חיים שאל חלק ב לח

לענין חוב' כלום ולא שייך עתה לומר דז' שקרא ג' פסוקים סגי ואין מוציאין ס"ת אחר ובחובת היום לא סגי ג' פסוקים ומפקי אחר כיון דעל, זה אנו דנים אם צריך להוציא ס"ת אחר בקריאת המפטיר שאינו מן המנין והשואל חשש שאין להוציא ועתה בא להוכיח הרשב"ץ נהפך דעתו ומוכח שפיר מדברי ר"ת דאע"ג דקטן עולה למנין ז' למפטיר לא יעלה אשר מזה יבין השואל דטעה בדמיונו ונמצא דכפי, סדר הדברים וחכמת ההגיון לא הי' מקום לומר חילוק זה הכא דקאי במהות קריאת סדר ופ' המפטי' ועל שניהם הוא אומר דחוב' נינהו ומה שלא פירש חילוק זה בתר הכי כבר כתבנו דלא איירי כי אם במפטיר והרב הפוסק נר"ו כתב דהם דברים המצודקים וגם הרב שיירי לא נסתבך בזה אלא לפי שלא ראה דברי הרשב"ץ שהי' להשיב לשואל כי מדברי מרן בשמו נרא' שהוא דין המחדש בטובו הרשב"ץ מעצמו ובהא שקיל וטרי דהו"ל לאשמועינן בנמצא טעות בז' וכו' כיון דאינו תשובת שאל' לפי הנרא' מדברי מרן והגם דהוה מצי למי' דכל עצמו להש'ב לשואל וכמ"ש מרן דכתב כן בתשוב לא רצה בזה להוציא מלב החול' שיאמ' דהוא דין שחידש בני שאל' כנמצא כמה זמני בכלל תשובות הראשונים ואת אחרונים. ואני תמיה על הרב הפוסק נר"ו דחזיתיה לדעתיה דמר דסתיר' זו נדין הכנה"ג מדברי הרשב"ץ תקילא ליה טפי מכל מאי דכתבי רבנן בתראי איש איש ממקומו לחלוק על הרב כנה"ג וכמעט נדחה קרי לה נדינא דהכנה"ג מכח זה לולא דמאן ספין וכו' ככתוב בקונטריסו. ומלבד מה שכתבנו בסמוך יד הדוחה נטויה דכיון דכל תורפיה דהרב כנה"ג הוא דהחיוב הוא כ"א פסוקים לז' גברי וא"כ כבר קרא החיוב מעתה מ"ש הרשב"ץ דאין בין קריאת סדר היום לקריאת חובת היום כונתו דאין בין קריאת החיוב כ"א פסוקים לז' גברי לקריאת פרשת ההפטר' כלום ומאי דנקט סדר היום לאו דוקא אלא כונתו על קריאת החיוב כ"א פסוקים לז' גברי דהוא מדינא מתקנת משה רבינו ע"ה ועזרא ונקט סדר היום להבדיל בין קריאת סי' ב' דקריא' בפרש' וסדר היום מנהג בעלמא דבמערב' הוו מסקי אוריתא לתלת שני אבל בקריאת חובת היום להפטר' שוה בכל. ואם נפשך לומר אודי לי מיהא דקריאת פרשת המפטי' ניכר ומבורר שהוא חובת היום דפרש' זו הוא ענינא דיומא בפרטות משא"כ פרשת השבוע דאין בה הכר ולא זכר ליום הזה ומש"ה נקט הרשב"ץ ז"ל בלשונו הטהור סדר היום וחובת היום ודוק הטב ואין בזה כדאי לדחות הוראת הרב כנה"ג מדברי הרשב"ץ הנז' דלא איירי עתה חנא במהות הקריאות וחובתן. עוד כתב הרב הפוסק נר"ו על מאי דקשיא לי על פירושו בדברי הרב כנה"ג בכ"י וכתב עלי דאשכח זוטרי שקיל. ואני אומר דאם מילת' זוטרתי לגביה לדידי גדול' היא אני לפי דרך האחרונים ובפרט לדרכו של הר' כנה"ג וכבר ראיתי מה שטרח וכתב בזה. והמעיין ורא' דבמ"ש במחזיק ברכ' וכ"ש אם הוא ביום שמוציאין ג' ספרים וכו' נדחה כל מ"ש והו"ל להכנה"ג לאתמוהי על שכנגדו שקרא ושנה סברתו המיוסדת על דברי הרשב"ץ ואיך הי' לו פה לדבר דה"ה ז' בספר ב' והלא הרשב"ץ אף במפטיר שאינו מן המנין כתב דמוציאין ס"ת אחר והדברים ק"ו היכא שקור' הז' בספר ב' והדברים מבוארים ומבוררים וקושיתי במקומ' והנה קמה וגם נצבה. ומה שתמה על מאי דכתיבנא ואם כה יאמר האומר וכו'. לישר"י לן מר דאם בא לעשות השגות ותמיהות כאלו בדברי האחרונים יכלה הזמן ויש צורך בזה וכיוצ' כי הן בעון בדור יתום כזה יש לך אדם יצא לטעון הא ודפחיתא מינה והדמי"ן יתעבד כאלו פיו ידבר חכמות. ומ"ש דקושטא דמילתא שהרב כנה"ג לשונו עט סופר מהיר וכו' אף אנן נמי קדמה לנו ידיעה אופיו וצבי עדיו של הרב כנה"ג ביתר שאת ולפי דרכו שפיר קאמינא דאם כונתו כך הו"לל וק"ו מדין רשב"ץ ובשני החותו"ת האל' הוה סגי ומסני. ומ"ש דגם שהרב מהרש ל חלוק בפירוש דברי הרב כנה"ג לענין דינא תניא דמסייע ליה והאריך בזה. נא ידעתי מי הגיד לו דלענין מעשה הוה עביד נגד הרב כנה"ג ואם דרך שקלא וטריא הקש' עליו מסתמ' למעש' הי' מבטל דעתו מפני דעת הרב כנה"ג. ומ"ש דעל שאר דברי שכתבתי דאפשר גדול הדור על מבוכה זו ישב וכו' אין צורך להשיב וכתב אשר עם נביאים נבא או אחורי תרע' וכו'. עמי הסליח' דבראי' חושיית החוש"ה אל העי"ן או במרא' הנבוא' לא יצדק לשון אפשר כמסתפק כאשר כתבתי. והתימא עליו דבדרך העיון לדון לכף זכות להרב גדול הדור דפקיע שמיה דמיונו כאריה דבי עילאי כתבתי כחיוב המוטל עלינו ולא לומר דשגה ברואה באין מבין ומה גם דעביד עובדא וכך היא דרכה של תור' ודי בזה. ולקושטא דמילתא כשחזרתי נעיין בדבר ראיתי דדברי הרב כנה"ג בכ"י פירושם האמיתי הוא כמו שהבינו הרב מהרש"ל והר' מהרח"א וכאשר כתבתי בח"א סי' כ"ו בס"ד. ומה גם עתה שראיתי דבריו של גדול מורינו הרב הגדול מהרי"ך מסכי' הולך לזה ותריץ יתיב קושית מהרש"ל כאשר כתבתי תחילת דיבר בתשובתי הלזו בס"ד נתפשטו כל הקמטים ופשיטא לי דבמקום שתפסו הוראת הרב כנה"ג כשיש טעות בז' אם הוא דוקא בשבת ור"ח שיש ב' ספרים ואירע טעות בס' ראשון אחר קריאת הז' ג' פסוקים יוציאו ס"ת אחר כהוראת הרב כנה"ג עצמו ונאמני' עלינו שלש' המה נפלאו גדולי עולם מהרש"ל ומהרי"ך ומהרח"א דסברי דכן דעת הר' כנה"ג כדבר האמור. וחזה הוית להרב הפוסק נר"ו שדח' מה שכתבתי במחזיק ברכ' בטעמו של גדול הדור דתיסגי בעיר שנהגו כהכנה"ג לנהוג במאי דפש טא לן שכך הי' מורה לא במידי דאסתפק אם גם הרב מודה ע"ש באורך. ולשונו כאש אוכלת ואתי עלה מטעם ס"ס אשר כתב המלך שלמה מהר"ש אלגאזי ז"להה בהשמטות השיירי ככתוב בקונטריסו. מה אענה ומה אומר יודע אלהים כי אהבת עולם אהבתיו מימי הנעורים וידי לא אסורות. אמנם על דברי תור' באתי וגם זה בקצר אמיץ. ואני אומר כי דברי ברורים ואמיתיים למימינים בם וזו דרך ישר' היא מוצאת זימנין טובא בגדולי האחרונים אל המקום שקבלו הוראות הרמב"ם ומרן שכתבו דלא קבלו אלא מה שהוא ודאי דסובר כן לא היכא דיש לנו ספק בדעתו וכך הם דברי. ומעין דוגמ' כתב בס' המכריע סי' ח' דכי פליגי בדעת רב לא דחינן לדשמואל דהא לא ידעינן בבירור היכי קאמר רב. וכיוצא כתב הרב כנה"ג בתשו' י"ד סי' פ"ד וכי האי גוונא כתב הרב מש"ל פ"ז דכלים דין י"ב דהלכ' כר' יוחנן דוקא היכא דפסיקא לן סברתו עש"ב. וכהנה רבות. הדרן לדברי הרב הפוסק ולא ידעתי מה יוכיח הוכח מסברת הרב מהר"ש אלגאזי דאיהו סבר כהרב כנה"ג והלא שלמים וכן רבים החולקים לא חשיבי אפי' ספק אחד בדבר ופשיטא להו להוציא ס"ת אחר. ות דחשיב מה שנהגו באיז' עיר כהכנה"ג בזה כנקבע' הלכ' ואזדא ליה ספק השני של מהרש"א וכו' ולאו כן הדבר אלא קבלו דעת הכנה"ג שהי' רב מפורסם וקבלתם לא הית' אלא במה שהוא סברתו ודאי ואין זה ענין לספיקות דעלמא דמהדר אס"ס דהכא פשיטא לן להוציא ס"ת אחר כל שאינו מבורר דעת הכנה"ג דלא קבילו עלייהו אלא מאי דסבר הכנה"ג ודאי

ומה שצירף לזה ענין ספק ברכות להקל כי כאשר ישלים בס"ת הפסול לא יברך לאחריה ואם יוציאו ס"ת אחר מברך לאחרים ובאנו לספק ברכות ככתוב בקונטריסו. אינן אלא דברי תימ' דמה ענין ספק ברכות לכאן הרי אם יוציא ס"ת אחר חייב לברך אליבא דכ"ע בלי ספק. ומי שם פה לומר לא תעש' מצי' כתקנה שאם תעשנה כמצות' צריך לברך וס' ברכות להקל הא ודאי לא ניתן ליאמר ואין כאן ספק. ובנ"ד אם לא הוצאת ס"ת אחר לדעת רובא דרבוואת' בתראי לא קיימת מצו' והפסדת ברכ'. ואם הוצאת ס"ת אחר אליבא דכ"ע קיימת מצו' וברכת כדין. דכל המחלוקת הוא אם יוציאו ס"ת או לא. אבל אם הוציאו גם הרב כנה"ג מוד' דהקריא' והברכ' בו שתים כהלכתן ומצו' וברכ' כתקנן. וכבר ראיתי שנרגש מתשו' הרדב"ז דפוס ויניציא סי' רכ"ט וכו' ע"ש בקונטריסו. וכ"כ עוד הרדב"ז סימן תרכ"ו ועמ"ש הרדב"ז בתשו' דפום פירדא סי' תקס"ז ע"ש. ונ"ד לא דמו לדברי הרדב"ז דעדיף טובא ואין שונין לחכמים והרי הוא כמבוא"ר. שוב ראיתי להרב בית דוד סי' נ"ט דהכריע הפך הרב כנה"ג מטעם דאם יוציאו יברך ברכ' אחרוני ע"ש והדברים מבוארים. ומ"ש דעיר שקבלו הוראת הכנה"ג אסרו עליהם להוציא ס"ת אחר משום פגמו וכו' לא נהירא דאימור דקבלו הוראתו משום שיצאו ידי חובתם בקריאת ז' גברי כ"א פסוקים אבל משום פגמו סברי דלא שייך הכא דהא נמצא בו טעות ופגום הוא. ומה שהביא מדברי הרשב"ץ לא שמא מתיא דההיא בקריאת המפטיר ומה ראי' לנ"ד דלרובא דרבנן בתראי צריך להשלים בכשר. והעיר שנהגו כהכנה"ג לא קבילו עליהו אלא ודאי. שלהכנה"ג דאי לאו דקבילו דינא הוא למעבד כרובא דרבוואתא בתראי שדחו דברי הכנה"ג בזה. אך משום דקבילו סברא נכונ' ואמיתית דלא קבילו אלא ודאו של הרב כנה"ג ומסתיין. עוד כתב וז"ל ומ"ש שרבים ונכבדים פליגי על הרב כנה"ג מלבד שאין בו מועיל לאתרי דנהיגי כותיה וקוימו הורא' זו כהל"מ עוד זאת דהלא גם בנו דאזלי ומורו כהכנ"הג מהר"ש אלגאזי ואמבוה' דרבנן וכו' ומהר"א לפפא וכו' גם רבני קושטנדינא וכו' ושמעה אזני מפי זקן וכו' עיין בקונטריסו באורך. ומ"ש דקבלו הורא' זו כהל"מ הפריז על המד' דיש מקום לומר דנהגו כן בחשבם שהדין עם הכנה"ג. אבל השתא דיצאו לאור דברי גדולי ישראל שדחו דבריו בדוחק אמרינן דינהגו כמנהגם. ועמ"ש הרב פר"ח במנהגי האסור ודידן עדיפא וספרין פתיחו כאשר המעיין בעיניו ירא' ולבבו יבין ואין רצונו להארוך בזה ואלמלא חזיתי' דנכנס לפני ולפנים במ"ש דקבלוה כהל"מ לא כתבתי זה אפי' בדרך רמז. ומאי דמהדר לאפושי גברי רברבי אומר אני דמכל רבנן סמוכי דמזכיר אין בידינו אלא הרב הג' מהר"ש אלגאזי ז"ל. ותו לא משום דמהר"א לפפא ורבנן דהוו כשהור' הרב ז"ל בקושט' ואיזמיר ובשעת מעש' שתק"ו יחדיו. אימור דסמכי עליה ולא עמדו בענין וירדו לעמקא דדינא. והת"ח שנתוכח עמהם הרב כמ"ש בשיירי הי' ת"ח בעלמא. ומ"ש דבקושטאנדינא רבתא הוא העד שכך נהגו ואייתי בידיה אסהדתיה דההוא סבא עתיר' משם רבינו מהר"י רוזאניס. אי בעית אימא דכיון דהכי נהוג מזמן שהור' הרב כנה"ג כן לא רצה מהירי רוזאניס לבטל המנהג הגם שאלמלא נהגו דמתו דעת עליון הפך הכנה"ג. ואי בעית אימא נלכה נא בתר אסהדתיה דהחכם השלם החסיד מהר"י כולי העד העיד בנו דבקושט (נהגו הפך הכנה"ג והי' בזמן מהר"י רוזאניס ומהר"א נבון ושאר כוותהן ומי בכל ביתם נאמן דהי' כותב כל דבריהם כאשר עינינו הרואות