חיים שאל חלק ב לט

בכתבי החכם השלם קדוש יעקב שרטט וכתב כל אשר שמע מפומיהו דרבנן וראיתי כמה קונט' לו ז"ל בכ"י ואפי' ספיקי דגברי גריס ובודאי צדק בעדותו. ואפשר דההוא סבא נמי שפיר קאמר ובתר כן חזר בו רבינו מהר"י רוזאניס ואפי' בתנאי משכחת לה דבצפרא אמר הכי ולעת ערב הדר ביה כידוע. ועל כל פנים מהר"י כולי הוחזק לקדש. ומ"ש הרב הפוסק נר"ו והוא עד אומר אני אמת ראה אלא דחכם הקהל נרא' לו כן ממ"ש הכנה"ג שכן הור' בקושטנדינא. אדהכי והכי לא תנינא מס' עדיות. וגדול' ראי' עינינו הרואות ספרן של צדיקים שדחו דברי כנה"ג בדפוס ובכ"י הרב תורת חסד והרב פרח מטה אהרן והרב מהר"ר גבריאל איספיראנסה והרב מהר"י פראג"י והרב מהר"א הלוי והרב בית דוד והרב פרח שושן והרב שער אפרים והרב מהר"ם זכות והרב מנחת יעקב וכתבו שכך נהגו בעה"ק ירושלים ת"ו ועוד כתבו שהרמ"ע הוציא ס"ת אחר מלבד אחרוני זמנינו כגון הרב מר וקציעה סימן קמ"ג והרב מטה יהוד' סי' רפ"ב וכיוצא שחלקו על הכנה"ג בפה מלא וכבר כתבו הרב בני חיי והרב מנחת יעקב דאלמלא ידע הרב כנה"ג דהרמ"ע סבר איפכא הי' מבטל דעתו אלא דהרב בני חיי כתבה בלשון אפשר והרב פרח שושן לא דק. אף אנן נמי אמינא דאלו ראה הרב ז"ל גדולי עולם שדחו דבריו ודאי הי' מבטל דעתו. ומה גם דהרמ"ז כתב דהכי הוא על פי הזהר הקדוש ואלו הרח"ב בדעתו קרא דברי הרשב"י יענדנו כתר לראשו ע"ש. ומעת' המעיין ישפוט בצדק דשפיר קאמינ' במחזיק ברכ'. ומה גם עתה דבסי' כ"ו מח"א הכרחתי שכל לשון הכנה"ג בכ"י קרי בחיל כמו שהבין מהר"ש הלוי. ואגב רהטאי עתה שבא לידי תשובת הרב הפוסק נר"ו ראיתי בסעיף ראשון שהרגיש בלשון קצת ומהדר ליתובי אגב דוחקא והאמת יורה דרכו כמו שהבינו הגדולים ז"ל ואין הפנאי מסכים לעמוד במה שכתב בסעיף ראשון וסעיף שני ולדקדק בדבריו וישוביו ולא עמדתי אלא בסעיף ג' ההולך לקראתנו. ואשר עד כה ברכנו ה' אמרי קדוש מורי' הרב הגדול מהרי"ך ז"ל כאשר כתבתים בראשית מאמר. וסמך על דברי הרקח ואף שהוא סמך בעלמא. ויותר ממה שקריתי לפניכם כתוב על לוח לבי ואין רצוני להאריך ועמד קנה במקומו מגלה טפח ומכסה טפחיים הלא זה דברי הצעיר חיד"א ס"ט. הכי אח"י יען מפי כתב הרב המופלא מהר"ח הנז' אלי כתיב מלבד תשובתו הנזכר חזה הוית נטה ללו"ן כמלונ"ה במקש' ומצאה הקפיד' מקום לנוח על רזא דנא ועל אשר בקונטריס לדוד אמת כתבתי להלכ' פסוק' כדעתי הקצר' שלא כדברי הרב ומבין ריסי עיני כבוד חכמתו ניכר דנקיט מר מלתא בדעתי' כי ח"ו להקניט נתכונתי. ואנכי איש צעיר מימי חרפי רח"ם ארחמנ"ו רח"ם רחמתי"ם לראש אענדנו נתעלס' באהבים ואומר עם קנ"י כתבים הבאים לשם כבודו ואנו מריצים אגרות זה לזה בכל לשון חיבה ואהב' רבה לכן כתבתי לו כי מעולם לא עלתה על דעתי להקניט ח"ו רק תור' היא וללמוד אני צריך ובשמים עדי וכזאת וכזאת דברתי בלשוני בכל כבוד לפייס להרב הנז' כדת מה לעשות. זאת הית' לי שלא שלחתי תשובתי הנז' להרב נר"ו. אמנם כשאני לעצמי נאמר' ליכתב לעמוד על האמת כפי דעתי הקצר' וה' אלהים אמת ינחנו בדרך אמת לכוין אל האמת בתורתו תורת אמת כי"ר. סימן כב בארעא סמיכתא לאזארי"טו אשר בערי אדום ארץ רבה. מה משפט ישראל אם חייב לקבוע מזוזה וביום השבת בדין עירובא

אשר דרשני מר על אודות הלאזאריטו על ערבי"ם בתוכה עירובי חצרות דיש מקום לומ' דכיון דהם סגורים ומסוגרים ולא אפשר להו לעייולי ולאפוקי מרה"י לרה"ר או לכרמלית א"כ גם עירובי חצרות אינו טעון. וגם נסתפק אם ידע שיושב יותר מל' יום או ארבעים אי חייב לקבוע מזוז' דהויא דירה בעל כרחו ולאו שמה דיר' ושכמ"ה: נהירו דעיינין הן כל יקר ראתה עיני ספקותיו

תשובה כאשר יהי' האופן אשר ימצאון שם בחצר הלאזאריטו כתות ישראלים החלוקים במספרם כמשפט וכל כת לבדה לא תגע יד לחבירתה כידוע אמנם רגילי שיוצא כל א מביתו לחצר אם צריכים עירובי חצרות. דע כי זאת לפנים הי' פשוט לנו דצריך עירוב או שיזהר בצאתו לחצר כהולך במקום שאין עירוב והכי מוכח מדברי הר' שבלי הלקט והביאם מור"ם סוף סי' שפ"ב וז"ל ספינה שיש בה ישראלים רבים ויש להם בתים מיוחדים צריכים לערב ולהשכיר בעל הספינ' רשותו וה"תר וכ"כ סי' שס"ו והביא הדברים בשלמות מרן בב"י וכן הביא משם א"ח וכן הוא בס' ארחות חיים ה' שבת אות תכ"ט ע"ש. ומזה מבוא' דאף שעומד במקום דאי אפשר לעיולי ולאפוקי מרה"י לרשות הרבים או לכרמלי' והולכי על דרך אניה בלב ים אפ"ה צריכים לערב וכ"ש ביושבי הלאזאריטו שצריכין לערב כשיש ישראלים חלוקים ולשכו' רשות מהגוי. ונרא' פשוט דסגי לשכו' רשות מהקאפי"טאן שדר שם עם בני ביתו והוא מושל שם מטעם המלך. אמנם יש לצדד דהגם דקי"ל דאורחים אם הוא יותר מל' יום אוסרים כמ"ש בבית יוסף סוף סי' ש"ע וכ"כ בשלחן הטהור שם והסכים בזה מהרש"ל בסי' י"ח וכתב שם מהר"של דקבל מהזקנים שאסורים לטלטל ביריד לובלין ואולי שהם רגילים לבא וברגיל אוסר מיד כמו שאמרו בירוש' והביאוהו התוס' והרא"ש ע"ש והכא בלאזאריטו הוא יותר מל' יום. מ"מ אפש' דכל זה כשהאורחים בפונדק דקיימא לאגרא והם שוכרים הבית לזמן שיושבים שם וכדמשמע משמעת' דפ' הדר דף ס"ה ע"ב. אמנם הכא בלאזאריטו משום שמיר' דיירי בלא אגרא כלל וגם אם רוצים הן חליפות למו והממונ' החליף של זה בזה לסיב' קלה א"כ גרעי מאורחים ואפש' דחשיב כאלו הם אין להם רשות כיון דאינם פורעים שכירות ורצו להחליף דירתם מבית זה לבית זה. והרי זה דומ' למאי דאמרינן פ' הדר שם לענין משכי' בית דאי מצי מסלק לשוכר מסיק התם דאגרינן מהמשכי' דחשבינן דהוי רשות משכיר ולא שוכר וכמ"ש הריב"ש סי' תנ"ז וכן פסק מרן סימן שפ"ב. וה"ה בלאזאריטו דמצי מסלק ליה לא חשיב רשותו ולא בעי עירוב. ברם לכי דייקת פורת' הא דמצי מסלק ליה בנ"ד מגן שויא דהרי שום אחד אינו יכול לילך לבית חבירו דכל חבור' שיושבת בבית אחד על הרוב זמנה חלוק משאר חבורות וזמנה מתחיל מיום שהגיעה לנמל. וחבורות אחרות כל אחת יש לה הזמן מיוחד דלכל א' מונין משעה שהגיעה. ואינם יכולין ליגע זו בזו וא"כ העירוב הוא משום החצר שיד כלן שוה וכלם יש להם חלק אחד לכל חבור'. ומאחר שכן נהי דיש רשות לסלקו מהבית אשר הוא חונה. אבל מחויב לתת לו בית אחר לישב שם עד מלאת ימי נזירו"תו. וא"כ נמצא דרשותו מהחצר אינו מסתלק כיון שיש לו בית זה או אחר. אכן עדיין יש להסתפק קצת דשמא כיון דהבתי' האלה אינם שוכרים אותם אלא דרים בזמן זה מטעם המלך לשמור העיר מדבר באופן דשכיח בטורקיא"ה וחק זמן נתן להם לישב רחוק מהעיר. אפש' דהבתים האלה לא חשיבי רשותם אלא כלם הם רשות המלך והממונ' אשר מינה עליהם. ומה גם דודאי יש לו תפיסת יד אפי' הממונ' לשים בכל בית איז' כלי שהוא רוצה ובכה"ג אף שהשכי' הבית לא חשיב רשות השוכר כדאמרי' התם גבי המן בר ריסתק וכמ"ש הריב"ש שם סי' תכ"ז. וא"כ הני בתים שדרים לזמן הישראלים לא חשיבי שלהם אלא כלם רשות המלך ומה שהולכים בחצר וכיוצא הוא מכח דירתם בבתים ואעיקרא הבתים לא הוו רשותם

ברם כד דייקת פורתא עיניך לנכח יביטו דהא דאמרינן דאם יש לו תפיסת יד שיכול להניח איז' כלי שם המשכי' אף דהשכיר לגוי חשיב רשות המשכי' היינו דוקא לענין לשכו' מהגוי דהקלו לשכו' אפי' משכירו ולקיטו ולהכי הקלו דאם יש למשכי' רשות להניח איז' כלי שם יכול להשכי' מהמשכי' וכמ"ש הרב אליה רבא והרב תוספת שבת סימן שפ"ב. אך פסק מרן סי' ש"ע בעל הבית שהי"ל הרב' בתים בחצ' והשאילן או השכירן לאחרים ויש לו בכל א' מהם דברים שאינם נטלים בשבת מחמת כובדן או מחמת איסו' שהם אסורים לטלטלם אף לצורך מקומם אין הדרים בהם אוסרין עליו לפי שנעשו כלם אורחים אצלו וכו' ע"ש. ומדין זה מוכח בנ"ד דליכא בבתים שום כלי מהמלך דהו"ל כאלו השאיל הבתים לכל כת מהן לזמן דמקרו רשות הדרי' ואוסרין זה על זה. ולפי זה צריכין הישראלים לערב וגם לשכו' מהממונ' אשר שם כי שם ביתו ודר עם בני ביתו וכמ"ש מור"ם סי' שפ"ב לענין בתים שבספינ'. וראיתי להרב מהר"ח בס' עצי אלמונים הנדפס מחדש שם כתב משם הגאונים שאין צריך לקנות רשות מהספינ' ומ"ש מרן בב"י משם ש"נ בשם ה"ר בנימין ליתיה בש"ל שבידינו סוף דף י"ד ואין מחמיר זולת ארחות חיים ולא שמע מחמירין וכדאי הגאונים לסמוך עליהם דלא שייך הנזר' כולי האי דהטעם שיהא קשה עליו ומתוך כך יצא ממנו וגבי ספינ' לא שייך שהוא רוצ' לפרוש בים ועיין בעבודת הקדש דף כ"ז דהמשמעות שצריך לשכו' זה תורף דבריו בקיצו' נמרץ וכפי דבריו ה"ה יש לומ' בלאזאריטו דלא שייך טעם רז"ל שאמרו כדי שיצא ממנו ולא ילמד ממנו שהרי בעל כרחו מכניסין אותו לזמן נועד שלא ברצונו ולא ישכו' רשות הגוי. אמנם אין נרא' להקל ומ"ש שדברי ה"ר בנימין שהביא מרן ליתנהו בשבלי הלקט. כנרא' שלא ידע הרב נר"ו ששבלי הלקט שבידינו הוא קיצו' ואין זה שבלי הלקט בשלימות שהי"ל למרן. ופי' דמתנוע' דבריו משמע הכי דאלו ידע לא הול"ל ליתיה בש"ל שבידינו כאומר זו נסחת מרן ונסחתינו אינה כן ויש לסמוך על נסחתינו. אלא הול"ל אעפ"י שאינה בש"ל שלנו. זהו קיצו' ש"ל ואינו בשלימות וסהדא רבא מרן שכן הוא בארוך). וכבר זכינו לשבלי הלקט כ"י ושם כתוב הלשון כמו שהביא מרן. ומ"ש שלא שמע מחמירין. איהו בדידיה ואנן בדידן ואזני תשמענה על דבר אמת מכמה רבנים בעלי הוראה שפירשו לים ושכרו הספינ' מרב החובל. ומאחר דהרשב"א וארחות חיים וה"ר בנימין ודאי ידעו מדברי הגאונים ואפ"ה הצריכו לקנות רשות הגוי ודאי הכי קי"ל דלא פלוג רבנן כדאמרינן בעלמא

איברא דלענין מזוזה נרא' בעיני דפטו' הדר בבי' בלאזאריטו הגם דיושב יות' מל' יום ולא מטעם שכתב השואל דדיר' בעל כרחו לאו שמיה דירה דזה סברת ר' יהודה פ"ק דיומא ואנן קי"ל כרבנן דסברי דדיר' בעל כרחו שמה דירה וכמ"ש הרמב"ם בה' מזוזה כל השערי' שהיו במקדש לא הי"ל מזוזות חוץ משער נקנו' ושלפנים ממנו ושל לשכת פרהדרין מפני שהלשכ' הזו הית' בו דירה לכ"ג בשבעת