חיים שאל חלק ב לג

המע"ה ופטור. אך לענין המצוה הוא ספק אם הוא חייב במצוה ואשריו דרוצה לצאת ידי שמים דאפ' דחייב במצוה ואין זה פזור ממון רק דקדוקי מצוה. ומ"ש דהפוס' לא כתבו זה בספק בכור. אין ראיה דכל שכותבים דפטור משום המע"ה כבר פשוט דאם רוצה להחמיר כמהריק"ו יתן לכהן ה' סלעים בלא ברכה הפך הרב שבות יעקב כמ"ש הרב בית לחם יהודה. ותימא על ס' באר הטב למהר"י טיקטין דבחדא מחתא מחתינהו וכתב ס"ק י"ב דמהר"ץ והרב שבות יעקב כתבו דאם רוצה להחמיר יתן וכהן ולא יברך ע"ש ואין הדבר כן כמבואר. ותבט עיני להרב בית לחם יהודה שם סי' ש"ה שכתב וז"נ אשה שהפינה תוך ב' חדשים לעיבור' כעין חתיכת בשר קטנה ולא הי' בה שום ריקום כלל אלא כעין רירים ובשר. הבן הבא אחריו צריך לפדותו ואינו מברך עליו דקי"ל ספק ברכות להקל ואף דהי' מקום לפוטרו מן הבכורה דהא ממון כהן הוא והמע"ה עכ"ז הצריך לתת ה' סלעים בלא ברכה. רדב"ז. עכ"ל. ובהשקפה ראשונה לא ידענא מה אידון בה דהרב כנה"ג לא כתב בשם רדב"ז כלום. גם בתשובות הראשונות להרדב"ז) וגם בשאר תשו' המודפסות אלא שכתבתי ראשונות כי האחרונות לא נדפסו בימי הרב בנ"י) לא יש שמץ מנהו. עד שראיתי כי לשון זה מועתק מס' לקט הקמח ועל לשון זה כתב רדב"ז לדין שלמענה והוא חשב שגם זה מרדב"ז. אבל בקושטא דין זה הוא מכרב דרכי נועם סי' י"ג כמו שרמז בסוף הדברים שם בלקט הקמח

ואני הדל קשה לי על הרב לקט הקמח שלא עמד כראוי על תשו' הרב דרכי נועם דהמסתכל יפה ראה ירא' דבנ"ד שהפילה תוך ב' חדשים וכו' שהוא מה שהביא הרב לקט הקמח בזה הרב דרכי נועם סומך על מהרי"קו שחייב בפדיון ויברך כמבואר ממ"ש דף ל' ע"ג וזה שכתב בסוף תשובתו דיתן ה סלעים ולא יברך הוא על מה שנסתפק בסוף התשובה אם הפילה חתיכת בשר שיש בה עצם ולא היתה לבנה אלא משאר מראות בזה הוא שכתב דלא יברך והוא מבואר בדבריו. ומעתה מה שלמד מדבריו הרב בית לחם יהודה דה"ה בנדון הרב כנה"ג שהפילה צורת גמל ולא דקדקו אם הי' צורת אדם דלא יברך הפך הרב כנה"ג. אין לימודו עולה יפה דלא אמרה הרב דרכי נועם אלא בחתיכה שיש בה עצם וכו' אבל בנדונו מודה דיברך כמהריק"ו וה"ה בנדון הרב כנסת הגדולה. הן אמת דדברי הרב דרכי נועם בזה קשים וכבר הקשה עליו הרב שבות יעקב טפי הו"ל להקשות דהלשון עצמו אינו מובן ומאי קאמר אין ראוי להפסיד לכהן שאינו ספק שקיל ויותר קרוב שהי' ולד כיון שיש בו עצם והוא סותר הקודם והנמשך והגם שבדוחק יש לישב וקצת האמת יורה דרכו שהלשון מוטעה יתיר חסיר וחליף כאשר יראה המעיין. ואעיקרא דדינא קשיא איך הרב מהר"ץ והר' שבות יעקב משום קושיא דחו לתשו' מהריק"ו מאור הגולה וכבר ראיתי להרב הגדול מהר"ר יוסף קצבי ז"ל בתשובותיו סימן ה' שהאריך בזה וכמעט שעברתי ראיתי שעמד על כל הסוגיות כמעט שהקשו מהם למהריק"ו הרב מהר"ץ והרב ש"י ושקיל וטרי ותריץ יתיב לדברי מהרי"קו ומסיק כוותיה לדינא והנאני אף שלא יכולתי להתישב בדבריו ובפלפולו הישר לפי דוחק השעה ובכלל דבריו ראיתי טעם כעיקר דבנדון דידיה ודמהרי"קו אשה זו יושבת תחת בעלה והוא ס' אם הוא ולד ואת"ל ולד אפשר שהוא פחות ממ' יום דמי יודע מתי נתעברה ע"ש באורך והם דברים נכוחים וה"ה בנ"ד. באופן שאין לנו להניח דברי הגאון מהר"י קולון ורבותנו מרן ומור"ם וכל רבני אשכנז שחיברו על י"ד והרב כנה"ג מפני קושיות מהר"ץ והרב ש"י ומה גם דהרב מהר"י קצבי יצא לישע מהריק"ו והסכים סוגיות הש"ס לדינו. הלכך בנ"ד נראה דחייב בפדיון ויברך כמנהג וכן נהגו בתוככי ירושלם עה"ק כמוהרי"קו ומור"ם דכל שלא יש היכר בחתיכת בשר שהפילה כלל עושים פדיון ומברכים כמ"ש מהריק"ו וסיעתו. ובא וראה מ"ש הרדב"ז בתשוב' דפוס ויניציא סי' רכ"ה דאם יש מחלוקת במצוה ועביד כמ"ד שהוא חייב הרי זה מברך ולא נאמר בזה ספק ברכות להקל ע"ש וה"ה בנ"ד הן לו יהי שמהר"ץ. והרב ש"י פליגי על מהרי"קו מ"מ העושה כמהרי"קו מברך דהמחלוקת הוא במצוה ולא שייך כאן ס' ברכות להקל כמ"ש הרדב"ז ובמקומות אחרים כתבתי על זה בס"ד. ובס' סדרי טהרה הנדפס מחדש בחידושיו לנדה דף פ"ג מספרו מייתי קושית הרב צבי וכתב דקשה לסתור דברי מהרי"קו ומור"ם ע"ש. וכבר כתבנו שנראה שעל פי מה שהאריך הרב מהר"י קצבי יתפשטו כל הקמטים ושם כתב דרבני עיר ברוסא אחר העיון הורו כדברי מהריק"ו ע"ש. (עיין שאילת יעב"ץ ח"א סי' מ"ט): סימן ח"י עמ"ש אני בעניי בקונטרס עין זוכר דף פ' עמוד ג'

אנא זעירא בקונטרס עין זוכר. בקלורית לעין דף ע' סוף ע"ג שלוח הק"ן נוהג בארש וכתבתי על מ"ש הרב הגדול מהר"ש לאנייאדו ור"ו בספרו הנחמד לחם שלמה דף כ"ה להקשות על הרב כנה"ג סימן טו"ב מדברי הר"מ פכ"א דסנהדרין דקאמר עובר בל"ת דאשתמיט למר דכתב הרב ק"ס ודעמיה דעובר בלאו אסמכתא ע"ש באורך. והי' כראות הרב הגדול הנז' עלי עו"ן מ"ש אני הצעיר על דברי קדשו לפי רוב ענותנותו שדר לן שופריה הא דסקא. וז"ל אכתי לא איפרק הרב כנה"ג מקושיא שלנו כיון דהרמב"ם בספר מנין המצות איהו גופיה הוא הי' מונה לזה עם מנין המצות אשר לא תעשינה כמ"ש להדיא במצוה רפ"א דאזהרה שמענו ליושב על כסאו המשפט שלא לשמוע מאחר מבעלי דינין שלא בפני בעל דינו והוא אומרו ית' לא תשא שמע שוא והראה מקור דין זה מן המכילתא. וגם הוא הי' מונה והולך כל המצו' בתחיל' ספר היד ומכלל"א אתמר מנא הא מילתא מצוה רפ"ח ובתחלת ספר שופטים סעיף ז"ך הזכירה מכלל המצות די מנ"א יתהון. והרב קרית ספר עצמו בתחילת ספרו שמעלה בזכור"ו לבי מצו"תא בהלכות סנהדרין מצוה של"ג מר הוא דאמר שלא לישא שמע שוא דכתיב לא תשא שמע שוא ובודאי דסתמו כפירושו עפ"י הכונ' שפירשו בה המכילתא והרמב"ם שלא ישמע דברי הבע"ד שלא בפני חבירו וא"כ מכל הצדדין קשיא למרן הכנה"ג ז"ל. ועוד אפשר דלא קאמר הק"ס ז"ל אלא היכא דאתמר עובר בלאו הוא דהוי אסמכתא אבל היכא דאתמר עובר בל"ת איכא למשמע מיניה ביותר דהוי דאוריתא דעדיפא מלאו סתמא ומי מפיס דדמיין אהדדי. ומה גם דהק"ס עצמו אח"כ כמעט ששינה את טעמו והדר ביה רב כיון דהוה סיים ואמר ואפשר דהוא ז"ל מפרש לילה זמן תפילין כשהיו מונחין כבר עליו מבעוד יום אבל להניחם אחר שקיעת החמה הוא אסור מדאורייתא וכ"נ מלשון הרב ז"ל עכ"ל וכיוצא בזה אפרושינהו אפרו"שי לדברי הרמב"ם מרן ז"ל בכ"מ. ואף דהרמ"ע תמיהא ליה מלתא דמרן אנן יד עניו אין לנו אלא דברי מרן ותלו ביה בוק"י בקי במילי דרביה הרמב"ם ז"ל. וכדו תהית על תמיהתו של הרמ"ע וחזאי עורב"י שיש לה ישיב"ה מילתא. ועל הכל שהק"ס ז"ל עצמו הסכי"ם ונפל לתוך פיו דלדידיה חזי וכמ"ש וכ"נ מלשון הרב ז"ל. ואנחנו לא נדע אמאי הרמ"ע לא קשיא לי' כדין וכדין על הק"ס ואדייה לגזוזי' על מרן ז"ל לבד. ומאי דמותיב מכתו"ר בספר"א נה"ר ברכי יוסף סי' ל' עליה דידיה דמרן הכ"מ דא"כ אמאי לא מנה הרמב"ם לאו זה דושמרת את החקה במנינא דליואי' ותיובתא קחזינא הכא אל"מא ל"ה מ"מ כבר הגאון הרדב"ז בח"ב מצא לה מקום פתו"ר ויעש לו מטעמי"ם וכמ"ש הרב יד מלאכי ז"ל. ומאי ראייתיה בידיה כת"ר מהרדב"ז דפוס אשכנז שלא עמד טעמו בו והוא מהשנ' לאורו לא זכינו. ובכן אשא אל שמים ידי וכו' נאם נאמן בברית אהבתו ורחמנות"א דיליה בתווני דלבאי יתיב לנו לעינים אך עצמי ובשרי דורש שלומו והוא רפאל שלמה בכמהר"ר שמואל לאנייאדו זל"הה

וזה אשר השבתי למעלת הרב גדול הנאמר נר"ו. רב תנא ומשפטיו עם ישראל ועל רבנן לאלפא אומנוון מפיו לפידים יהלוכו זקוקין דנורא זקו"ק לבא"ר ואיתיה להב"ה קשורה בנחלת. רב כח גברא רבא מפתח שפתיו משק"ל שני סלעי"ם שח ושח"ק ההרים הרמים כאלה נובלת. ה"ה הרב הגדול מעוז ומגדול סבא דמשפטים עטרה בראש כל אדם כמהר"ר נר"ו יפתח ה' את איצרו שלא תנעול דלת כי"ר

אדחל"א אכרע אי חל"ת המדב"ר יעלה עמוד השח"ר שוחרי אל אל חי למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל ונחת שלחנו שלחן מלכים שהכפרי"ם מקדימין מר וקציעה נטף ושחלת. כי"ר

הן בעודני מעוך וכתות ורפה ידים עת לחשו"ת כולי גופאי הוה עובדא וח"ש מביניתא דרישאי עד טופרא דכרעאי מגו דאתקצאי כמו חלא"ים אם יטעם עבדו את אשר אוכל צופה פני דמשק ערש צו"קת דוד צו"קה המדובללת זרחה השמש גלייה לדרעי' אור זרו"ע לצדיק השמש יצא על האר"ש המאור הגדול לממשלת. כתרי אותיות רפאי"ם יחשבו שבט"ו יתן ורפא ירפא הן הן החזירוני לנערו"תי תיירי' ואוקמיה ורוח נכון חידש בקרבי ויקח את המאכל"ת. וחול"ם הצע"ר כותש דכחיש חולאי וחליש לבאי היד כותב' לא החזיקה רק קנה זה איכא בינייהו רותתת לארץ נופלת. דין גרמ"א ידי לעושיהן ששהו את קיניה"ן לא נראת הקש"ת עד האידנא דרווח פורתא אתאן לתנא קמא ושורי באר"ש יכתבו שורו"ת לוכסן ואין התיב"ה קולטת זו מקולקלת. אף רוחי בקרבי תשיב תתפלא כי אחרי מי יצא מלך ישראל אחר אחד מבני פרעו"ש לא הגיע לג"מל אכן חציר כירק עשב זוהי עוללת. וענותו תרבני עשה אינו ישנו קטנתי איני כדאי לא תוכל האר"ש שאתו אר"ש מגדלת. ולא עוד אלא פירש מזיו שכינתו ומרום שבתו אל ארש הביט מילי דצעי"ר לישנא דמכניס הקונט' יעיר אזן אמרה קהל"ת. אנכי העירותיהו ילדות היתה בי ודברתי על הנביאים ואתייא מכללא על דברתי מלכי צדק בספרו הבהיר לחם שלמה לא יערכנו זהב ולא בכולייאר ולא בכובלת מתניתא דמר קמתנינא מאי דקשיתיה על הרב כנה"ג ח"מ סי' טו"ב איכו השתא אמר מר דאכתי לא איפרק דרב מפקי"ד הרמב"ם בס' המצות יכהן פא"ר מל"ת רפ"א וכתב פתיח"א עיליה בתחילת היד החזק' ובתחילת ס' שופטים אכפל תנא מצוה זו כפולה ומכופלת. איברא מלכא קושטא קאי קש"ט שנים עשר וזהו שקשה על הרב כנה"ג ואלו גדול אדונינו נר"ו השמיענו כזאת לפנים ער"ך לח"ם לא הוה מהדרנא אזכותא דהרב כנה"ג שהן העזרה ננעלת והנני יוסיף דגם ממ"ש הרמב"ם פי"ח לאו שאין בו מעשה כגון הולך רכיל ונוקם ונוטר ונושא שמע שוא אינו לוקה אלמא דאורייתא הוא אלא שאינו לו דהוי לאו שאין בו מעשה ופטור ממלקות העומד במקום מיתה מנוולת