאמר הש"ס אדר' אליעזר אי לא גמיר ג"ש מספרי' נמי הרי אי לא גמיר מספרי' מהיכי תיתי הא בישראל לא כתיב גלוח. ותו דהג"ש אינה מופנ' אלא מצד א' ולמדין ומשיבין. ותו דלפום סוגיא דקדושין דמפיק לג"ש דפאת פאת לפטור נשים תו ליכא הפנאה מצד אחד. ותו קשו סוגיות אהדדי דבמכו' סבר דג"ש להשחת' ובקדושין קאמר דהג"ש לפטור נשים. זהו תורף אשר הערה הרב ז"ל הערות וחקירות בסוגיין בקצור נמרץ והוא ז"ל האריך למעניתו הלא בספרתו. ולי ההדיוט לא ידענא מאי אסתפק ליה להרב ז"ל אי תנא דבריתא גמיר ג"ש אי לא והרי מפורש בסוגייא קדושין דף ל"ה הנז' דבג"ש גמיר דאמרי' דיליף פאת פאת לפטור נשים ופריך אי משום ג"ש מיבעי ליה לכדתניא לא יגלחו וכו' והכי מפרש בהדיא ריב"ן בסוגיין. ומה שהקשה ליעביד הג"ש לחומרא י"ל דגלוי מילתא הוא דאין השחת' אלא בתער וכמ"ש ר"י בתוס' קידושין כ"י שהבאתי בסמוך. א"נ כמו שתירץ בשיטת קדושין הנז' דלכתוב לא תקיפו פאת ראשכם ופאת זקנך כמדובר. ומה שהקש' מאי פריך אר' אליעזר אי לא גמיר אפי' מספרים נמי י"ל דאכהנים קאי דנתסרו מספרים שכתוב גלוח בהם ומר' אליעזר מוכח דכהנים וישראל תורה אחת להם דשרו ולא אצטריך הש"ס לפרש. והרב ז"ל לא נחה דעתו בתירוץ זה כמו שכתב שם ולדעתי הקצרה ניתן ליאמר וכך פירשתי טרם ראיתי דברי הרב. גם מה שהקשה דאינה מופנה אלא מצד א' ומשיבין כבר פריקנא לה בעניותין בדברי ר"י הנאמרים באמת דהוו גלוי מילתא ובכי הא למדין ואין משיבין ומה שהקשה דלפום סוגיא דקידושין דיליף פטורא דנשי מפאת פאת ליכא הפנאה ותו דהני סוגיי דמכות וקידושין סתרא"י נינהו. הני בי תרי קושיי לא ידענא מאי קשיא ליה להרב ז"ל דהא פריך בקדושין דהג"ש נימא דלא אתא לפטור נשים אלא אתי לגלוח שיש בו השחתה ומשני א"כ נכתוב קרא את שבזקנך מאי פאת זקנך ש"מ תרתי ופירש"י והתוס' דהשתא שמעינן הג"ש לנשים דפטורי ולגלוח שיש בו השחתה ע"ש וא"כ הרי איכא הפנאה והסוגיות רוח א' להם ותלכנה שתיהן. אמנם מה שהקש' דאין כאן הפנאה דהא אצטריך לנשים הא בסגנון אחר איכא לאקשויי בלמו' נשים בג"ש דאי כתיב ואת שבזקנך כמ"ש הש"ס ועבדינן הג"ש לנשים ליכא הפנאה וכמו שהקשה בחידושי קדושין הנז' וכתבנו בעניותנו דהוי גלוי מילתא כדבר האמור. והרב מכתם לדוד ז"ל איהו מפרק לקושיותיו וז"ל אשר על כן מכח כל הני פרכי אית נן למימר דסוגיא דמכות אזלא כאיסי דהתם בקידושין דמפיק לפטורא דנשים מג"ש דקרח' קרחה וגם אתיא כמ"ד מופנה מצד אחד למדין ואין משיבין ויש לדעת דהא דלחומרא מקשינן אין זה אלא כשהדבר שקול ואין הדעת והסברא נוטה טפי לקולא וכו' ובמכות ידע הש"ס דבלא ג"ש דפאת פאת היינו לומדים במה מצינו ליתן את של זה בזה להחמיר ולומר דבין בכהנים בין בישראל חייב בתרוייהו וכו' וכי תימא דישראל מכהנים לא מצו למילף דשאני כהנים שריבה וכו' הרי כתבו התוס' התם בקדושין דגוף המצוה לא היינו לומדים אבל פירוש המצוה גמרי שפיר מהדדי ואם איתא דהג"ש היא ליתן של זה בזה תקשי בלא ג"ש גמרינן במה מצינו אלא אצטריך ג"ש לדון להקל דע"כ לא אתיא ג"ש אלא להכי דאל"כ לא נצרכא והיינו דמקשי על ר"א או לא גמיר ג"ש אפי' מספרים לא בלימוד מה מצינו כל זה לפום סוגיא דמכות אבל סוגית קדושין אתיא כרבנן דאיסי דמחייבי נשים בקרחה ולדידהו צריכה ג"ש דפאת לפטור נשים וכיון שכן לדידהו לית לן ג"ש לענין זה כלל אלא במה מצינו וכ"ת נילף לחומר' איכא תרי הוכח' לקול' דנכתו' גלוח והשחתה בכהנים וגם דהול"ל לא יגלחו פאת זקנם אלא ה"ק ופאת זקנם שאמרתי בישראל דהיינו השחתה אינו אלא אי איכא גלוח וה"נ בישראל מכ"ש ונמצאו דברי הרא"ם מאירים ומזהירים לפום סוגיא בקדושין ולכך לא הזכיר ג"ש כלל דכי גמירי ג"ש לענין פטור נשים הוא דגמירי עכ"ל בקצור נמרץ עיין בספרו הבהיר באורך. ועם האדון הסליחה שבא לחלוק עלינו את השוין ואמר מר דסוגיי פליגי אהדדי. ולא עוד אלא דמוקי סוגיית מכות כאיסי בן יהודה דלא כהלכתא. גם מ"ש דאתי' סוגית מכות כמ"ד מופנה מצד אחד למדין ואין משיבין קשה דקיימינן אליבא דר' אליעזר נמי ואמרי' בשבת דף קל"א ופ' הערל דר' אליעזר סבר למדין ומשיבין כמו שכתבנו לעיל. ומ"ש דלקולא מקשינן כשיש סברא ומטי בה משם הרב קרבן אהרן במדות אהרן בג"ש ח"ז שהביא ראי' מפ"ק דקדושין ככתוב בס' המכתם ז"ל יש להרגיש בהם דהם דברי התוס' בקדושין סוף דף ל"ד והוא ז"ל עסיק בסוגית קדושין דף ל"ה ואמאי אצטריך להרב קרבן אהרן. הן אמת שהרב קרבן אהרן גופיה על פי מדותי"ו הו"ל להזכיר דברי התוס' וכמו שהשיגו הרב חוות יאיר סי' ר"ג. אמנם ני ההדיוט נראה לישב השגת הרב חות יאיר דכיון דדבריו הם דברי התוספות בסוגיא עצמה לא הוצרך להזכירם דהרואה הסוגיא ודבריו יבין את זאת כי משם חפר אוכל ולא אתא אלא ללמד על הכלל ופשוט בעיניו ומטעם זה לא הוצרך להזכיר דברי התוס' בחולין נמי כיון דבסוגי' קדושין דמייתי הדבר מבואר בתוס'. אמור מעתה חזו דאתאי בישוב הרב המכתם ז"ל בסוגיית מכות דהו"ל ללמוד במה מצינו לחומר' ואמאי אצטריך הג"ש אלא דאצטריכא לקולא. ולפום ריהטא לפי דעת הרשב"א והר"ן דמילתא דאתיא בג"ש טרח וכתב לה קרא הי' מקום לומר דגם מילתא דאתיא במה מצינו טרח וכתב ומסר הג"ש וכן משמע מדברי רש"י בראש השנה דף ל"ד גבי מאי דאתמר התם האי תנא מעיקר' מייתי לה בהקשא והשתא מייתי לה בג"ש הכי קאמר אי לאו ג"ש הוה מייתינא לה בהקשא השתא דאתיא ג"ש הקשא לא צריך. ומדברי רש"י משמע דלכולה מילתא אהני הקשא ואפ"ה מייתי מג"ש עיין בדבריו אלמא מילתא דאתיא בהקש טרח וכתב ומסר הג"ש וה"ה נימא דמילתא דאתיא במה מצינו טרח וכתב ומסר הג"ש

הן אמת דראיתי להגאון מהר"ר ליב בס' טורי אבן בשיטתו לר"ה דבנה דייק על פירש"י ופירש פירוש אחר בש"ס דההקש לא אהני ליתן של זה בזה ולהכי אצטריכ' הג"ש עיין בספרו באורך. ונעלם ממנו דזו של כת הקודמין הוא כי הרז"ה בס' המאור פירש בש"ס כפירושו ובסוף דבריו כתב והרב רבינו שלמה לא פירש כן ע"ש. אמנם דעת רש"י נרא' דדבר הלמד בהקש תבא הג"ש וכן משמע מדברי רש"י בסוגיית קדושין שהבאתי לעיל שכתב דהו"ל כמאן דכתיב פאת א"נ בבנין אב וכו' ומשמע קצת דמילת' דאתיא בבנין אב אתיא נמי ג"ש. אמנם בסוגית קדושין שם אמרינן נשתוק קרא מיניה ותייתי בק"ו ופירש"י נשתוק קרא מיניה מג"ש דפאת פאת ותיתי פטורא בק"ו וכתב תלמיד הרשב"א והוא בן הריטב"א משם הרא"ה הביאו רבי' בצלאל ז"ל בכלליו כ"י הגם דאמרינן בעלמא מינתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא הני מילי כי כתיב לה בהדיא אבל בג"ש לא אמרינן הכי שהרי זו וזו מדות הן בתורה ומאי אולמיה דג"ש מק"ו דטרח למכתביה עכ"ל ולפ"ז נראה דה"ה מילתא דאתיא בהקש או בבנין אב או במה מצינו לא טרח וכתב ג"ש וכפ"ז יש להעיר בדברי רש"י בסוגי' עצמה ובההיא דפ' י"ט של ר"ה שהבאתי ויש לחלק. אמנם לעמוד על בוריין של דברים צריך חיפוש בש"ס ובראשונים לא ע"ט האסף. חוזרנו לישוב הרב מכתם לדוד ז"ל דתריץ יתיב בהא מאי דפריך על ר' אליעזר אי לא גמיר ג"ש אפי' מספרים נמי לא כונת הקושיא דאי לא גמיר ג"ש פריך עליה דאפי' במספרים כלומר דיש לו ללמוד במה מצינו ולחומרא. ולי הצעיר אינו מן הישו"ב חדא דהו"ל לפרש בש"ס דאי לא גמיר ג"ש לגמר במה מצינו ותו מאי פריך על ר"א נימא דר"א לא מצי ללמוד במה מצינו דאיהו סבר דאיכא למפרך מה לכהנים שכן ריבה בהם הכתוב עצות יתירות ובשגם כתבו התוס' דפירוש מצוה גמרי' שפיר אינו מוכרח דר' אליעזר יסבור כן להקשות עליו ואימא דר' אליעזר סבר דכיון דקרא גבי כהנים נקט גלוח וגבי ישראל נקט השחתה בחלק"ות ישית למו והרי הכתוב מפרש כל א' ואין לומר מה מצינו אלא כהנים אסורים במספרים וישראל מותרים ומה כח המקשה. ומאי דמסיק דסוגית קדושין לא גמיר ג"ש אלא מה מצינו וכו' הדבר קשה דבהדיא קאמר הש"ס א"כ נכתוב את שבזקנך אלא תרתי ש"מ הרי דמסיק דמהג"ש יליף תרתי פטור נשים וגלוח שיש בו השחת' ואיך קאמר דנא יליף ג"ש להשחתה כלל וכן פירש רש"י. וכן מבואר מתוך דברי הרמב"ן בחידושיו וכ"כ הרא"ש בפי' נזיר כ"י על דף מ' וכ"כ הסמ"ג לאוין נ"ח ובתוספות שבועות דף ג' דפ"ק דקדושין יליף פאת פאת בג"ש גלוח שיש בו השחתה ע"ש. ומ"ש דלא אמרינן מה מצינו לחומרא דיש שני הוכחות וכו' אפי' יהבינן כל דיליה דאמרינן לשתוק ולכתוב אכתי יש לומר דנימא דהכתוב גלה דלא נלמוד מה מצינו ואמר ופאת זקנם לא יגלחו לאסור בכהנים דוקא השחתה וגלוח במספרים וז"ש ופאת זקנם שאסר בישראל השחתה הנני מוסיף לא יגלחו אפי' במספרים אבל ישראל כתיב בהו השחתה ותו לא

העוד לנו להעיד בדבריו דדברי התוס' דקדושין דף ל"ו דסמיך עלייהו שכתבו דנלמוד מה מצינו ואין לומר שאני כהנים דריבה וכו' דזהו פי' המצוה וזה יסוד מוסד תירוצו וישובו לשני הסוגיות. הרי מהתוס' מוכח דמילתא דאתיא במה מצינו אתא ג"ש דאמרינן התם לכתוב קרח אלא ש"מ תרתי דמג"ש זו שמעינן פטור נשים לאיסי וגם למילף דחייב על כל קרחה ועל הראש וכו' והרי דגם דאתי במה מצינו באה הג"ש הפך דבריו דהכריח לעיל בסוגיות מכות דהג"ש לקולא דאי לחומרא אמאי צריך הג"ש והרי יש ללמוד במה מצינו. ותו דתוספות לא כתבו כן אלא לאיסי דלדידיה משני לכתוב קרח אבל לרבנן בהדיא קתני הברייתא דהו"א אין לי אלא כהנים שריבה וכו' ולזה יליף בג"ש ונסתרה דרכו לישוב שמעתא דקדושין ותו