חיים שאל חלק ב לא

ט"ל ומה גם דבאיסור שבועה אע"ג דאיכא ממונא רוב הפוסקים הסכימן דלא אמרינן קים לי ועיין פ"מ ח"ב סוף סי' ק"ו. ובכה"ג בכללי הקי"ל. ויש להתיישב בתשובת הראד"ב סי' ק' ועיין כנה"ג י"ד סי' רכ"ח הגהת בית יוסף אות ר"ץ. ומצורף לזה הטעם הראשון דנראה דכל שהוא מחמת מריבה כולי עלמא מודו

ובר מן דין שומע אני בלשון נדון שלנו שהי' בלשון שאלה דנהי שזה אמר הן מ"מ האומר לא אמר לזה גם כן מחול לך. ואפשר שיכול לטעון אני לא מחלתי לפיכך מצי אידך למימר אם אמרתי אני הן הוא שגם אתה תמחול אבל כיון דבאותה שעה לא מחלת לי בפירוש שוב איני מקבל מחילתך ומחילתי לא היתה מחילה והוכחה בעלמא דאידך דמיא לההיא דמהרימ"ט סי' ק' ועי"ש היטב בכל סי' קי"ח וכ"ש שלא הי' כאן אלא הן בעלמא ואפשר דהוא דרך הגזמה ובההיא דהש"ס כנודע וכן טען הטוען. באופן בצירוף כל האמור עלתה על דעתי שלא לפוטרו מן השבועה. ומן האמור בזה הראת לדעת דמחילה דשבוע' דאיתיה הענין בקום עשה צריך לדקדק בענין שיש בו חילוקי דעות וכ"ש במידי דליתיה בקום עשה וכאותה דהרשב"א. ומ"מ בנשבע לחבירו שלא לילך בלי רשותו וכדומה כל אפיא שוין דכיון שנתן לו רשות בלבד לא בעי מידי. ועיין במקור ברוך סי' כ"ט ובני חיי י"ד סי' רל"ב אות א' הביא תשו' הר"ם קלעי הנז' ומלבד דאפשר דמר באתריה קאמר ויש סמך לזה מדברי הרמב"ן בענין ההסכמות וחרמי צבור ועיין הרימ"ט ח"א סי' ס"ט. מ"מ לא מצאתי לשאר אחרונים זכרון בספר דבר זה ופ' מהרשד"ם יו"ד סי' ק"ד אמונת שמואל סי' ט"ו ובהרשד"ם גופיה עיין בספר לחם רב סי' ע"ו והרב בצלאל סי' כ"ה ומ"מ טענת הר"ם קלעי לא הוזכר' וע' הרדב"ז ח"א סי' קל"ז הובא בכנה"ג י"ד סי' רכ"ח הגהת הטור אות צ"ה וע' בכהונת עולם מסי' נ"ה והלאה ובני חיי סי' קע"ו הגהת הטור אות נ"ד לעיקר נ"ד הנז'. ובאיסור שבועה מי יערב לבו להקל כה"ג. ומ"מ בנ"ד אפשר דגם לסברא זו הדין כאמור משאר הטעמים וצירוף עיקרו של דבר ומידי ספקא לא נפקא וראוי לדון כאמור. ועיין במפה סי' רמ"א ס"ב ויש לחלק ולהעמידו על אופן הכתוב בש"ע סימן י"ב סעיף י"ו כי ממנו לוקח עד כאן דבריו של גדול מורינו הרב המופלא מהר"י הכהן ז"ל בעל בתי כהונה ככתבו וכלשונו. ומאיזה טעם שכתב הרב ז"ל דשייכי לנדון שלנו נראה לדעתי הקצרה דעדיין השותפות במקומו ונוסף עוד דנראין הדברים כפי הלשון הכתוב בשאלה דלא מחל השותף שכתב הכתב ומילי בעלמא נינהו מה שאמר גם אני אומר כמוך לשון גרוע כי כל ישע וחפץ לקיים השותפות כאשר מבואר נגלה בא"ר לח"י רואי. ואגב רתחיה וטרדיה בראותו תוקף השותף אשר בנה על הכתב אשר חוה מצודי'. נפק מפומיה גם אני אומר כמוך לישנא לגרועי. והשותפות כדקאי קאי ואריא דשבועתא רביע על השותף שבא לידו כתבא די רשים. וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות כי"ר: סימן יד עמ"ש ברכי יוסף חא"ח סימן רל"ו

שאל שאל האיש החכם השלם והכולל כמה"ר ישראל ששון נר"ו מעיר גדולה של חכמים ארם צובה יע"א וז"ל עמ"ש בברכי יוסף א"ח סי' רל"ו אות ב' במה שתמה על הרב מעדני מלך ולא זו בלבד וכו' עד ואפשר וכו' ע"ש ולע"ד לא ירדתי לעומק דבריו דהרא"ש בתשובה מענין גאולה קתני אמנם גאולה אריכתא כהשכיבנו לא קתני ואם הם מענין הוא לענין שאין ראוי להפסיק בהם בדיבור או אפי' בפסוקי אחריני שאינם מענין ולא מדינא קאמר שאין להפסיק ביניהם כמ"ש התוס' לענין השכיבנו דמדינא אין להפסיק בין יראו עינינו דחשיבי להו הני קראי כהשכיבנו ממש וח"ו לא נעלם תשובת הרא"ש מהרב מעדני מלך. גם מה שכתב להקשות דברי התוס' אהדדי מפ"ק דברכות למ"ש פ' הקורא עומד והניחם בצ"ע לע"ד יראה דלא קשיין אהדדי דמלישנייהו בברכות שכתבו ומיהו לדברי רב עמרם משמע דחיישי התוס' לסברת רב עמרם ויישבו התוספות שם דאפ"ה בעינן מסמך כאשר יראה המעיין שם עכ"ל: וזה אשר השבתי לו. מרגלא מטפטון וצלוחית של פלייטון בישרא"ל גדול שמו. דמצפרא כרך ותני גופי הלכות דברים העומדים ברומו. החכם השלם והכולל נר"ו וה' עמו

קראתי בכל לב אמרות טהורות והיו למאורות והן ידיע ליהוי למר כי לא נסיתי באלה להשיב אמרים דרך פלפולא קמי רבנן בדברים שבכתב כי רואה אני בתשובות אחרוני זמנינו זה מעלה ארוכ"ה ולא סגי פעם או פעמים ואת רב"ע וחמושים עלו וכל א' עומד בשלו ותמיה על חבירו. ולאהבת אהובי הגביר המשכיל חפץ חסד כמה"ר עזרא ברוך אלטאראץ נר"ו אשר הפציר כי אמרתי אעלה עלי ארש דברות שתים בדרך קצרה

מאי דקשיא לי' למר דודאי הרב מעדני מלך ז"ל ראה תשובת הרא"ש וח"ו לא נעלם ממנו תשובת הרא"ש. תמיה אני על מעכ"ת דהרא"ש כת' בתשובה ותקנתא דבתראי הוא ואלו הרב מעדני מלך ז"ל כתב לדעת הרא"ש שהיא תקנת חכמי הגמרא ואיך פשיטא למר דהרב מעדני מלך ראה תשובת הרא"ש והיא כנגדו ותו לדברי מר דאין כונת תשובת הרא"ש על דרך שכתבו התוס' וכאשר ביארתי דעת הרא"ש בספרי הקטן בר"י. לימא לי מר דהשואל להרא"ש חקר דאיך נהגו לומר וכו' ומה השיב הרא"ש בתשובתו הרמתה דאין לומר כמו שכתב הרב מעדני מלך דכיון דחכמי הש"ס תקנוהו הו"ל כהשכיבנו דהא כתב דהוי תקנתא דבתראי, ומוכח שכונת הרא"ש דהו"ל כגאולה אריכתא וכונתו כמ"ש בבר"י ד"ה ואפשר. ומאי דתריץ יתיב מר למה שהקשתי בעניותי דברי התוספות אהדדי מברכות למגילה לישר"י לן מר כי יתן את רוחו רוח חכמה עיניו תחזינה משרים דלכאורה קשיא. ומדברי תוספי הרא"ש למגילה יראה דכונתו כמו השכיבנו את זה כתבתי בעטי"ו של נח"ץ ומעכ"ת אשר יבחר בו יקריב. ושוב חזר החכם השלם הנז' להשיב להחזיק דבריו בדרך ארוכ"ה ואני הדל עמדתי על דבריו ובמקומי אני עומד וה' יאיר עינינו על דבר אמת כי"ר

סימן טו בברכת הגומל. שאלה באחת הערים קמו הקמת עם על דבר אחד ויגשו לשבור הדלת של הק"ק ורגמו אבנים ושברו זכוכיות ונתפשרו במעות אם חייבין כל יחידי הק"ק לברך הגמול או יעלה הרב על התיבה עליון ויתן קולו ברכת הגומל וכל הק"ק יענו אמן או"ד אין שום אחד חייב לברך בשם ומלכות יורנו המורה ושכמ"ה

תשובה לפק"ד נראה דאין לברך בשם ומלכות שהרי מרן בשלחנו הטהור סימן רי"ט כתב דהני ארבעה לאו דוקא ויש אומרים דדוקא ארבעה וטוב לברך בלא שם ומלכות ומאחר דמרן פסק שלא יברך כי אם בלי שם ומלכות ידאי הכי נקטינן דאנן אתכא דריש גלותא מרן גרירנא ובנ"ד לא יברכו ברכה שלימה. ותו דרבי' החולקים על הריב"ש ורי"אז וס"ל דהני ד' דוקא כמבואר בבית יוסף סימן רי"ט. ואני בעניי בס' הקטן ברכי יוסף שם דקדקתי על מ"ש הרב מהר"י עייאש ז"ל בתשובות בית יהודה א"ח סי' ז' שכתב דמרן הביא סברת הריב"ש בסתם דמה יועיל מה שהביא הסברא בסתם מאחר דגמר אומר וטוב לברך בלא שם ומלכות ע"ש ועתה צ"ל דאפשר לישב כי הרב מהר"י עייאש מכון שבתו בארגי"ל וכל מיני דמר עביד כהריב"ש והרשב"ץ דמארי' דאתרי נינהו ואפי' שיהי' נגד מרן בש"ע כידוע. וזו כחו של הרב מהר"י עייאש דהריב"ש מארי דאתרא סבר הכי ושם אל עירו ואל שער מקומו פסקי כוותיה. אלא דאלומי מילתא קאמר דמרן מייתי האי סברא בסתם כלומר דישרה בעיני מרן שהיא סברא נכונה. ומ"ש מרן וטוב לברך בלי הזכרת שם ומלכות לא חייש לה הרב מהר"י עייאש כיון דהריב"ש מאריה דאתרא הן אמת דכתבנו בעניותנו במקומות אחרים דכי פליגי רבנן בתראי על מרן ז"ל בענין ברכות דמרן ז"ל סבר לברך והאחרונים פליגי עליה שלא לברך העיקר לחוש בענין ברכה לסברת האחרונים ואין זה מברך וכן קבלתי מרבותי ז"ל. אמנם מי שמברך כסברת מרן אין מוחין בידו דקבלנו הוראות מרן. וכן בעיר ארגי"ל בעומדם יעמודו כסברת רבם הריב"ש. ולכי תידוק נראה דאלימא טפי קבלת הריב"ש והרשב"ץ בעיר ארגי"ל יע"א מקבלתנו להוראות מרן ז"ל. ומ"מ לא יבצר מהרגש על הרב מהר"י עייאש ז"ל דהו"ל לפרש והוא אחרון דהוראה זו אתיא מכללא דהריב"ש מרא דאתרא וביתר המקומות לא יברכו בשם ומלכות. כי האף אמנה דרבני אשכנז האחרונים תפסי כהריב"ש מ"מ בגלילות המערב פנימי וחיצון וגלילות טורקיאה וארץ הצבי וארץ מצרים ושאר בנותיהן קבלו עליהן למרן ולאור הוראותיו ילכו. ולבר מעיר ארגי"ל ההולכים אחר הוראות הריב"ש והרשב"ץ אף שהם נגד הש"ע כל ההמון בלכתם ילכו אחר מרן בר מממון דבטורקי"אה נושאי דגל הקים לי כידוע. וא"כ הו"ל להרב מהר"י עייאש ז"ל לפרש שיחותיו דכלפי עירו ארגי"ל קאמר ואשמעה אחד קדוש מדבר דאע"ג דמרן נתן לפנינו את הטוב שלא לברך וכו' מ"מ בנ"ד מודה שהי' בפרסום לכל הצבור וכמעט העם מרדו במעשה אף שלא הי' בדבור ומי שיש לו מוח בקדקדו ישכיל דמזה כ"ע מודו לברך דלא חילקו אלא בגנבים ודריסת ארי וכו' אבל בנ"ד הכל מודים לברך בשם ונתעל' בזה ע"כ דבריו נר"ו

ואני בער ולא אדע מי שם פה לחלק מדעתו בענין ברכה ולסמוך על סברתו. ובעניותנו אין לנו לישען כי אם על מרן שסתם הפתח וחש לה רב למאן דסבר דהני ארבעה דוקא וטוב לברך בלא שם ומלכות ולמען תדע אגיד לך הרשום בכתב למהר"ר דוד אבודרהם ז"ל ריש שער ח' וז"ל כתב הרא"ש מלוניל הא דמברכינן בין אניסא דרבים בין אניסא דיחיד דוקא בנס שהיא יוצא ממנהג העולם או מדרך התולדות כגון מעברות הים ומעברות הירדן והדומה להם וכמר בריה דרבינא דאתרחיש ליה ניסא ואברי ליה עינא דמיא וכו' אבל נס שהוא מנהג העולם כגון אם באו גנבים בלילה ובא לידי סכנה ונצול וכן כל כיוצא בזה אינו חייב לברך שעשה לי נס במקום הזה ואית והרי פורים שהי' נס כמנהג העולם ומברכים שעשה נסים וי"ל התם נמי יצא ממנהג העולם הא' שבטל כתב המלך וכו' והב' שהרג קרוב לפ' אלף מאומתו בעבור אשה אחת וכו' ובחנוכה וכו' משום פך השמן עכ"ל. הביטה וראה דאפי'