חיים שאל חלק ב מג

נשים חכמניות והיא ככל הנשים ולא יש לה שום אחד מסימני איילונית ושאלו לרופאים ואמרו דעל הרוב אחר נשואיה תראה. והבת הזו עמדה ונשאת ושמרה ז"נ כדין תבעוה להנשא ותטבול רק יש שנסתפק אם תברך על הטבילה מאחר שלא ראתה כלל בכל שנותיה. יורנו המורה ושכמ"ה

תשובה זו אינה צריכה לפנים דאעיקרא כי תקון רבנן משום אפרושי בתבעוה להנשא היינו אף שלא ראתה כלל מחשש חימוד ואחר ז"נ טובלת ומברכת וכך פשטה הוראה בישראל ודין זה הוא בין גדולה בין קטנה כשתבעוה להנשא צריכה לשמור ז"נ כמבואר בי"ד סי' קצ"ב ומילתא פסיקתא היא בין קטנה שלא ראתה כלל בין גדולה שכבר פסקה לראות צריכה לשמור ז"נ וכן כתב הר' המפורסם מהר"י עייא"ש זלה"ה בתשובות בני יהודה סי' ס"ג דדין זה דתבע וה להנשא היינו אפי' בזקנה מסולקת מן הדמים והם דברים פשוטים ושם כתב דהגם דאינה רואה דם נדה כלל יש לחוש לדם חימוד דגם זקנה יצרה אלבשה וחומדת ככל הנשים עכ"ד. ותימא עליו דהוצרך להביא ראיות לזה והדבר מפורש בהרשב"ץ ברמזי נדה שכתב בהדיא אהא דתבעוה להנשא וכן זקנה ושמעתתיה בפומיה כולי יומא דהוא מארי דאתריה. וראיתי להר"ן בחידושי נדה על דף כ' שכתב וז"ל האי דם חימוד הוא פירשו בו דם חימוד הוא וטהור והקשו על זה מדאמרינן פ' בתרא דמכילתין תבעוה להנשא ונתפייסה צריכה ז' נקיים כלומר משום דמחמדת אלמא משמע דדם חמוד טמא אלא ודאי האי דקאמר דם חימוד הוא לא לטהרו אמר כן אלא להראות חכמתו ול"נ דאפשר דאי קים לן ודאי דדם חימוד הוא טהור והאי דצריכה ז"נ משום דאגב חימוד מתעוררים דמיה ואע"פ שדם חימוד טהור אפשר שנמשך אף דם נדות עמו עכ"ל ולשיטה זו גבי זקנה שתבעוה לינשא יש לומר דאע"ג שכבר זה שנים חדל להיות לה ארח מ"מ יש לחוש לדם חימוד ואגב דם חימוד אפשר דנמשך דם נדות עמו. וה"ה בנ"ד דאע"ג דלא ראתה אפשר דיהיה לה דם חימוד ונמשך דם נדות ופשיטא דצריכה לשמור ז"נ ותטבול ותברך ככל הנשים ומעיקרא הכי תקון לספור ז"נ ולטבול ולברך והכל על הספק. אך קשה דזו פלוגתא דרבוואתא דהרמב"ם פ"ג מה' מילה פסק דאנדרוגינוס כשמלין אותו לא יברך שהוא ספק והראב"ד סבר דמברך. וא"כ נימא דלהר"מ לא תברך אם תבעוה לינשא ולא ראתה וכ"ש בנ"ד ויש אריכות דברים בראשונים ובאחרונים בסוגית במה מדליקין לרבות שינוייה"ם דאביי ורבא שם וכמה שיטות בזה ואין לנו עתה פנאי לעמוד על הענין. ולכל הדברות ולכל האמירות נראה דנ"ד לא ודמי לאנדרוגינוס ודכוותיה דהתם כשעושה המצוה הוא בספק משנ"ה סברי הרמב"ם וסיעתו שלא יברך. אמנם הכא בתבעוה לינשא מצות חכמים לשמור ז"נ מספק. וכאשר כבר קיימה גזרת חכמים וספרה לה ז"נ. מעתה ודאי אינה יכולה ליטהר עד שתטבול ואין הטבילה עתה מספק אלא ודאי עתה ששמרה ז"נ צריכה טבילה ובזה כ"ע מודו דמצות טבילה באה אח"ך ואם בספירת ז"נ היה צריך ברכה דרך משל אז לדעת הרמב"ם לא תברך מספק אבל עתה ספירת ז"נ באה מקודם. אך הטבילה היא ודאי דזו צריכה טבילה ליטהר ולכך תבעוה לינשא מס' שומרת ז"נ ואח"ך צריכה טבילה ודאי ומברכת א"נ דהכי תקון רבנן מעיקרא ז"נ וטבילה וברכה כי היכי דלא לזלזלו בה. וחזה הוית בחידושי הרשב"א לנדה בההיא דדף כ' האי דם חימוד שכתב דפירשו המפרשים דדם חימוד טהור ותמה מההיא דתבעוה להנשא ומסיק דמשמע דדם חימוד טמא ע"ש והיינו מ"ש הר"ן דפירשו והקשו. ויש להעיר אמאי הרשב"א לא משני כהר"ן דלעולם דם חימוד טהור אלא אפשר שנמשך דם נדות כמו שהבאתי דבריו לעיל וכן משמע מדברי רש"י ז"ל ביבמות דף ל"ו ועיין מה שפי' ביומא דף י"ח ובנדה דף ס"ו. ואפשר דדעת הרשב"א דאי אמרת דדם חימוד טהור זו שתבעוה ובדקה ולא מצאה כלל א"כ הויא כעין ס"ס ספק אם ראתה ואם ת"ל ראתה ולא הרגישה אפשר דלא ראתה דם נדות ובכל כי הא לא חיישינן והו"ל לרבא לומר דתבעו' להנשא תבדוק ואם לא ראתה כלל טהור' אך אם מצאה הגם דדם חימוד כשר תשמור ז"נ דשמא דם נדות יצא עם דם חימוד ואמאי קפסיק ותני דלעולם בעיא ז"נ. ועוד ראיתי להרשב"א שם שכת' אמאי דאתמר התם הוה יתיב רב עובדיה קמיה ארחי' ואמר דם חימוד הוא דארחי' ר' עובדיה דאי לא אמאי קאמר יתיב רב עובדיא ושוב לא נצטרך לומר דלעיל גריס רבה והכא רבא עכ"ד ויש להרגיש דמה הרוחנו בזה דהא אמרינן בהא דאיפרא הורמיז דשלחה לרבא שתין מיני דמא וכולהו אמרינהו ומוכח דרבא הוא דאמרינהו ובתרא לא ידעא ואסתייעא מילתא ושדר לה וכו' ובשליחות זה לא הוזכר רב עובדיה ודוחק גדול לו דאדלעיל סמיך ורב עובדיה אמרינהו נמי לשתין דמא ולכן הוצרכו התוס' לומר דלעיל גרסינן רבה. ומאי דהוקשה לו אמאי קאמר הוה יתיב רב עובדיה אפשר לומר דאיידי דבסמוך אמר ר' אלעזר דם חימוד והוה יתיב קמיה רבי אמי ור' אמי חקר לדעת אם האמת כן דהוה דם חימוד במבחן. וכלפי זה אמר גם בזה הש"ס הוה יתיב רב עובדיה קמיה לומר דרב עובדיה לא נסתפק כר' אמי אלא סבר וקביל. חוזרנו לנ"ד ולדעתי הקצרה הכלה הלזו בנ"ד תשמור ז"נ כדת הנשים ותטבול ותברך כאמה בתה והנלע"ד כתבתי וה' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות כיר"א סי' כ"ז. האח ראתה עינינו במכתב למ"ר על דברת מיש בס' הקטן חיים שאל סי' ב"ן על אודות גלוח הזקן במספרים להחזיק במעוז פסק מרן דשרי. ואתה קדוש אמרת כי הרב מכתם לדוד ז"ל אסר ורצית שאעמוד בדבריו לגלויי דעתא אי הדרנא בי ושכמ"ה

תשובה הנה האמת דכאשר כתבתי בענין הנזכר לא הוה בידי ס' המכתם להרב הגדול הנזכר והן עתה דרשתיהו פגשתיהו לדעת זו כחו ונבהלתי מראו' שכותב על זה דאין לעשות התורה פלסתר ולכפו' על האמת פסכתר ותמהני איך כותב לשון זה על פסק מרן הקדוש בשגם השבח השביח למרן ז"ל קסתו לא נסוג אחור לכתוב מרורות. ותו אמאי לא חייש מר לזכות את ישראל וירדפם עד חובה והוא היודע ועד מכות הארץ דצריכי לגלח זקנם ואיך לא אפיך בזכות רבבות אלפי ישראל. ואני בעניי כמעט שעברתי רוב דבריו רואה אני דיש להשיב עליהם תשובה נצחת את כל ונכחת. האמנם לא יכול יוסף להתאפק להשיב על כל דיבור ודיבור כי כן דרכי בלמד ספרי האחרונים אחרוני זמנינו להשיב על העיקר ופוטר את הטפ' שאם באנו לכתוב אין אנו מסופקים ולהג הרבה יגיע' בשר איכו השתא את קסת"י נתתי בעקרו של דבר ותוקפי להסביר פנים הנראי"ן על דברתי מלכי צדק מרן ז"ל וללמד זכות על אחינו בית ישראל בגלות החיל הזה בכל הערים האלה בס"ד. תנן פ"ג דמכות ואינו חייב עד שיטלנו בתער ר' אליעזר אומר אפי' לקטו במלקט או ברהיטני חייב ואתמר בש"ס דף כ"א ת"ר ופאת זקנם לא יגלחו יכול אפי' גלחו במספריים יהא חייב ת"ל לא תשחית אי לא תשחית יכול אם לקטו במלקט וברהיטני יהא חייב ת"ל לא יגלחו הא כיצד גלוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער. רא"א וכו' מה נפשך אי גמיר ג"ש לבעי תער אי לא גמיר ג"ש מספרים נמי לא לעולם גמיר ג"ש וקסבר הני נמי גלוח עבדי. ואיכא למידק לפום ריהטא דמאי מספקא ליה אי ר' אליעזר גמיר ג"ש ומסיק דר' אליעזר גמיר האי ג"ש דפאת פאת הרי אמרי' בשבת דף קל"א דר' אליעזר סבר דג"ש מופנה מצד אחד למדין ומשיבין והאי ג"ש דפאת פאת אינה מופנ' כי אם מצד אחד דכתיב לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך והוה סגי דלימא לא תקיפו פתת ראשכם ואת שבזקנך כמ"ש בקדושין דף ל"ה אך פאת דכהנים אצטריך לגופיה והשתא לר' אליעזר דמופנה מצר אחד למדין ומשיבין הרי יש להשיב דשאני כהנים דריבה בהם מצות יתירות ואין למדין ומאחר שכן מאי מספקא לש"ס אי ר' אליעזר גמיר האי ג"ש או לא גמיר ומסיק דגמיר הרי לדידיה דר' אליעזר לא גמרי' מהאי ג"ש דאינה מופנה אלא מצד אחד. וראיתי בחידושי קדושין לחד מקמאי והיא שיטה שנדפסה בקושטא שהקשה בהא דאמרינן התם בקדושין א"כ נכתוב קרא את שבזקנך וז"ל וא"ת אי הוה כתיב הכי מי דרשינן ג"ש והא ליכא אך פאת מינייהו דמייתר דפאת ראשכם אצטריך דהו"א הקפת כל הראש הוא דאסר ואי הוה כתיב בכהנים וזקנם לא יגלחו הו"א דאתסר להו שום גלוח בזקן וכו' וצ"ע עכ"ל. ואפשר דרשי שם בנועם שיח אמרי קדוש רצה ליישב זה וכתב וז"ל א"כ דלהכי הוא דאתא לכתוב את שבזקנך דהו"ל נמי כמאן דכתיבה פאה וכו' והדר לילף גלוח דהשחתה בפאת פאת ישראל מכהנים אי נמי בבנין אב חייב פאת זקן בכהנים וחייב פאת זקן בישראל עד כאן לשונו. ויש לדקדק אמאי אצטריך רש"י לכתוב אי נמי בבנין אב וכו' הרי כבר כתב דהו"ל כמאן דכתיב פאת וילפינן פאת פאת והא תו למה ליה לכתוב א"נ בבנין אב. והתוס' שם כתבו הא דבנין אב לחוד ע"ש. וחזה הוית בתוס' ר"י הזקן כ"י שכתב על דברי רש"י הללו וז"ל פירש הקונטריס א"נ בבנין אב אע"ג דבכהנים ריבה בהם מצות יתירות הוה ילפינן גלוח שיש בו השחתה בגלוי מילתא עכ"ל. והשתא אפשר דרש"י הוקשה לו דאיך קאמר בש"ס א"כ לכתוב קרא את שבזקנך והרי אי כתיב הכי הו"ל גזרה שוה שאינה מופנה כלל אפי' מצד אחד וכמו שהקשה בחידושי קדושין הנזכר. ולכן כתב דהו"ל כמאן דכתיבה פאה א"נ בבנין אב דזה הוי גלוי מילתא וכמ"ש ר"י ויכול ללמוד מבנין אב או מג"ש אף דאינה מופנה דבכגון זה דהוא גלוי מילתא מהניא ג"ש שאינה מופנה או בנין אב. ובהכי ניחא סוגיין דהיינו דאסתפק בגמרין אי ר"א גמיר ג"ש דהגם דבעלמא ר' אליעזר סבר דמופנה מצד אחד למדין ומשיבין הכא דהוי גלוי מילתא בעלמ' גם ר"א סבר דלמדין ואין משיבין. וראיתי בחידושי קדושין לחד מקמאי הנז' שכתב וז"ל הא כיצד גלוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער וא"ת ודילמא לא תשחית בין במלקט ורהיטני ולא יגלחו אפי' במספרים ואהניא לן ג"ש דפאת פאת לחיובי ישראל אפילו במספרים דאי מלא תשחית הו"א דוקא בתער ובמלקט ורהיטני לאו כ"ש ואין לומר כאן אין עונשין מן הדין שהכל בכלל גלוח אלא ודאי הא דכתב רחמנא השחתה ללמוד על גלוח כתביה דבעי גלוח שיש בו השחתה ואי לאו ג"ש הו"א ישראל בהשחתה הוא חייב אבל בגלוח דמספרים לא ובכהנים אפי' גלוח דמספרים עכ"ל. ועין רואה כי דברים ככתבן קשים לשמוע ונראה דחסר לשון וצ"ל כלשון הזה דאי מלא תשחית הו"א דוקא בתער ובמלקט ורהיטני וכיון