חיים שאל חלק ב מב

וליתובי דעתא במאי דמקהו אקייתא אין לומר מי מפיס. ומאי דמקשה דמאי עדיפותא דאידך עשה טפי מועמדו דמדחי מקמיה לק"מ דעשה דועמדו להוסיף כבוד לדיין ועשה דאת ה"א תירא שלא לחסר כבוד ת"ח המעיד ואין להוסיף כבוד לדיין בחסרון כבוד ת"ח המעיד וכל שלהוסיף בכבוד הדיין הוליד את חסרו"ן כבוד חכם שכמותו המעיד לא עבדינן. והיינו דקאמר האי עשה ועמדו להוסיף כבוד לדיינים והאי עשה את ה"א תירא דמכלל היראה שלא לחסר כבודו עשה דכבוד תורה עדיף שלא לחסר כבודו. ובהכי ניחא מה שפירש"י את ה"א תירא. ולכאורה היה מקום להעיר דכיון דהש"ס קאמר עשה דכבוד תורה הול"ל ואהבת את ה' אלהיך דמוכח דאפי' נחמיה העמסוני הוה דריש ליה לרבות ת"ח ואמטול הכין לא פירש בפ' ואהבת את ה' אלהיך דקדים וכמ"ש מהרי"ל בתשובותיו סי' א'. ובשגם יש להשיב כמ"ש אני עני בקונט' יעיר אזן דף מ"ח ע"א ע"ש. לפי דרכנו ניחא טובא דהכא שלא לגרוע כבוד הת"ח צודק טפי את ה"א תירא וכבוד דנקט הש"ס לאו דוקא אלא נקט הכי דהוא לשון המורגל בש"ס בכמה דוכתי. ויש להעיר על הרב משאת משה דהשתא דנחית לדחויי דברי הר' מהר"ח אלפאנדארי זלה"ה איך לא בנה עליו דייק ממ"ש בסנהדרין דף י"ט דא"ל שמעון ן' שטח לינאי המלך עמוד על רגלך ויעידו בך ולא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' הרי דקאמר דטעם ועמדו היינו כי אלהים נצב בעדת אל ועומדים לפני ה' וזהו כנגד היסוד אשר יסד הרב מהר"ח אלפאנדארי ז"ל דטעמא טעים כי ועמדו לכבוד פ"ח הדיינים כמבואר. וקרא הכי כתיב ועמדו וכו' לפני ה' לפני הכהנים והשופטים. ואולם יש לקיים דברי הרב מהרח"א הנז' במ"ש רש"י בפ' וירא שאמר הקב"ה לאברהם שב ואתה סימן לבניך שאני עומד במדת הדיינים והם יושבים שנאמר אלהים נצב בעדת אל (ועמ"ש בב"ר) וא"כ הקב"ה כביכול חלק כבוד לת"ח שהם הדיינים שישבו והוא כביכול עומד. ומאחר שכן כל אדם עד ובעל דין הבאי' לב"ד מצותן בעמיד' ועמדו שני האנשים לכבוד הדיינים אשר כביכול הנה זה עומד והם יושבים וק"ו להם כי אלהים נצב. ומש"ה עמידה טובה גם היא למלך הוכנה ושפיר קאמר ליה לא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר וכו' דלא מחל הקב"ה שישבו אלא לדיינים משום כבוד התורה אבל למלך לא מחל והיינו דקאמר שמעון ן' שטח לא לפנינו אתה עומד כלומר לפי דעתך דלא חיישת ליקרין קום לך משום כבוד השכינה ומינה תשכיל אשר כביכול ניחא ליה לכבוד תורה שיישבו הדיינים ואלהים נצב. והיינו דקאמר קרא ועמדו לפני ה' לפני הכהנים והשופטים כלומר ועמדו לפני ה' ואתיא מכללא לפני הכהנים והשופטים וישכיל אנוש כי חפץ ה' בכבוד תורת הדיינים שהם יושבים וכביכול הוא עומד. איכו השתא האי מרבנן דאתי לאסהודי מותבינן ליה לפיכך רצה ה' להגדיל כבוד תורה שהדיינים יושבים והוא עומד וגם הת"ח והוא עד גדול כבודו כדיינים ומאת ה' היתה זאת לעמוד ובעלי תורה יושבי'. אבל עדים דעלמא צריכי לכבד לדיינים אשר כ"י רוצה בכבודם והוא עומד ועמדו שני האנשי' לפני ה' לפני הכהנים כדאמרן. ומפי דשפר קדמיה דהרב משאת משה לתרץ קושיא הלזו לדפתי הקצרה אמר רב הנח"ה שובר"ת וכבר אנכי העירותיהו בספרי הקטן ברכי יוסף ח"מ סי' כ"ח ועוד הארכתי קצת בענין זה בהגהותי לה' מלכי' ושם כתבתי דקושיא זו אינה קושיא לרוב שיטות הראשונים ושם הבאתי דברי קדשם יצא עת"ק מפיהם ומפי כתבם ע"ש ודוק

סי' כ"ה. אבקשה את שאהבה נפשי יגלה דעתו בראובן שנפטר בחצות ליל ש"ק ורוצים לקברו ליל מש"ק אחר חצות ולעשות לו הקפות אי שפיר למעב' הכי. או"ד יותר טוב לקברו תכף בליל מש"ק ולא יעשו לו הקפות יורנו המורה כדת מה לעשות ושכמ"ה

תשובה למה זה תשאל לשמי והנה עמך שלומי אמוני גם ישיש וש"ב אל המחנה. אמנם בעבור כבודו הנה נא הואלתי די"ו לכתוב שתי אותיות בס"ד. עיקר מטרין מנהג ההקפות מראש מקדם לא ראיתי בפוסקים ומחברים זולת בס' מעבר יבק שם כתר דנוהגים לעשות הקפות ול"ו סדרים סדר דברים. רק את זה ראיתי להרב כנסת הגדולה סי' שנ"ז שכתב וז"ל נוהגים לעשות הקפות למת קודם קבורה. וראיתי בחידושי אגודה בסוף תשובות מהר"י ווייל כתוב שיצא המנהג להקיף בית הקברות ממ"ש פ' אלו מגלחין מעשה באשה אחת שהקיפה ע"כ ואולי כיון להקפות שעושין למת עכ"ל והדבר קשה על הרב אשר נטה דעתו לומר דכיוון להקפות שעושין למת. והרי כתב המנהג להקיף בית הקברות ולא תוכל האר"ש שאתו לומר להקיף הקפות שעושין למת. ותו דהמעשה באשה הוא פ"ו דשמחות גבי מי שיש לו חולה מקיף בהר הבית דרך שמאל שאומרי' לו השוכן בבית הזה ירחם עליו ושם נאמר מעשה באשה אחת שחלתה בתה ועלתה זו והקיפה ולא זזה משם עד שבאו ואמרו לה שנתרפאתה. וכיוצא בזה אמרו שם לענין מי שאבד אבידה שמקיף ואומרי' צו השוכן בבית זה יתן בלב מי שמצא' ויחזירה לך מעשה באלעזר ובחנניה בן חזקיה בן גרון שאבד ס"ת שלו לקוחה בק' מנה ועלה והקיף ולא זז משם עד שבאו וא"ל נמצא ס"ת. ויש להעיר על הרמב"ם פ"ז דבית הבחירה דמייתי ב' חלוקות אבל ומנודה דתנן פ"ב דמדות והי"ל לכתוב השתי חלוקות דחולה ואבידה דהוו חידושא טפי ואיכא בהו מעשים אשר נעשו כמו שמבואר פ"ו דשמחות כמדובר. ותנא דמתני' תנא ושייר. אתאן לדידן דמעשה באשה וכו' ליתיה פ' ואלו מגלחין כמ"ש הרב כנה"ג והרב סמך על מ"ש בשו"ת מהר"י וייל בחי' אגודה (והרב עצמו השיב על ס' פנים חדשות בכיוצא בזה בהקדמתו) אמנם הוא בשמחות פ"ו וכן בספר האגודה הוא בנימוקי מס' שמחות ע"ש אלא שהרז"ל כמדומ' שנא בא לידו ס' האגודה. ומתוך הדברים הרי הוא כמבואר דאין כונתו על הקפות שעושים למת דלא נגע ולא פגע במעשה האשה שחלתה בתה ונתרפאת אמנם אפשר שנהגו לפנים מי שיש לו חולה להתפלל בבית הקברות ומקיפין בית הקברות לבקש סליחה ורפואה לחולה בזכות הצדיקים ובזה כתב האגידה סמך ממעשה שהקיפה כד שהעם יתפללו השוכן בבית הזה ירחם עליו. וא"כ אינו ענין להקפו' שעושין על המת שוב מצאתי בס' מטה משה סי' תשפ"ט בערב ראש השנה שכתב וז"ל נוהגין לילך על בית הקברות ומקיפין אותו כמ"ש באגודה פ' ואלו מגלחין מעשה באשה שחלה בנה והקיפה העזרה מכאן נראה המנהג להקיף בית הקברות ומרבים שם בתחינות וראיתי להגאון מהרש"ל שהיה נותן צדקה טרם שיתחיל להקיף וכו' עכ"ל וכלשון הזה כתב הרב של"ה דף רי"ג ע"ב. הרי מבואר שהבינו דברי האגודה כמו שכתבנו בעני ותנו אלא דגם הרבנים הנזכרים כתבו שכתב האגדה פ' ואלו מגלחין וסמכו על הכתוב בחידושי אגודה שבשו"ת מהר"י וייל. אמנם לא כתבו הרבנים הנז' דהמעשה הוא פ' אנו מגלחין. ויתכן דמ"ש האגודה שהמנהג להקיף בית הקברות אעיקרא לא כיוון אנא על מה שנהגו בערב ראש השנה דוקא ועל ערב ראש השנה דוקא קאי ולא כמו שכתבנו וכך נראה מהרב מטה משה והרב של"ה ז"ל ואין להאריך והוא תימה על הרב כנה"ג דנעלם ממנו מ"ש הרב מטה משה ושמעתיה בפומיה כולי יומא. ולענין הקפות על המת לא מצאתי מי המנהיג הראשון רק שכתבו שכך נהגו להבריח הרוח ות הרעות מעל המת. ואומרים שמסורת בידם שאם נקבר בלילה אין עושין לו הקפות עכ"ד ולמה ששאל השואל אם בנ"ד יקברוהו אחר חצות ויעשו לו הקפות. לדעתי הקצרה נראה שיקברוהו תכף במוצאי ש"ק ולא יעשו לו הקפות. והיה טעמו של דבר חדא שאחר חצות קשה בעיני לעשות הקפות דכיון דאין עושין הקפות בלילה שהוא זמן שליטת הסט"א ה"ה אחר חצות דהגם דבצר מה יש התעוררו' רחמי'. מ"מ עדיין לילה הוא ויש שליטה וכמבואר בכתוב ויאבק איש עמו עד עלות השחר וכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו ער בקר. והרב האר"י זצ"ל הזהיר שלא יקראו מקרא בלילה וההולכים אחרי ההדרי"ם. מנהגי האר"י זצ"ל אין קורין אפי' אחר חצות מקרא וזה פשוט. ושמעתי מהמקובל המופלא ח"ק כמהר"ר שלום שרעבי זל"הה שהיה מפקפק על מה שנהגו לקרות בבתי כנסיות סמוך ליום תהלים ונתפשט מנהג זה בכל ארץ ישראל שיש חבורות לזה. והיה אומר שאולי אין תהלים בכלל אזהרת הרב ואין ולאו ורפיא בידיה. והמקובלים נמנעו לקרות תהלים בחול כל שלא האיר היום. גם לענין מ"ש הרב ז"ל שלא לתת צדקה בלילה. נמנעים אפי' אחר חצות. הגם שהרב מהר"י צמח כתב דלא אמרה הרב ז"ל אלא לכוין הכונה של היום אבל כתיב עושה צדקה בכל עת. ואני בעניי הבאתי לו סמך מהירו' כמ"ש בס' הקטן ברכי יוסף א"ח סי' ר"ל ובכל זאת יש נמנעים. והדברים ק"ו לעשות הקפות בלילה דאפי' אחר חצות אין לעשותם. ועוד יש לקברו תכף במוצאי שבת קדש דעדיין יש הארת שבת כמ"ש רבי' האר"י זצ"ל והרמ"ז זל"הה הזהיר שלא לומר וידוי במ"שק עד חצות לילה וא"כ יש נחת רוח למת דעדיין יש איזה הארה בשמים מהארת שבת קדש ועוד בה שאם קוברים אותו תכף אכתי לא עלו עליה כ"ד שעות משנפטר וטוב לו. (ב) ואשר שאלת איך קוברין בתוך כ"ד שעות ויתכן שעדיין הוא חי כמו שאירע איזה פעמים. דע דקי"ל לא חיישינן למיעוט ואפי' ר' מאיר למיעוטא דמיעוטא לא חייש. וכאשר יש סימנים מובהקים שמת והוא רעה חולה להלינו בלילה לפי הזהר הקדוש שהוא צרה גדולה לגוף ונפש שמתדבקים רוחות רעות וזה רע לו ורע לאחרים (הגם שלפי הדין אפשר דזה בכלל הלינו לכבודו דשרי) כל שיש הסימנים מצוה לקברו. ואם אחד בכמה רבבות יארע שהוא חי אין עלינו סרך איסור וכך נגזר עליו. ומעין דוגמא כתב הרב מהרח"ו ז"ל דמי שהרג ועתיד למיפק מיניה זרעא מעליא הקב"ה עושה שלא ימצאו עדים ולא יהרגו לרוצח ויצא לאור זרע קדש ממנו וה"ה בנ"ד יש לומר להפך שאם יטעו בסימנים כך גזרתו ית' ולא יש איסור כלל כל שעשו עפ"י התורה וגם שלא לגרום רעה לו ולנפשו. וידיד נפשי הרב הבן יקיר לי כמהר"ר ישעיה נר"ו הראה לנו סוגית נדה דף ס"ט ע"ב הזב והזב' מטמאין עד שימוקו אמר רב גזרה שמא יתעלף ופסקו הר"מ ה' משכב פ"ו דין ד'. ויש לחקור דלמיעוטא דמיעוטא לא חיישינן ויש לחלק ודוק בכל האמור כי קצרתי

סי' כ"ו שאלה. בת עשרים ושתים שנה שלא ראתה כלל ובדקו'