חיים שאל חלק ב לב

נס חנוכה ופורים לא משיב להו נס אלא טעם פורים שבטל והרג וטעם חנוכה הפך ובלאו הכי לא יברך על הנס. ופוק חזי בתשו' הריב"ש סי' של"ו הלזו דשם ביאר דדעתו ז"ל דהני ד' לאו דוקא כמדובר וכתב דטעמו דצריך לברך הגומל מק"ו דכשיעבור על המקום מברך על הנס ע"ש ולפי דעת הרא"ש מלוניל דאינו מברך על הנס א"כ לא יברך הגומל דבטל ק"ו שדן הריב"ש. ומוכח דלמ"ד דהני ד' דוקא אין לברך כי אם עליהם ואם הי' נס יוצא ממנהג העולם מברך שעשה לי נס ומאחר דמרן חשש לסברא זו וכתב דטוב לברך בלא שם ומלכות א"כ בנ"ד לא יברכו הגומל. ועוד אני אומר דאפשר דגם הריב"ש מודה בנ"ד דלא יברך הגומל דהרי כ' דהנעשה לו נס ונצול ממיתה עצמה וכו'. ובנ"ד לא הגיע לזה רק ששברו הזכוכיות ודברי אמת ניכרין שלא חשבו לבוז ח"ו כ"א אמרו שקטני' בזזו עניה שהיתה בתחתיות ארץ והגדולים גערו בם ולא ס"ד לבוז וכ"ש להרוג ח"ו וא"כ לא קרינן ניצול ממיתה ואפשר דגם הריב"ש יודה בנ"ד שלא לברך הגומל. והטוב הוא כי רב המקו"ם יענה בתיבה ויברך הגומל בלא שם ומלכות ויאמרו הלל הגדול דהיינו מזמור הודו לה' כי טוב בזמירות שבת בניגון ושמחה והנלע"ד כתבתי סימן טז עמ"ש בס' חיים שאל סימן ע"א אות ה'

שאל שאל האיש גבר חכם מחש"י עז נר"ו עמ"ש סי' ע"א אות ה' מספרי הקטן חיים שאל כי שם נאמר דפשיטא לי דאם לא קראו הפרשה בשבת שחרית לא יקראו במנחה והרי הרב משאת משה ריש ח"ג כתב בתוך דבריו דמ"ש א"ז דאם בעלו קריא' פרשה יקראוה בשבת הבא היינו בדבטיל סדרא שחרית ומנחה דאי לא הו"ל לקרותה במנחה ואמאי משהינן לשבת הבא זהת"ד וזה הפך מה שכתבתי עכ"ד

תשובה הא"ח הא"ח רחימו דנפשין עד שאתה שואלני שהרב משאת משה אזיל בתר איפכא מאשר כתבתי בעניותי. צא ופרנס לי דברי הרב ז"ל עצמן דהוא פתח בתשוב"ה על דברי הרב עטרת זקנים דכתב דיקראו יום ג' במקום יום ב' שביטלו דבכיוצא בזה כתב הרי"ף פ' האשה על סברת רב יהודאי גאון אם איתא להא מינתא לא הוו שתקי קמאי מלאודועי וכך הורגלו בעני הוראה לנעול דלת בפני הפוסק כל שלא בא הדבר מפורש לראשונים וגם הביא מתשובת מהריב"ל ומהראנ"ח ומהרח"ש ע"ש. ואם כן איך פשיטא ליה שיקראו במנחה הפרשה כולה ומה גם אם יעלו ז' ויברכו דזהו חידוש גדול. ותו דבסמוך מייתי דהיכא דשבת שבטנו היו מחוברות דמילתא מיניהו אזדא ואין להם תקנה כנודע וענה קאי והלא הא דאם היו מחוברות הם דברי מהר"ם מינץ בתשובה סימן פ"ה והיה טעמו דאי אמרה א"ז היינו כשביטלו פרשה אחת דאז קורין אותה שבת הבאה דהכי אשכחן דזמנין קרו ב' פרשיות אבל ג' פרשיות לא אשכחן ואין להם תקנה. ומאחר שכן הוא ז"ל בעומדו על דבר זה איך קאמר דיקראו הפרשה במנחה אשר לא היו מעונם שקורין פרשה שלימה במנחה. וא"כ הרב כתב דבר והיפוכו בהעלם אחד ועדיין לחלוחית הדיו קיימת והנך רואה. לכן נראה דכונת הרב רצויה להקשות על הרב עטרת זקנים שכתב דאם ביטלו לקרות יום שני יקראו יום ג' ולדידיה דלא חש לחדש דבר מעתה אשר לא הי' מטעם דלא יהיו ג' ימים בלא תורה מקשה דיקראו יום ראשון כל הפרשה כדי שלא יהיו ג' ימים בלא תורה וכי תימא דקראו מנחת שבת. על זה קאמר דאמאי לא השלימו במנחה לדידיה דהעט"ז עושה חדשות ונא איכפת לי' הי"ל לקרות כל הפרשה במנחה. אמנם לדידיה דהרב משאת משה פשיטא דלא יקראו במנחה מטעמים שחלק הוא על דין העט"ז אי משום דהוא חידושא רבא ולא שתקי מיניה ואי משום דאם הן מחוברות בטל התמיד דלא מצינו שקורין ג' פרשיות. והא דמנחה לקרות הפרשה ולענות ז' בברכה הוא חידוש גדול יתר מלקרות ג' פרשיות כמבואר. הן אמת דבהא דכתב בפשיטות הרב משאת משה דאם הן מחוברות לא ישלים בשבת אחד מהם דברי מהר"ם מינץ חלקו עליו בהגהות מנהגים והרב אליה רבה והרב בית דוד א"ח סי' ק"ו וס"ל דאפי' שהן מחוברות יקראו בשבת הבא שנשה וכו'. ומה שתפס הרב משאת משה דברי מהר"ם מינץ להלכה ברורה היינו משום דהרב ז"ל עיניו ראו שהרב כנה"ג והרב עולת תמיד הביאו דבריו ומוכח שהם מסכימים עמו וגם הרב מגן אברהם הגם דבחצאי לבנה לו זכר דבהגמ"נ חלק משמ' דהוא ז"נ נקיט כמהר"ם מינץ ולכן הרב משאת משה כתבה בפשיטות ולא חש להגהמ"נ. והני ספרי דבי רב אליהו רבא ובית דוד נדפסו אחר פטירתו של הרב משאת משה. ומ"מ אנן בדידן שזכינו לאורם נקטינן כותייהו דמסתבר טעמייהו להשלים הפרשיות ולא לבטל שום פרשה מלקרותה וכ"כ הרב מהר"י עייאש ז"ל בס' מטה יהודה סי' רפ"ב ס"ק י"ד (וזכיתי ומצאתי בזהר הקדוש פ' ויקהל דף ר"ו ע"ב דאתמר התם וז"ל ס"ת במנחה די בעשרה פסוקי' או יותר אבל לא שלימו דפרשתא דהא שלימו דפרשתא לא הוי אלא בימינא וימינא תליא עד שעתא דמנחה עכ"ל וע"ש מתחילת הלשון ומשם באר"ה דעל דרך האמת נמי אין לקרות הפרשה שלימה במנחה עלץ לבי ודוק היטב). ולכל הדברות ולכל האמירות נ"ל דלא יקראו פרשה שלימה במנחה לתשלום מה שלא קראו בשחרית וכ"ש שלא יעלו ו' עולים ויברכו דלא אשכחן במנחה שקורין פרשה שלימה ועולין ז'. אלא קורין הפרשה בשבת הבאה כמ"ש א"ז ולא דמי למ"ש האחרונים שיקראו ג' פרשיות וכו' כאמור דהתם אי לא קרו מבטלי' מלקרות פרשה ומ"ה שרינן וגם הא מיהא דזמנין קורין ב' פרשיות ארוכות ומה לי שתים מה לי ג' והוא יום קריאת פרשה שלימה ולעלות ז' עולין משא"כ במנחה. והרי הא"ז והאגודה ומהר"י וייל ומור"ם וכל האחרונים יחד כולה עונים ואומרים דאם לא קראו פרשה שקור ן אותה לשבת הבאה וסתמא קאמרי ולא חילקו דהיכא דמצו למיקרי במנחה יקראו במנחה לא אשתמיט חד מכלהו רבנן למימר הכי וקא עסקי ותנו לקרותה בשבת הבאה. ואין לומר דהוא דבר פשוט הס כי לא להזכיר דלהשלי' הפרשה במנחה ולעלות ז' עולין בברכה הוא פשוט ומדנקטי סתמא כל להקת הרבית הרבנים ז"ל ודאי דהגם דמצו למקרי במנחה מניחין לשבת הבאה דתקנת משה רבינו הי' בשחרית כמ"ש הרמב"ם פי"ב דתפלה מרן בכ"מ שם. ובפרט מימות עזרא ואילך קבלו תקנתו לקרות ג' במנחה וכן ראוי לעשות לקרות הפרשה בשחרית שבת הבאה. ומכאן מודעא כי יותר ממה שקריתי לפניכם אנכי עמרתי בשקלא וטריא וחיקור דין. אלא שהוצרכתי להפסיק באמצע פרק לענין אחר וגם עת לחשו"ת מיחושים כמו חלאי"ם דין גרמ"א דלא אריכ"נא מגיתא כל אשר היה ברוח אתי וה' יזכני לעסוק בתורתו תורת אמת על דבר אמת כי"ר. סי' טו"ב בבר דכר דיתילד אחר נפל אש"ת. שטעון פדיון והיתה ארישת

אור עיני שאלת ממני אשה שהפילה אחר ז' שבועות ושם נמצא רופא מומחה וחכם ובו בפרק עיניו יחזו במהות הנפל משום הבא אחריו אם יהי' בכור ואמר כתוב זאת זכרון בספר. כי הנפל הוא חתיכת בשר בעלמא בלי שום היכר כלל והן עתה ילדה ולד של סיימא יורנו אם חייב בפדיון ושכמ"ה

תשובה הכי אחי חלקת חמדתי למה זה תשאל לשמי והנה עמך זקניך ושופטיך שמהם התורה נדרשת. ואנכי איש רש ונקלה ונוסף עוד כי אין מזגי שוה אך תרו"ף תור"ף תרופות מיני עשבי כל שאינו מחמשת. ואולם מאשר יקרת בעיני וכבודו עלי יראה קאי אאיסדן מכל החסדים עלה יפי"ע ופגע בדבש"ת. די"ו לכתוב ב' אותיות לענין דינא כלל העולה כלל"א נמרצת מפורשת. בעזר משדי. על נה"ר כב"ר נפתחו שערי צדק בשו"ת הגאון מהר"י קולון ז"ל ונז"ר משרשיו שרש פורה רא"ש בני ישראל להורו"ת נתן שרש קמ"ג דולד הבא אחר נפל מח' שבועות שלא הי' מרוקם חייב בפדיון ובברכה והכי מוכח מדברי הטור ומרן בש"ע שכתבו דשפיר מרוקם פוטר הבא אחריו מפדיון ומוכח דאם אינו מרוקם חייב הבא אחריו בפדיון. ומור"ם בדרכי משה ובהגהה מייתי דברי מהרי"קו. וכל האחרונים הט"ז והש"ך והרב דרישה והרב ב"ח שתקו יחדיו ולא רבו עליה והרב דרישה הביא דברי מור"ם ומוכח דמסכי' הולך עמו ע"ש. גם הרב כנה"ג הביא דברי מהריק"ו סוף הגה"ט ומסכים עמו ע"ש. אמנם תרי גברי רברבי נפקי המה ראו כן תמהו על מהריק"ו הרב מוהר"ר צבי ז"ל בתשובותיו סימן ק"ד והרב שבות יעקב ח"א סי' פ"ג וחלקו עליו דאינו חייב בפדיון. והרב שבות יעקב הפליג בדבר דנא יעשה פדיון אפילו בלי ברכה ותמה עליו הרב בית לחם יהודה דהא דלא כמאן דהא מהר"ץ כתב דאם רוצה יפדה בלי ברכה עכ"ד ועמו הסליחה דנראה דמקשה על הרב שבות יעקב מתשובת מהר"ץ. ותשו' מהר"ץ נדפסו אחר שו"ת שבות יעקב. ובשו"ת מהר"ץ סי' קס"א מייתי שו"ת שבו"י. והן לו יהי דמהר"ץ קדם הרב שבות יעקב זו כחו לחלוק על מהר"ץ כאשר הוא חולק עליו כמה זמני בשבות יעקב ח"ב. איברא דדברי הרב שבות יעקב בזה קשים לשמוע שכתב וז"ל ואף הרוצה להחמיר על עצמו לפזר ממונא לפדות בלא ברכה אפשר דלאו שפיר עביד דיש חשש דיביא על ידי זה לידי ספק ברכה כמו שראיתי רבים שגגו בזה וברכו ומה"ט לא מצינו בשום פוסק ראשון ואחרון שיכתוב להחמיר בדיני ספק בכור עכ"ל ומאי דחש ליה רב אין מקום לחוש דאם זה הירא דבר ה' הולך אצל כהן בינו לבינו ונותן לו ה' סלעים ואין זה מברך ואומר לכהן כי משום ספק נותן לו מאי איכא למיחש. או כלך לדרך זו דאם אבי הבן יעשה בפרהסיא ויזמין לפדיון וקבל עם ואמר דמשום ספק הוא עושה שקדם נפל ויש ספק ולכך אינו מברך. אדרבא יתפרסם הדבר שהעושה כן אינו טעון ברכה וטפי מעלי. ואעיקרא דמילתא אין לנו לגזור מדעתנו גזרות כמ"ש הרא"ש פ' במה מדליקין דהיאך יכלו הגאונים לחדש גזרה אחר שסתם רב אשי התלמוד ע"ש

וכד הוינא טליא הבאתי ראיה מדברי הרא"ש הללו לדברי הרב פר"ח בה' פסח סי' תנ"א וסי' תס"ג שחלק על הרב בית חדש והרב כנה"ג דאין לנו לגזור גזרות מדעתנו וכמ"ש אני עני במקום אחר וה"ה אני בעניי אומר על הרב שבות יעקב דאין לנו לגזור גזרות מדעתנו אף אם היה מקום לגזור כ"ש דנראה דאין שייך לגזור. גם מ"ש דאם רוצה לפזר ממונו וכו' אין דבריו מחוורין דכיון שאתה פוטרו מס' דהמע"ה ודאי דהוא ספק מצוה ונהי דלענין ממונא