חיים שאל חלק ב לז

פסוקים עכ"ל. הנך רואה דעת עליון דאף בכה"ג לא ניחא לי' לומר דמוציאין אחר משום שהוא שבת שיש בו ס' ב'. ודון מינה שאף שבפירושן של דברים לא עלה בלב טהור כמו שפירשתים בעניותי. מ"מ לענין דינא תנא דמסייע לן הוא. וממוצא דבר יראה הרואה כי שאר דברי הרב המשיג הי"ו אשר עם נביאים נבא או אחורי תרעא הוה קאי והוא עד או ראה כי על מבוכה זו ישב הרב גדול הדור ולא ישר בעיניו לפרש כן ותפס הדברים כפשטן דאיירי בס' א' ואף כי קשים הם וכו' ככתוב בד"ק אין לי צורך להשיב עליהם והעיני בשר לו עפעפיו יבחנו. ואולם מ"ש עוד כדברי המכרי' וז"ל דמאחר דאעיקרא סברא זו רבו עליה א"כ בעיר שנהגו כותיה תסגי לן במלתא דפשיט' אבל לא במאי דאיכא ספיקא כה"ג והגם שדברים קשים הם אית לן למיעבד כחולקי' שהם רבים ונכבדים עכ"ל. הן קדם אנא דאמרי אשר לא כתורתו כתב ה"ה מהר"ש אלגאזי ז"ל כי הובאו דבריו בסוף שכה"ג דף קל"ט אשר כתב בנדון זה כסברת מרן החבי"ב וההוא אמר דכיון דאיכא ס"ס אין לנו להוציא ס"ת אחר יע"ש. ומינה נובין ונדון לדידן יושבי אזמיר וכל מקום שקבלו לנהוג כסברא זו והוקבעה הלכה זו לעשות כן. וממילא אזדא לה הספק הב' של הר' מהר"ש אלגאזי זל"הה אם כנים הם דברי המכריע בעשותו הך ספיקא חדתא הרי חזר הדבר לכמות שהי' בתרי ספקי ועל כרחין לומר כאשר הור"ה גבר המלך שלמה ז"ל שאין להוציא ס"ת אחר. ובר מן דין יש לצרף לזה ענין ספק ברכות להקל מן הידוע כי כאשר משלים הקריאה בס' הפסול אינו מברך לאחריה ברכת התור'. ואם יוציאו ס"ת אחר וישלים בו הקריא' מברך לאחריה כנודע ובאנו לספק ברכות. אלא שמדברי הרדב"ז ז"ל בשניות סימן רכ"ט נרא' כי זו אינה משלנו. ויש בזה אריכות דברים עתיקים בספרן של צדיקים קמאי ובתראי ז"ל לא עת האסף מאין פנות. ואף למה שערערו ע"ד מהר"ש אלגאזי ז"ל הללו. שני המאורות הגדולים ה"ה הרב בית דוד ז"ל בסי' ט"ן והרב פרח שושן ז"ל בדף א"ך מלבד כי מקום יש בראש לקיים דברי מהרש"א ז"ל. עוד זאת דהשתא מאחר שהוראת הרב ז"ל הלזו בשבת דעלמ' בכל מקום אשר קבלוה הרי אסרו עליהם הוצאת ס"ת אחר בלתי צורך משום פגמו וכו' וכמ"ש הוא ז"נ גם מטעם ה"ה מהר"ש אלגאזי ז"ל שכתבתי למעלה. גם הנשר הגדול הרשב"ץ ז"ל בתשובה הלזו כאשר פקפק בדין המפטיר בשבת דעלמא כתב דכי היכי דאמרי' בגמרא דאין גוללין ס"ת בצבור מפני כבוד הצבור הכא נמי לא מטרחינן להו לצבור' לאפוקי ספרא אחרינא ויקראנה ע"פ או בספר פסול וכו' עכ"ל. ומדברי כולם נלמוד דבכל גוונא טפי עדיף שלא להוציא ס"ת אחר א"כ היכי ניקום ונעביד בשבת שיש בו ב' ספרים להוציא ס"ת אחר. ונתלה עצמנו בדברי ספר החתום כי כלה מקשה ונעשה מהם ספק ונאמר להוציא ס"ת אחד מבלי טעם והפך הסברא כאשר כתבתי למעלה מדברי הרב בית דוד ז"ל. הא ודאי לא שמיע לי ולא סבירא לי. ואין זה דומה לפשרת הרב פרח שושן ז"ל כנודע. הגם כי פשרה זו לא פשטה ולא קבלוה במקומות הנוהגים לעשות כהוראת מרן החבי"ב ז"ל. ומ"ש שרבים ונכבדים חלוקים על הוראת מרן החבי"ב ז"ל מלבד כי אין בו מועיל לאתרי דנהיגי כוותיה וקיימו הוראה זו כהל"מ. עוד זאת כי הלא גם בנו הן רבים עתה דאזלו ומודו כהוראת הרב ז"ל ה"ה הרב מהר"ש אלגאזי ז"ל וה"ה מהר"א לפפא ז"ל כאשר העיד בנו הרב החבי"ב ז"ל. גם כל אמבוהה דרבנן ותופשי התור' אשר היו בדורו בעיר הזאת אזמיר חזרו והודו לו וכמ"ש בשיירי. גם רבני עיר גדולה קושט"א יע"א הסכימו לסברתו כמ"ש ז"ל בכנה"ג ובשיירי. וגם אנכי מעיד היום שבהיותי גר שם חזי הוית שפשט המנהג כהוראת הרב ז"ל. ושמעה אזני מפי זקן שקנ' חכמ' והעושר והכבוד בנן של קדושים ז"ל העד העיד בנו כי נמצא בבה"כ אשר הי' שם רב תנא וגדול ליהודים מר יהודאי גאון ז"ל ואירע שנמצא פסול בס"ת אחר קריא' הז' ג"פ והחזן רצה להוציא ס"ת אחר ויגער בו הרב ז"ל ויאמר לו כלשון הזה בקושט' קבלו עליהם הורא' מהר"ר חיים בנבנשתי ז"ל שלא להוציא ס"ת אחר. וכן נעשה שגמר כל הפרש' בס' המוטע'. ודלא כעדות אשר כתוב בס' מעם לועז בפ' בראשית דף י"ג ע"א. ומאחר עלות את כל אלה בין תבין כי אין הכרעתו מכרעת

כללא דמלתא אחרי התאבקי בעפרו"ת זהב קבר"ת ארץ מורי הרב המופלא מקור חיים זצ"וקל דלא ידענא לכוין אמר"א ולא זכינא לשמוע ארשת שפתיו בהלכ' זו. לית אנא מוביד סבר"י אשר דברתי עד הנה בארשו"ת החיים כי גם בשבת שיש בו ספר ב' ונמצא טעות בראשון. עלינו להורות כהוראת מרן החבי"ב ז"ל בכל שבתות השנה וכל כי הני מילי לימרו משמאי. ועיין להרשב"ץ ז"ל בח"ב סי' י"ט בהתנצלותו על אשר כתב נגד הריב"ש ז"ל יע"ש. ויעויין בשו"ת הרדב"ז ז"ל בשניות סי' תצ"ה. המלמד אדם דעת. יורינו מדרכיו ונלכה באורחותיו על הדין ועל האמת קריאת הגבר מגעת. הלא כה דברי מעלה ארוכה לכוין את ההלכ' אשא דעי. הצעיר חיים מודעי: סימן כא וזאת תשובתי על דברי הרב עליון למעל' נר"ו וברוך שם כבודו. על הסעיף השלישי לבדו

הלא מראש בקונטריס חיים שאל ח"א סי' כ"ו אנא נפשאי כתביה על רזא דנא. ושם נאמר דיש פנים לסברת כנה"ג בכ"י דסבר רב דכיון דאיכא ספר שני הוא באמצע חובת קריאת היום ונמצא טעות לפני גמר החיוב קרינן ליה ע"ש באורך. ועתה אמת אגיד דאחר זמן רב כה הראני רחימו דנפשין הרב השלם כמה"ר בגיטין חיים מורינו נר"ו ספר יד אהרן שהי' של מורינו הרב הגדול סבא דמשפטים מהר"י הכהן זלה"ה הרב המחבר בתי כהונ' ושם בגליון כתוב מטהרת יד הקדש הרב עצמו בסי' רפ"ב דף ס"ז סוף ע"א במה שהקש' מהרש"ל על דברי הרב כנה"ג בכ"י הנז' דכבר נשלם חובת ס' הראשון במה שקראו ז' גברי כ"א פסוקים ולמה לא ישלמו בו כל הסדר על זה כתב הרב הגדול הנזכ' מכתב ידו קדש וז"ל יש לומר דהואיל ושניהם חובה כחובה אחת דמי ויש סמך לזה בדברי הרקח שהביא מהרדב"ז ז"להה סוף סי' ר"ח דוק ותשכח ולא אמרינן התם כבר נשלם חובת הראשון ודוק בדברי מהרדב"ז שם עד כאן לשון הרב אות באות. וספרו כאן והוא עד. הראת לדעת אמרי קדוש דפיר' דברי הר' כנה"ג כפשטן כאשר תפסם הרב מהר"ש הלוי והביא ראי' לדבריו. מהודא ומשבח אנא דאשכחן מרגניתא דברי הרב הגדול המפורסם ביושר העיון המור"ה בע"שק ונעשה סניגור לאסבורי ניהלן דעת הרב כנה"ג כדכתיבנא בעניותין בתשובתי ח"א סי' כ"ו הנז'. ועם שלא נביא אנכי נראין הדברים שהרב המופלא מהר"ח אבואלעפיא ז"להה האחרון בשיטת רבו אמרה (שהי' תלמיד מובהק ממורינו הרב מהרי"ך הנז' והי' מחשיב דברי רבו עד לאחת כאשר ידעתי מכמה ענינים בהיותי עומד ומשמש לפני מורינו הרב מהרי"ך הנז') ועשה כן מעשה ואפשר דהרב מהרח"א עין לו ראתה דרבו הרב מהרי"ך עביד עובדא הכי וגם הוא כל מילי דמר עביד כר' כמעשהו ממנו. ותיסגי שלשת הרועים רבנן קדישי אשר הנהיגו שררתם ורבנות' באיזמיר הראשון אדם גדול הרב מהר"ש הלוי מארי דאתרא איזמיר והרב הגדול מורינו מהרי"ך הנז' אשר ישב על כסא ההורא' בעיר תהל' הנזכר במספר ארבעים שנה. והרב המופלא מהרח"א הנז' דהי' גם כן מאריה דאתרא רבות בשנים כלהו סברי דכונת הרב כנה"ג דבשבת של ב' ספרים אמרה ונודע שהרב מהרח"א עביד עובדא ואולי קרוב לודאי שגם הרב מהרי"ך עביד הכי. ומעתה אין צורך למאי דכתיבנ' בעניותין בס' הקטן מחזיק ברכ' דהרב גדול הדור הוה ניהו מהרח"א גם שראה שדברי הרב כנה"ג כ"י קשים מאחר דיש חולקים רבים וכו' אלא תריץ ואימא הכי בפשיטות דמהרח"א ודאי מפרש דברי הכנה"ג כ"י כמהר"ש הלוי וכדנקיט להו רבו מורינו הרב מהרי"ך ולא חייש לקושית מהר"ש הלוי כדתרגמ' רבו מורינו מהרי"ך ועביד עובדא כותיה ומטעמיה דהרב כנה"ג כ"י ומה גם דאתריה דמר הוא. אמור מעתה אביע אומר על דברי הרב עליון למעל' נר"ו בסעיף ג' ואקצר ואעלה. ראשית לו במדב"ר מלו"ן כמלונ"ה במק"שה על אשר סתמתי ולא פירשתי מאן אמרה לשמעתא. וזאת אשיב בקצירת האו"מר כי זו היא דרך ישרה ומזקנים אתבונן הוא הגאון השלם הרב חוות יאיר כידוע וכמה אחרונים זמנין עבדי הכי. ואתיא מכללא מ"ש דקרינא ליה שחלק על רבו ודרך קשתו. נטול' היא דאנן סתמא קאמרינן ומלשוני מוכח דתרי גברי רברבי חולקים. ואם תלונתו על המגיה הבן יקיר לי נר"ו לא עלי תלונותיו. וגם זה בני נאמן הי"ו הלא זה הו"ד מו"צל כי מהיכן ידע שהוא רבו מאי דהוה בטרם יצא מרחם. ותו אעיקרא דדינא לא מקרי לחוד אלא דהוא חולק ודאי על הרב מהרח"א ז"ל אחר שידע מעשה רב. אמנם אינו בסוג חולק על רבו ח"ו כידוע [ותשו' רדב"ז סי' תצ"ה שרמז הרב בסוף הוזכר בברכי יוסף והרמר"ל הוכיח ממתיב' דרקיעא דפליגי עם הקב"ה ובמ"א כתבתי בזה]. וצופה הייתי להרב הפוסק דסתר עיקר דינו של הרב כנה"ג דכי אשתכח טעותא אחר שקרא השביעי תלתא פסוקי לאו להוצא' נתנה תורה אחרת מכח תשובת הרשב"ץ בראשון סי' קל"א ופנה אל הסובב ספר"א וספר"י ששה משמותם הלא בספרתם לראות היעמדו בסתיר' זו ולא אשכח ומהדר אזכותא דס' התשב"ץ לא נתגל' להם ובדור אחרון נדפ"ס. ומר דדייק בלישניה וביש ליה מאי דכתיבנ' דאלו הר' כנה"ג הי' מעלה בזכור"ו דברי הרשב"ץ לא הוה שמטינהו מהר"ש הלוי ועל זה הגדיל התיב' כמבוא' לקמן בדבריו. אמאי הוצרך חפ"ש מחופ"ש באתרא דלא ידעין ליה לס' התשב"ץ ועתיקי משדים יודעים היו. ואם יש לחלק בין הנושאים מ"מ אנכי עשיתי ארש להוציא מלב אינשי דמפקי לשותא טע"ו במדב"ר בדור יתום זה. ואלו הרב נר"ו בא לו דרך פשפ"ש ולא מצא עביד עובדא בנפשיה וזה יכתוב ידו. ואעיקרא דדינא פרכא מאן נטר"ח בהא דאי מהא לא איריא ותורף קושיתו שכתב הרשב"ץ דאין בין קריאת סדר היום לקריא' חובת היום לענין זה כלום ואדרבא כתב ר"ת דקטן אינו מפטיר בחובת היום וכו' והאיכא טובא דבסדר היום אי קרא הז' תלתא פסוקי אנוחי מנחינן ס"ת ואפוקי לא מפקינן אוחרי משא"כ בחובת היום והוא האריך הרחיב הדברים ככתוב בקונטריסו. וירא' דמהא לא תיהוי תיובתא לדינו של הרב כנה"ג דהרשב"ץ פניו כלפי השואל אשר חשב דמאחר דהמפטיר אינו מן המנין אין קריאה זו חובה ועל זה בא הרשב"ץ בתשובתו לומר דקריא' זו חובה כקריאת סדר היום ואין ביניהם