חיים שאל חלק ב לד

והדבר הקשה על הרב כנה"ג שהוא עצמו בספרו דינא דחיי לאוין יו"ד הביא דברי הרמב"ם דעיקר המצוה לשמיעת בע"ד ודייק על הסמ"ג ואיך בס' כנה"ג וגם בתשובותיו חדשות מעתה ח"מ ח"ב סי' קי"ד נסתפק אי רבנן בתראי פלו"ג רבנן אי איסור זה דאוריתא וכן קשה על הרב הגדול מהראנ"ח בראשון בארבעה שהוצרך להביא ממהרד"ך שהוא איסור תורה ולמד על הבע"ד עצמו והאריך לדקדק דקדוקים קלים מהתו' ולא מייתי מהרמב"ם בס' המצות ובחינו' והוא תימא גם על מהראנ"ח אבי התעודה בין גדולי רו"מי כסתו מוטלת. ואני אחזה לרבי' נר"ו בחלקו"ת ישית בין עובר בלאו לעובר בל"ת ומי מפיס דדמיין ולי ההדיוט אין חילוק וכ"ש דמר מותיב להכנה"ג והכנ"הג יאמר דאין לחלק וכי היכי דאמור רבנן דעובר בעשה זמנין אסמכתא ה"ה לעובר בל"ת וכבר לימדנו הרמב"ם בס' המצות דלשון עובר בלאו הוא אסמכתא וכן עובר בעשה כמ"ש הרב פר"ח א"ח סי' ס"ו והרב חוות יאיר סי' ט' מכמה דוכתי וא"כ הגם דבדין תפלין הכריע מר כמרן ולא כהרמ"ע הא אשכחן האי עובר לישנא למימריה גם באסמכתא ומאי אית לן אי בתפילין סבר מרן דהוא לאו גמור והי' לי להאריך בעניותי אמנם מי ימלל קמי מלכא מחוי על כן זחלתי ואירא ויקם על סלע עם אבן הזוחל"ת. השתא צלו"תי מצלתינ"ן לחיי מלכא ובנוהי זיווהי שנוה"י ועותרא סגיא קשורה בשלשלת. בנפשו החכמה קדושה ראשונה רבוצה כארי אש אוכלת. ונפש אדם מועט מחוי קידה תלתא בחד שיחיא כל היום היא שיחת"י לפני אבימלך רב נהוראי. הצעיר חיים יוסף דוד אזולאי ס"ט

לב"ר מיניה דמר ב"ן מגדול וב"ן הים החכם השלם עצום ורב אפרי"ם מעוז ראשי נר"ו זבחי שלמים עלי בקול רנה ותודה למנצח על אילת. חיים שאל ימיר אזן בדברים אחדים לאחד מתלמידיו יכניס ראשי ויעברו פנים כי מותבא רבא וצדקה תהיה לנו צדקה למשקל"ת

אח"י בקונטרס כסא דוד דרוש כ"ד כתבתי עוד בזה ושם ישבתי קושית הרב דינא דחיי על הסמ"ג ממ"ש בלאוין יו"ד למ"ש בלאוין ר"ח וביארתי דעת הסמ"ג לפי דעתי הקצרה. גם שם ישבתי מה שהערתי ביעיר אזן על דברי הרב כנה"ג סי' טו"ב הנז' דזה מחלוקת קדום אי איכא לפלוגי בדאורייתא בין לכתחילה לדיעבד ע"ש: סי' יט בלקיחת אלמנה לאשה אם יש לפקפק אי מצא אשה מצא טוב ויפק

אשר דרשתני אביע אומר על נשואי אלמנה כי שמעת דיש נזהרים ולא ידעת למה כי הכתוב לא אסר אלמנה אלא לכהן גדול אבל כהן הדיוט הגם דמוזהר בגרוש' ואינך שרי באלמנה וק"ו לישראל ושכמ"ה

תשובה לא מחכמה שאלת על זה וישמעו אזניך מה שפיך מדבר ראה אתה אומר דיש מהרים וגמר אומר שאינו אסור אלא לכ"ג. ומה ענין זהירות לאיסור דמן הדין ודאי אלמנה מותרת אפי' לכהן הדיוט ומרבית העם נושאין אלמנה ואין מוחה ואין פוצה פה ומצפצף אמנם פ' ערבי פסחים אמרו דר"ע ציוה לרשב"י אל תבשל בקדרה שבישל בה חבירך ואמר רב פפא בגרושה בחיי בעלה דיש שם ד' דעות ואי בעית אימא אפי' אלמנה לפי שאין כל האצבעות שוות. הרי דהגם דמותר ציוה ר' עקיבא שלא לישא אלמנה והוא עצה טובה. ומעין דוגמא אמרו ביבמות דף מ"ה דהגם דרב סבר גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר לא רצה לתת לו בתו משום זהירו' הגם דהתם איכא טעמא דמעלה עשו ביוחסין. אמנם דע שעל פי הזהר הקדוש כמעט היא סכנה לישא אלמנה כמבואר פ' משפטים בסבא קדישא והי' טעמו כי יתן את רוחו ורוחא דשבק בה בעלה קמא מתגרין זה בזה וזמנין דנצח קמא. ושמעתי ממקובלים דתוקף הסכנה הוא בתריסר ירחי קמאי שמת בעלה. ובעיני נראה כי יש ליזהר שלא לישא אלמנה כלל. והגם דאמרו שדברי חלומות לא מעלין וכו' הרי כתב הרשב"ץ בתשובה דיש לחוש מיהא. ואגיד לך מה שאירע בזה זה ל' שנה והותר שהייתי אני הצעיר במדרש הרב החסיד המקובל המופלא מהר"ש שרעבי זלה"ה עם רב אחאי גאון הרב המופלא ח"ק במהרי"ט אלגאזי נר"ו ובא לפנינו רב אחד חסיד אשר נשא אשה זה שלש שנים והיא היתה אלמנה מרב חסיד קדוש זלה"ק ובתחילה נשאת עם בחור אחד ושהה עמה קצת ומת במגפה ואח"כ נשאת לזקן אחד ומת ואחר כמה שנים נשאת לרב קדוש הנז' ואחריו נשאה הרב אשר בא לפנינו ההוא אמר שחלם שבאו לו ג' בעלי אשתו. והזקן לא היה אומר כלום והרב הי' מוחל לו. אך הבחור התריס כנגדו ואמר שרוצה לדון עמו בדיני שמים ונתפעל מאד מחלום זה ושאל שאל מהחסיד מהר"ש וממני שנחרים להבחור הנז' שלא יתבענו לדין. וענינו לו כי מי הוא זה אשר יחרים לשואל דין בשמים וכמעט לא ניתן לישאל ופייסנוהו להרב הנז' כי יראנו ליטפל בזה. ולא היו ימי' מועטים ונפטר הרב החסיד הנז' וחל"ש. ובו בפרק נצטערנו מאד על ענין זה. ואמרנו כמה גדולים דברי חכמים. ואם נפשך לומר מאחר שנשואי אלמנה הוא סכנה איך התורה התירה ולא אסרה אלא לכ"ג והלא דרכיה דרכי נועם. יש לומר דמימי עולם נושאין אלמנות וכך נהגו שנות דור ודור. והתורה חידשה לאסור לכ"ג לבד. ועוד דכמה שנושאין אלמנה חיים וקיימים במזלם בריא ורוחא קמא נדחה. ועוד דהגם שרוחא קמא חזק הוא ממנו. אם יש זכות גדול אלים לאפקועי ההוא רוחא קמא ולא יאונה לצדיק כל און. וכיוצא בזה תריץ יתיב הרב פרי חדש י"ד סי' פ"ג ס"ק ד' לחקירת רופא להרב מעדני מלך כי יש דג שיש לו קשקשת והוא סם המות וע"פ כלל רז"ל כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר יבואו לאוכלו ויאכלו סם המות ואיך התורה מסרה סימן שימשך נזק ומיתה. ומסיק הרב פר"ח שהתור' התירתו לרוב התועלת הנמצא בו אחר הוצאת הארס ויש בסמים ועשבים מינים ארסיים וכלן התירתן תורה ופושעים יכשלו בם וצדיקים ימלטו מהם כדכתיב לא יאונה לצדיק כל און עכ"ד. ואפשר להוסיף קצת שבזמן שנתנה התור' כבר הי' מפורסם לחכמי הטבע שהיו אז חכמים גדולים שהדג ההוא סם המות ויש תקון להוציא הארס ומש"ה התור' התירתו כי מודעת זאת שהיו בקיאים בז' חכמות. אלא שאח"כ שכחו עיקרי החכמות או קצתם וחזרו ויסדום ברב החקירה ושקידת העיון ונחזור לעניננו שהאלמנות מימי עולם היו לאנשים וכמה חיים. וצדיקים או בזכותם ינצלו או לא ישאו אותה שלבם ימאן לקחתם. ומה גם דאי התור' אוסרת לאלמנות יהיו איזה מהן יוצאות לתרבות רעה ולכן הותרו. אמנם מדברי הסבא קדישא ומאשר כתבנו מבואר דלא יכנס בסכנה ויעשה בנפשו שקר ככל הדברים אשר ראו עיניך. הראת לדעת דהנזהר לישא אלמנה טעמו ונימוקו עמו ולא סגי כשעברו י"ב חדש. ולא נאמרו כל השיעורים הללו אלא למצניעהן ולא לפרסמם והנח להם לישראל ושומר פתאים ה' ורבים שתו והאריכו ימים ושנים. והן מפלאות תמים דעים. ויען ידעתיך בשם כי ירא אלהים אתה ויודע ספר מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך בתווני דלבאי אוה למושב לו ללבי גליתי הרשום בכתב זאת צנועים חכמה נאם הצעיר מאד"ם העיר חיד"א ס"ט: סימן ך' תשובת הרב המופלא כמהר"ח מודעי נר"ו הוא עדינו. אב"ד איזמיר יע"א ויש בה ג' סעיפים כל יקר ראתה עינו הלא זאת תשובתו ככתבו וכלשונו. כנז"ר יאי"ר קינו

סעיף א. קושטנדינא. אדר תקט"ו. הוה עובדא פה אורטה קייואי בבה"כ הגדול בשבת זכור שנמצא פיסול בס"ת בתיבת עמלק שהיתה כתובה בכ"ף פשוטה שצריך לקרות חובת היום בס"ת אחר. והוריתי בפשיטות שאין צריך להוציא מן ההיכל ס"ת אחר אלא יגללו הס"ת העומד בתיבה שקראו בו פרשת השבוע. שאף על פי שהרב החבי"ב ז"ל בשכנה"ג סי' רפ"ב בהגב"י אות ח' הסכים בנדון דידיה להוציא ס"ת אחר ולא יקראו באותו שעומד בתיבה כאשר יראה הרוא'. הנה הרב ז"ל לא פירש לנו טעמו של דבר ולא זכינו לאור תשובתו בזה הרומ"ז על האר"ש. ואולם נראה ברור דטעמא דידיה ז"ל וסמוכו' שלו מההיא דאמרי' פ' בא לו דף ע' ופסקוה העיר ומרן ז"ל בא"ח סי' קמ"ד שאין גוללין ס"ת בצבור מפני כבוד הצבור. וא"כ אם נאמ' בנדון דידיה לקרות בזה שעומד בתיב' יצטרך לגלול מן פרשת חובת היום לפרשת השבוע. וכי תימא אטו מי ידיע ליה שהס"ת שהוא מוציא מההיכל הנה הוא מוכן ומזומן בדת היום שלא יצטר' לגוללו והא קא חזינן כמה זמני בהוציא' ס"ת אחר צריכים הם לגלול אותו מהמקום אשר הוא בו עד בואם לפרשת השבוע. התשוב' בזה מבוארת דבהוציא' ס"ת אחר לא יצטרכו לגלול כי אם גלילה אחת ממקום שהוא בו לפרשת השבוע ותו לא. אמנם אם יקראו בזה שעומד בתיבה שהוא ספר שני לחובת היום יהי' צריכים לגלול אותו זה פעמים. האחת מפרשת חובת היום שהוא בו לפרשת השבוע. וזאת שנית לחזור ולגוללו מפרשת השבוע לפרש' חובת היום לקרא בו המפטיר כמובן. ואמטו להכי הסכים הרב ז"ל להוציא אחר דכל כמה דמצינן למעוטי בגליל' שפיר דמי בעבור כבוד הצבור וכמדובר ואף דהיכא דלא אפשר בלא"ה דחינן כבוד הצבור וכמ"ש הרשב"א ז"ל הובאו דבריו ביתה יוסף סי' הנז' מ"מ כל כמה דמצינן למעוטי ממעטינן וכדבר האמור. כנלע"ד בטעמן של דברי הרב ז"להה. ועל פי הדברים האלה עיניך תחזינה דע"כ לא אמרי' הכי אלא בנדון הרב ז"ל שנמצא הטעות בספר הא' שאם אנו באים לקרא פ' הסדר בס' ב' שעומד בתיבה יצטרכו לגוללו ב' פעמים כמדובר. ברם בנדון דידן שנמצא הטעות בס' ב' שאם נאמר שיקראו בס' הא' שעומד בתיבה אין צורך לגלול כי אם פעם א' מפרשת הסדר שהי' בו עד פרשת חובת היום. דכל כי האי גלילה לפעמים יהי' האופן שצריכים לגלול את אשר יביאו מההיכל הא ודאי פשיטא היא שהנכון הוא לקרות באותו שעומד בתיב' ואין להוציא ס"ת אחר מההיכל כמבואר. ומריש הוה אמינ' כו לפי טעם זה אם ידוע בודאי שיש בהיכל ס"ת אחר מוכן ומזומן כרת היום מבלי שיצטרך לגלול'. הנה נכון יותר להוציא מההיכל כיון שלא יצטרכו לגלול משא"כ אם יקראו בזה שעומד בתיבה. ואולם הדרי בי דאכתי איכא טעמ' אחרינא לבלתי הוציא ס"ת אחר מההיכל. הלא זה הוא דבכה"ג איכא למיחש לפגמו של א' שיחשבו הנכנסים והיוצאי' שנמצא בו טעות בקריאת הז' אחר שקרא ג' פסוקים ולא הוציאו אחר כהוראת הרב החבי"ב ז"ל הידוע' שפשטה גם פה בקושט"א. והשלימו הסדר בו בפיסול. והכא ליכא למימר כמ"ש