חיים שאל חלק ב לו

בהכשר. הנה נכון לאפוקי ספר' אחרינא בעבור המפטיר אשר הרשב"ץ ז"ל אין ולאו ורפייא בידיה. ומאחר דחזינן דאף בשבת דעלמא אמרה הרב החביב ז"ל הדברים ק"ו שיהי' הדין כן בשבת שיש בו ס' ב' למפטיר. ואחר עו"רי בהך סברא אורו עיני דחזינא נה בדברי הרב בית דוד ז"ל בח' א"ח סי' ח"ן בתשובתו הא דהוה אזיל ומורה כהורא' הרב החבי"ב ז"ל שכתב כן על מה ששמע שרבני שלוניקי ז"ל חלקו על הוראת הרב ז"ל ולחלק יצא בין ב' שבתות דלעולם לא נחלקו אלא על שבת שאין בו ס' ב' למפטיר יעש"ב. ומינה נובין ונדון לדידן השתא הכא דנהגינן כהוראת הרב ז"ל אף בשבת דעלמא דאתיא בק"ו שנדון כן בשבת שיש בו ס ב' וכמדובר. ואם הלכה זו אך בחלקו"ת חקת התור' היא קבלה נקבל ואם נדין יש תשובה דמעולם לא אמרה הרב ז"ל שפת חלקו"ת. וביאר דבריו שבכתב הן הנה כדפרישנא להו בעניותין למעל' וממילא רויחא לתלמודא ודינא יתיב דאין לחלק בענין הוראה זו בין שבת דעלמא לשבת שיש בו ב' ספרים נמצא טעות בא' בקריאת השביעי ותרוייהו כ' הדדי נינהו שאין להוציא ס"ת אחר. וכדבר האמור. ומאן יהיב לן מעפריה דמרן מהרח"א ז"ל ונכחלינהו לעיינין דאלו וכינא לדון לפניו בקרקע וחיים ביד לשון מדברת הדין פירושא דידי בדברים שבכתב ברי לי דהוה מודה לי והוה אמר ישר כי אהבת עולם אהבני איש"י כאב את בן ירצה. גם אלה דברי הצעיר חיים מודעי

סי' כ' סעיף ג' השתא הכא בשלהי ש' מרפא לשון עץ חיים. אור נגה כלי מחזי"ק ברכ"ה לממית בתור' רב יו'סף סיני ור"בה עוקר הרים הי"ו ותבט עיני בשור"י דרך קשת"ו על אשר ראו עיניו בספר אגורה באהלך לחד מינן שלם בלימודים יושב אהלים הי' כי צדי"ק עת"ק הכתוב לחיי"ם אפס קצהו בפירושא דהני מילי מחיים מרן החבי"ב ז"ל כי הובאו בס' יד אהרן ז"ל וארד להצילו ממה שהקשו עניו מארי דאתרין מרן מהרש"ל ז"ל בגליונו והרב יד אהרן ז"ל דאברא ודאי לפי המובן כפשטן של דברים כל רואיהם יכירום כי קשים הם מכמה אנפי ועמיתנו מעין הברכו"ת הי"ו חזא בהו תיוהא. והגם דלא מס ק בשמא ונעל' דבר בשם אומרו שם קטן משם גדול חיים שנים ולא זכר מי בעל דברים המגיד לו את כל אלה או אם רה"ק הופיע בבית מדרשו מרחוק לדעה. הלא הבן יקיר לו הי' גנה סודו נגד בני אדם מבטן מי יצאו הדברים. כי על כן באתי לחזות בנועם את כל דברי י"וסף הי"ו והיד כותבת מה שתעלה מצודתי להשיב על דבריו. והלא מראש מלתי אמורה וסדר זמנים יוכיחו כי קדם ידעתי הוראת מורי הרב המופלא מהר"ר ח"א זל"הה רבות בשנים טרם באי פה אזמיר יע"ש

אנכי עשיתי אר"ש בפירוש דברי מרן החבי"ב ז"ל ככתוב למעל' הן הנה היו עזרתה לי להוראתי אשר הוריתי מאז בהיותי בקושט"א בנמצא טעות בס' ב' שאין להוציא אחר מההיכל כי אם יקראו בס"ת הא' אשר נקרא בו סדר היום ולחלק יצאתי מהוראת הרב ז"ל בשיירי אות ח' לנדון דידי כמדובר. ואח"כ כבואי פה הוה מאי דהוה מהוראתי וידיעת בית רבי ז"ל. וחל עלי חובת ביאור זאת שנית נבל יחשדוני כתלמוד חולק על רבו כדקרי לי רב ברכות ה"י חלילה לי מעשות זאת. הלא מעתה אשימה עיני בתעל"ת הברכ"ה יסע קדי"ם רב עוד יוסף חי השי"ב על דברי הרב החבי"ב ז"ל בהני מילי דכתיב' ודלפי פשטן דמיירו בנמצא טעות בא'. ממ"ש איהו ז"ל בשכנה"ג בהקשותו לדינו מתשו' הרשב"ץ ז"ל. ופלפל בחכמ' בכונת דברו אחת משתים והנה הוא צוד"ה דלכל חד מנייהו זו היא שקשה להרב ז"ל. וכשאני לעצמי אמינא כי מה דפריש מר אגב דוחקה הנה הוא נפק"ד רווח'. להאי ויציב ונכון בכונת הרב ז"ל. כי כאשר הרשביץ ז"ל פנה לסובב ואמר מר ואי איתא להך סבר' ליתא אלא בקריאות המפטיר שבכל שבת וכו' טפי הו"ל למימר דאי איתא להאי סברא שאין צריך להוניא אחר. לא נפלאת היא בשבת דעלמא כשנמצא הטעות אחר קריאת הז' ג"פ כמובן. ולזה ישב הרב ז"ל דדינא דחוזר קמ"ל. וזה ברור אצלי וממילא נפקא חזות קשה לפשט הדברים אשר כתב בכת"י וכאשר כתב הוא נר"ו אלא דאעיקרא מחוורתא כדמסיק נר"ו דליכא למידק מהני מילי דהרשב"ץ כלום כי הוא ז"ל פליג ותני בדינא דמפטיר גופיה אשר נשאול נשאל מליו כמבואר. ודברים המצודקים הם. ואגב אורחאי אין מדרש בלא חידוש חי"ים עדבר דאי איכא לאקשויי מדברי הרשב"ץ ז"ל על עיסר דינו של הרב החבי"ב ז"ל זו היא שקשה מראשית בכורי אמרי קדוש שכתב ז"ל בפרשיות אין ספק שחייב להחזיר שהרי חובת היוה היא וכל שהיא חובת היום בס' מוטעה לא אפשר ואין בין קריאת סדר היום לקריאת חובת היום לענין זה כלום דדא ודא חדא היא לענין חיובא ואדרבה יש צד חמור בקריאת חובת היום משא"כ בקריאת סדר היום וכו' יע"ש. ואי איתא לעיקר הדין של מרן החבי"ב ז"ל שאחר שקראו ז' גברי א"ך פסוקים בסדר היום אין להוציא אחר ויגמרו הפרשה בו היכי קאמר ז"ל שאין ביניהם לענין זה כלום. והלא איכא ביניהו טובא מתוך חומרו במלתא דטעותא גופא דקאי בה כי בקריאת חובת היום צריך לקרות בס"ת הכשר כל מאי דתקינו חז"ל האמור בפרשה ואפי' נמצא הטעות בפ' אחרון בעי למיפק ולמקרי בספרא אחרינא וכדיניה ז"ל דקריא' חובת היום במוטעה לא אפשר וכתבו משמו הרב ז"ל בשכנה"ג ונלמד ג"כ מדין הכלבו ז"ל בפ' פרה כנודע. ואלו ואלו בקריאת סדר היום כיון דקרו א"ך פסוקים לז' עולין בס"ת המוחזק נכשר תו לא מפקינן אחרינא וגומר הקריא' במוטעה. ואף שנאמ' שמה שהשוה אותם והיו לאחדים היינו לענין חיובא דוקא כמו שמבואר בדבריו. מ"מ הרי יש ביניהם כל דפריש לענין זה לפי הוראת הרב החבי"ב ז"ל והו"ל לפרושי דלא דמי אהדדי לכולא מלתא וכדאמרן. ואי הוה קאמר הכי הוה אתי ליה שפיר מאי דאייתי בתר הכי צד חמור בחובת היום משא"כ בסדר היום כי היא היתה ראיה וגם דמ"ו לדינא דטעותא כמבואר. לא כן השתא כי מתחלה עשאן גורן א' שוין בשיעוריהן ואח"כ עמד וימודד אר"ש כחמור שבה כמובן. ומדלא קאמר ז"ל ככל הדברים האלה ואדרבא קאמר שאין ביניהם כלום לענין זה יש להוכיח דסבור ז"ל כי גם בס' היום בעי למיקרי כלא פרשתא בס' הכשר וכל בתר אפכא מה רא' הרב החבי"ב ז"נ. והרי הוא כמבוא"ר דהכא לא שייך לתרוצו מאי דקאמר איהו ז"ל לאידך קושיא דדינא דחוזר קמ"ל. והדבר כעת צל"ת ובינותי בדברי כל האחרונים החולקים ה"ה הרב תורת חסד סימן רס"ז והרב פפ"א ח"א סימן מ"ג והרב גן המלך סי' יו"ד ושו"ת הרמ"ז סימן ל"ו והרב בית דוד א"ח סי' ט" והרב פרח שושן כלל ב' סי' ג' ולא אשכחנא בהו שעמדו בזה. והדין עמם דלא חזו דברי הרשב"ץ ז"ל אלא מה שהביא מרן ז"ל בב"י בקוצר ואין שם תחלת דברי הרשב"ן ז"ל שהעתקתי גם מרן החבי"ב ז"ל לא שלטה עינו הטובה בעיקר תשו' הרשב"ץ ז"ל כי לא נדפסה עד עתה בקרב שנים כנודע. ואנן דזכינן וחזינן להו ה"ן נסת"ר לדין הרב ז"ל, ומ"מ מאן ספין ומאן רקיע להורות משפט היכא דכבר הוקבעה הלכה זו דמרן החביב ז"ל

שוב אשוב לדברי הרב עמיתנו ה"י כי ברכ"ה בו ידרוך חציו לגבי דידי. קדים אמר' שקשה בעיניו הך פירושא דיני. כי דבר זה הוא נדון הרשב"ץ ז"ל ומדוע לא הזכירו וכו'. ואחר הרואה דבריו אלה עפעפיו יבחנו כי רב הוא חיים ברצונו הש"ג ישי"ג ואשכח וטרי שקיל. והלא כה דברי דאי אנא הוה אמינא דאותו נדון אשר עליו בא כת"י הרב החבי"ב ז"ל הוא הי' בנמצא הטעות בס' ב' בשבת ור"ח ודכוותיה חנוכה או ד' פרשיות. מבואר הדבר שזהו בעצמו נדון הרשב"ץ ז"ל ולא הי' לו צורך לרב ז"ל לכתוב בזה אפילו שתי אותיות כי אין כל חדש וכבר מילתיה אמורה בשכנה"ג במ"ש וז"ל ולפי זה דוקא בשבת אם נמצא וכו' אין להוציא ס"ת אחר אבל בי"ט וחה"מ ור"ח וד' פרשיות צריך להוציא ס"ת אחר עכ"ל והרי הוא כמבוא"ר דבנמצא טעות בב' הוא כשחלו אלו בשבת חוץ מי"ט כמובן. גס בחה"מ ור"ח בין בחול בין בשבת כמבואר. גם מדבריו ז"ל מפורש יוצא כי באותו פרק שרטט וכתב תשובה נצחת בענין זה כלפי המעוררין למנוקפין על הוראתו ובראש הומיות תקרא לכל באי שער עירו. ואם כן מה בא לחדש דבר מעתה אשר במאמרו אם כתבתי אני וכו' והלא כבר מילתיה אמור' ודעת שפתיו ברור מללו כי בכל קריאת חובת היום בס' ב' צריך להוציא אחר ולקוח הוא בידו מתורתו של הרשב"ץ זלה"ה ומי שם פה לאדם לחלוק בזה. וליכא למימר כי שכנגדו חלוק בזה הוא הי' מהחולקים בעיקר הוראתו דהא מבואר הדבר שאין דבריו אלו מספיקין להשיב אמרים אעיקרא דדינא ואולם מאי דפרישנא בהו בעניותין הנה מקום סברא כל דהו אשר יעלה על לב איש לבלתי הוציא ס"ת אחד. בשגם הקור' בו הוא העולה הז' ממנין שעולין לסדר היום ועלתה דעת שכנגדו כי כמות זה בסדר היום לפי הוראתו כקרא יהודי הז' ג"פ בהכשר מסתיים ה"ה נמי בהא בקרותי הז' בפ' ר"ח שכיון שקרא ג"פ דיו. ולזה השיב הרב ז"ל תשובתו הרמת"ה אם כתבתי אני וכו' כמובן. ולא הוצרך להביא ראי' לדבריו אלה מדברי הרשב"ץ ז"ל אף כי מנ"ד מארי דהאי שמעתא מאחר שאין זו מוציא את הטועה בדמיונו אשר חשב מחשבות לדמותו לז' הקורא בסדר היום וכמדובר ונתחוורו דבריו כשמלה והיו נכונים ופטיר ועטיר מן ערורי. ומעתה עין רואה תחזינה מישרים דאזדי להו שאר דברי הרב המשיג הי"ו שאלו הי' מביא דברי הרשב"ץ ז"ל לא הי' משמיט' מהר"ש הלוי ז"ל וכו'. ואתמהה מי גבר שלא ראה מאורות אמור יאמר כי בדנא כתבא הי' מתבאר מתוכו בפירושא או מכללא היכי הוה עובדא. ויחשוד לה"ה מהר"ש הלוי זל"הה בדבר השמי"טה שמו"ט. וקושטא דמילתא לפק"ד מהידוע כי הרב החבי"ב ז"ל על כל מעשה תקעו וגבורתו עוד לו עט סופר מהיר כאשר עין רוג"ל הוא יראה מתשו' כת"י אשר יש בהם הרבה מאד ארוכות וקצרות ועל כל דינא רבא ודינא זוטא לא השיב ידו מלכתוב על הספר ובדיו ויהי כאשר הי' הי' מעשה זה ובעי מאי דבעי למימר דאף בכה"ג הוראתו אמורה. כתב בכתב ידו ז"ל ב' שורות הללו למי שעלה על דעתו כן מבלי הזכיר גופא דעובדא ולשנו"ת את הידוע ביניהם ולא הוצרך לאתויי שום ראי' למילתי' את אשר כבר עשהו בעט ברזל גלוי לכל העמים על כן דבריו באו קציר האומ"ר למי שכנגדו כאמור וה"ה מהרש"ל ז"ל אשר כתב עליהם בגליונו לפום ריהטא. אין למדין מהם הלכה למיעבד עובדא דמאן לימא לן כי תקע יסודותיו בדברי הרב החבי"ב ז"ל הללו להורות משפט דבשבת שיש בו ב' ספרים ונמצא טעות בא' דלא אמרה הרב ז"ל בזו הוראתו וצריך להוציא אחר. ואדרבא יש להוכיח מהם בתר אפכא ממ"ש ז"ל. גם במ"ש שעדיין לא נשלם חובת היום מ"מ כבר נשלם חובת הס' הא' במה שקראו ז' גברי א"ך